גינאה המשוונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רפובליקת גינאה המשוונית (בספרדית: República de Guinea Ecuatorial) היא מדינה הממוקמת במרכז אפריקה. המדינה גובלת עם קמרון בצפון, גבון בדרום ובמזרח ועם מפרץ גינאה במערב.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 שלטון ספרד 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 4.1 אקלים 5 דמוגרפיה 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של גינאה המשוונית

התושבים הקדומים באזור היבשתי של גינאה המשוונית היו פיגמים, שמספר כיסי התיישבות שלהם עוד נותרו בחלקו הצפוני של האזור. בני בנטו היגרו לאזור בכמה גלים מן המאה השביעית לספירה ועד המאה ה-19. אחד העמים נקרא בשם פאנג, ומניחים שממנו התפתחה הקבוצה האתנית בּוּבִּי, שצאצאיה התיישבו באי ביוקו.

הספן הפורטוגזי פרנאו דה פו גילה את ביוקו ב-1471, בחפשו דרך ימית להודו. האי, שנקרא באותה עת על שמו Fernando Póo והאי אנובון, אי נוסף ששייך לגינאה המשוונית כיום, היו מושבות פורטוגזיות מ-1474 ועד 1778, ואז מסרה אותם פורטוגל לספרד, יחד עם זכויות סחר ביבשת, בתמורה לשטחים בדרום אמריקה. באי אנובון, שהיה בלתי מיושב, יישבו הפורטוגזים מתיישבים מאנגולה.

במאה ה-19 היו לבריטניה ולספרד תביעות לבעלות על החלק היבשתי של גינאה המשוונית, ריו מוני (Rio Muni) ובהסכם פאריז משנת 1900 נקבע סופית שהאזור יינתן לספרד.

[עריכה] שלטון ספרד

בשנים 1926-1959 אוחדו השטחים בשלטון ספרד במפרץ גינאה למושבה אחת שכונתה גינאה הספרדית. בשנת 1959 הוענק לאזור מעמד של פרובינציה של ספרד, ולתושביו ניתן ייצוג בבית הנבחרים הספרדי. אוטונומיה מוגבלת הוענקה בשנת 1963, השם שונה לגינאה המשוונית והוקם בית נבחרים מקומי, שחבריו נבחרו בבחירות רב-מפלגתיות - בניגוד למצב בספרד גופא באותה תקופה. עיקר הסמכויות נותר עדיין בידי המושל הספרדי הממונה על האזור.

במרץ 1968, לאחר לחצים מצד התושבים ומצד האומות המאוחדות, הודיעה ספרד כי היא תעניק עצמאות מלאה לגינאה המשוונית, מספר שנים לאחר שמושבות צרפת ובריטניה באפריקה קיבלו את עצמאותן.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של גינאה המשוונית

באופן רשמי, גינאה המשוונית הינה דמוקרטיה חוקתית מאז 1991, אך בפועל הפוליטיקה של המדינה היא דיקטטורה חד-מפלגתית של תאודורו אוביאנג נגאמה מבאסוגו שעלה לשלטון ב-3 באוגוסט 1979 אחרי שהנהיג הפיכה נגד דודו פרנסיסקו מסיאס נגמה. קבוצה של גולים, שמתגוררים בעיקר בספרד ומונהגים על ידי סברו מוטו נסה קוראים לדמוקרטיזציה של המדינה.

הבחירות לנשיאות מתקיימות כל 7 שנים (האחרונות התקיימו ב-15 בדצמבר 2002). הנשיא ממנה את ראש הממשלה. בית המחוקקים נקרא "בית הנבחרים של העם" והוא נושא, למעשה, תפקיד סמלי בלבד, ללא סמכות של ממש. הבחירות לבית המחוקקים מתקיימות כל 5 שנים ובהן בוחרים התושבים את 100 הנבחרים בבחירות ישירות. מתוך 100 המושבים, 98 שייכים למפלגה הדמוקרטית של גינאה המשוונית. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מדווח על מעצרים שרירותיים, עינויים והפרות זכויות אדם נוספות שמבצע השלטון הרודני.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת גינאה המשוונית

גינאה המשוונית היא חלק מהאיחוד הכלכלי והמונטרי של אפריקה המרכזית (CEMAC). המטבע הרשמי מאז 1984 הוא פרנק CFA, שהוא המטבע המשותף ל-14 מדינות במערב ובמרכז אפריקה, ושערו לעומת האירו קבוע - מאז 1994 הוא עומד על 655.957 פרנק לאירו.
מקור ההכנסה העיקרי של המדינה הוא בייצוא נפט. מעריכים כי בכל יום יום מפיקים במדינה כ-360,000 חביות נפט ומספר החביות המיוצאות עבור כל אזרח זהה לזה של כווית. למרות זאת, גינאה המשוונית היא מדינה ענייה, וזה בגלל שהעושר מתרכז באליטות המושחתות. מקורות הכנסה נוספים הם: עיבוד עץ, חקלאות עם מוצרים כגון קפה, קנה סוכר, פירות טרופיים, כותנה ועוד.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של גינאה המשוונית

שני חלקיה המרכזיים של גינאה המשוונית הם האי ההררי ביוקו, השוכן כ-40 ק"מ מחופי קמרון, והשטח המכונה ריו מוני, הנמצא ביבשת וגובל בגבון ממזרח ומדרום, בקמרון מצפון, ובאוקיינוס האטלנטי ממערב, וכולל גם כמה איים הסמוכים לחוף. כמו כן משתייך למדינה האי הקטן אנובון (Annobón) המצוי מדרום לאיי סאו טומה ופרינסיפה, כ-595 ק"מ דרומית-מערבית לביוקו.

המדינה היא אחת הקטנות באפריקה, ושטחה הכולל הוא 28,051 קמ"ר, מתוך זה 26,003 קמ"ר ביבשת ו-2017 שטחו של ביוקו.

בירת המדינה, מלבו (Malabo) שוכנת בביוקו. דנמרק וגינאה המשוונית הן שתי המדינות היחידות שרוב שטחן ביבשת, ואילו בירתן מצויה על אי.

בניגוד לשמה, שום חלק של גינאה המשוונית אינו שוכן על קו המשווה עצמו - האי ביוקו ממוקם מעט מצפון לקו וריו מוני מעט מדרום.

[עריכה] אקלים

האקלים בשני חלקי המדינה הוא אקלים טרופי חם וגשום. הטמפרטורה במלאבו נעה בין 21 מעלות צלזיוס בלילה ל-32 מעלות ביום, בקירוב, ואינה משתנה לאורך השנה.

כמות המשקעים השנתית ברוב חלקי הארץ עולה על 2000 מ"מ בשנה. בדרום האי ביוקו גורמים גשמי המונסון לכמויות משקעים אדירות - ממוצע שנתי של 10,000 מ"מ. העונה הגשומה בביוקו היא מיולי עד ינואר, אם כי גם בעונה היבשה יורדים גשמים, בעוצמה פחותה. בחלק היבשתי, העונות הגשומות והיבשות מתחלפות. העונה הגשומה היא בחודשים פברואר עד יוני ומספטמבר עד דצמבר.

המדינה מועדת לסופות טרופיות וגם לסופות טורנדו.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של גינאה המשוונית

האוכלוסייה של גינאה המשוונית היא צעירה - 45% מהתושבים הם בני 15 ומטה. רק 4% הם בני 65 ומעלה. תוחלת החיים היא 49 שנים לגברים ו-53 שנים לנשים. שיעור האוריינות בקרב האוכלוסייה הבוגרת, עמד על 52% ב-1992, אך עלה ל-80% ב-1999,והגיע ל-85.7% ב-2003. רוב התושבים חיים באזורים כפריים.

רובם המוחלט של התושבים שייכים לגזע הנגרואידי ודוברים בשפות וניבים השייכים למשפחת השפות הבנטו. 80% מהגינאנים שייכים לאתניה פאנג, והשאר הם בעיקר בובי (Bubi) החיים באי ביוקו. כמו כן קיימת אוכלוסייה לבנה ממוצא ספרדי ובני תערובת של ספרדים וילידים. רובם הגדול של התושבים הם נוצרים קתולים ויש מיעוט מוסלמי קטן.

בתקופה הקולוניאלית רבים מתושבי גינאה המשוונית של היום הובאו ליבשת אמריקה למטרת עבדות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גינאה המשוונית