מזרח טימור

הרפובליקה הדמוקרטית של טימור-לאסטה (בפורטוגזית: República Democrática de Timor-Leste) המוכרת בפשטות כמזרח טימור היא מדינת אי בדרום-מזרח אסיה הנמצאת במחצית המזרחית של האי טימור, ובאיים הסמוכים אטאורו וג'קו, כמו גם אואקוסי-אמבנו, מובלעת פוליטית של מזרח טימור בצד המערבי של האי, המוקפת על ידי מערב טימור האינדונזית. שטח המדינה 14,609 קמ"ר והיא ממוקמת כ-640 ק"מ צפונית-מזרחית לדרווין שבאוסטרליה.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מזרח טימור

באי טימור נמצאו אומנם שרידים המעידים על התיישבות עוד בתקופת האבן, אך היסטוריה מתועדת קיימת רק מהמאה ה-15, מדווחים סיניים אודות סחר עם האי. בין המאה ה-16 למאה ה-19 ניהלו פורטוגל והולנד מאבק על השליטה באי שהגיע לסיומו ב-1859 בהסכם ליסבון בו סוכם על חלוקת האי, כאשר החלק המזרחי, מזרח טימור, נשאר בידי פורטוגל כמושבה לכל דבר.

מלבד תקופה קצרה של כיבוש יפני במהלך מלחמת העולם השניה, מזרח טימור המשיכה להיות מושבה פורטוגזית עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20. ב-1974 התחיל בפורטוגל מהפך שנמשך כשנתיים עד שהשילטון התייצב עם בחירתו של מריו סוארש מהמפלגה הסוציאליסטית לנשיא המדינה ב-1976. במהלך שנתיים אלה ניסו פורטוגל ואינדונזיה (ששלטה על החלק המערבי של האי) להגיע להסכמה לגבי עתידה של מזרח טימור.

בו זמנית התארגנו במזרח טימור תנועות פוליטיות כאשר התנועה הפופולרית ביותר, "התנועה המהפכנית למען עצמאות מזרח טימור" (פרטילין), תנועת שמאל בהשראה קומוניסטית, פעלה לעצמאות המושבה. אינדונזיה ניצלה את חולשתה של פורטוגל, ותוך הצגת טענות שווא של איום קומוניסטי כביכול ממזרח טימור, ובהסכמה שבשתיקה של אוסטרליה וארצות הברית, פלשה לתוך הטריטוריה ב-7 בדצמבר 1975. הכיבוש האינדונזי של מזרח טימור נמשך עד 1999 ובמהלכו נהרגו בין רבע לשליש מהאוכלוסייה שמנתה כ-700,000 תושבים טרם פרוץ הקרבות. הכיבוש הגיע לסיומו רק אחרי שאינדונזיה נאלצה לוותר על הטריטוריה על רקע מהפך שלטוני בג'קרטה הבירה ובעקבות משבר כלכלי קשה שפקד את אינדונזיה ואת האזור כולו. באוגוסט 1999 נערך משאל עם במזרח טימור שבו מעל 80% האוכלוסייה הצביעו לטובת עצמאות. כעבור שנתיים של שלטון זמני של האו"ם הכריזה המדינה הקטנה על עצמאותה ב-20 במאי 2002.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של מזרח טימור

בראש המדינה עומד נשיא שנבחר לכהונה של חמש שנים בבחירות ציבוריות. תפקידו בעיקרו טקסי אך יש בידיו זכות וטו חלקית על חקיקת הפרלמנט. עם פרסום תוצאות הבחירות ממנה הנשיא את ראש המפלגה שזכתה ברוב הקולות (או מי שיכול לכונן קואליציה שתהווה רוב בפרלמנט) לתפקיד ראש הממשלה. ראש הממשלה עומד בראש מועצת המדינה (הקבינט). הפרלמנט הינו הפרלמנט הלאומי ויש לו בית אחד שחבריו נבחרים בבחירות ציבוריות לכהונה של חמש שנים. מספר חברי הפרלמנט יכול להשתנות מ-52 ועד 65. כיום, כתוצאה מכך שזאת הכהונה הראשונה של הפרלמנט מאז הקמתו, יש בו 86 חברים.

חוקת מזרח טימור מתבססת על החוקה של פורטוגל. המדינה עדיין נמצאת בשלבי גיבוש והקמת מוסדותיה.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת מזרח טימור

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של מזרח טימור

מזרח טימור נמנית עם המדינות של יבשת אוקיאניה והיא המדינה ה- 15 של יבשת איים זו. בניגוד לאינדונזיה, אשר ממנה קיבלה את עצמאותה, מזרח טימור לא שייכת לאסיה, כשם שפפואה ניו גיני אינה שייכת לאסיה.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של מזרח טימור

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מזרח טימור

מדינות וטריטוריות באוקיאניה

אוסטרליה : אוסטרליה · נורפוק

מלנזיה : איי מלוקו ומערב גינאה החדשה (חלק מאינדונזיה) · איי שלמה · ונואטו · מזרח טימור · פיג'י · פפואה גינאה החדשה · קלדוניה החדשה

מיקרונזיה : איי מריאנה הצפוניים · איי מרשל · גואם · מיקרונזיה · נאורו · פלאו · קיריבטי

פולינזיה : איי קוק · הוואי · ואליס ופוטונה · טובאלו · טונגה · טוקלאו · ניואה · ניו זילנד · סמואה · סמואה האמריקאית · פולינזיה הצרפתית · פיטקרן

קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית

חברות: אנגולה \| ברזיל \| כף ורדה \| גינאה ביסאו \| מוזמביק \| פורטוגל \| סאו טומה ופרינסיפה \| מזרח טימור משקיפות: גינאה המשוונית \| מקאו