ישועים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישועים (ידועים אף כחברי המסדר של ישו - בלטינית Societas Iesu) מסדר בכנסייה הקתולית שקם במאה ה-16 על מנת להילחם בהתפשטות הרפורמציה הפרוטסטנטית בדרכי חינוך. הארגון הוקם בשנת 1534 על ידי איגנציוס מלויולה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ייסוד המסדר
ב15 באוגוסט 1534, איגנציוס מלויולה (איניגו לופז דה לויולה) ושישה תלמידים אחרים (חמישה ספרדים ופורטוגזי אחד), כולם בוגרי האוניברסיטה של פריז, נפגשו ברובע מונמרטר בפריז, ונשבעו לעוני ולחסידות, על מנת לייסד את "המסדר של ישו", ולהקדיש עצמם "לריפוי חולים ועבודת מיסיון בירושלים או ללכת מבלי לשאול לכל מקום אליו יורה האפיפיור ללכת".
השבעה פנו ב1537 אל איטליה על מנת לקבל הסכמה אפיפיורית לייסוד מסדרם. האפיפיור פאולוס השלישי נתן להם את בירכתו, ואישר להסמיך אותם כנזירים. השבעה נותרו כנזירים בונציה, שם הסמיך אותם הבישוף המקומי, שכן המלחמה המחודשת באותה התקופה בין האפיפיור, ונציה והאימפריה העותומנית הפכה את המסע לירושלים לבלתי אפשרי.
מלווה בשנים מחבריו הגיע איגנציוס לרומא באוקטובר 1538, על מנת לבקש מן האפיפיור לאשר את חוקת המסדר החדש. ועידה של קרדינלים נתנה חוות דעת חיובית על החוקה שהוצגה, ופאולוס השלישי אישר את קיומו של המסדר בבולה אפיפיורית בשם Regimini militantis, אשר יצאה ב27 בספטמבר 1540, אך הגביל את מספר חברי המסדר לשישים. הגבלה זו הוסרה בבולה נוספת בשם Injunctum nobis, שיצאה כעבור שלוש שנים. איגנציוס מונה להיות המפקח העליון על המסדר. הוא שלח את חברי המסדר כמיסיונרים לכל רחבי אירופה, על מנת להקים בתי ספר, מכללות וסמינרים.
איגנציוס כתב את החוקה הישועית, שאומצה על ידי המסדר בשנת 1554, אשר יצרה ארגון הירארכי, והדגישה את חשיבות זניחת העצמי, והציות לאפיפיור ולראשי המסדר. התנהגות זו הוגדרה על ידי איגנציוס עצמו כ"ממושמעים כגוויה". העיקרון הראשי היה למוטו של המסדר: "Ad Majorem Dei Gloriam" - הכול למען תהילת האל.
[עריכה] השנים הראשונות
תקופת ייסוד המסדר הישועי הייתה תקופת רפורמצית הנגד, תנועה לרפורמות בתוך הכנסייה הקתולית, אשר באה כתגובה לרפורמציה ההפרוטסטנטית. אנשי המיסדר הטיפו לנאמנות לכתובים ולדוקטרינה הכנסייתית, וכדברי איגנציוס עצמו:
"אאמין כי הלבן אשר אני רואה הוא שחור, אם הממונים עלי בכנסייה יגדירו אותו כשחור".
אחד מן הכלים העיקריים של הישועים היה "המפלט של איגנציוס". היה זה מפגש במהלכו היו אנשים מתכנסים תחת סמכותו של כומר, לשבוע או יותר, ונותרים בשתיקה כאשר הם שומעים הטפות, או עוברים אימונים גופניים שמטרתם להפוך אותם לאנשים טובים יותר.
הישועים ייסדו בתי ספר רבים, אשר בשל שיטות הלימוד המתקדמות בהם, והערכים המוסריים שהוקנו בהם, משכו את בני האליטה החברתית באירופה הקתולית. בתי הספר הישועים שיחקו תפקיד מרכזי בהחזרה לקתוליות של ארצות אירופאיות רבות, אשר נטו בשלב זה או אחר לפרוטסטנטיות.
הישועים הטיפו לכך שהטיקסיות הפולחנית והעיצוב המהודר של הכנסיות הקתוליות, אשר היו כה שנואים על הפרוטסטנטים, ימומנו ויבוצעו במלוא ההדר.
הישועים הצליחו להשיג השפעה רבה בתקופה המוקדמת של פעולתם, שכן כמרים ישועים שימשו פעמים רבות ככמרים מוודים למלכי אירופה באותה התקופה. הישועים היו הכוח המוביל ברפורמצית הנגד בשל המבנה החופשי יחסית של המסדר שלהם, שלא דרש חיים בקהילה, על מנת להיות קשובים לצרכי האנשים בכל מקום ומקום.
[עריכה] התרחבות
הישועים יסדו מיסיון ביפן, והצליחו לקבל מן השלטונות היפנים את האחוזה הפאודלית של נגסקי בשנת 1580. אחוזה זו נלקחה מהם בשנת 1587 בשל החשש מהשפעתם הגוברת. כן היו הישועים פעילים בסין, ובשנת 1661 שני מסיונרים ישועים גרובר וד'אורוויל, הגיעו לעיר לאהסה בטיבט.
המיסיונים הישועים בדרום אמריקה היו שנויים במחלוקת באירופה, במיוחד בספרד ובפורטוגל, אשר ראו בישועים מחסום למפעלי הקולוניזציה הממלכתיים של ארצות אלו. לעתים רבות היו הישועים הכח היחיד אשר הפריד בין האינדיאנים המקומיים ובין עבדות. בכל רחבי דרום אמריקה, אך במיוחד בברזיל ובפרגוואי, הוקמו ערי מדינה אינדיאניות נוצריות, אשר נקראו "רדוקסיונס" (Reducciones), בהן חיה האוכלוסייה בהדרכת הישועים באופן שתאם את עקרונות הדת הקתולית. שיעור יודעי הקרוא וכתוב במקומות אלו היה ללא תקדים, ועבר אף את השיעור המקביל באירופה עצמה.
כמרים ישועים ייסדו מספר ערים בברזיל במאה ה-16 כגון סאו פאולו וריו דה ז'נירו. השפעתם של הישועים הייתה רבה בהמרתם לנצרות ובחינוכם של האינדיאנים ביבשת כולה.
הפעילות הישועית בעמים אלו הייתה חשובה לשימורן ותעודן של השפות בהן דיברו תושבי הארצות. הישועים יצרו מילונים לשפות אלו, וכן כתב לטיני לשפות בעלות כתבים שונים מן הכתב הלטיני. עבודה זו נעשתה למשל לשפה היפנית וכן לשפת הגוארני.
[עריכה] שקיעת המסדר
עד לשנת 1767 הגן על הישועים האפיפיור קלמנטיוס השלושה עשר אשר ניסה לסייע לגורמים בפורטוגל, צרפת, סיציליה, פארמה והאימפריה הספרדית. יורשו, האפיפיור קלמנטיוס הארבעה עשר חתם ביולי 1773 על צו האוסר על פעילות המסדר בכל הארצות. רוסיה היא היחידה בה המשיכה פעילות המסדר, שכן שלטונותיה שהיו שייכים לנצרות הפרבוסלבית לא ראו את עצמם ככפופים למרות האפיפיור, ותחת שלטון רוסיה (ובמיוחד באזורים המערביים של פולין) חיו מליוני קתולים. באזורים אלו שמר המסדר על ארגונו הפנימי ועל ישותו החוקית.
בתחילת המאה ה-19 נעשה מאמץ להחיות את המסדר ברומא. חברי המסדר המחודש תמכו במרות האפיפיור בתוך הכנסייה, והיו מזוהים עם תנועות שתמכו בהצהרה על אי יכולתו של האפיפיור לשגות שיצאה בשנת 1870.
[עריכה] הישועים כיום
"המסדר של ישו" פעיל מאוד בעבודה מסיונרית ובחינוך, ומפעיל 50 בתי ספר תיכוניים ומכללות בארצות הברית לבדה.
כמה ישועים בארצות הברית ובאמריקה הלטינית נוקטים בעמדות פוליטיות שמאליות, ומעורבים ב"תאולוגיה של שחרור" אשר הותיקן אינו חפץ לאמץ. בתוך הכנסייה עצמה קיים ויכוח האם יכולים הישועים מבחינת הדוקטרינה הישועית להחזיק בדעות אלו מלכתחילה.
[עריכה] מחלוקות
הישועים הואשמו על ידי יריביהם בכנסייה ומחוצה לה בשותפות בקונספירציות, ובשימוש בהגיון הקתולי על מנת להצדיק פעולות שאינן ניתנות להצדקה. הישועים הואשמו ברצח של נשיאים, בגרימה למלחמות ובהפלתן של ממשלות. יש הטוענים כי ראשי המסדר הם השולטים בותיקן מאחורי הקלעים. הישועים עצמם דוחים טענות אלו.
