אלפרד רוזנברג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפרד רוזנברג (12 בינואר 1893 - 16 באוקטובר 1946). אידאולוג נאצי ופושע מלחמה. מן האחראים לשואה. נידון למוות במשפטי נירנברג בשל חלקו בפשעים כנגד האנושות.
רוזנברג נולד למשפחה ממוצא אתני גרמני בטאלין בירת אסטוניה. הוא למד ארכיטקטורה בריגה והנדסה במוסקבה, והשלים את הדוקטורט שלו בשנת 1917. במהלך המהפכה הרוסית תמך בגורמים אנטי-מהפכניים, ולאחר הצלחת המהפכה היגר לגרמניה. רוזנברג היה אחד החברים הראשונים ב"מפלגת הפועלים הגרמנית", שהייתה הבסיס ממנו קמה המפלגה הנאצית. הוא הצטרף אל המפלגה כבר בינואר 1919 בעוד שאדולף היטלר הצטרף אליה רק באוקטובר של אותה השנה.
רוזנברג היה לעורך העיתון "פולקישר ביאובכטר"(גרמנית Völkischer Beobachter בתרגום גס "המשקיף הגזעני"), עיתונה של המפלגה הנאצית, בשנת 1921. בשנת 1923 לאחר כשלון המרידה הנאצית המכונה הפוטש במרתף הבירה מינה אותו היטלר לראש המפלגה הנאצית, לאחר שהוא עצמו נדון לתקופת מאסר של חמש שנים. הוא החזיק במשרה זו במשך תשעה חודשים, עד לשחרורו של היטלר מן הכלא. למרות שהמינוי ודאי החמיא לרוזנברג, היה זה צעד מחושב מצד היטלר, אשר התבטא כי בחירתו הייתה אסטרטגית והתבססה על אופיו החלש וחוסר האמביציה של רוזנברג, על מנת שראש המפלגה לא ישתלט עליה בעוד היטלר בכלא.
בשנת 1929 ייסד רוזנברג את "הליגה לתרבות הגרמנית" הוא נבחר לרייכסטאג בשנת 1930 ופרסם את ספרו "המיתוס של המאה העשרים" (בפרפרזה ברורה על ספרו של יוסטון סטיוארט צ'מברליין "יסודות המאה התשע עשרה"). היה זה מניפסט גזעני ואנטישמי בלתי קריא ומבולבל, היכול להתחרות בשני קריטריונים אלו רק בספר "מיין קמפף" אשר כתב היטלר.
הוא הוכרז כמנהיג יחסי החוץ של המפלגה הנאצית בשנת 1933, אך לא היה לו חלק ממשי בעלית המפלגה לשלטון בשנה זו. בשנת 1934 מינה אותו היטלר למנהיג רוחני של המפלגה האחראי על החינוך הפילוסופי. בשנת 1940 מונה למנהל "בית הספר הגבוה" בו קיבלו פקידים נאצים חינוך אידאולוגי.
לאחר מבצע ברברוסה, שבו נכבשו שטחים נרחבים מברית המועצות בשנת 1941, מונה רוזנברג לתפקיד השר ב"אוסט-מיניסטריום" האחראי על ניהול השטחים הכבושים במזרח. בתפקיד זה יכול להוציא לפועל את כל תכניותיו הגזעניות, ואכן הוא בין האחראים לפשעי מלחמה רבים, לשיעבוד האוכלוסייה הסלאבית בשטחים אלו, לפעולות השמדת היהודים על ידי האיינזצגרופן בשטחים שהיו נתונים לפיקוחו, ולפשעים רבים ומגוונים כנגד האנושות. כ"שר לענייני המזרח" היה בהתנגשות סמכויות מתמדת עם היינריך הימלר. כבעמדות כוח נוספות במשטר הנאצי, הכיבוש והשיעבוד של עמי המזרח, והשמדת העם היהודי, היו נתונים לסמכותם של גורמים רבים, וכל אחד רצה עוד נתח ב"עוגה". לבסוף מונה ריינהרד היידריך כקצין תיאום בין האס אס ובין ה"אוסטמיניסטריום". ברוח זו יש לראות את השתתפות שני אנשי משרדו של רוזנברג, אלפרד מאייר, וגיאורג לייבברנדט, בועידת ואנזה ב20 בינואר 1942, שבה תיאם היידריך את המשך השמדת העם היהודי עם כל הגורמים שהיה להם חלק בביצועה.
רוזנברג נתפס בידי בעלות הברית לאחר סיום המלחמה, והואשם בקשר לקשירת פשעים כנגד השלום, תכנון, ייזום וניהול מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. הוא נדון למוות והוצא להורג ב-16 באוקטובר 1946.
רוזנברג נישא פעמיים. לראשונה נישא להילדה ליסמן ב1915, ולאחר שמונה שנות נישואים התגרש ממנה. הוא נישא שוב להדוויג קרמר בשנת 1925 והנישואין ארכו עד מותו, ולזוג היו שני ילדים, בן שמת בינקותו, ובת בשם אירן, אשר נולדה בשנת 1930. הבת מסרבת ליצור מגע עם כל מי שמנסה לדבר עמה על אביה.
