מטאפורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אף על פי שישנן לא מעט פיגורות לשוניות הנקראות מטאפורה (מהמילה היוונית שפירושה "העברה". Meta- מילה הרומזת לשינוי. pherein - "לסחוב", "לשאת"), המשמעות המקובלת למילה זו היא פיגורה לשונית שנעשה בה שימוש על מנת להאיר מושג אחד בתכונותיו של מושג אחר. פירוש המשפט "X הוא מטאפורה ל-Y" הוא ש-Y מתואר על ידי תכונותיו של X. המינוח המקובל לתיאור היחסים בין שני האיברים X ו-Y הוא: X נקרא "תחום המקור" ו-Y נקרא "תחום היעד".

כל מטאפורה מבוססת על אנלוגיה, קשר של דמיון, בין שדה סמאנטי אחד לשדה סמאנטי אחר. עם זאת, בניגוד לדימוי, אין במרבית המטאפורות מילת השוואה ("כמו", "כ", "דומה ל" וכו'), ולרוב לא מצוינת אף התכונה המשותפת לשני השדות הסמאנטיים. כך, לדוגמה, במשפט "דן הוא שועל" לא מצוינת אף מילת השוואה בין "דן" לבין "שועל", ואף לא מצוינת התכונה המשותפת לשמות עצם אלו. דן יכול להיות ערמומי כשועל או, לחילופין, זריז כשועל. נמען המטאפורה משלים לבדו הן את מילת ההשוואה והן את התכונה האנלוגית.

תוכן עניינים

1 זיהוי מטאפורות
2 פיענוח מטאפורות
- 2.1 מטאפורות על
  - 2.1.1 סוגי מטאפורות
- 2.2 מסגרות רפרור
3 מטאפורה ורטוריקה
- 3.1 מטאפורות ויזואליות
4 מטאפורות מתות
5 ראו גם
6 קישורים חיצוניים
7 לקריאה נוספת

[עריכה] זיהוי מטאפורות

מכיוון שאין מסמן מסוים לכך שביטוי הוא מטאפורי (מילת ההשוואה לא מופיעה בטקסט), מתעוררת השאלה כיצד בני אדם מאתרים מטאפורות, ומפענחים אותן. יש הטוענים כי הקורא מזהה מטאפורות על ידי זיהוי ערך האמת של המשפט המטאפורי. אם, למשל, נתקל קורא במשפט "דן הוא שועל", הוא יזהה את המשפט כשקרי, ולכן יתייג את המשפט כמטאפורי, על מנת לשמור על ערך האמת שלו. לטענה זו שתי בעיות עיקריות. ראשית, לא כל משפט שקרי אנו מכנים "מטאפורה". המשפט "דן חזק כסוס", לדוגמה, הוא דימוי. גם המשפט "אודיסאוס ירד לחוף הים באיתקה" ככל הנראה איננו אמיתי, והוא לא נשפט כביטוי מטאפורי. משפט זה מדגים במשהו את הבעיה השנייה בטענה זו. בבדיון, כמו בספרות, למשל, ישנו עולם מיוצג, שלא חייב להיות אמיתי. המשפט "דן הוא שועל", שיחשב מטאפורי בעולם מיוצג אחד, יכול להחשב כאמיתי בעולם מיוצג אחר, עולם בו דן הוא אכן שמו של שועל.

על פי עיקרון שיתוף הפעולה של גרייס, בכל אקט תקשורת מתקיימת הנחה של שיתוף פעולה. כל דובר מניח שנמענו משתף עימו פעולה, ומתוך כך נוצרים כללי השיח. אחד מכללי השיח, למשל, הוא כלל הרלוונטיות. על כל מבע להיות רלוונטי לשיח. כך, למשל, אם X שואל את Y, "כיצד אני נראה?", ו-Y עונה "מעונן היום", Y הפר את כלל הרלוונטיות. הפרה של אחד מכללי השיח תוך כדי שמירה על עקרון שיתוף הפעולה מייצרת אימפליקטורה - מובן הנרמז מהשיח, אך לא נאמר במפורש. בדוגמה הקודמת X יכול להסיק ש-Y רמז לו שהוא לא נראה טוב, מאחר שהוא הפר את כלל הרלוונטיות.

כללי השיח של גרייס משמשים היום בפרגמטיקה, ענף בבלשנות, העוסק בחקר מובנם של מבעים בתוך הקשר. מאחר שזיהוי מטאפורות, ככל הנראה, נעשה על ידי זיהוי של שני שדות סמאנטיים שונים בהקשר מסוים, ייתכן וזיהוי מטאפורה נעשה על ידי זיהוי של הפרת "כלל האיכות" (על כל דובר לומר אמת). הקורא נתקל בשילובן של שתי מלים המתייחסות לשדות סמאנטיים מסוג שונה, בוחן אותן לאור ההקשר (העולם המיוצג, למשל), ואם המשפט אינו אמיתי ביחס להקשר שלו, מתייג הקורא את המשפט כמטאפורי.

[עריכה] פיענוח מטאפורות

[עריכה] מטאפורות על

ישנן לא מעט תאוריות על האופן בו קוראים מפענחים מטאפורות. בין התאוריות הדומיננטיות כיום נמצאת התאוריה של ג'ורג' לייקוף ומרק ג'ונסון. בספרם, "Metaphors We Live By", בדקו חוקרים אלו מגוון מטאפורות שונות, שנמצאות בשימוש יומיומי. הם בדקו ביטויים מטאפוריים כ"רגלי ההר", "יחסינו הגיעו לסוף דרכם" וביטויים אחרים, ומתוך ניתוח שלהם הגיעו למסקנה כי מרבית המטאפורות, שנעשה בהן שימוש, נובעות מתוך מטא-מטאפורות, מעין "מטאפורות על" בסיסיות. המשפט "יחסינו הגיעו לסוף דרכם", לדוגמה, נובע מתוך המטאפורה הבסיסית "אהבה היא דרך" (ממנה נובעים גם ביטויים מטאפוריים אחרים, נוסח "יחסינו הגיעו לפרשת דרכים", "יחסינו נמצאים בתחילת דרכם" וכדומה). מתוך ניתוח של מטאפורות-על אלו, הגיעו לייקוף וג'ונסון למסקנה כי מרבית המטאפורות הן מיפוי של מושג קונקרטי על מושג מופשט. "אהבה", למשל, היא מושג מופשט, ואילו דרך היא מושג קונקרטי. מטאפורת העל "אהבה היא דרך" מתארת את המושג המופשט באמצעות המושג הקונקרטי, כלומר המושג הקונקרטי והברור מעניק את תכונותיו למושג המופשט.

לטענתם, בני אדם משתמשים במטאפורות כאמצעי ללמידה והבנה. מושגים אבסטקרקטיים ומעורפלים כ"זמן", "אהבה" וכדומה, מובנים באמצעות מטאפורות על בסיסיות, המייצרות אנלוגיה בין המופשט למוחשי, ובכך גורמות למופשט להיראות מובן יותר. גם מטאפורות חדשניות לכאורה, הם טוענים, נובעות מאותן מטאפורות-על בסיסיות, ומובנות על ידי פניה לאותן מטאפורות העל. מטאפורות, לטענתם, וזו אולי טענתם החשובה ביותר בכל הנוגע למחקר מטאפורות, קיימות לא רק בשפה, אלא ברמה המושגית. אנו חושבים ומבינים חלקים נרחבים של המציאות בעזרת מטאפורות.

[עריכה] סוגי מטאפורות

לייקוף וג'ונסון ניסו למפות את סוגי המטאפורות בהן הם נתקלו. הם חילקו אותן לשלושה סוגים עיקריים:

מטאפורות אוריינטציה - האדם יוצר התאמה בין כיוונים (למעלה ולמטה) לבין תחום מסוים. הקבלה זו איננה אנלוגית אלא מטונימית. מטאפורות מסוג זה מתארות, למשל, רגשות כעצב ושמחה ("התרוממות רוח", "רוחי נפלה"), בריאות וחולי ("קם מן המתים", "בריאותי נפלה"), שליטה ("אני שולט על המצב") ועמדה חברתית ("קשרים בחלונות הגבוהים", "עלה בסולם הדרגות").
מטאפורות אונטולוגיות - תחום המקור (סכימת המשמעות המטאפורית) הוא ישויות אונטולוגיות, שקיימות בעולם, והן מבליטות תכונות בתחום יעד (נושא המטאפורה. במשפט "דן הוא שועל" תחום היעד הוא "דן" ותחום המקור הוא "שועל") שקשה לחשוב עליהן ללא מטאפורה. על ידי שימוש במטאפורות מסוג זה ניתן לחשוב על תחומים אלו, לכמת אותם וכדומה. כל, למשל, ביטוי כ"בחלומי" מתייחס לחלום כאל מקום (מילת היחס "ב"), כאל דבר קונקרטי הקיים בעולם.
מטאפורות מבניות - מטאפורות בהן תחום מקור אחד מתבנת תחום יעד שונה. ויכוח מתואר כמלחמה, אהבה כמסע והגוף כמיכל.

[עריכה] מסגרות רפרור

בנימין הרשב, במאמרו "תורת המטאפורה והעולם השירי", דוחה הגבלות על מטאפורה למילה בודדת, משפט בודד או ליחידה מוגדרת, בעלת גבולות ברורים בטקסט. משמעות המטאפורה, לטענתו, יכולה להתפרש על תחום רחב יותר מהמקום בו המטאפורה מופיעה. כך, למשל, משפט שנתפס כמילולי, לדוגמה, יכול להתפרש בהמשך הקריאה כמטאפורי, ברגע שהקורא נתקל במידע חדש. המטאפורה איננה יחידה לשונית, טוען הרשב, אלא תבנית סמאנטית, שיכולה לא לחפוף ליחידות תחביריות, אלא להתפרש על פני משפטים אחדים.

לטענתו של הרשב מטאפורה קיימת רק כאשר הוצמדו יחדיו בטקסט שני תחומי משמעות שונים. הוא מנסה לבנות תאוריה של המטאפורה, שאינה מסתמכת, אם כן, על מבנה תחבירי, אלא על תאוריה סמאנטית. לצורך כך הוא מציע את המושגים "מסגרות רפרור" ו"שדות רפרור".

מסגרת רפרור (בקיצור מס"ר) בנויות משני רפרנטים או יותר, שמאורגנים על פי עיקרון כלשהו. לדוגמה, הרפרנטים של המלים "כיסא" ו"שולחן" יכולים להיות מאורגנים בטקסט מסוים תחת מסגרת הרפרור "חדר". מסגרות הרפרור משתמשות בסכמות ידע כלליות (ידע חיצוני לטקסט, כדוגמת "המאה ה-20", "בית", וכדומה), אך הוא מתאר ומגביל אותן בהתאם לשימוש שנעשה בהן בטקסט. "חדר" היא מילה המתארת דבר מה כללי, והיא מעלה מסגרת רפרור כללית. עם זאת, בטקסט מסוים יכול להיות מתואר חדר מסוים, שהולך ומקבל במהלך הקריאה עוד ועוד תיאורים. כך מסגרת הרפרור הכללית הופכת ליותר קונקרטית ומוגבלת לטקסט.

שדות רפרור קיימים ממסגרות רפרור קטנות יותר. כך, לדוגמה, שדה הרפרור "בית" יכול להיות בנוי בטקסט מסוים ממסגרות רפרור שונות, שכל אחת מהן מתייחסת לחדר אחר בבית.

הן מסגרות הרפרור והן שדות הרפרור הן קטגוריות שבונה הקורא בטקסט, והן משמשות אותו כמסגרות התייחסות. כלומר, כאשר הקורא נתקל במלים "החדר של שלום", למשל, לראשונה, הוא מקים מסגרת רפרור, בתוכה הוא מארגן את כל הרפרנטים של הדברים הנמצאים בחדר. כאשר הוא נתקל בצירוף זה בפעם השנייה, אין הוא בונה מסגרת רפרור חדשה, אלא מתייחס למסגרת הרפרור הקודמת, שכבר תוארה.

לטענתו של הרשב, כל מטאפורה מורכבת מבסיס וממסגרת משנית, כאשר הבסיס הוא מסגרת הרפרור הקיימת בטקסט, והסכימה המשנית מובנת על פי הבסיס. למה הכוונה? במשפט "דן הוא שועל", לדוגמה, אם "דן" בטקסט הוא אדם, ויש לו מסגרת רפרור מסוימת, אז המילה "שועל" היא המסגרת המשנית. הקורא מייצר אנלוגיה בין הבסיס למסגרת המשנית, ומעניק לבסיס תכונות מהמסגרת המשנית, אולם תכונות שיתאימו לבסיס. כך, הקורא לא יפענח, במרבית המקרים, את המשפט "דן הוא שועל" כמו פירושו היה "לדן יש יש שיניים חדות כשל שועל", מכיוון שתכונה זו לא מתאימה למסגרת הרפרור שהוא בנה לדן. לעומת זאת, הוא יקח מתכונות המילה "שועל" דברים שיתאימו לדן, כמו "ערמומיות", "זריזות" וכדומה.

מעניין לציין כי במקרים רבים הקורא אינו מעניק תכונה אמיתית של המסגרת המשנית לבסיס. קשה להניח כי שועל הוא אכן "ערמומי", אולם זהו דימוי מקובל של השועל. מרבית הקוראים יודעים זאת, ובכל זאת הם מעניקים תכונה של הדימוי העממי של השועל, במקום תכונה אחרת, שמתקיימת בפועל אצל שועלים.

בסיס יכול לקבל את כל תכונות המשנה של המסגרת המשנית, פרט לתכונה אחת - קיומה. הקורא לא מניח שהשועל, למשל, קיים בעולם המיוצג, אלא הוא מניח ששועל כלשהו, כמסגרת התייחסות (סכימת עולם מקובלת של "שועל"), אנלוגי לדן קונקרטי בעולם המיוצג בטקסט.

כמו כן, הרשב מדבר במאמרו גם על ריאליזציה של מטאפורה. לטענתו, ריאליזציה של מטאפורה מתרחשת כאשר בטקסט מופיעה מטאפורה, המורכבת מבסיס וממסגרת משנית, אולם בהמשך הטקסט מקבלת המסגרת המשנית קיום בעולם המיוצג. בטקסטים מסוימים (בעיקר בשירה מודרנית), מופיעה מטאפורה, שמתחילה לקבל ממשות בעולם המיוצג. אם נמשיך בדוגמה הקודמת, ריאליזציה של המטאפורה "דן הוא שועל" יכולה להיעשות על ידי תיאור קונקרטי של השועל (מסגרת המשנה), והתייחסות לשועל כמו אכן היה קיים בעולם המיוצג.

[עריכה] מטאפורה ורטוריקה

לאחר הוצאת הספר, "Metaphors We Live By", המשיך ג'ורג' לייקוף לעסוק בחקר המטאפורה, ואף בדק את שימושיה כאמצעי רטורי בפוליטיקה. הוא ניתח את המטאפורות ששימשו את ממשל ג'ורג' בוש לפני פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, וניתח את האופן בו נעשה שימוש במטאפורות, בכדי לשכנע את העם האמריקאי לצאת למלחמה כנגד עיראק.

בין השאר, נעשה שימוש במטאפורת העל "המדינה היא אדם". השתלטותו של סדאם חוסיין על הנפט של כווית תוארה כניסיון לפגוע ב"אספקת הדם" של ארצות הברית. מאוחר יותר התמפתה, על בסיס מטאפורה זו, מטאפורה מורכבת יותר, ובה כווית תוארה כנסיכה שבויה בידי רודן אכזר (עיראק), וארצות הברית כנסיך שעליו מוטלת החובה לשחרר אותה. שימוש במטאפורות מסוג זה מצמצם את החברה האמריקאית, שיש בה מגוון דיעות שונות וגדושה במספר רב של בני אדם, לכדי דמות אחת, שיש לה אינטרסט ברור אחד (להציל את אספקת הנפט, לשחרר את "הנסיכה").

שימושים רטוריים במטאפורות הם נפוצים מאוד, ומשמשים ככלי שכנוע רב עוצמה. על ידי שימוש במטאפורות מסוימות ניתן לצמצם עם שלם לכדי "אדם" אחד, מטאפורי. כך, לדוגמה, מוכרז כי "העם הפלסטיני עושה טעות היסטורית", כמו היה העם הפלסטיני אדם בודד, ולא חברה הבנויה ממגוון בני אדם ודעות.

נועם חומסקי, שאף הוא כלייקוף בלשן, הציע (יחד עם אדוארד ס. הרמן) מודל תעמולה, שמורכב מפילטרים של המדיה, שמונעים מחדשות או מדעות המפירות את המטאפורות המושגיות הבסיסיות של הנמענים מלהישמע בזירה הציבורית. לדעתו, היכולת האנושית הבסיסית לרכוש שפה ולהאמין למטאפורות מנוצלת על ידי הגבלת, בתקשורת ההמונים, טווח וסוג המטאפורות להם האזרחים חשופים.

באפן ספציפי, מטאפורות שידגישו את ביטחון הרכוש או הפחד מפני קונפליקט עם הרשויות נוטות להיות מודגשות בתקשורת המונים פרטית או של תאגידים. מטאפורות המדגישות את הסיכון של קונפליקט על משאבים או שהן מדגישות הגינות נוטות להעלם מהתקשורת או שממעיטים מחשיבותן.

[עריכה] מטאפורות ויזואליות

מטאפורות אינן תופעה המוגבלת לשפה, אלא ניתן למצוא אותן גם במדיומים ויזואליים, כציור וצילום. בפרסומות רבות, למשל, משתמשים במטאפורות ויזואליות כאמצעי שכנוע. בין אם פרסומות אלו מציגות זוג נעליים כמו אלו נמצאו בעיצומו של אקט מיני, ובין אם הן מציגות תיק גב, שנראה כמכיל בתוכו איברים פנימיים, המדובר במטאפורה, שמייצגת אנלוגיה בין תחום מושגים אחד לתחום מושגים אחר. במובן מסוים, אם כן, מטאפורות ויזואליות בפרסומות אינן שונות ממטאפורות, שבהן נעשה שימוש בפוליטיקה. באמצעות אנלוגיה הן מבליטות תכונות מסוימות בחפץ או ברעיון אותו הן מנסות לקדם.

מעניין לציין כי חלק ניכר מהבנת עולם המחשבים נעשה באמצעות מטאפורות ויזואליות. "שולחן עבודה", "סל מיחזור", "תיקיות" וכדומה הם כולן מטאפורות ויזואליות בין פונקציות מחשב שונות לדברים קונקרטים.

[עריכה] מטאפורות מתות

מטאפורה מתה היא מטאפורה שאיננה מפוענחת עוד כמטאפורה, אלא מתייחסים אליה כאל ביטוי, כאל מילה. המטאפורה "רגלי ההר" שוב אינה דורשת מהשומע לפענח אותה, אלא היא משמשת כביטוי המציין את חלקו התחתון של ההר. ייתכן כי בעבר מטאפורה זו הייתה מטאפורה פעילה, אולם בשל הצלחתה היא הפכה לקונוונציונאלית ומשומשת, ושוב אינה דורשת תהליך פיענוח המערב אנלוגיה בין שני תחומי משמעות.

מטאפורות מתות ניתן להחיות. מאחר שהתכונה האנלוגית (ראו גם Tertium comparationis) מונחת על ידי הקורא מראש, ולא מצוינת במפורש בטקסט או בתמונה עצמם, ניתן להחיות מטאפורות מתות על ידי הוספת תכונה אנלוגית שונה מהמקובל. בדימוי הפתוח "שפתיה כשושנים", מניח הקורא כי התכונה האנלוגית היא הצבע האדום. אולם זוהי, כאמור, אך ורק הנחה, המתבססת על ראיית המטאפורה כביטוי. ניתן להחיות מטאפורה זו על ידי הוספת תכונה משווה אחרת: "שפתיה כשושנים דוקרות". הדימוי הפתוח הופך לדימוי סגור, אולם לא לדימוי סגור אליו מצפה הקורא. כך הקורא, שלא קרא בתחילה את הדימוי כדימוי, נאלץ לשנות את פרשנותו, ו"להחיות" את הדימוי.