הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ישראל ושכנותיה בגבולות הסכמי שביתת הנשק - 1949

הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לשכנותיה בעקבות מלחמת העצמאות הם הסיום הפורמלי של מלחמה זו. ידועים גם בשם הסכמי רודוס.

בסוף שנת 1948 היה כבר ברור נצחונה של מדינת ישראל במלחמת העצמאות. ב-22 באוקטובר 1948, עם הנצחון של ישראל במבצע יואב, הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת אש, אך זו לא נכנסה לתוקף, ולאחריה פתח צה"ל במבצע חירם, שבו נכבש כל שטחו של הגליל העליון, ובמבצע חורב לסילוק הכוחות המצריים מן הנגב, ובו הגיע צה"ל עד אל עריש.

ב-16 בנובמבר 1948 פנתה מועצת הביטחון לצדדים בדרישה תקיפה לפתוח במו"מ על שביתת נשק וב-29 בדצמבר קיבלה החלטה הקוראת לפתיחת שיחות על שביתת נשק בין מדינת ישראל למדינות ערב, בחסותו של המתווך מטעם האו"ם ראלף באנץ'. ב-12 בינואר 1949 נפתחו שיחות שביתת הנשק במלון השושנים באי רודוס. בשיחות נתקבלה דרישת ישראל כי קווי הפסקת האש יהיו לגבולות שביתת הנשק. השיחות ארכו חודשים רבים ונסתיימו ב-20 ביולי 1949 עם חתימת ההסכם עם סוריה, שהיה האחרון מבין ההסכמים שנחתמו. הלחימה במלחמת העצמאות נסתיימה ב-10 במרץ 1949, עם כיבוש אילת במבצע עובדה, ואילו רשמית נסתיימה המלחמה עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון.

בהסכמי שביתת הנשק נקבע מנגנון פיקוח של משקיפי או"ם באמצעות ארבע ועדות שביתת נשק מעורבות של נציגי ישראל ונציגי כל אחת מארבע המדינות שחתמו עמה על ההסכמים. חתימת הסכמי שביתת הנשק הפיחה בישראל תקווה כי בעקבותיהם יבואו הסכמי שלום, אך תקווה זו נכזבה.

בהסכמי שביתת הנשק נקבע תוואי "הקו הירוק", שהיה גבולה של ישראל עד למלחמת ששת הימים.

[עריכה] ההסכם עם מצרים

ועדת שביתת הנשק ישראל-מצרים נפגשת בשטח לקביעת תוואי הגבול

בעקבות כיתורו של הצבא המצרי ברצועת עזה והימצאות חטיבה מצרית נצורה בכיס פלוג'ה, אולצה מצרים לפתוח ב־12 בינואר 1949 במשא ומתן על שביתת נשק עם ישראל. הדיונים, בתיווך האו"ם, נערכו באי היוני רודוס. המתווך בפועל היה דוקטור ראלף באנץ'. מצרים הציבה תנאים מוקדמים חמורים, כגון נסיגת צה"ל מבאר שבע, ולפיכך היו הדיונים ממושכים. עם זאת, במהרה החל משא ומתן ישיר בין הצדדים, ללא עזרת נציגי האו"ם. ההסכם נחתם לבסוף ב־24 בפברואר 1949 וקבע שהנגב יישאר בשלטון מדינת ישראל, אך מוצב בית הקברות יעבור למצרים. בנוסף קבע ההסכם שהחטיבה המצרית המכותרת תשוב למצרים, ושאזור עו'ה אל חפיר יפורז.

[עריכה] ההסכם עם לבנון

הסכם שביתת הנשק עם לבנון נחתם ב-29 במרץ 1949. צה"ל פינה את 14 הכפרים שנכבשו על ידו בתחום לבנון עד נהר הליטני, וצבא לבנון פינה את ראש הנקרה. נערכו חילופי שבויים, והוחלפו 7 ישראלים כנגד 36 לבנונים.

[עריכה] ההסכם עם ירדן

הסכם שביתת הנשק עם ירדן נחתם ב-3 באפריל 1949. עיראק לא השתתפה בשיחות ומסרה את השטחים שהחזיקה לצבא ירדן, וההסכם שנחתם עם ירדן חל על כל קו הפסקת האש בחזית הירדנית. במסגרת ההסכם סופחו ב-20 במאי 1949 ישובי ואדי ערה לשטח מדינת ישראל, כמו כן באותו האזור ניתן לישראל אזור "המשולש" וכן אזורים נרחבים בין אזור ראש העין וכפר קאסם בצפון, דרך אזור שוהם ועד מודיעין בדרום. שבויי העיר העתיקה של ירושלים וגוש עציון הוחזרו למדינת ישראל.

[עריכה] ההסכם עם סוריה

הסכם שביתת הנשק עם סוריה נחתם ב-20 ביולי 1949. הכוחות הסוריים פינו את משמר הירדן וסוריה החזירה לישראל את אנשי משמר הירדן שנפלו בשבי. הצבא הסורי נסוג לגבול הבינלאומי וכל השטחים שהוחזקו על ידם הפכו לאזורים מפורזים.

היסטוריה של מדינת ישראל