יהדות רומא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות רומא היא אחת הקהילות היהודיות הוותיקות בעולם וקיימת כמעט אלפיים ומאתיים שנה.
בשנת 161 לפנה"ס נוצר הקשר הראשון בין היהודים לבין רומא כאשר הגיעו לרומא שליחי החשמונאים. מאוחר יותר הגיעו לרומא סוחרים יהודים מאלכסנדריה שבמצרים ויסדו את הקהילה. החל משנת 69 לפנה"ס החלו להגיע לרומא גלי שבויים מיהודה הכבושה שנפדו על ידי יהודי העיר. מעריכים את מספרם של יהודי רומא בתקופת זו ב-50,000, כעשירית מאוכלוסיית העיר, ולפי כתובות שנמצאו בקטקומבות היו ברומא 12 בתי כנסת.
לאחר נפילת האימפריה הרומית היו היהודים תחת משטר מונהג על ידי הכנסייה הנוצרית והאפיפיורים לא נהגו עמם חסד והתייחסו אליהם כמושפלים ובזויים. ב-1555 הורה אפיפיור [[פאולוס הרביעי הוא ג'אן פּיָיטרוֹ קָראפָה כי ליהודים מותר לגור רק באזור הסגר היהודים שכונה בדיעבד גטו רומא.
היציאה מחומות הגטו לאחר כיבוש איטליה על ידי נפוליאון ב-1797, וההצטרפות של יהודי איטליה לתנועת התחייה האיטלקית, גרמה להם לחוש כאיטלקים לכל דבר, אך "בני דת משה".
ב-1938, עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה, חלה הרעה במצבם של יהודי איטליה וניטלו מהם חלק מזכויותיהם האזרחיות. במלחמת העולם השניה, לאחר נחיתת צבאות בעלות הברית בדרום איטליה וכניעת ממשלת איטליה, פלש צבא הגרמנים לאיטליה, הגיע לרומא ושלח יהודים למחנות ההשמדה. עד לשחרור העיר על ידי בעלות הברית נרצחו כ-2,000 מיהודי רומא, מחציתם במחנות השמדה.
כיום קיימת בעיר הקהילה הגדולה ביותר של יהודי איטליה ומוסדות יהדות איטליה. הקהילה מונה כ-15,000 יהודים ויש בעיר עשרה בתי כנסת, שהגדול והחשוב בהם הוא בית הכנסת הגדול של רומא. בבית כנסת זה מתפללים בנוסח העתיק של יהדות רומא.
תוכן עניינים |
[עריכה] העידן הרומאי
על גדות נהר הטיבר היה קיים היישוב היהודי העתיק ביותר באיטליה ובאירופה. הקשר הראשון בין נציגות יהודית, האחים לבית החשמונאים, לבין הרפובליקה של רומא היה בשנת 161 לפנה"ס. לפי הכתוב בספר החשמונאים יהודה ושמעון החשמונאיים שלחו שני שליחים, יהושע בן אליעזר ואפרים בן יוחנן, לרומא. הם התייצבו בפני הסנאט הרומי ברומא במטרה להקים ברית אהבה ושלום אתם... ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים[1]. הם הגיעו לכריתת הברית הבאה:
| וזאת משנה הספר, אשר כתבו על לוחות נחושת, וישלחו אותו ירושלימה, להיות להם לזכר הברית. יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה, וחרב לא תעבור בארצם עד עולם. אולם כי תקרה מלחמה ברומא, או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם, יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ולא יכלכלו את אויבי רומא, לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות כרצון הרומאים. כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר. וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות, כי זה רצון הרומאים, ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה.
על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים. וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם - כחפצם יעשו, וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום [2]. |
||
| -- ספר החשמונאים, פרק ח', כ"ב ואילך | ||
הברית נכרתה ומאז החלו להגיע סוחרים יהודים בעיר, בעיקר מאלכסנדריה במצרים. הידיעה הראשונה על קיום קהילה יהודית ברומא מתייחסת לשנת 139 לפנה"ס, עת גורשו היהודים מהעיר על ידי בעל מישרה שיפוטית ברומא, קורנליוס סקיפיו היספניום (Praetor Peregrinus: Cornelius Scipio Hispanus) מכיוון שעסקו בתעמולה דתית[3]. קורנליוס היה הממונה של היחסים בין התושבים הותיקים של רומא לבין המהגרים החדשים שהגיעו אליה.
בראשית המאה הראשונה, הגיעה אוכלוסיית היהודים לרבבות אחדות. המקור לכך הוא שתי ידיעות:
- משלחת מארץ ישראל באה לרומא, בשנת 4 לפנה"ס, אל הקיסר, לדרוש את ביטול השלטון של בית הורדוס. נתלוו לחברי המשלחת 8,000 יהודים רומיים.
- 4,000 צעירים יהודיים מרומא אשר נשלחו לאי סרדיניה על מנת לסייע לשלטון הרומי להשתלט מחדש על השודדים שפשטו על האי. [4]. עקבותיהם צאצאיהם מצויים עדין באי, ראה יהדות סרדיניה.
במצבם של היהודים בתקופת האימפריה הרומאית היו עליות ומורדות. לפי דיווח בכתב של פילון האלכסנדרוני ( 20 לפה"ס - 50 לספירה),אשר היה ברומא עם משלחת יהודית בימי הקיסר קליגולה.[5] היו ליהודים זכויות מיוחדות :
- מצבם הובטח (guaranteed) על ידי אוגוסטוס קיסר (Emperor Augustus) אשר שלט בין 63 לפה"ס עד 14 לספירה.
- היהודים הורשו לשלוח את הביכורים ( כנראה תמורתם) לבית המקדש בירושלים.
- לקבל אזרחות רומאית.
- ללמוד את החוק העברי במקום את החוק הרומאי.
ובמיוחד -
- אם יהודי רומא עמדו לקבל את הקיצבה החודשית של החיטים - כמו שקבלו שאר אזרחי רומא - ביום השבת, היהודים יהיו זכאיים לקבל את הקיצבה לאחר מכן.
יחסם הטוב של שליטי רומא החל כבר בימי יוליוס קיסר (100 לפה"ס עד 44 לפה"ס). יהודי רומא צידדו ביוליוס קיסר במאבקים הפנימיים בשלהי הרפובליקה הרומאית. לדברי ההיסטוריונים, כאשר נרצח קיסר התאבלו עליו יהודי רומא. בשנת 61 לפנה"ס פומפיוס כבש את ירושלים מידי המלך החשמונאי אריסטובולוס השני, והביא עימו שבויים יהודיים לרומא. ברומא הם נפדו בידי יהודי המקום. בימיהם של הקיסרים טיבריוס וקלאודיוס גורשו היהודים מרומא. הם הואשמו בתעמולה דתית. ידוע גם על תופעה של הבעת אהדה לדת היהודית. אלו נקראו בין היהודים יראי ה או ביונית Sabomennoi ובלטינית Metueenetes. בדרך כלל הם שמרו על השבת ונמנעו מאכילת בהמות טמאות. בינהם היו בעיקר נשים רומאיות מן השכבות הגבוהות, כמו פופיאה, אשתו השנייה של נירון קיסר. לפי כתובת מהקטקומבות הייתה אישה זקנה שהתגיירה בגיל שבעיים והאריכה חיים עד גיל שמונים ושש ושימשה בתפקיד " אם בית הכנסת" בשתי קהילות נפרדות. [6] החל מימיו של אספסיאנוס גלי שבויים יהודים נוספים שהובאו לרומא הרחיבו את הקהילה היהודית בעיר אך הרעו את מעמדה הכלכלי והחברתי. שורת אירועים היו הגורמים לכך: בשנים 67-70 לספירה מלחמת הרומאים ביהודים, בשנת 70 חורבן בית המקדש וכיבוש ירושלים ויהודה על ידי טיטוס ובשנת 135 לספירה דיכוי מרד היהודים במזרח בכלל ובפרט דיכוי מרד בר כוכבא בארץ ישראל על ידי אדריאנוס קיסר.
כך נוצרו בעיר שתי קבוצות עיקריות של יהודים: הסוחרים שהגיעו ממצרים למרכז המסחר הבינלאומי והשבויים המשוחררים מיהודה. היתה גם קבוצה שלישית של האֶדומים, קטנה אך בעלת השפעה, אשר גויירו בעל כורחם ובינהם משפחת הורדוס. שתי הקבוצות הראשונות עתידות היו להיות אלה אשר ירכיבו את הקהילה היהודית בעיר. הקהילה עמדה בפני האתגר, התמדה בפדיון אחיהם השבויים, אשר הגיעו לרומא תוך הפגנת המשך נאמנותם לקיסרות הרומאית. עוד דמות הייתה באותם הימים ברומא, ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, הוא יוספוס פלביוס, אשר כובד באזרחות רומית וכתב את ספרי ההיסטוריה של התקופה.
המעמד הכלכלי של יהודי רומא היה באותה תקופה נמוך. הם היו רוכלים, סוחרי בגדים משומשים והיו אפילו מגידי עתידות. [7] בקטקומבות היהודיות ברומא כיתוב על גבי המצבות כולל שמות בעלי מקצוע כמו צבע, קצב ומורה. אין שם כתובות פאר. כנראה מדובר ב"המון אדם טרוד למעלה מראש במלאכות פשוטות ובעסקים זעירים" [8].
בכתובות שנמצאו בקטקומבות נמצאים שמותיהם של 12 בתי כנסת. הם נוהלו על ידי רשת של פרנסים ואנשי דת. היו לקהילה היהודית בעיר מרכזי חינוך, תרבות וחברה. היהודים הביאו לרומא מורשת ומנהגים מבית המקדש ולפי הדעה הרווחת בקרב יהודי רומא אלה הם היסודות לנוסח ולניגונים של נוסח התפילה האיטלקי (Rito Italiano). ריכוזי היהודים היו בשכונת טרנסטברה (Transtevere) ובעיר הנמל של רומא, אוסטיה, שם התגלו שרידי בית כנסת.
[עריכה] ימי הביניים והרנסנס
כאשר עידן האימפריה הרומאית הגיע לקיצו, יהודי רומא עברו לחסות האפיפיורים. אלה נהגו ביהודים לפי הדוקטורינה הנוצרית שנקבעה על ידי הפילוסוף והתאולוג הנוצרי, אוגוסטינוס (354-430), אחד מאבות הכנסייה המשפיעים ביותר על עיצוב הנצרות המוקדמת. לשיטתו, היהודים רשאים לחיות בארצות הנוצריות, אך מעמדם יהיה נחות בהכרח לעומת מעמדם של הנוצרים. לפי הברית החדשה, הכוהן הגדול קיפא קבע כי הנציב הרומאי פילאטוס לא אשם בצליבת ישו; דמו של ישוע יהיה "עלינו ועל בנינו" (דהיינו על היהודים). קביעה זו שימשה בסיס לרדיפות ולהרג ביהודים ולגזרות נגדם. לפי כך היה על הנצרות לשמור על היהודים במצב מושפל ובזוי שיהווה דוגמה למניעת התגיירות עבור הנוצרים ועמים אחרים שטרם התנצרו. במקביל נעשו מאמצים למנוע גיור נוצרים ליהדות וניתן עידוד להמרת הדת מהיהדות לנצרות. בין הגזרות שהוטלו על היהודים היו:
- הוחרם רכושם של אלה שהתגיירו ושל אלה שגיירו אותם.
- יהודי שהתנצר זכה בסל של הטבות.
- על היהודים נאסר להינשא לנוצרים.
- יהודים לא יכלו לכהן במישרות ציבוריות.
- הוטל על היהודים מס למימון שרותי הכנסיה.
קיים דמיון בין גזרות אלה לבין חוקי הגזע באיטליה אשר נחקקו בשנת 1938.
בימי הביניים התפתחו ברומא חיים יהודיים פוריים. היו בעיר חכמים יהודים, המפורסם שבהם הוא בעל ספר "הערוך" רבי נתן בן רבי יחיאל. הוא חי בתקופה בה למד רש"י בישיבות מגנצא וורמייזא שבאשכנז ולימד וכתב בטרואה ("טרויש") שבצרפת. ספר הערוך הוא מעין מילון-אנציקלופדי עברי למלים הקשות, הנדירות והלועזיות של ספרות התלמוד והמדרש - חיבור חריג וכמעט ראשון מסוגו[9].
רבי בנימין מטודלה, הנוסע היהודי בן המאה ה-12, מביא עדות מרתקת מביקורו ברומא:
| רומה היא ראש מלכות אדום. ושם כמו מאתיים יהודים מכובדים ואין פורעים מס לשום אדם [10]. ומהם משרתי האפיפיור אלכסנדרוס הוא האגמון הממונה על אדום. ושם חכמים גדולים ובראשם ר' דניאל הרב ור' יחיאל, משרת האפיפיור, והוא בחור יפה, נבון וחכם. והוא יוצא ובא בבית האפיפיור והוא פקיד ביתו ועל כל אשר לו. והוא נכדו של רבי נתן שעשה ערוך השלחן ופירושיו ור' יואב בן ר' שלמה ור' מנחם ראש הישיבה ור' יחיאל הדר במשמברי.
ושם שני עמודים נחשת שהיו בבית המקדש ממעשה שלמה המלך ע"ה. ובכל עמוד חקוק שלמה בן דוד. ואמרו היהודים אנשי רומה, כי בכל שנה, ביום ט' באב (מועד חורבן בית המקדש) מצאו זיעה עליהם נגרר כמו מים. ושם מערה שגנז טיטוס בן אספסינוס כלי בית המקדש שהביא מירושלים. ושם מערה בצד אחר של הנהר טיברו ושם קבורים הצדיקים עשרה הרוגי המלוכה. |
||
ראו: יהודים במדינת האפיפיור למידע משלים ונוסף בנושא.
[עריכה] גטו רומא
ערך מורחב – גטו רומא
בשנת 1555 נצטוו היהודים לעבור לגור באזור מוגדר ברומא, שכונה הסגר היהודים, בו עתידים היו לחיות 300 שנה. בהתחשב בעובדה שרק יהודים גרו בשכונה, אשר בדיעבד ניתן לכנותה בשם גטו, התפתחו בה חיים בעלי אופי מיוחד [11]. בשכונה היהודית הוקמו חבורות למתן עזרה בתחומים רבים, עד שלושים במספר. מוסדות הקהילה ניהלו את חיי התושבים. התפתח פולקלור מקומי, שהדיו נשמרים עד היום. עם כיבוש רומא בידי נפוליאון בשנת 1797, בערב פסח, הופלו חומות הגטו ויהודי רומא והיהודים יצאו לכל רחבי העיר. עם זאת עדין נמשכו ההגבלות על היהודים, הם חוייבו בתשלום מיסים מיוחדים ועוד. רישמית, רק בשנת 1848, חדל להיות בפועל ההסגר היהודים.
[עריכה] העת החדשה
העת החדשה נחלקת לשלוש תקופות: איחוד איטליה והקמת הרפובליקה (1815 - 1914), מלחמת העולם הראשונה ותוצאות המלחמה (1918 - 1914) ושלטון הפשיזם (1943 - 1922). בתקופות אלה מצב יהדות רומא זהה למצבם של כלל יהודי איטליה.
נושא יחודי ליהדות רומא מתואר בערך: בית הכנסת הגדול של רומא.
[עריכה] הגרמנים ברומא
ב-5 בספטמבר 1943 פירסמה מפקדת צבאות בנות הברית, ארצות הברית ובריטניה, הודעה על חתימת שביתת נשק עם ממשלת איטליה. לכאורה הייתה "שביתת הנשק" צריכה להיות סיומה של המלחמה באיטליה. אולם הגרמנים פלשו לאיטליה וכבשו את חלקה הצפוני והמרכזי עד רומא. למרות המצב הבלתי יציב של הוורמאכט בחזית נגד בעלות הברית, אשר פלשו בכמויות הולכות וגדלות לאיטליה, החליטו השלטונות הגרמניים ברומא לפעול מייד נגד היהודים. ואכן, אחרי שבועיים של כיבוש רומא על ידי הגרמנים, ראשי הקהילה זומנו לשגרירות גרמניה ושם נאמר להם כי "אנו רואים בכם יהודי איטליה חטיבה מיוחדת, אך בלתי נפרדת, של אוייבים מסוכנים". ואם יצליחו לאסוף 50 ק"ג זהב תוך 36 שעות למאמץ המלחמתי הגרמני "לא יארע לכם כל דבר רע". בסיומו של המועד נאסף הסכום במלואו ועוד 30 ק"ג, שנשארו ברזרבה ובסופו של דבר נתרמו בתש"ח למדינת ישראל במטרה לרכוש נשק מגן למדינה החדשה.
[עריכה] "היודנאקציון"
הגרמנים לא הניחו לקהילה העתיקה, אדולף אייכמן שלח נציג מיוחד לרומא ללמוד את הנושא. בשבת, 16 באוקטובר 1944, בחג הסוכות החל המצוד על יהודי רומא. יחידות בטחון מיוחדות מגרמניה חילקו את רומא לעשרים וששה אזורים ולפי כתובות ידועות מראש אספו את היהודים לכלא. הכנסייה הנוצרית, כנראה בהנחיית האפיפיור, עזרה ליהודים למצוא מקלט. פיוס השנים עשר חש ששלטון הגרמנים עומד להגיע לקיצו ומכאן הנחייתו לסייע ליהודים במציאת מחבוא במנזרים. בסוף היום הסתכם "היודנאקציון" ב-1,259 נפשות: גברים, נשים וטף. בהתערבות האפיפיור שוחררו בני נישואי תערובת. לבסוף נשלחו 1,007 נפש אל מחנה ההשמדה בבירקנאו והושמדו בתאי הגזים. בסוף המלחמה חזרו לרומא 13 גברים ואישה אחת [12].
מאות יהודים נוספים נשלחו לאחר מכן אל מחנה השמדה. כן נרצחו 75 יהודים בטבח בפוסה ארדיאטינה (Fosse Ardeatine). ב-25 במרץ 1944 נרצחו במחצבות 335 אזרחים, נוצרים ויהודים, כפעולת תגמול על הריגת חיילים גרמניים על ידי הפרטיזנים האיטלקים. במקום בו קבורים הנרצחים נבנה אתר זיכרון בחסות רשת המוזיאונים של הצבא האיטלקי.
מיהודי רומא ניספו בשואה יותר מאלפיים נפש. על קיר בית הכנסת הגדול של רומא מצויינים שמותיהם.
[עריכה] הקהילה היהודית היום
הקהילה היהודית ברומא מונה כיום כ-15,000 נפש, שהם כמחצית מיהודי איטליה. יהודי רומא הם תומכים נלהבים של מדינת ישראל וקיימת עלייה אליה, אם כי במספרים קטנים ביותר. מוסדות יהודי איטליה מצויים בעיר: המועצה העליונה של יהודי איטליה, הרבנות הראשית, הסמינר להכשרת רבנים איטלקים, נציגויות דיפלומטיות של מדינת ישראל ושל ארגונים ציוניים אחרים מהמדינה וכן מרכזי מחקר של יהדות איטליה.
ברומא יותר מעשרה בתי כנסת, בחלקם מתקיימת תפילת שחרית כל בוקר, אך עיקר הפעילות היא בשבת. בבית הכנסת הגדול נוהגים להתכנס בין הערביים, בשעת תפילת ערבית, בני משפחות, יהודים ובני תערובת, אשר להם קרובי משפחה שזהו יום הזכרון שלהם "יארצייט". חזן הקהילה קורא בקול רם את שמותיהם. בחנוכה מאורגן על ידי שליחי חב"ד בעיר טקס הדלקת חנוכיה מרשים מאוד בכיכר מרכזית, בנוכחות ראשי העיר.
הרכב הקהילה היהודית שונה מאוד מכפי שהיה בעבר - רק בזכות ההגירה מלוב, מאיראן, ממצרים ומעירק יש עדין קהילה מהותית בעיר. אפילו בבית הכנסת האשכנזי בעיר מתפללת היום קבוצת יהודים מלוב. מקומם של יהודי איטליה ה"מקוריים" נשאר רשום בספרי דברי הימים.
[עריכה] מטבח יהדות רומא
אחד המאכלים הטיפוסיים של יהודי רומא הוא הארטישוק ( או קינרס, חרשף), שעליו מטוגנים בסיר מלא שמן זית. המאכל מכונה הארטישוק של היהודים ( Carciofi dell Ebrei). המסעדות ברחוב המרכזי של הגטו ברומא, רחוב פורטיקו ד'אוטביו ( via Portico D'ottavia)[13], מתמחות בבישולו. .
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- B. Migliau and M. Procaccia, Lazio Jewish Itineraries , Marsilio Regione Lazio, 2001.
- אטיליו מילאנו, תרגמה מאיטלקית: דינה מילאנו, גיטו רומא, הוצאת ספרית מעריב, ה'תשנ"ב.
- בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962
- לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שלמה סימונסון, קהילת רומא, באתר "דעת"
- על הקהילה היהודית ברומא בעידן הרומאי
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ספר החשמונאים, פרק ח', כ'-כ"א
- ^ לפי "מירביליה אורביס רומא" - "נפלאות העיר רומא", מדריך לציילן מהמאה ה-12, היה לוח ברונזה גדול סמוך לכנסיית סן בזיליו ועליו היה חקוק דבר הידידות, אשר נכרתה בין היהודים לבין הרומאים. המקור (וכן מידע נוסף): אטיליו מילאנו, עמוד 15
- ^ בצלאל רות, עמוד 12, סבור כי לא היה גירוש של היהודים מהעיר. הגירוש היה של הכלדיים. היהודים שורבבו לאירוע בשל אי הבנה, המסמך שדן בכך מדבר על שהם ניסו לעוות את דרכי המוסר הרומאי בפולחן Jupiter Sabazius, המונח היה אמור לבטא ד' צבאות או שבת, אך כנראה לא זה ולא זה.
- ^ שם, עמוד 16
- ^ המשלחת לגאיוס עמודים 156-158
- ^ ראו גם: בצלאל רות, עמוד 26
- ^ ידוע המדרש על המשיח, הנמצא בשערי רומי, לבוש סחבות ומרפא מצורעים - מן הסתם הוא לא היה יהודי חריג בנוף האנושי
- ^ שם עמוד 19
- ^ מילון מאותו סוג התחבר באשכנז בידי חכם בשם רבי מאיר, אחיו של רבנו גרשם מאור הגולה, זמן לא רב לפני הערוך.
- ^ ההדגשה אינה במקור אלא נוספה כאן להבלטת מעמדם של היהודים
- ^ תאור מלא ומפורט ראו בפרק לקריאה נוספת בספרו של אטיליו מילאנו
- ^ דו"ח נאצי - גירוש של יהודים מרומא, מאתר יד ושם
- ^ על שם שער רומאי עתיק בשם זה שקשתו ניראת במקום הזה עד היום
