בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, הידוע גם בשם הספרייה הלאומית, הוא ספרייה הנמצאת בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים על שם אדמונד ספרא בגבעת רם בירושלים. ניהול הספרייה נתון בידי האוניברסיטה העברית כנאמן, ולא בידי גוף ציבורי לאומי. בספרייה יש כ-5 מיליון ספרים ועיתונים, נכון לשנת 2005.
תוכן עניינים |
[עריכה] ייעודו ותפקידו
בספרייה הלאומית ישנו אוסף של כל מידע כתוב שיצא לאור בישראל וספרים נוספים שהספרייה רוכשת או מקבלת מתרומות. על פי "חוק הספרים" חייב כל מי שמוציא ספר, כתב עת, עבודה מחקרית, תקליט, סרט או כל פרסום אחר בחמישים עותקים ומעלה, לשלוח שני עותקים לספריה הלאומית.
תפקידיה העיקריים של הספרייה הלאומית הם:
- איסוף ושמירה לצמיתות של כל חומר היוצא לאור במדינת ישראל, בכל פורמט ובכל שפה שהיא.
- איסוף של כל חומר המתפרסם על ישראל, ארץ ישראל, יהודים ויהדות בכל שפה שהיא.
- איסוף כל מה שנכתב באות עברית: עברית, יידיש, לאדינו וערבית יהודית.
כפי שמעיד שמו, "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" אינו ספרייה לאומית בלבד. הוא משמש גם כספרייה אקדמית ומהווה את ספריית המחקר העיקרית של האוניברסיטה העברית בתחומי מדעי הרוח ומדעי היהדות. כפילות זו (הקיימת גם במספר מדינות נוספות) מהווה מקור לבעיות בשל המגמות המנוגדות לעתים של שני תפקידי בית הספרים.
בנוסף משמש בית הספרים ספריית הפקדה לפרסומים של האומות המאוחדות והאיחוד האירופי.
[עריכה] היסטוריה
בית הספרים הלאומי נוסד בשנת 1892 בירושלים על ידי ארגון בני ברית ושמו המקורי היה "בית הספרים מדרש אברבנאל". בשנת 1920 עבר בית הספרים לרשותה של ההסתדרות הציונית ונמסר להנהלתו של הוגו ברגמן. בשנת פתיחתה של האוניברסיטה העברית, ב-1925, נמסרו אוצרות בית הספרים לאוניברסיטה העברית ושמו הוסב רשמית ל"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי".
הספרייה הועברה לקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים בשנת 1930.
עם ניתוקו של הר הצופים מירושלים בימי מלחמת העצמאות, נותק גם קמפוס האוניברסיטה העברית ובו הספרייה הלאומית מהעיר. האוניברסיטה העברית הוקמה מחדש בבנינים שונים בירושלים ובין היתר במתחם טרה סנטה ברחביה, שם היה משכנו של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי לאחר המלחמה. עם חתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עלו שיירות להר הצופים פעם בשבועיים. השיירות נועדו לחילוף של כוחות משטרה ששמרו על ההר המכותר והמבודד שנשאר בריבונות ישראלית. עם ירידת השיירות לירושלים הם הביאו איתם בין היתר את אוצרות בית הספרים הלאומי שנשארו בהר הצופים לירושלים. אפשר להניח שכמה ספרנים גויסו אז למשטרת ישראל. מקור חשוב לשיקומה של הספרייה שימשו גם אוצרות הספרים, שהובאו לארץ מעזבונה של יהדות אירופה שנשמדה בשואה. הספרים הגיעו בעיקר מאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה.
בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הוחל בהקמתו של קמפוס חדש לאוניברסיטה העברית בגבעת-רם, ובשנת 1960 עברה הספרייה למשכנה הנוכחי שם (בניין ליידי דייויס).
[עריכה] מחלקות ואוספים
בית הספרים כולל אולמות קריאה ואוספים שונים הפתוחים ברובם הגדול לציבור הרחב ללא צורך בהזדהות או בתשלום, זאת בניגוד למרבית הספריות הלאומיות בעולם, שאינן מאפשרות גישה חופשית לאוספיהן. האוסף ברובו איננו נגיש ישירות ואדם המעוניין בספר מזמין אותו והוא מובא מהמחסן לאולם הקריאה תוך זמן של כשעה. שיטה זו קרויה שיטת "מדף סגור". באולמות הקריאה עצמם ישנו אוסף מצומצם הניתן לגישה ישירה (שיטת "מדף פתוח").
במקום ניתן גם לקרוא עיתונים ישנים, שצולמו על מיקרופילם, בעמדות קריאה יעודיות.
בבניין נמצאת גם הפוֹנוֹתֵיקָה הלאומית - ארכיון צליל, "הזיכרון המוזיקלי" של העם היהודי והקהילות הלא-יהודיות בישראל. הפונותיקה היא חלק מהמחלקה למוזיקה של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.
מחלקה ייחודית של הספרייה היא מדור רמב"י - רשימת מאמרים במדעי יהדות, המחלקה עמלה על הכנת מפתח מוער ומסווג של עשרות אלפי מאמרים בנושאים יהודיים וישראליים. רמב"י ממפתח מאמרים בשפות רבות ושונות שפורסמו בכתבי עת וספרי מאמרים מגוונים. המפתח זמין בחינם באינטרנט.
בית הספרים מפיק את הביבליוגרפיה הלאומית - "קריית ספר".
בבניין הספרייה הלאומית מחלקה לכתבי יד וארכיונים וכן המכון לתצלומי כתבי יד בו נאספו צילומים של כתבי יד עבריים מכל העולם. המכון הוקם בראשית ימי מדינת ישראל ביוזמתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון והפרופסורים גרשם שלום ושמחה אסף. המכון שלח שליח (פרופ' נחמיה אלוני) אשר עבר בספריות ברחבי העולם וצילם את אוספי כתבי היד העבריים שלהם. בין הארכיונים האישיים יש לציין את אלה של אייזק ניוטון, אלברט איינשטיין, מרטין בובר וש"י עגנון.
בית הספרים משמש כספריית הפקדה לפרסומים של האומות המאוחדות והאיחוד האירופי הנשמרים באולמות מיוחדים.
בשנת 2004 החלו אנשי הספרייה הלאומית, במסגרת "מפעל הדיגיטציה על שם משפחת שאפל" ליצור ספרייה דיגיטלית ולהעלות ספרים מסוימים שזכויות היוצרים שלהם פגו לאינטרנט בתור קבצים סרוקים. במסגרת זו נסרקו בין השאר אוסף כתובות, מפות עתיקות של ירושלים וארץ ישראל, כתבי יד של חיבורי רש"י והרמב"ם ועיתונות עברית היסטורית: הצבי, חבצלת, הלבנון, המגיד, המליץ והצפירה.
[עריכה] מקורות
- יוסף חזנוביץ', דברים אחדים בדבר בית הספרים שבירושלים, ס"ט פטרבורג, הוצאת המליץ, תרס"ג 1903 -
במאגר הספרים הסרוקים של בית הספרים הלאומי
- שלמה שונמי, על ספריות וספרנות, הוצאת ראובן מס, 1969, עמ' 76-78
- דב שידורסקי, ספריה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העותמאנית, הוצאת מגנס, 1990
- שלמה שונמי, "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" בתוך הערך ארץ ישראל: חינוך ומחקר: ספריות האנציקלופדיה העברית (הדפסת תש"ל 1970), עמודות 1048-1049 (ראו שם גם עמודה 1034)
- נחמיה אלוני, כתב יד של משה רבנו, הוצאת ראובן מס, 1993.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יהודה האזרחי, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, בהוצאת האוניברסיטה העברית, תשכ"ז - 1966.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: בית ספרים |
