מיהו יהודי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיהו יהודי הוא נושא שנוי במחלוקת בשיח הדתי, הפוליטי, המשפטי והחברתי. מאחר והיהדות היא גם דת, גם לאום, גם מוצא, גם קבוצה אתנית גם תרבות ובישראל — גם מעמד משפטי, ומאחר שההגדרות השונות חופפות בחלקים מהן ומשפיעות זו על זו, ההגדרה מיהו יהודי אינה אחידה ונמצאת במחלוקת.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההגדרות המעשיות
ההלכה היהודית היא המקור בעל השורשים הקדומים ביותר שעונה על השאלה מיהו יהודי. מאוחר יותר בהיסטוריה הגדירו היהודים את עצמם בבואם ליצור מסגרת יהודית- מדינת ישראל. הגדרת ה'יהודי' נדרשה גם לגופים אנטישמיים שצברו כוח פוליטי ובעזרתו רדפו את היהודים.
[עריכה] הגדרה דתית
ההלכה היהודית קובעת כי יהודי הוא אדם שנולד לאם יהודיה או עבר תהליך של גיור כהלכה.
שורשיה של קביעת היהדות על פי האם נעוצים בתקופת התלמוד. קביעת הלאום על פי לאומיותה של האם היא חריגה ביחס לדרך בה נעשית קביעה זו בלאומים אחרים.
הצורך בתהליך של גיור מקובל על כל הזרמים ביהדות, אך אופיו שונה מזרם לזרם. שוני זה יוצר מחלוקות פנים-דתיות רבות, בייחוד לאור המשמעויות הפוליטיות שהוא מקבל לאור יחסי הכוחות בין הזרמים השונים ביהדות ולאור ההשלכות המשפטיות של גיור לעניין המעמד האזרחי והאישי במדינת ישראל.
[עריכה] יהודים מלידה
לפי ההלכה היהודית יהודי מלידה הוא מי שנולד לאם יהודיה ללא תלות בזהות האב. חוקרים רבים ניסו להבין הגדרה זו: ראשית, מדוע שזהות הילוד לא תהיה תלויה בזהותם של שני ההורים, ושנית, מדוע שזהות הילוד לא תהיה תלויה בזהות האב. התמיהה השנייה המועלית כאן מתחזקת לאור נורמות והלכות רבות המצויות בתורה ומייצגות מבנה פטריארכלי כבסיס להנהגות וחוקים אחרים: דמויות תנכיות מיוחסות לרוב למשפחת אביהן בלבד, חוקי הירושה וחלוקת הקרקע מחזקים את הטענה כי הצאצאים מיוחסים לאבות. גם בימינו ניתן למצוא דוגמאות רבות למבנה זה: הכהונה עוברת מאב לצאצאיו, ועוד.
בספר דברים (פרק ז', פסוקים ג-ד) מופיע הציווי לא להתחתן עם תושבי הארץ ומוזכרת האפשרות, על פי פירוש מסוים לדברים, שאדם יצא מכלל ישראל: "...ולא תתחתן בם: בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי...". על פי הפשט, מדובר בחשש הפשוט מפני השפעה תרבותית, ואין בפסוק זה כדי להגדיר את גבולותיו של העם העברי.
בתלמוד (מסכת קידושין ס"ח:) מפורש פסוק זה, בשם רבי שמעון בר יוחאי, בצורה המגדירה את גבולות העם: מכיוון שהחשש להתדרדרות תרבותית מובע רק לגבי השפעתו של הגוי על ילדה של הבת העברית ("כי יסיר את בנך"), והבן נקרא 'בנך'- ניתן להסיק כי הזהות הלאומית נשארת רק לילדיה של אשה עבריה, ולא לילדיו של איש עברי הנושא אשה מעמי הארץ. יש להדגיש כי פירוש זה הוא פירוש מאוחר לדברי התורה.
בספר עזרא עולה הצורך היהודי בהגדרה עצמית. כבמקרים אחרים, צורך זה עולה בסמיכות לכינון עצמאות יהודית קהילתית. עזרא הסופר מצווה על העם המנסה להתקרב אל האל לגרש את הנשים הנכריות: "ועתה, תנו תודה לאדני, אלהי אבתיכם, ועשו רצונו והבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות" (פרק י' פסוק י"א). גירוש הנשים הנכריות מציב גבול ברור לשייכות לעם: הנשים הנכריות, וכנראה גם צאצאיהן, אינם שייכים לעם. ניתן לתת שני פירושים לדבריו של עזרא: הראשון- עזרא התיחס במיוחד לנשים הנכריות כי הנוהג הרווח היה שהשייכות הלאומית נקבעת על פי האם, ולכן לא ציווה לגרש את הגברים הנכרים. השני- עזרא התייחס דווקא לנשים הנכריות כי הנוהג הרווח היה שהשייכות הלאומית נקבעת לפי האב, ולכן היה ברור לעם שבניהן של יהודיות שנישאו לגויים אינם שייכים לעם, והיה צריך להבהיר שגם אם האשה היא נכרית- הילדים אינם שייכים לעם. על פי פירוש זה עזרא הגדיר את השייכות הלאומית על פי שני ההורים ולא דווקא על פי האם.
את דברי עזרא ניתן לפרש בשני הכיוונים, אך במאמר התלמודי שהוזכר לעיל ברור שהזהות נקבעת על פי האם. פרופסור מיכאל קורינאלדי מביא כמה הסברים אפשריים לנוהג זה:
- הסבר ביולוגי: זהות האם היא ודאית, זהות האב לא. מכיוון שחיפשו הגדרה מדויקת ככל האפשר, בחרו דווקא בהגדרה על פי האם.
- הסבר סוציולוגי: החינוך נעשה בידי האם. על פי הגדרה זו, המרכיב החשוב בזהות היהודית הוא המרכיב התרבותי.
- הסבר פוליטי: במהלך מלחמות היהודים ברומאים נאנסו נשים יהודיות על ידי גויים וההלכה שונתה כך שתכליל את ילדיהן בתוך ישראל.
- הסבר דמוגרפי: גברים יהודיים רבים נהרגו במלחמות ובלית ברירה קיבלו את הילדים הנולדים מגברים נוכרים אל העם.
- הסבר משפטי: במשפט הרומי ישנה התייחסות לכשרות הנישואין. ילדים שנולדו לאזרחים רומיים ולאמהות שלא נישאו בנישואין כשרים קיבלו את הזהות של האם ולא קיבלו את הזכויות האזרחיות של האב. הנוהג היהודי הוא תמונת ראי של חוק זה.
[עריכה] הצטרפות ליהדות
ערך מורחב – גיור
ההצטרפות לעם היהודי על פי ההלכה נקראת גיור. הליך הגיור כלל בעבר טבילה בנוכחות עדים, ברית מילה והבאת קורבן. בימינו אין אפשרות להביא קרבן ונוסף לתהליך הגיור שלב בו הגר לומד יהדות, ולעתים נעשה נסיון, על ידי הגורם המגייר, לוודא שסיבת הגיור היא מאהבת הדת ולא מסיבות אחרות.
מקורות יהודיים לאורך השנים משקפים יחס אמביוולנטי להצטרפותם של גרים. יחס זה מושפע בראש ובראשונה מכך שבניגוד למנהגן של כמה מהדתות האחרות, הגישה הרווחת ביהדות אינה אקטיביסטית. אין משימה מוצהרת לרדוף אחר אנשים ולגיירם (למרות שיש עדות על גיור בכפיה שנערך בתקופת החשמונאים: על פי עדותו של יוספוס פלביוס בספרו "קדמוניות היהודים", כשכבש יוחנן הורקנוס את אדום כפה על התושבים גיור או גלות).
ניתן למצוא מקורות המשבחים את הגרים ואת תרומתם ליהדות, ומנגד, מקורות המתייחסים אל הגרים בחשד ומנסים לבחון את המניעים להצטרפות. באופן כללי, ניתן למצוא מתאם בין מצב כלכלי ופוליטי ירוד של העם היהודי לבין יחס אוהד של המקורות כלפי הגיור, ולהיפך: בשעה שהייתה סיבה להאמין שהגיור נעשה מטעמים של תועלת- היחס לגרים הפך להיות חשדני. כמו כן, יחס חשדני אל הגרים העלה את חשיבותם ומרכזיותם של המוסדות המגיירים הרשמיים. עדות לכך ניתן למצוא בדברי הרמב"ם (משנה תורה, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ג הלכות י-י"ב):
- "שהמצווה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר, בודקין אחריו- שמא בגלל ממון שייטול, או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד, בא להיכנס לדת; ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באישה יהודית, ואם אישה היא, שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל. אם לא נמצא להם עילה - מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרושו; אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותן שחזרו מאהבה- מקבלים אותן, שנאמר "ותרא, כי מתאמצת היא ללכת איתה; ותחדל, לדבר אליה" (רות א,יח). לפיכך לא קיבלו בית דין גרים, כל ימי דויד ושלמה- בימי דויד, שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה, שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו... ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דויד ושלמה, בפני הדיוטות. והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן, אחר שטבלו מכל מקום; ולא מקרבין אותן, עד שתיראה אחריתם."
בימינו ניתן לראות תופעה דומה של חשד במניעי הגר על רקע פריחתו של העם היהודי ולכן- יחס מגביל להצטרפות אל הדת היהודית שמשפיע על כל השיח בסוגיה זו: המגיירים מן היהדות האורתודוקסית מנסים לבחון את מניעי הגיור כחלק מן התהליך.
כבר בדברי הרמב"ם ניתן לראות את השאלה לגבי אישור סמכותם של בתי הדין השונים. היום נוכחת שאלה זו ביתר תוקף לאור הקשריה המדיניים.
בזרמים יהודיים שאינם אורתודוקסים הדרישה מן הגר פחותה. הזרם הקונסרבטיבי ביהדות אינו דורש קיום כל המצוות כתנאי לגיור. היהדות הרפורמית מערבת שיקול נוסף ביחסה אל הגר: עידוד הגיור על מנת למנוע התבוללות. עידוד הגיור מתבטא לעתים בויתור על המילה והטבילה. בכל מקרה נדרש הגר ללמוד יהדות כחלק מתהליך הגיור. ניתן לראות גם בדרישה ללימודי יהדות מקיפים דרך של סינון והגבלת ההצטרפות ליהדות.
[עריכה] יציאה מן היהדות
על פי ההגדרה הדתית,בשונה מזו החוקית שתידון להלן, אין דרך שבה יכול יהודי להפוך ללא יהודי. ייתכן, עם זאת, שיהודי ינודה מן החברה ויוגבל בקיומן של מצוות מסוימות הדורשות שותפים.
[עריכה] השלכותיה המעשיות של ההגדרה הדתית
להגדרה הדתית של יהדותו של אדם ישנן השלכות מעשיות רבות, ובראשן הזכות והחובה לקיים את רוב המצוות. החובה לקיים את המצוות מוטלת על כל יהודי.
בתורה מתואר הליך של ירושת הארץ- ירושה העוברת (בדרך כלל) מאב לבן, בנוסף לציווי החוזר ונשנה לאהוב את הגר ולעזור לו. ניתן להסיק, על פי התייחסויות אלה, כי לגרים לא ניתנה נחלה בעת חלוקת הארץ. בספר יחזקאל (פרק מ"ז, כ"ב-כ"ג) מדבר הנביא על חלוקת הארץ בעתיד ומכליל את הגרים בתוך מקבלי הנחלות.
במדינת ישראל נקבעה הסמכות הדתית האורתודוקסית כסמכות בעלת האחריות החוקית לגבי הגיור בישראל, וגם לעניין חלק מדיני המשפחה.
[עריכה] ההגדרה הקראית
על פי היהדות הקראית, יהודי הוא המוגדר ככזה על פי התנ"ך. לפי ההלכה היהודית הקראית, יהודי הוא מי שנולד לאב יהודי או אדם שהחליט לקבל על עצמו את תורת ישראל ועבר ברית מילה. גיור על ידי רב קראי כולל ברית מילה, והתחייבות לקיים מצוות התורה.
[עריכה] הגדרה חוקית
החוק בישראל מכיר ביהדותו של אדם ומגדיר אותה לעניינם של שלושה יישומים מרכזיים: חוק השבות, רישום במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות והכרעתו של בית דין בשאלות הנוגעות למעמד האישי של האדם כגון נישואין, גירושין וקבורה יהודית. ההגדרה שהוכתבה על ידי החוק והתפרשה לאורך השנים על ידי שופטים שונים אינה מקבילה להגדרה הדתית. מנסחיו של התיקון לחוק השבות משנת 1970 ניסו ליצור הקבלה בין הגדרת היהודי לעניין חוק השבות להגדרה כפי שנכתבה בחוקי הגזע הנאציים, אך בהמשך השתנתה ההגדרה כך שלא חפפה עוד גם לחוקים אלו.
[עריכה] חוק השבות
- ערך מורחב – חוק השבות
חוק השבות מעניק את זכות העליה ליהודים, כמעט ללא סייג. בסעיף 4ב ניתנת הגדרה "מיהו יהודי" לצורך חוק זה. נאמר שם: "לעניין חוק זה, 'יהודי' - מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת." זכות העלייה ניתנת גם לילדיו ולנכדיו של יהודי. הבסיס לקביעה רחבה זאת הייתה מין התרסה לחוקי הגזע הנאציים - מי שנרדף על ידי הנאצים כיהודי, יכול לקבל מקלט בישראל.
עד לשנת 1970 לא הכיל החוק מענה לשאלה מיהו יהודי. כשעלתה השאלה לדיון בבית המשפט, ניסו השופטים לפרש את כוונותיהם של מנסחי החוק. רוב השופטים שדנו בסוגיה לא אימצו את ההגדרה הדתית כפירוש המתחייב מלשון החוק וניסו לנסח הגדרות אזרחיות, סוציולוגיות וחילוניות שונות.
פסיקת בג"צ בעניינו של בנימין שליט בשנת 1970 קיבלה משמעות מרחיבה בשאלת מיהו יהודי ויצרה לחץ פוליטי על מפלגות הדוגלות בפרשנות מצמצמת לניסוח מדויק יותר של הגדרת היהודי בחוק השבות. ההגדרה שהתקבלה בתיקון לחוק השבות היא שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר ואינו בן דת אחרת. בתיקון זה, כאמור, ניתנו זכויות עליה גם לקרובי משפחתו של יהודי (אך הם לא הוגדרו בחוק כיהודים בעצמם).
[עריכה] מרשם האוכלוסין
מרשם האוכלוסין הוא רשימה של אזרחי ישראל הכוללת את הפרטים הבסיסיים ביותר לגביהם: שמם, שמות הוריהם ובני זוגם, כתובתם וכדו'. בין הפרטים המופיעים במרשם האוכלוסין מופיעים גם הלאום והדת. הפרטים המופיעים במרשם האוכלוסין מופיעים גם בתעודת הזהות.
בשנת 1969 עתר בנימין שליט, יהודי שהיה נשוי לגויה, לבג"צ, וביקש לרשום את ילדיו במרשם האוכלוסין כשייכים ללאום היהודי (וכן כאתאיסטים בסעיף הדת). בג"צ קיבל את עתירתו, בעיקר מן הנימוק הפרקטי- אין לפקיד הרישום אמצעים לבדוק את מידת יהדותו של המצהיר ולכן עליו לקבל את הצהרתו כפי שהיא.
הרשום כיהודי במרשם האוכלוסין יכול, במקרים מסוימים, להישפט על ידי בית דין ולא על ידי בית משפט.
[עריכה] מעמד אישי
יהודים בישראל חייבים על פי חוק להתחתן ולהתגרש בבית דין רבני. יהודים יכולים לאמץ, על פי חוק, רק ילדים יהודיים. הגבלה זו בחוק מקשה על ההורים המעוניינים באימוץ, שכן כמות הילדים העומדת לאימוץ בארץ קטנה יחסית לביקוש, ותהליך הגיור של ילדים מאומצים ממדינות אחרות כולל מרכיבים דתיים הזרים לאורח חייהם של חלק מההורים המאמצים.
עד 1995 נקברו המתים היהודים במדינת ישראל בטקס דתי, באמצעות חברה קדישא. בשנת 1995 נחקק "חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשס"ה" שהתיר קבורת יהודים גם באמצעות חברות אחרות המורשות לכך.
[עריכה] הגדרות במשטרים אנטישמיים
משטרים אנטישמיים נדרשו להגדרה של מיהו יהודי על מנת להפלות את היהודים לרעה בהזדמנויות שונות, לגרש או לרצוח אותם. עד להופעתה של החילוניות הגדרתם של היהודים חפפה להגדרת הקהילה הדתית, שלעתים קרובות גם גרה בשכונות מוגדרות או במקומות ישוב משלה.
[עריכה] האינקוויזיציה
האינקוויזיציה הספרדית והאינקוויזיציה הפורטוגזית של הכנסייה הקתולית היו מופקדות, בין השאר, על דתיותם של המומרים לנצרות מן הדתות השונות. מומרים שנמצאו מזניחים את הדת ונחשדו על טוהר אמונתם וכוונותיהם נשפטו ונידונו לעונשים חמורים ואף למוות.
האינקוויזיציה הספרדית עודדה את גירוש ספרד כדי למנוע מהקהילה היהודית להשפיע על היהודים שהמירו דתם לנצרות. כיהודים הוגדרו כל השייכים לקהילה היהודית, שחיה אז בטריטוריה מוגדרת. אפשר לומר שגם המומרים היהודים שנחשדו על ידי האינקוויזיציה נחשבו ליהודים. הגדרה זו מרחיבה את ההגדרה הקהילתית-טריטוריאלית ומכלילה כיהודים גם אנשים שאינם שייכים עוד לקהילה או גרים בתחומה אלא גם מי שהשתייכו אליה בעבר.
[עריכה] גרמניה הנאצית
חוקי הגזע בגרמניה הנאצית נחקקו לאחר תהליך של חילון שעבר על העולם ועל בני הקהילה היהודית. הקהילה היהודית לא גרה עוד בתחום מוגדר ורבים לא ראו את עצמם שייכים אליה יותר.
תורת הגזע הנאצית, שפותחה בהשראת הדרוויניזם החברתי, גרסה כי יהודים הם אלו שאחד מאבותיהם היה יהודי. בחוקי נירנברג הוגדר יהודי בחוק בתור מי שיש לו לפחות שלושה סבים יהודים, או שיש לו רק שני סבים יהודים והוא שייך לקהילה היהודית, נשוי ליהודיה או נולד תוך כדי עבירה על חוקי הגזע הנאציים. כמו כן, מי שיש לו אף סב יהודי אחד נחשב לבן תערובת.
המשמעות המעשית של יהדות, בגרמניה הנאצית, הייתה רדיפה והרג בשואה.
[עריכה] הדיון התיאורטי
בנוסף למשמעויות וההגדרות החוקיות והדתיות של יהדותו של אדם, יש המאמינים כי ישנן גם משמעויות והגדרות אונטולוגיות, חברתיות ופסיכולוגיות.
תפיסות אלה מצדיקות את עצם הגדרת היהודי כמהות נפרדת ולמעשה עונות על השאלה מדוע הדיון על מיהו יהודי חשוב או משמעותי, לבד מן ההגדרה הדתית או החוקית.
[עריכה] תפיסה אונטולוגית
- הבדלות כתפקיד.
[עריכה] תפיסה פוליטית
- אחריות ולא זכות.
- "מתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית"
[עריכה] תפיסה סוציולוגית
על פי תפיסות פסיכולוגיות וסוציולוגיות מסוימות, ישנו אופן התנהגות יהודי הנגזר מן הדת היהודית ומן הסביבה החברתית היהודית. כפי שוובר ניסח עקרונות פסיכולוגיים השאובים מן הנצרות הפרוטסטנטית, כך נעשו מחקרים לגבי השפעתן של דתות אחרות על הפסיכולוגיה של המאמינים, צאצאיהם וסביבתם הקרובה. פרופסור מרדכי רוטנברג מנסח את הנחת המחקר כך:
- "מאחורי מערכת של נורמות חברתיות מסתתרת בדרך כלל תאולוגיה שעברה תהליך של חילון"
כמה מן החוקרים מדגישים את הערך הטיפולי של הפסיכולוגיה והידע הסוציולוגי של דפוסי ההתנהגות היהודיים, וכמה מהם שמים דגש דווקא על ניסוח תיאורי של ההתנהגות היהודית.
האתיקה היהודית, המושפעת מן החסידות, למשל, מבוססת על ריבוי של פרמטרים להצלחה שאינו מאפשר תחרות ודוחף לשיתוף פעולה קהילתי (זאת בניגוד לאתיקה הפרוטסטנטית המציבה מודל הצלחה יותר מדיד), על דיאלוג מתמשך עם הסביבה, עם העבר ועם החזון לעתיד כחלק מהותי מבניית האישיות, ועוד מרכיבים ייחודיים.
תהליכים של גלובליזציה הופכים את השפעת הסביבה המיידית, יהודית ככל שתהא, למשמעותית פחות בבניית הזהות האישית.
הזיהוי התיאורי של יהודים נבחן אף הוא בכלים המניחים השפעות התנהגותיות של הסביבה על הפרט. השופט אהרן ברק נדרש לעניין זיהוי ה'יהודי' בבואו לפרש את חוק השבות בעניין שעלה לפניו בדבר זהותם היהודית של יהודים ישועיים. למרות שהעותרים היו יהודים על פי הדת היהודית, ולא עברו טבילה כנדרש בהצטרפות לדת הנוצרית, קבע ברק כי על פי כוונתו של המחוקק החילוני יש להעדיף דווקא את המבחן הסוציולוגי החילוני של ההשתייכות ללאום היהודי, ובכך דחה את תביעתם:
- "בחוקקו את חוק השבות (תיקון מס' 2), תש"ל- 1970, לא בא המחוקק לקבוע מבחן דתי-יהודי להגדרת "יהודי", כשם שחוק השבות כולו הוא חוק לאומי- חילוני, כך גם הגדרת הדיבור "יהודי" שבו היא במהותה הגדרה חילונית- לאומית, וכשם שחוק השבות נועד להבטיח מטרות לאומיות של שיבת בנים לגבולם, כך גם ההגדרה המצויה בו נועדה לשם אותה מטרה, וכך היא צריכה להתפרש."
כאן ביסס ברק את המצע החברתי של הגדרת היהדות, והמשיך בציון קריטריונים ספציפיים ליהדות- דת, לשון, שותפות גורל ועוד:
- "ה'מבחן החילוני' מורכב מיסודות שונים, וניתן למנות ביניהם יסודות של הדת היהודית, של הלשון העברית, של ההיסטוריה של עם ישראל ושל בניית עצמאותו המחודשת במדינתו. המשקל הפנימי של יסודות אלה השתנה בעבר עם הזמן, והוא ישתנה גם בעתיד. התפיסה החילונית-ליברלית היא תפיסה דינאמית, המשתנה עם הילוכו של העם היהודי על פני ההיסטוריה" (מתוך פסק הדין ברספורד נ' משרד הפנים)
לתפיסה זו, הנותנת משקל גם לתרבות ולשותפות הגורל, יכולות להיות השלכות לעניין קבורתם של חיילים יהודים-מאב בתוך בתי הקברות הצבאיים היהודיים ואפילו לעניין אזרחותם של ילדי עובדים זרים שגדלו בישראל.
קריטריון אזרחי נוסף ליהדותו של אדם ניתן למצוא בדבריו של השופט ברנזון, בבג"צ משנת 75, האטשינס נגד שר הפנים:
"על ישועים הנחשבים ומקובלים כיהודים טרם שמענו. הדבר פשוט אינו מתקבל על הדעת... שאלו נא יהודי ברחוב אם ייתכן דבר כזה ותשובתו הוודאית תהיה: 'לא'."
לתשובה על השאלה 'מיהו יהודי' משקל פוליטי רב. אם יוחלט על אדם או גוף כעל בעל הסמכות לענות, מבחינה חוקית, על שאלה זו, יהיה בידו הכוח לתת אזרחות, להכריע בשאלות של מעמד אישי, ועוד. השופט ברק משאיר כוח זה בידי השופטים המשקללים את מרכיבי הזהות בכל תקופה כראות עיניהם. השופט ברנזון, לעומתו, משאיר את ההכרעה והכוח בידי האיש ברחוב.
[עריכה] ראו גם
- יהודים
- יהדות
- דוד אוסוואלד רופייזן- אדם שהגיש עתירה לבג"ץ בנושא.
- חוק השבות
- דיני משפחה
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיכאל קורינאלדי, לשאלת "מיהו יהודי?", באתר "דעת"- על התפתחות הסוגייה, על פי מקורות יהודיים קדומים
- הרב טוביה פרידמן, תשובה בעניין גיור כהלכה, באתר "מכון שכטר למדעי היהדות"
- דוד רגב, הנחיה: לא לתת לחילונים לאמץ תינוקות לא יהודים, כתבה מתוך YNET
- אורי פז, גיור במחשבה תחילה, באתר "האייל הקורא"
