תקופת אשיקאגה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של יפן |
| התקופה הפליאוליתית
תקופת יאיויי תקופת יאמאטו תקופת קוֹפוּן תקופת אסוּקה תקופת אשיקאגה תקופת נאנבאן תקופת שוֹוַה תקופת ההתפשטות יפן בתקופה שלאחר הכיבוש האמריקאי תקופת הֶייסֶי |
| יפן |
תקופת אשיקאגה (ביפנית: 室町時代, נקראת גם: תקופת מוּרוֹמאצ'י) הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן אשר החלה בערך בשנת 1336 והסתיימה ב-1573. בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות מורומאצ'י, אשר נוסדה בשנת 1336 על ידי שר הצבא שהפך לשוגון מייסד השושלת, אשיקאגה טאקאוג'י. סיומה של התקופה הגיע עם סיומה של השושלת כאשר השוגון ה-15 אשיקאגה יושיאקי גורש בשנת 1573 מהבירה קיוטו.
חלקה הראשון של התקופה (1336-1392) נקרא גם תקופת שתי החצרות הקיסריות, על שם הפילוג בחצר הקיסרית שהביא לקיומן הבו-זמני של שתי חצרות מקבילות. חלקה המאוחר יותר של התקופה (מ-1467 ואילך) נקרא גם תקופת סנגוֹקוּ
תוכן עניינים |
[עריכה] הבאקוּפוּ של אשיקאגה
את שמה השני קיבלה תקופת אשיקאגה משמו של אזור מורומאצ'י בקיוטו שם מוקמה מפקדת הבאקופו (השוגונות), המפקדה שהוקמה על ידי השוגון השלישי בשושלת ב-1378. ההבדל בין השוגונות של אשיקאגה לבין זו של קאמאקורה היה שבעוד שוגונות קאמאקורה ניהלה את המדינה במקביל לממשל האזרחי בניהול החצר הקיסרית, השוגונות של אשיקאגה השתלטה על השאריות של המשטר האזרחי, הכילה אותו בתוכה והיוותה למעשה את הגוף השלטוני היחיד במדינה.אולם שלטון השוגונות החדשה לא היה חזק כזה של קודמתה (למעשה הוא נכפה על המדינה כתוצאה של מלחמת האזרחים) ורק עם עלייתו לשלטון של השוגון השלישי בשושלת, אשיקאגה יושימיטסו, החלו להראות סימנים של סדר בממלכה.
כדי לחזק את התמיכה בו, התיר יושימיטסו למשפחות מסוימות, לצבור כח בתחומי שליטתן ולקבל את התואר דאימיו (שליט אזורי). במשך הזמן התפתח מאזן כוחות בין השוגון לדאימיו, ובשלב מסוים הגיעו הדאימיו לעמדה בה שלוש משפחות הדאימיו החזקות ביותר מבצעות רוטציה ביניהן על תפקיד סגנו של השוגון בקיוטו. לאחר מותו של יושימיטסו, שהספיק לפני מותו לאחד את שתי החצרות הקיסריות ב-1392, החל מעמד השוגון להתערער ולאבד כח לטובת הדאימיו, שהחלו גם מתערבים בענייני החצר הקיסרית וענייני הירושה של הקיסר. לקראת סוף התקופה נחלשה השוגונות עוד יותר עם פריצתה של מלחמת ירושה בתוך השוגונות (1476-77), מלחמה שהותירה את קיוטו הרוסה והביאה למעשה את הקץ על סמכותה השלטונית של השוגונות. הריק השלטוני שנוצר בעקבות המלחמה סימן את תחילתה של מאה רוויית אנארכיה בממלכה.
[עריכה] התפתחות כלכלית ותרבותית
במהלך תקופת אשיקאגה התחדשו היחסים בין יפן לסין תחת שלטון שושלת מינג, לאחר ששליטיה של סין חיפשו תמיכה במלחמתם כנגד שודדי הים היפנים שכונו באותה התקופה על ידי הסינים "וּואַקוֹ" (倭寇) ואשר הטילו מוראם על חופיה של סין. יושימיטסו, שרצה בחידוש היחסים עם סין כמו גם פטירת ממלכתו מהוואקו, הסכים לחידוש הקשרים עם סין, קשרים שנמשכו כמחצית המאה. בשנת 1401 הוא חידש את תשלום המיסים היפני לסינים ותיאר את עצמו באיגרות ששלח לקיסר סין כ"נתינך, מלך יפן". סחורות מיפן כדוגמת עץ, גופרית, נחושת חרבות ומניפות מתקפלות נסחרו תמורת משי, פורצלן, ספרים ומטבעות סיניים. סחר זה נתפס בעיני הסינים כתשלום מס מצד היפנים, אך האחרונים ראו בו סחר בריא ומועיל בלבד.
בתקופתה של שוגונות אשיקאגה נפוצה תרבות עממית חדשה, שנקראה תרבות מורומאצ'י, שהחלה במפקדות השוגונות בקיוטו וחילחלה לכל שכבות באוכלוסייה. לזן בודהיזם היה תפקיד משמעותי הן בהפצת האמונות הדתיות החדשות והן בהפצת הסגנון האמנותי החדש שיובא בעיקרו מסין והושפע מאוד מתקופות שושלות סונג, יואן ומינג הסיניות. הקירבה של החצר הקיסרית למפקדת השוגונות בתקופת אשיקאגה יצרה עירוב מתמיד בין חברי המשפחה הקיסרית, אנשי החצר, הדאימיו השונים, סמוראים ונזירי זן, וכתוצאה מכך התאפשרה הפריחה התרבותית שהתאפיינה בכל תחומי האמנות: אדריכלות, ספרות, תיאטרון הנו, סידור פרחים אומנותי, עיצוב גנים וטקסים שונים, ביניהם טקס התה.
[עריכה] שינטואיזם
פן נוסף בהתעוררות התרבותית בתקופת אשיקאגה היה העניין המחודש בדת השינטו, שעל אף קיומה הרציף במאות שקדמו לתקופה, נחשבה לדת שנייה במעלה ביפן לאחר הבודהיזם. למעשה השינטו, שהייתה חסרת כתבי קודש ממשיים ותפילות סדורות, החלה לאמץ את הטקסים של זרם השינגון בבודהיזם, ולמעשה נטמעה בבודהיזם כמעט לחלוטין. פלישת המונגולים ליפן שהתרחשה בסוף תקופת קאמאקורה (סוף המאה ה-13), העלתה מחדש בעם היפני את ההכרה בחשיבותן של הרוחות האלוהיות (הקאמיקאזה), מאחר ותבוסת המונגולים נזקפה להתערבות של רוחות שכאלה. פחות מ-50 שנים לאחר הפלישה המונגולית החלו להופיע מחדש פרסומים העוסקים בחשיבות היותו של הקיסר צאצא של אלת השמש אמאטראסו, תפיסה שקושרת מחדש את חצר המלוכה לאלי השינטו. למעט חיזוק מעמדו של הקיסר כאל עלי אדמות, סיפקו הפרסומים את השקפתה של השינטו על ההיסטוריה היפנית, שהאדירה את אלוהותם של כלל בני העם היפני, ואת עליונותה של יפן כלפי סין והודו. התפיסה הזו, שחיזקה את הרוח הפטריוטית של היפנים, הלכה והתעצמה והביאה, בתקופה שבין המאה ה-14 למאה ה-17, להפיכתה של השינטו לדת בעלת פילוסופיה ייחודית (שמבוססת על הקונפוציזם והבודהיזם) ואשר מהווה את הדת המרכזית בקיסרות.
[עריכה] הקשר עם המערב
לקראת סופה של תקופת אשיקאגה הגיעו ליפן ראשוני האירופאים. ספינות פורטוגליות נחתו לראשונה באי קיושו ב-1543, ותוך שנתיים החלו הפורטוגלים להגיש בקשות לקבלת זכויות הפעלת נמלים בקיסרות. אחרי הפורטוגלים הגיעו גם הספרדים ב-1587 ולאחריהם ההולנדים ב-1609. עם הגעתם של האירופאים לחופיה של יפן החלו היפנים ללמוד את דרכיהם ותרבותם של הזרים, וכתוצאה מכך נפתחו אפשרויות חדשות בתחומי הכלכלה והפוליטיקה. סחורות אירופאיות דוגמת נשק חם, טבק, בדים, זכוכית, שעונים ושאר המצאות מערביות נסחרו ביפן תמורת כסף וזהב יפנים. המסחר הביא עימו עושר עצום לכל מי שעסק בו, ודאימיו נחותים, בעיקר מהאי קיושו, הרוויחו בזכות המסחר שניהלו עם האירופאים כח שלטוני וחשיבות גדולים ביותר.
[עריכה] נצרות
ההשפעה הנוצרית ביפן החלה עם הגעת הכמרים הישועים, ובראשם הכומר פרנסיסקו חאווייר שהגיע לדרום קיושו בשנת 1549. בין המומרים לנצרות באותה התקופה ניתן היה למצוא דאימיו וסוחרים שביקשו לשפר את המסחר שלהם על ידי קרבה גדולה יותר לאירופאים, כמו גם איכרים פשוטים. עד לשנת 1560, הפכה גם קיוטו למרכז חשוב של פעילות מיסיונרית ביפן, ובשנת 1568 נוסד הנמל בעיר נגסקי על ידי דאימיו נוצרי, נמל שהועבר בשנת 1579 לשליטתם של הישועים. בשנת 1582 כבר היו ביפן כ-150,000 מומרים (שני אחוזים מהאוכלוסייה באותה תקופה) וכ-200 כנסיות. אולם, סבלנותה של שוגונות אשיקאגה כלפי ההשפעה הזרה החלה פוקעת לאור היות הנצרות סיבה לפירוד ופילוג בעם. האיסור על קיום מנהגי הנצרות הוטל לראשונה ביפן ב-1587 ובשנת 1597 החלו רדיפות גלויות של נוצרים בקיסרות. למרות שהמסחר עם האירופאים זכה לעידוד השוגונות כתמיד, הוא הוסדר כך שהנוצרים היו מוגבלים מאוד בקיסרות, ובשנת 1640 הפכה מדיניות הדיכוי ושלילת הנצרות למדיניות לאומית
(לפירוט על המדיניות האנטי-נוצרית ביפן ראו: תקופת אדו)
