טסית דם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טסיות דם (בלועזית: תרומבוציטים) הינן אחד ממרכיבי הדם.
תפקיד הטסיות הוא בקרישת הדם. הטסיות מצטברות במקום בו כלי הדם נפרץ או נקרע, סותמות את החור כמו "פקק" ומפרישות חומרים המעודדים את הדם להיקרש. בנוסף, טסיות הדם מפרישות חומרים שונים המשפעלים את המשך התהליך הקרישה.
מחלות מסוימות נובעות ממבנה לא תקין של טסיות הדם. מחלות אלו גורמות לקרישה מוגברת או לקרישה מועטה מדי של הדם. מחלת הטסיות הידועה ביותר היא ללא ספק המופיליה. לפירוט ראו: מחלות של מערכת הדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] אנטומיה
הטסיות הן שברי תאים חסרי גרעין ובעלות צורה של דיסקוס. הגודל הממוצע של טסית דם הוא בין 1.5 ל-3 מיקרומטר. הטסיות מכילות רנ"א, מערכת תעלות ומספר גרנולות:
- ליזוזומים
- גופים צפופים, המכילים ATP, ADP, סרוטונין וסידן
- גרנולות אלפא המכילות פיברילוגן, פקטור V, וויטרונקטין, טרומבוספונדין ופקטור von Willebrand.
[עריכה] פיזיולוגיה
[עריכה] ייצור טסיות הדם בגוף
טסיות הדם נוצרות במח העצם ביחד עם כדוריות הדם האדומות ותאי הדם הלבנים. הטסיות עצמן אינן תאים; הן נוצרות מהתפוצצות או שבירה של תאי ענק במח העצם (מגהקריוציטים), והן מורכבות למעשה משברי תאים.
ריכוזן של הטסיות בדם נע בין רבע לחצי מיליון טסיות למיקרוליטר (מילימטר מעוקב) דם. ייצור הטסיות מואץ על-ידי טרומבופויאטין, הורמון המופרש על-ידי הכבד. הורמון זה נקשר לטסיות בזרם הדם. כאשר רמת הטסיות בדם יורדת מתחת לרמה התקינה, כמות הטרומבופויאטין החופשי בדם עולה והייצור שלהן במח העצם מואץ.
[עריכה] מחזור חיים
אורך חיי הטסיות נע בין שבוע ל-10 ימים. בתום תקופה זו, הטסיות מעוכלות על-ידי הטחול. לכן, פגיעה בתפקוד הטחול עשויה לגרום לעלייה בכמות הטסיות בדם, בעוד שפעילות יתר של הטחול (היפרספלניזם), (המתרחשת, למשל, במחלת גושה ובלוקמיה), יכולה להביא לסילוק מוגבר של הטסיות ולרמות נמוכות שלהן בספירת הדם.
[עריכה] תפקוד
טסיות הדם מופעלות כאשר הן באות במגע עם חומר מפעיל. חומרים עיקריים אשר יכולים לגרום להפעלה של טסיות דם הם:
- קולגן, אשר נחשף כתוצאה מפגיעה בדופן תאי האנדוטל של מערכת הדם.
- טרומבין
- ADP
- רצפטורים המבוטאים על-גבי תאי דם לבנים.
[עריכה] רמות חריגות של טסיות דם ומחלות
בספירת דם, הרמות התקינות של הטסיות הן בין 150,000 ל-400,000 טסיות לכל מילימטר מעוקב של דם. (150-400 מיליארד תאים לליטר). ל-95% מהאנשים הבריאים, רמת טסיות הדם תמצא בטווח זה. בעוד שייתכן שלאדם בריא רמת הטסיות תחרוג מתווך זה, החריגה יכולה גם להצביע על מצב של מחלה.
רמות נמוכות באופן חריג של טסיות דם (טרומבוציטופניה) ורמות גבוהות באופן חריג שלהן (תרומבוציטוזיס) עשויות לגרום לבעיות בקרישת הדם. לרוב, מחסור בטסיות הדם מביא לבעיות של דימום ורמות גבוהות לפקיק (תרומבוסיס).
הטיפול ברמות נמוכות של טסיות לרוב לא מערב עירוי דם, אלא אם כן הספירה היא מתחת ל-5,000 טסיות למילימטר מעוקב.
כתוצאה מההפעלה, טסיות הדם משחררות פקטורי קרישה וחומרים אשר מפעילים טסיות דם נוספות. ההפעלה גורמת גם להעברה של פוספוליפידים טעונים שלילית לדופן הטסית, אשר יוצרים סביבה כימית הנחוצה לפעיות הקומפלקסים טנאז ופרוטרומבינאז. חלבונים נוספים המבוטאים בדופן הטסיות עוזרים להן להדבק זו לזו וליצור פקק. בזמן הצטברות הטסיות, ריכוזי המיוזין והאקטין הגבוהים עוברים שפעול שגורם לכיווץ התאים, אשר מחזק את האטימות של הרקמה שנוצרת.
[עריכה] היסטוריה
הראשון לתאר את טסיות הדם היה הרופא הגרמני מקס שולצה. הוא תיאר את הטסיות כתאים הקטנים בהרבה, מתאי הדם האדומים ואשר משתתפים לעתים ביצירה של חומר פיברילי. בהתבסס על ממצאים אלה, גיליו ביזוזרו (1846-1901), שחקר את זרימת הדם בדו-חיים, צפה לראשונה במיקרוסקופ בהצטברות של תאים אלה ב אתרים של פגיעה בצינורות הדם, וביצירה של קרישי דם. תצפיות אלה אישרו את תפקידן של הטסיות בתהליך הקרישה.
[עריכה] ערכים קרובים
| תאי הדם |
| תאי דם אדומים
טסיות דם תאי דם לבנים: נויטרופילים | אאוזינופילים | באזופילים | מאקרופאג'ים | לימפוציטים פלזמה (נוזל הדם) |
