פרננדו השני, מלך אראגון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרננדו השני מאראגון, "הקתולי", (10 במרץ 1452 - 23 ביוני 1516) (ספרדית: Fernando de Aragón el Católico, ובשפות אחדות: פרדיננד), היה מלך אראגון, סיציליה, נפולי, ולנסיה, סרדיניה ונווארה ודוכס ברצלונה.
פרננדו, בנו של חואן השני מאראגון, מאשתו השנייה, אשת האצולה האראגונית חואנה אנריקז (Juana Enriquez), הפך למלך סיציליה דרך אביו ב1468 כהכנה לנישואיו לאיזבלה, אחותו למחצה ויורשתו של המלך אנריקה הרביעי מקסטיליה. הוא התחתן עם איזבלה ב 19 באוקטובר 1469 באוקניה (Ocaña). איזבלה ירשה את אחיה כמלכת קסטיליה בשנת 1474. על שני המונרכים הצעירים היה ראשית ללחום מלחמת אזרחים נגד חואנה נסיכת קסטיליה המכונה חואנה לה בלטראנחה (Juana la Beltraneja), ביתו של אנריקה הרביעי, אך בסופו של דבר ניצחו. כאשר ירש פרננדו את אביו כמלך אראגון בשנת 1479 אוחדו למעשה הכתר הקסטיליאני והשטחים שתחת שלטון הכתר האראגוני באיחוד אישי. העשורים הראשונים של שלטונם המשותף של פרננדו ואיזבלה הוקדשו לגיבוש ממלכתם ואיחודה תחת כתרם המשותף מבחינה פוליטית ודתית. במסגרת זו פעלו משך מספר שנים לכיבוש ממלכת גרנדה, השריד האחרון לשלטון המוסלמי בחצי האי האיברי, כיבוש שהושלם ב-2 בינואר 1492 (שיאו של התהליך המכונה "הרקונקיסטה"), שממנו נוצר לראשונה מאז המאה ה-8, ישות פוליטית יחידה שניתן לכנותה "ספרד" (על אף שהשטחים השונים לא נשלטו בצורה סדירה כיחידה אחת עד למאה ה-18).
באותה שנה היהודים גורשו מכל תחומי הממלכה המשותפת (זהו גירוש ספרד), נכתב ספר הדקדוק הראשון של השפה הספרדית, וכריסטופר קולומבוס נשלח על ידי הזוג למסע שבו יגלה את "העולם החדש". לפי חוזה טורדסיאס מ 1494 העולם החוץ-אירופאי חולק בין ממלכות פורטוגל וספרד עפ"י קו צפון-דרום שעבר במרכז האוקיינוס האטלנטי.
החלק המאוחר בחייו של פרננדו הוקדש ברובו למחלוקות עם מלכי צרפת בדבר השליטה באיטליה, שרשרת האירועים המכונה המלחמות האיטלקיות. ב-1494 פלש שארל השמיני מצרפת לאיטליה וגירש את בן-דודו של פרננדו, אלפונסו השני, מכס מלכות נפולי. פרננדו חבר עם מספר נסיכים איטלקיים ועם מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על-מנת לגרש את הצרפתים עד 1496 ולהמליך על הכתר הנפוליטני את בנו של אלפונסו, פרננדו. ב 1501, בעקבות מותו של פרננדו השני מנפולי ועלייתו לשלטון שם של דודו פרדריק, פרננדו מאראגון חתם על הסכם עם יורשו של שארל השמיני, לואי השנים עשר, שזה עתה סיים לממש את תביעותיו לדוכסות מילנו, ולפיו יחולק השטח ביניהם כשנפולי, קמפניה ואברוצו יעברו לשלטון צרפתי ופרננדו יקבל את פוליה וקלבריה. ההסכם התפרק במהרה ובמהלך השנים שבאו אחריו המצביא הדגול של פרננדו, גונזלו פרננדז מקורדובה (Gonzalo Fernández de Córdoba) לחם בצרפתים עד שכבש מהם את נפולי ב1504.
בין ילדיהם של פרננדו ואיזבלה היו חואנה מקסטיליה וקתרינה מאראגון. בזכות כוחם הרב כשליטים בממלכה משותפת נישאו בנותיהם למספר שושלות אירופיות ובכך הניחו את הבסיס לירושה העצומה של נכדם קרלוס החמישי.
לאחר שאיזבלה מתה בשנת 1504 והותירה את ממלכתה לביתה חואנה שימש פרננדו כשליט במקומה בזמן העדרה כששהתה בהולנד שנשלטה על ידי בעלה, הארכידוכס פיליפ. פרננדו שאף להותיר בידיו את השלטון על קסטיליה לצמיתות אך האצולה הקסטיליאנית סירבה לכך והמליכה על עצמה את בעלה של חואנה, שהפך לפיליפ הראשון מקסטיליה. לאחר מותו של פיליפ ב-1506, כשחואנה במצב נפשי לא יציב ובנם המשותף, קרלוס מגנט, רק בן 6, פרננדו שב לשלוט בקסטיליה באמצעות הקרדינל פרנסיסקו חימנז דה סיסנרוס (Cardinal Fransisco Jimenez de Cisneros) שתיפקד כראש השרים.
ב-1508 חודשה המלמחה באיטליה, הפעם נגד ונציה כאשר כל הכוחות בחצי האי, כלל לואי ה XII, פרננדו, מקסימיליאן והאפיפיור יוליוס II, התאחדו יחד לליגה של קמבראי. למרות ניצחונם של הצרפתים על הונציאנים בקרב של אגנאדלו (Agnadello) הליגה התפרקה וגם האפיפיור וגם פרננדו החלו לחשוד בכוונותיהם של הצרפתים. במקום הליגה הקודמת נוצרה הליגה הקדושה כאשר כל הכוחות מאוחדים נגד צרפת.
בנובמבר 1511 פרננדו וחותנו, המלך הנרי השמיני מאנגליה חתמו על חוזה וסטמינסטר והתחייבו להגשת עזרה הדדית נגד צרפת. מוקדם יותר באותה שנה כבש פרננדו את המחצית הדרומית של ממלכת נווארה, שנשלטה על ידי אציל צרפתי, וסיפחה לספרד. בנקודה זו נישא פרננדו מחדש לג'רמין מפוי (Germaine of Foix), נכדתה של המלכה ליאונור מנווארה, על-מנת לחזק את תביעתו על הממלכה. במקביל צברה הליגה הקדושה הצלחות נגד צרפת באיטליה והצליחה לגרשם ממילנו שהושבה לדוכסי ספורצה לפי חוזה שלום מ-1513.
למרות שהצרפתים הצליחו לכבוש מחדש את מילנו כעבור שנתיים, פרננדו מת ב-1516 שבע רצון מכך שהפך את ספרד למדינה החזקה ביותר באירופה ושיורשיו של נכדו, קרלוס, שירש לא רק את אדמות ספרד מסבו וסבתו מצד אמו אלא גם את השטחים של בתי הבסבורג ובורגונדי מאביו, יהפכו לשליטים החזקים ביבשת. קרלוס ירש את פרננדו על הכס האראגוני וקיבל את הכתר הקסטיליאני יחד עם אמו המשוגעת ובכך הביא סוף-סוף לאיחודה של ספרד תחת כתר אחד.
פרננדו קבור בקפלה המלכותית של גרנדה לצד אשתו, בתו, בעלה פיליפ ונכדו מיגל. יש הטוענים כי פרננדו, ולא צ'זרה בורגה, הוא ששימש כהשראה האמיתית ל"הנסיך" של ניקולו מקיאוולי, שבו הוא מוזכר לעתים תכופות.
