לוחמי חרות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

לוחמי חירות ישראל או הלח"י הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי בארץ ישראל, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. לח"י הוגדר כארגון טרור על ידי השלטונות הבריטים וממשלת ישראל הזמנית.

סמל הלח"י

[עריכה] הפילוג מהאצ"ל

בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939 היו רוב מנהיגי האצ"ל בכלא הבריטי לאחר שנעצרו ארבעה ימים לאחר פרסום "הספר הלבן השלישי" במאי 1939. הנהגת היישוב קראה לשתף פעולה עם הבריטים במלחמתם בגרמניה ואנשים רבים התגייסו לצבא ועזרו לבריטים במאמץ המלחמתי. הנהגת התנועה הרוויזיוניסטית דגלה גם היא בהשתתפות במלחמה בנאצים ובספטמבר 1939 הורה דוד רזיאל ממקום מעצרו על הפסקת הפעולות ההתקפיות של האצ"ל נגד הבריטים, כדי לא להפריע למהלך המלחמה נגד גרמניה ובכדי להקדיש מקסימום של כוחות לעזרת אנגליה ובעלות בריתה.

הכרזתו של רזיאל הביאה לשיאו את המאבק הפנימי שהתרחש בתוך האצ"ל על דרכו של הארגון. בראש החולקים על רזיאל עמד אברהם שטרן, ואחרי שרזיאל שוחרר מהכלא באוקטובר 1939, ושאר חברי מפקדת האצ"ל שוחררו ביוני 1940, הגיעו הדברים לידי עימות גלוי בין רזיאל לשטרן, והפילוג באצ"ל היה לעובדה מוגמרת. כך הוקם פלג הפורשים שאימץ לעצמו בתחילה את השם "האצ"ל בישראל" ומאוחר יותר, בשנת 1943, שינה את שמו ל"לוחמי חרות ישראל".בשנת 1999 התפרקה המחתרת.

[עריכה] הארגון והחברים בו

בראש המחתרת עמד אברהם שטרן (יאיר) עד שנתפס ונרצח ב-12 בפברואר 1942 על-ידי קצין הבולשת הבריטית ג'פרי מורטון במקום מחבואו בתל אביב. אחרי הירצחו קמה הנהגה שחבריה היו יצחק שמיר (מיכאל), ישראל אלדד (שייב) ונתן ילין מור (גרא). חברים ידועים אחרים היו יהושע זטלר גאולה כהן יהושע כהן ועמוס קינן. ב-1942 אחרי רצח אברהם שטרן (יאיר) כיהן יהושע כהן אף כראש המחתרת בפועל (אם כי לא רשמית) למשך תקופה של כחצי שנה בה החזיק את שרידי הארגון, כיוון שההנהגה שקמה לאחר הרצח הייתה כלואה בבתי הכלא הבריטיים, תוך שהוא מסתתר עם אשתו נחמה (נחה) בפרדסים, עד שברח יצחק שמיר מהכלא וקיבל את הפיקוד.

עמוד השער של ירחון "החזית" של הלח"י. הלח"י הוציא במהלך השנים מספר עיתונים נוספים בהם "במחתרת", "המעשי" ו"המברק". בנוסף הפעיל הלח"י את תחנת השידור קול המחתרת העברית

הלח"י היה ארגון קטן שמנה מאות אנשים בלבד, אך ביצע פעולות נועזות נגד הערבים ובעיקר נגד השלטון הבריטי, שכללו הפעלת מוקשים נגד שוטרים בריטיים והתקפות על יעדים בריטיים. הבריטים כינו את הארגון "כנופיית שטרן" - The Stern Gang. כדי לממן את פעילותו שדד הארגון לעתים בנקים. הארגון הפיץ שבועון קיר בשם "מעש", והפעיל תחנת שידור מחתרתית, שהקריינית שלה הייתה גאולה כהן, הקריין היה נתן מרפיש (גד) וטכנאי השידור היה יעקב יצחקי (אלכס).

בנובמבר 1943 נמלטו 23 אנשי לח"י ממחנה המעצר בלטרון דרך מנהרה ארוכה שכרו משך חודשים רבים.

ב-19 באוקטובר 1944 ממשלת המנדט הגלתה מאות עצירים חברי האצ"ל והלח"י למחנות מעצר באפריקה. הגולים ערכו נסיונות בריחה אחדים, אך רק מעטים מהבורחים הצליחו בכך. העצירים שוחררו וחזרו ארצה רק לאחר קום המדינה, ב-12 ביולי 1948.

לאחר שהאצ"ל פרש מהקו האחיד של היישוב בשנת 1944 פעלה ההגנה נגד הלח"י והאצ"ל במה שכונה "הסזון" - אנשי אצ"ל ולח"י הוסגרו לשלטון הבריטי. עם זאת, לאחר תום המלחמה, ב-1 בנובמבר 1945 הצטרף הלח"י לתנועת המרי העברי שאחדה את כל הכוחות הלוחמים בשטחי המנדט. עם זאת הלח"י והאצ"ל המשיכו במאבק המזוין גם לאחר שההגנה פסקה מכך, והלח"י אף הרחיב את פעילותו מחוץ לגבולות הארץ. במלחמת העצמאות נלחם הלח"י כמסגרת עצמאית באזור ירושלים. לאחר רצח ברנדוט, בו הואשם הלח"י, הורתה ממשלת ישראל על פירוק הארגון.

לאחר קום המדינה התפזרו אנשי הלח"י לאורך כל חלקי הקשת הפוליטית, מימין לשמאל, לעומת אנשי האצ"ל שהצטרפו ברובם לתנועת החרות.

רק בשנת 1980 הכירה מדינת ישראל בתרומתו של הלח"י וראתה בו גוף לוחם שסייע בתקומת המדינה. באותו שנה נוצר "אות הלח"י" שהוענק לחברי המחתרת. צבעו אדום, שחור, אפור, כחול ולבן.

[עריכה] אידאולוגיה

כמו האצ"ל, גם הלח"י היה קרוב פוליטית לתנועה הרוויזיוניסטית. מצע הארגון נוסח ב"שמונה עשר עקרונות התחייה", שנכתבו על ידי אברהם שטרן, ובו הגדיר את יעוד התנועה:

גאולת הארץ
תקומת המלכות
תחית האומה.

משפט המפתח בעקרונות התחייה הוא: "אין תקומת המלכות בלא גאולת הארץ, ואין תחיית האומה ללא תקומת המלכות" ארבעת הסעיפים הראשונים מדברים על ייחודו של עם ישראל, זכותו על מכורתו, היא ארץ ישראל מהפרת ועד נהר מצרים, ועל ייעודה של התנועה. ששת הסעיפים הבאים מדברים על תפקידי הארגון: חינוך העם, איחוד העם, כריתת בריתות, הקמת כוח לוחם, כיבוש הארץ ומלחמה במפריעים למטרות אלו. יתרת הסעיפים מדברים על תפקידי התנועה.

את פעולותיהם הם ביצעו בניגוד להסכמתם של מוסדות היישוב שראו בהם פורשים, ולעתים התנגשו עם ההגנה.

הלח"י החזיק באידאולוגיה אנטי-אימפריאליסטית. לשיטתו, השלטון הבריטי בשטחי ארץ ישראל נחשב כיבוש לא חוקי, ועל כן הלח"י ריכז את מתקפותיו כנגד מטרות בריטיות (בניגוד להגנה והאצ"ל שעסקו בעיקר בלוחמה נגד הערבים). אסירי הלח"י סירבו להגן על עצמם במשפטיהם אצל הבריטים, ובדרך כלל הסתפקו בקריאת הצהרה בה טענו שלבית המשפט, המייצג כוח כובש, אין סמכות לשופטם והוא אינו חוקי. מאותה סיבה סרבו גם אסירי הלח"י לבקש חנינות, גם במקרים בהם בקשה כזו הייתה חוסכת מהם עונש מוות. אחד מאסירי הלח"י משה ברזני אף התאבד בכלא (יחד עם לוחם האצ"ל מאיר פיינשטיין), כדי למנוע מהבריטים את היכולת להוציא אותם להורג בתלייה.

המנון הלח"י, "חיילים אלמונים" נכתב על-ידי אברהם שטרן, מייסד ומפקד הלח"י (קודם להקמת הלח"י שימש המנון זה את האצ"ל).

[עריכה] הזכות על הארץ

ראשי הלח"י האמינו בבעלות המוחלטת של עם ישראל על ארץ-ישראל ("אדנות"), כזכות טבעית ונצחית, אותה יש לממש בזכות עצמה ולא רק כתגובה על מצוקת היהודים בגלות או לשם "פתרון שאלת היהודים" לשיטתו של בנימין זאב הרצל. הם האמינו בכיבוש הארץ בכוח הזרוע ("ארץ נכבשת בדם") ולא ברכישתה בכסף או בהשגתה באמצעים מדיניים ובחסדי שליטים ומעצמות, כמו גם כי הנשק והכוח הצבאי הם הדרך הטבעית והמקובלת להגשמת מטרות לאומיות, ולא אמצעי אחרון של הגנה עצמית.

[עריכה] מותו של יאיר

בשנת 1942, לאחר שמאסו בפעילות של הלח"י החליטו השלטונות המנדטוריים לשים קץ לדבר. בעקבות הלשנה (אם כי יש הטוענים כי מדובר במודיעין מוצלח), הצליחו הבריטים לעלות על עקבותיו של אברהם שטרן בדירה בתל אביב. לאחר שהוצא ממחבואו בדירה ונעצר באופן רשמי, הוציא קצין הבולשת הבריטי ג'פרי מורטון את אקדחו וירה בראשו של יאיר מטווח אפס. יאיר לא שרד פציעה זו ומת במקום. פעולה זו נחשבה להוצאה להורג לא חוקית, ובמילים אחרות, לרצח.

[עריכה] היחס לערבים

עיקר המחלוקת בין הזרמים השונים בלח"י היה בנושא היחס לתושביה הערבים של פלשתינה (א"י). בעוד פלג אחד, עליו נמנה בין היתר ישראל אלדד-שייב ראה בתושביה הערבים של הארץ זרים, אשר את בעייתם יש לפתור בדרך של חילופי אוכלוסין, הרי הפלג השני בראשות נתן ילין-מור-פרידמן ואליהו בית צורי הושפעו מהכנענים, ודגלו בהשתלבות ב"מרחב השמי". קבוצה זו (שבין חבריה נמנה עמוס קינן) סברה כי המכנה המשותף בין ה"צבר" הישראלי לבין התושב הערבי גדולים מאשר המכנה המשותף בין הצבר לבין היהודי הגלותי.

מאחר ומטרתו העיקרית של הלח"י הייתה מלחמה בבריטניה, אותה הגדירו 'כובש זר', היו בשני הפלגים בארגון אנשים שלא שללו ברית עם הערבים נגד הבריטים.

[עריכה] פעולות הלח"י

פעולותיו של הלח"י כוונו בעיקרן נגד הבריטים בתקופת המנדט. ישנן עדויות מוכחות כי היו פעמים בהם הארגון אף התריע בפני השלטונות המנדטוריים בארץ על כוונתו לבצע פעולה כזו או אחרת. לא ידוע על מקרים בהם הארגון תקף אזרחים בריטיים.

בחודשים פברואר-ספטמבר 1944 אנשי לח"י תקפו את הבריטים ברחובות, הטמינו מוקשים במכוניותיהם, ירו בהם בעת מרדף אחרי אנשי לח"י לכן פוצצו את בנין הבולשת בירושלים, בפעולות אלה נהרגו ונפצעו מספר גדול של שוטרים וקצינים בריטים (וכן גם מספר יהודים ששרתו במשטרת המנדט). מספר אנשי לח"י נהרגו בפעולות ואחרים נאסרו והובאו בפני בתי דין צבאיים. נאשמי לח"י ניצלו את בתי המשפט כבמת הסברה כאשר הנאשמים הפכו למאשימים ושללו את חוקיות שלטון הכיבוש הבריטי. תחבולות ומאמצים רבים הושקעו בניסיונות להתנקש בחייהם של ראשי כוחות הביטחון הבריטים ושל אישים בכירים המסמלים את השלטון הבריטי בארץ. רוב התכניות האלה לא יצאו אל הפועל או נכשלו.

7 באוגוסט 1944: נסיון התנקשות בנציב העליון הבריטי הרולד מקמייקל. מקמייקל נחלץ בשלום מההתנקשות אך אשתו נפצעה.
6 בנובמבר 1944: רצח הלורד מוין, שר המושבות הבריטי, שהואשם באחריות למדיניות "הספר הלבן", בעת שביקר בקהיר. ההתנקשות זכתה לתהודה עולמית ובמשפט שהתנהל בפני בית דין מצרי הייתה למבצעיה, אליהו חכים ואליהו בית צורי הזדמנות לגנות את האימפריה הבריטית. הם נידונו למוות וב1945 הועלו לגרדום. לח"י ראה בהתנקשות בלורד מוין הישג גדול בפריצת דרך אל דעת הקהל העולמית ואולם הנהגת היישוב והתנועה הציונית ראו בכך המחשה קיצונית לנזק הנגרם ליהודים בארץ ישראל.
1 בנובמבר 1945: במסגרת ליל הרכבות פוצץ כח משותף של האצ"ל והלח"י את צומת המסילות בלוד תוך כדי ניהול קרב עם הבריטים.
דצמבר 1945: פשיטה משותפת של האצ"ל ולח"י על מבני המשטרה בירושלים וביפו. מרכז המשטרה במגרש הרוסים פוצץ.
25 בפברואר 1946: קבוצה של לוחמי לח"י חדרה למנחת סירקין ופוצצה 8 מטוסים של חיל האוויר המלכותי.
יוני 1946: פעולה בבתי המלאכה של הרכבת בחיפה, במסגרתה פוצצו מכונות, קטרים ומתקנים. בדרכם חזרה עלו הלוחמים על מחסום טנקים בריטי; 11 הרוגים ו-22 שבויים מקרב לוחמי הלח"י.
25 באפריל 1947: בפעולה בחניון הצבא הבריטי ברחוב הירקון בתל אביב נהרגו שבעה צנחנים בריטים מהדיוויזיה שכונתה ביישוב ה"כלניות", בשל הכומתות האדומות שחבשו. הבריטים ראו בפעולה זו רצח לכל דבר, וטענו כי החיילים הבריטים נורו בשנתם ולא היו חמושים. בראיון שהעניק ל"מעריב" הגן יעקב בנאי על הפעולה ואמר:

	הפעולה ברחוב הירקון לא הייתה רצח. זה היה קרב. נכנסנו כדי להחרים נשק. 'הכלניות' ששמרו שם לא ישנו. התפתח קרב יריות והם נהרגו.
-- זיכרונות של כלניות, ראיון לאריק בנדר, "מעריב", 18.10.05

9 באפריל 1948: האצ"ל והלח"י (בשיתוף "ההגנה") תוקפים את דיר יאסין (אירוע הקרוי פרשת דיר יאסין, שעורר הדים רבים עקב הטענה על טבח תושבי הכפר).
17 בספטמבר 1948: רצח שליח האו"ם, פולקה ברנדוט, בירושלים.

[עריכה] תנועת המרי העברי

בשנת 1944-1945 הפעילה ההגנה "פעולה למניעת הטרור" (הסזון) ולח"י נאלץ להפסיק את פעולותיו היזומות למשך מספר חודשים. חודשי ההפוגה נוצלו לגיבוש ה"חטיבה הלוחמת" לח"י ולהכנות לפעולות לחימה חדשות. פותח הייצור העצמי של כלי נשק (בעיקר תת-מקלעים "סטן") ושל חומרי נפץ. כמו כן פותחו באותה תקופה שירות הידיעות של לח"י וכלי ההסברה שלו.

עם סיום מלחמת העולם השנייה הסכימו ההגנה, האצ"ל והלח"י לכונן במשותף את "תנועת המרי העברי". (אוקטובר 1945). המבצעים המשותפים העיקריים של הלח"י והאצ"ל מנובמבר 1945 עד יוני 1946 היו: התקפה על תחנת הרכבת המרכזית בלוד, התקפה על מרכזי הבולשת בירושלים וביפו, ניסיון לשחרר אסירים מבית הסוהר המרכזי בירושלים, התקפה על שדות תעופה בריטיים, כאשר לח"י השמיד מטוסים בריטיים בכפר סירקין.

במקביל ערך לח"י שורת "מבצעי רכש" כלומר התקפות לשם השגת נשק מחוץ להסדר תנועת המרי.

הגדולה בפעולות לח"י במסגרת "תנועת המרי" הייתה ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה. נגרם נזק כבד לקטרים, מנופים, מכונות ומחסנים. בפעולה זו נפלו אחד עשר לוחמים וכעשרים ושתיים איש נפלו לידי הבריטים. כאשר הועמדו לדין הם סרבו לשתף פעולה במשפט, נידונו שלא בפניהם למוות אך העונש של כולם הפך למאסר עולם.

פחות משבועיים אחרי שגזרי הדין של הנידונים למוות הומרו למאסר עולם, חידש לח"י את פעולותיו. הפעולה הראשונה אחרי פירוק "תנוע המרי" הייתה פיצוץ בנין הבולשת ביפו (9.9.46). בכך נפתחו שנה ורבע של מלחמות התשה והטרדה בלתי פוסקת בבריטים. הפעולות נערכו במקביל ובנפרד על ידי לח"י ואצ"ל, תוך מידה מוגבלת של תיאום בין שני הארגונים ומסירת הודעות מוקדמות כדי למנוע ההפרעות הדדיות. לח"י ביצע בתקופה זו מאות פיגועים והתקפות על אנשי השלטון וכוחות הביטחון הבריטי. יריות ורימונים פגעו בחיילים ושוטרים. כבישים ומסילות ברזל מוקשו, מכוניות ורכבות פוצצו. חובלו מתקני ממשלה ורשתות הטלפון והטלגרף, הותקפו תחנות משטרה ותחנות צבא. מספר האבדות בקרב הבריטים הסתכם במאות. כדי להבטיח את אנשיהם מפני ההתקפות, החלו הבריטים בקיץ 1946 לרכז את המשרדים והמגורים באזורי ביטחון מיוחדים ושמורים. אזורים אלה הוקמו בשלוש הערים הגדולות. בשנים 1946-1947 לוחמי לח"י החדירו מכוניות תופת למפקדת המחנה הצבאי בצריפין, לחצר מרכז המשטרה בחיפה ולבסיס המשטרה הניידת בשרונה.

כמו כן נערכה התקפת יריות ורימונים על היוצאים מבית קולנוע באזור מחנות הצבא שליד פרדס חנה. בנוסף לכך הובערו 11 מיכלי דלק במפרץ חיפה. יש להזכיר את הברחת קריינית "קול המחתרת העברית" גאולה כהן שנשפטה ל-7 שנות מאסר בעזרת אוהדים ערבים של לח"י. כמו כן יש לזכור את מות הגבורה של איש לח"י משה ברזני ושל איש האצ"ל מאיר פיינשטיין שנידונו למוות והתאבדו בכלא ירושלים. השניים תכננו להרוג עצמם עם תלייניהם הבריטים בעזרת רימונים שהורכבו על ידי אסיר לח"י אבל כשלא הצליחו לגרום לרב לוותר על כוונתו להיות נוכח בשעת התלייה וויתרו על תוכניתם והרגו עצמם שעות ספורות לפני שעמדו לעלות לגרדום.

[עריכה] הפנייה לשלטון הנאצי

מכתב מינואר 1941 שצורף להצעה לשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית

בסוף שנת 1940, נציג הלח"י נפתלי לובנצ'יק נשלח לביירות, שם נפגש עם נציג השלטון הנאצי ורנר אוטו פון-הנטיג ומסר הצעה בעל פה בשם הלח"י בו הציע "לקחת חלק פעיל במלחמה לצד גרמניה" בתמורה לסיוע גרמני בהעלאת יהודים לארץ ישראל. פון-הנטיג העביר את המכתב לשגרירות הגרמנית באנקרה, אך לא ידוע על תשובה רשמית למכתב מצד גרמניה. אנשי הלח"י ניסו ליצור קשר עם הגרמנים בשנית בדצמבר 1941, אך ללא הצלחה. מטרת הארגון הייתה להילחם בבריטים שלא הסכימו להעלאת יהודים, על ידי פנייה לגרמנים אשר יעזרו בסיוע העלאת יהודים לארץ ישראל. הרעיון התבסס על בדיקת האינטרסים: הגרמנים לא רוצים את היהודים באירופה, ואילו הבריטים אינם רוצים את היהודים בארץ ישראל, ועל כן צריך להילחם קודם כל נגד האויב הבריטי כדי לפתוח את שערי ארץ ישראל לפליטים היהודים.

ממסמכים פנימיים, ניכר שאנשי הלח"י לא ידעו על תוכניות גרמניה הנאצית להשמדת היהודים.

[עריכה] עם הקמת המדינה

עם ההכרזה על העצמאות ישראל במאי 1948 הצטרפו לוחמי לח"י אל כוחות צה"ל. רק בירושלים הם הוסיפו לפעול כארגון נפרד ושיתפו פעולה עם האצ"ל, בין היתר במתקפה על הכפר דיר יאסין. בספטמבר 1948 נרצח בירושלים מתווך האו"ם הרוזן ברנאדוט על ידי מתנקשים שלפי המשוער היו חברי לח"י. בעקבות ההתנקשות פוזר הארגון, חברים רבים נאסרו וראשי הלח"י נידונו למאסר (אך שוחררו מאוחר יותר בחנינה כללית). כאשר נבחר ראש לח"י לכנסת הראשונה כציר של "רשימת הלוחמים" התפלג הארגון.

שרות הלח"י הוכר על ידי הממשלה כמו השירות בהגנה ובאצ"ל לצורך תשלומים וכן לענידת האות של לוחמי המדינה.

העמותה להנצחת מורשת הארגון מנתה 125 חללים אשר נפלו בהיותם בשורות הלח"י. יום כ"ה בשבט, יום הירצחו של יאיר, נקבע כיום הזיכרון לחללי לח"י. מידי שנה מארגנת העמותה טקס לזכרם על קברו של יאיר בבית העלמין נחלת יצחק, בתל אביב.