נילוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בנהר הנילוס. לערך העוסק בחוקר הרוסי סרגיי נילוס, ראו סרגיי נילוס.
נהר הנילוס הוא הנהר הארוך ביותר על פני כדור הארץ, הזורם ביבשת אפריקה. הנהר מהווה עורק חיים למצרים וסודאן שהן מדינות צחיחות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייני הנהר
הנילוס עובר דרך אוגנדה, קניה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר), אתיופיה ,סודאן ומצרים שם הוא נשפך לים התיכון. אורכו של הנילוס 6,670 ק"מ (4,145 מיילים) (לפי מדידה חדשה של מדענים בריטיים). כיוון זרימתו הוא מדרום לצפון.
הנילוס הגדול מורכב משני נהרות קטנים יותר, הנילוס הכחול והנילוס הלבן:
- הנילוס הכחול מתחיל בימת טנה שבאתיופיה, והוא זורם בחוזק הרב ביותר בקיץ וזאת בגלל האקלים הטרופי של אתיופיה, שגורם לירידת גשמי מונסון בקיץ. בגלל גשמי המונסון, הנילוס עלה על גדותיו באופן חוזר ונשנה כל קיץ וגרם לנזקים עצומים למצרים שמצדה פתרה את הבעיה על ידי בנייתו של סכר אסואן. אגאתרכידס בן המאה ה-2 לפנה"ס היה הראשון שהבין את הסיבה להצפות אלו.
- הנילוס הלבן מקורו בימת ויקטוריה, אשר שטחה נחלק בין שלוש מדינות אוגנדה, קניה וטנזניה. הימה מקבלת את מימיה מנהר קגרה. גובהה של ימת ויקטוריה הוא 1,150 מטר מעל פני הים. בנילוס הלבן זורמים המים בקצב קבוע, בגלל האקלים המשווני השורר באזור זה.
הנילוס הכחול והלבן מתאחדים לנילוס המאוחד בחרטום בירת סודאן, ומשם הוא זורם דרך מצרים עד הים התיכון. בדרך הוא מתחבר לנהר העטברה. קצת לפני שפכו של הנילוס, נמצאת הדלתא (בשטח מצרים)- עם מי הנילוס זרם גם סחף אדמה שמצטבר בדלתא בגלל היחלשות הזרם, הסחף יוצר עוד שטח של אדמה פורייה וטובה מבחינה חקלאית שעומדת בניגוד לאדמת המדבר שסביבה, הנילוס מחפש דרכים נוספות להגיע לשפכו בגלל כח המשיכה מה שיוצר עשרות זרמי מים קטנים, כל אלו יוצרים אדמה פוריה ואידאלית לגידולים חקלאים.
[עריכה] השפעתו הדמוגרפית של הנילוס
הנילוס חוצה את העיר חרטום ואת העיר קהיר. שתי המדינות של ערי הבירה האלו מתייחסות לנילוס כאל עורק חיים של ממש, שכן הוא מקור מים חשוב ויחיד בסביבה מדברית צחיחה, ואכן בבחינה של מפות פריסת התושבים במצרים וסודאן ניתן להבחין בעובדה שרובה הגדול של האוכלוסייה ומרבית הערים שוכנים לגדות הנילוס.
[עריכה] הנילוס במקרא
ההופעה הראשונה של הנילוס במקרא היא בתחילת ספר בראשית (פרק ב, פס' י"א-י"ב) שם מסופר על הנהר שסובב בעדן (דהיינו בגן עדן) ומשקה את הגן, על פי הסיפור המקראי הנהר הזה נפרד לארבע נהרות, אחד מהנהרות הוא הנילוס- "שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדלח ואבן השהם". ורש"י מפרש במקום- "פישון, הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתרבין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו. דבר אחר פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר בישעיה אצל מצרים ובושו עובדי פשתים".
המפגש הבא עם הנילוס הוא כאשר פרעה נותן לבני ישראל להתיישב בארץ גושן שהיא ככל הנראה הדלתא של הנילוס.
הפעם הבאה שבה מופיע הנילוס היא בתחילת ספר שמות, כאשר יוכבד, אמו של משה, מחביאה אותו בתיבת גומא על הנילוס ומשאירה את אחותו מרים להסתתר בין קני הסוף ולהשגיח עליו. לפי המשך הסיפור המקראי הוא נמשה לאחר מכן מן הנהר על ידי בת פרעה שבאה להתרחץ בנהר. עוד מסופר בספר שמות על כך שמלך מצרים היה נוהג להגיע לנילוס, ככל הנראה בכדי לעשות את צרכיו ולהתרחץ. גם המכות שהנחית אלוהים על מצרים קשורות בנילוס (מכת דם, מכת צפרדע). במקרא מכונה הנילוס "יאור" וכן "שיחור" (ישעיה כ"ג 3 וכן ירמיה ב' 18). מקורו של השם הנוכחי בעברית הוא השם היווני Νειλος אשר ממנו התפתח גם השם הלועזי Nile, יש סברה כי השם נילוס הוא גלגול חוזר לעברית של המילה נהר שהשתבשה במעבר בין השפות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נילוס |
