מלחמת ארצות הברית מקסיקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מלחמת ארצות הברית מקסיקו | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||
|
|||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||
 ארצות הברית |
 מקסיקו |
||||||||
| מפקדים | |||||||||
| זכארי טיילור, ג'ון סלואוט, סטיבן קירני, רוברט סטוקטון, ואחרים | אנטוניו לופז דה סנטה אנה, פדרו מריה אנאייה, ואחרים | ||||||||
| כוחות | |||||||||
| 60,000 איש | 40,000 איש | ||||||||
| אבדות | |||||||||
| 13,283 איש | 25,000 איש (הערכה) | ||||||||
מלחמת ארצות הברית מקסיקו התחוללה בין השנים 1846 - 1848. בארצות הברית היא נקראת גם "מלחמת מקסיקו", ובמקסיקו -- "ההתערבות האמריקנית", "הפלישה האמריקנית למקסיקו", או "מלחמת התוקפנות הצפונית". המלחמה הסתיימה בנצחון אמריקני מכריע, שבעקבותיו סופחו לארצות הברית הטריטוריות (לפי הגבולות של היום) של קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו .
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
[עריכה] השאיפה האמריקנית להתפשטות מערבה
לאחר רכישת לואיזיאנה בשנת 1803, החל גל הגירה של אלפי אמריקנים ממזרח ארצות הברית לשטחים המערביים החדשים, וגם לשטחים שעדיין לא נשלטו בידי ארצות הברית. השטחים שמדרום מערב לשטחי "רכישת לואיזיאנה", נשלטו תחילה בידי ספרד, והחל מ-1821 נשלטו בידי מקסיקו, לאחר שזו השיגה את עצמאותה.
בארצות הברית השתררה תחושה שכונתה "הייעוד הגלוי" (Manifest Destiny), שלארצות הברית ישנה זכות בסיסית, שמקורה אלוהי, להנחיל את האידאלים האמריקנים של דמוקרטיה, פרוטסטנטיות, שגשוג כלכלי וכד', על כל השטחים שעד לאוקיינוס השקט, ו"לתרבת" את תושביהם הקתולים דוברי הספרדית. השאיפה האמריקנית הזאת גרמה לקונפליקטים עם כל שכנותיה, החל בבריטים שבקנדה ובאורגון, וכלה במקסיקנים שבדרום מערב. לא דובר בהכרח בפעולות צבאיות, והחל מ-1827 הציעו האמריקנים למקסיקו לרכוש שטחים אלו תמורת סכומים גבוהים. הנשיא ג'יימס פולק, שהיה ממובילי תחושת "הייעוד הגלוי", הציע מיד עם כניסתו לתפקיד ב-1845, לרכוש את כל השטחים המקסיקנים שבדרום מערב תמורת 25 מיליון דולר, אך מקסיקו סרבה לוותר על כמחצית משטחה לשכנתה תאבת השליטה ממזרח, גם תמורת סכום גבוה שכזה.
[עריכה] סכסוכי גבולות
הגורם המרכזי השני לפרוץ המלחמה היה סכסוכי הגבולות בין מקסיקו לבין ארצות הברית.
ב-1835 מרדה טקסס כנגד השליטה המקסיקנית, ולאחר קרבות קשים נאלץ נשיא מקסיקו, אנטוניו לופז דה סנטה אנה, לחתום ב-1836 על הסכם ולסקו, שהביא להקמתה של רפובליקת טקסס העצמאית. אלא שההסכם לא פתר את חילוקי הדעות בדבר הגדרת הגבול שבין מקסיקו לרפובליקת טקסס, וסכסוכי גבול מזוינים פרצו בין שתי המדינות.
בהימשך סכסוך הגבולות, החליטה לבסוף רפובליקת טקסס, לשמחתם ובעידודם של האמריקנים, להסתפח בשנת 1845 לארצות הברית, וב-4 ביולי אושר בקונגרס האמריקני צירופה של טקסס כמדינה פדרלית.
מקסיקו לא אהבה, כמובן, את סיפוחה המהיר של טקסס לארצות הברית, ועניין הגבול שבין ארצות הברית למקסיקו הפך לנושא מרכזי שעל סדר היום של שתי המדינות. ארצות הברית טענה שהגבול הדרומי של טקסס הוא נהר הריו גראנדה. מקסיקו טענה לעומתה, שהגבול עובר בנהר הנוצ'ס שמצפון לריו גראנדה.
[עריכה] הכרזת המלחמה
לאחר שנכנס לתפקידו כנשיא, הורה ג'יימס פולק לגנרל זכארי טיילור (נשיא ארצות הברית לאחר פולק), להציב כוחות בין נהר הריו גראנדה ונהר נוצ'ס. טיילור חצה את הנוצ'ס, התעלם מדרישת מקסיקו לסגת, והמשיך דרומה אל מעבר לריו גראנדה, שם החל בבניית פורט בראון.
הקרבות החלו ב-24 באפריל 1846, כשפרשים מקסיקנים שבו פלוגה אמריקנית ליד הריו גראנדה. לאחר תקריות גבול בפאלו אלטו וברסקה דה לה פלמה, ביקש פולק הכרזת מלחמה פורמלית, כשהוא מסביר בקונגרס שהמקסיקנים "פולשים לטריטוריות שלנו ושופכים דם אמריקני על אדמה אמריקנית". הקונגרס אישר הכרזת מלחמה ב-13 במאי 1846. מרבית מדינות הצפון והוויגים התנגדו למלחמה, והדרום והדמוקרטים תמכו בה ברובם. מקסיקו, מצידה, הכריזה מלחמה מיד אחר כך, ב-23 במאי.
[עריכה] מהלך המלחמה
[עריכה] מהלכים ראשונים
מיד לאחר הכרזת המלחמה פלשו כוחות ארצות הברית למקסיקו במספר חזיתות.
בחזית האוקיינוס השקט נשלח הצי בפיקודו של ג'ון סלואוט לכבוש את קליפורניה, וזאת בשל החשש שבריטניה תרצה אף היא לכבוש שטח זה. סלואוט חבר לבדלנים בצפון קליפורניה, שהכריזו עוד קודם לכן על עצמאות בכמה שטחים ואף כבשו מספר ערי מפתח.
בחזית שנייה, כבשו כוחות יבשתיים בפיקודו של סטיבן קירני את סנטה פה שבניו מקסיקו, ופנו מערבה לכיוון קליפורניה. כאן נעזר קירני בתגבורת מחיל הים בפיקודו של רוברט סטוקטון, וכבש את מונטריי, לוס אנג'לס וסן דייגו שבקליפורניה.
הלחימה בקליפורניה הוכרעה, וב-13 בינואר 1847 נחתם הסכם קהוניה (Cahuenga), שעל פיו תושבי קליפורניה המקסיקנים הורשו לשוב לארצם, ושוחררו שבויים משני הצדדים.
הכוח המרכזי בפיקודו של זכארי טיילור, המשיך להתקדם מעבר לריו גראנדה ולתוך מקסיקו, ובספטמבר 1846 הביס את הכוחות המקסיקנים בקרב מונטרי שארך שלושה ימים וגבה קורבנות רבים משני הצדדים.
[עריכה] המשך המלחמה
הנשיא המקסיקני, אנטוניו לופז דה סנטה אנה, פיקד בעצמו על כוחות שנעו צפונה כדי להלחם בטיילור, אך הובס ב-22 בפברואר 1847 בקרב בואנה ויסטה.
במקום לחזק את טיילור בהתקדמותו, החליט הנשיא פולק לפתוח במרץ 1847 חזית נוספת על ידי כוחות בפיקודו של הגנרל וינפילד סקוט, שהונחתו מהים וחדרו לליבה של מקסיקו. סקוט צר על ורקרוז, כבש אותה, ולאחר קרבות קשים שנמשכו כשבעה חודשים בצרו גורדו ובצ'פולטפק, התקדם לעבר הבירה המקסיקנית מקסיקו סיטי וכבש אותה באוקטובר 1847.
אחד המפקדים בצבא מקסיקו, פדרו מריה אנאייה, שהגן על אזור מנזר סנטה מריה צ'ורובוסקו, אמר את המשפט המפורסם ביותר במלחמה לגנרל האמריקני טוויגס, כשזה נכנס למנזר לאחר נצחונו: "אם היו לנו כדורים לא הייתם פה", המדגים את הנחיתות המקסיקנית גם במשאבים.
אחד הגדודים שהשתתפו במלחמה היה גדוד סנט פטריק, שכלל כמה מאות מהגרים קתולים (רובם אירים שהיגרו לאמריקה לאחר הרעב הגדול באירלנד), שעזבו את הצבא האמריקני וחברו ללוחמים המקסיקנים. על פי גרסה אחת, ערק הגדוד בעקבות אפליה קשה מצד האמריקנים, והצטרף לפיכך למקסיקנים הקתולים. מספר היסטוריונים גורסים, שהיו אלה שבויים אמריקנים שהוחזקו בידי מקסיקו ואולצו להילחם עבורה. ובגרסאות אחרות מדובר בסתם עריקים ובוגדים.
מרבית חיילי הגדוד נהרגו בקרב צ'ורובוסקו, ואחרים, שנשבו בידי האמריקנים - נחנקו או נתלו באכזריות כאקט של נקמה, לאחר שנצרבה בעורם האות "D" (עריק - Deserter) בברזל מלובן.
עד היום נחשבים חיילים אלה במקסיקו כגיבורים, ובמספר מקומות במדינה מוצבות אנדרטאות לזכרם.
[עריכה] סיום המלחמה
ב-2 בפברואר 1848 נחתם הסכם גואדלופ הידלגו שחתם את המלחמה.
על פי ההסכם קיבלה ארצות הברית שליטה מלאה בכל שטחי קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, ובחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו. למקסיקו הוחזרו שטחים שנכבשו מדרום לנהר הריו גראנדה, והועבר לה סכום של 18,250,000 דולרים (שווי ערך לכ-630 מיליון דולר של היום) - תמורת השטחים שעברו לארצות הברית.
במהלך המלחמה נהרגו כ-13,000 חיילים אמריקנים, אך רק כ-195 מהם בלחימה עצמה (כ-1.5% בלבד). השאר מתו ממחלות שנגרמו מתנאי סניטציה ירודים. מספר המתים האמריקנים לאחר המלחמה, וכתוצאה ממנה, מוערך באלפים רבים נוספים (יש הנוקבים בסה"כ של כ-20,000 מתים, כשליש מהכוחות הלוחמים). אבדות מקסיקו אינן ידועות, ומוערכות בכ-25,000 אנשים.
[עריכה] התפתחויות פוליטיות כתוצאה מהמלחמה
[עריכה] השפעות מיידיות במקסיקו ובארצות הברית
מקסיקו איבדה במלחמה חלק גדול משטחה, ומאז היא נוטרת טינה ארוכת שנים לארצות הברית. נשיאה, אנטוניו לופז דה סנטה אנה, נמלט לגלות בונצואלה. נשיא מקסיקו בין השנים 1877 - 1911, הגנרל פורפיריו דיאז, התבטא כמה שנים לאחר המלחמה ואמר: "מקסיקו המסכנה! כל כך קרובה לארצות הברית, וכה רחוקה מאלוהים".
בארצות הברית הביא הניצחון לגל של פטריוטיזם ולאמונה גוברת בייעודה ובכוחה של המדינה, בעקבות ההתפשטות הטריטוריאלית הגדולה מערבה עד לאוקיינוס השקט (ב-1846 נרכשו שטחים נוספים לטריטוריה של אורגון, כך שההתפשטות במערב התגברה גם צפונה). המלחמה הפכה את זכארי טיילור לגיבור לאומי, ובבחירות 1848 היה מועמד הוויגים לנשיאות ונבחר.
[עריכה] ארצות הברית: חידוש הוויכוח בשאלת העבדות
האופוריה הלאומית לא נמשכה זמן רב. המלחמה הבליטה שוב את הקיטוב בין הדרום (שתמך במלחמה) לבין הצפון (שהתנגד לה), וההתפשטות הטריטוריאלית העלתה שוב את שאלת העבדות בשטחים החדשים. באותם ימים התירה טקסס את העבדות, אך מקסיקו אסרה אותה. רבים ממתנגדי העבדות בצפון ראו במלחמה ניסיון של תומכיה להביא להתפשטותה גם לטריטוריות החדשות שייכבשו, ולהגדיל בכך את השפעתם בממשל הפדרלי.
פשרת מיזורי מ-1820 אסרה עבדות מצפון לגבולה הדרומי של מיזורי בקו הרוחב '30 36° (למעט במדינת מיזורי עצמה), ומאז גם נשמר האיזון בין מספר המדינות המתירות עבדות לבין אלו האוסרות אותה. איסור העבדות בכל השטחים הצפוניים, כפי שקבעה פשרת מיזורי, יצר יתרון לשוללי העבדות. מסיבה זו נתמכה מלחמת מקסיקו בעיקר במדינות הדרום, שראו בה הזדמנות להגברת כוחם.
במהלך השנה הראשונה למלחמה, הציע חבר הקונגרס דייוויד וילמוט, חוק שיאסור עבדות בשטחים החדשים שייכבשו ממקסיקו. החוק קומם את נציגי הדרום, הוצג על ידם כניסיון להפר את האיזון בסנאט בשאלה זו, והצית במלוא עוזו את הוויכוח בשאלה זו. החוק עבר בקונגרס אך נדחה בסנאט.
ב-1848 הציעו הדמוקרטים את עקרון "ריבונות העם", הקובע שכל מדינה תקבע באופן עצמאי ובאמצעות בחירות דמוקרטיות, אם תותר בה העבדות אם לאו. עקרון זה התקבל ב-1854 כחוק קנזס נברסקה, וביטל למעשה את פשרת מיזורי.
ב-1848 גם נבחר זכארי טיילור, גיבור המלחמה המהולל, כנשיא, אך כהונתו הייתה קצרה (מת ב-1850), ולפיכך לא הספיק להפעיל את השפעתו בשאלה זו שהתעוררה עקב המלחמה. ממשיכו, הנשיא מילארד פילמור, אף הוא מהמפלגה הוויגית, החל לטפל באופן נמרץ בשאלות שהציפה המלחמה - גבולות טקסס ושאלת העבדות. פילמור נעזר בחבריו הוויגים הנרי קליי ודניאל ובסטר, כדי להעביר את פשרת 1850, ולפתור באמצעותה את שתי הבעיות המרכזיות שעוררה המלחמה. אלא שפשרת 1850 דווקא יצרה, למרבה האירוניה, חילוקי דעות קשים, ואף זרזה את פירוקה של המפלגה הוויגית.
יוליסס גראנט, ששירת במלחמה תחת פיקודו של וינפילד סקוט, אמר שהמלחמה הייתה אחד הגורמים החשובים למלחמת האזרחים האמריקנית: "הכיבוש, החלוקה והסיפוח [של טקסס] היו ... קשר להשגת טריטוריה, כך שמדינות עבדות חדשות יצטרפו לאיחוד".
ואכן, מספר שנים לאחר מלחמת מקסיקו, פרץ העימות המכריע בשאלת העבדות - מלחמת האזרחים (1861 - 1865). רבים מהמפקדים האמריקנים במלחמת מקסיקו מילאו תפקידי מפתח במלחמת האזרחים, כמו יוליסס גראנט, רוברט לי ואף ג'פרסון דייויס, שהיה נשיא הקונפדרציה של מדינות הדרום במהלך אותה מלחמה.
[עריכה] ספרים על תקופת המלחמה
- סיירת ורה קרוז, מאת תומס מ. ריד. סיפור בדיוני המתאר את קורותיו של חייל מתנדב בסיירת אמריקנית שלחמה במקסיקנים. יצא לאור בעברית בהוצאת כתרי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מלחמת ארצות הברית מקסיקו אתר LoneStar
- גלרית ציורים מהמלחמה ספריית הקונגרס האמריקני
