האם תרזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמא תרזה
תאריך לידה	27 באוגוסט, 1910 סקופיה, האימפריה העות'מאנית, כיום מקדוניה
תאריך פטירה	5 בספטמבר, 1997 כלכותה, הודו

האם תֶּרֶזָה או אמא תרזה (שמה הרשמי על פי הוותיקן הוא האם תרזה המבורכת של כלכותה; נולדה כאגנס ג'ונקסה בויאג'ו) (27 באוגוסט, 1910 - 5 בספטמבר, 1997), נזירה אלבנית-קתולית, מסיונרית ופעילה הומונטרית ומקימת מסדר המיסיונרים של הצדקה שסייע לעשרות אלפי אנשים. עבודתה, סיועה ההומנטרי ותמיכתה בעניים בכלכותה שבהודו הפכה אותה לאחת מהנשים המפורסמות ביותר בעולם ולסמל לצדיקות ויושר בעיני רבים.

לתרזה הוענק בשנת 1979 פרס נובל לשלום ובשנת 1980 פרס בראט רטנה (Bharat Ratna), הפרס האזרחי הגבוה ביותר בהודו. היא קיבלה אזרחות כבוד בארצות הברית בשנת 1996. תרזה הוכרזה כקדושה נוצרית על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 2003.

האם תרזה התפרסמה ונעשתה מוכרת גם בזכות ספריה הרבים הדנים בנצרות, רוחניות ותפילות, שחלקם נכתבו יחד עם ידידה האח רוז'ה (Frère Roger).
דמותה של האם תרזה הייתה שנויה במחלוקת: בעוד שלדעת אנשים רבים, תרזה הייתה התגלמות הצדק והקדושה בעולם, לדעת אחרים היא הייתה לא פחות פונדמנטלית, קנאית-פנאטית ורמאית.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעוריה ועבודתה 1.2 פעילותה במסדר המסיונרים של הצדקה 1.3 הערכה בינלאומית 1.4 הידרדרות מצב בריאותה ומותה 2 הפיכתה לקדושה 3 דעותיה 4 ביקורת 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריה ועבודתה

תרזה נולדה בשם אג'נס ג'ונקסה בויאג'ו (Agnes Gonxha Bojaxhiu) בעיר סקופיה, הממוקמת במקדוניה של היום. אז, הייתה סקופיה עיר הבירה של קוסובו שבאימפריה העות'מאנית (אין קשר לקוסובו של היום). אביה היה אלבני במקור, ועבד למחייתו כסוחר מצליח. לאגנס היו עוד שני אחים, והיא הייתה הצעירה מבניהם.

הוריה, ניקולה (Nikollë) ודרנפיל (Dranafile) בוגאקסיו, הגיעו במקור מהעיר פריזרן (Prizren) שהייתה בדרום מחוז קוסובו. הם היו קתולים, אף על פי שרוב האלבנים היו מוסלמים. רוב האוכולוסייה באזור שבו גרו נמנו עם הכנסייה האורתודוכסית המקדונית.

אין הרבה מידע על חייה המוקדמים של תרזה ממקורות חיצוניים, כך שהמידע העיקרי על אותם זמנים היה מזיכרונותיה שלה עצמה. האם תרזה סיפרה, כי היא הרגישה רצון לעזור לעניים ולנכשלים מגיל 12, אז החלה להתנדב בסיוע להם, וכבר אז היא החליטה כי בעתיד תבצע פעילות מסיונרית בהודו. היא הייתה חברה במן תנועת נוער נוצרית המכינה לפעילות מסינריות עתידית של החניכים, ונקראה סודליטי (Sodality). בהיותה בת 18, הוותיקן התיר לתרזה לעזוב את עיר הולדתה ולהצטרף ל'אחיות של לורטו'(Sisters of Loreto), קהילת נזירות אירית שנשלחה בשליחות מסיונרית אל הודו.

אגנס בחרה להצטרך דווקא לאחיות של לורטו', לדבריה, משום שעיקר פעולתן היא בחינוך ילדות במדינות ואזורים נחשלים, שבעלדיהן כנראה לעולם לא יוכלו ללמוד בבית ספר. לאחר מספר חודשים שבהן שהתה יחד עם הנזירות במנזר על שם מרים, אם ישו שבדבלין, אירלנד, היא נשלחה לדרג'ילינג שבהודו ועבדה שם כאחות מתמחית. ב-24 במאי, 1931, היא ביצעה את הנדר הראשון שלה, בחירת השם החדש 'מרי תרזה', על שם הקתולית תרזה של אווילה (Teresa of Ávila) והקדושה תרזה דה ליקסוס (Thérèse de Lisieux).

בין השנים 1930 ל-1948 האם תרזה למדה גאוגרפיה וקטשיזם (מקראה של עיקרי הנצרות) בצורה אוטודידקטית ובבית ספר לא רשמי. בית ספרה בכלכותה, שנעשה לרשמי רק בשנת 1944. מאוחר יותר, אמרה האם תרזה כי כל העוני, ההזנחה והעזובה שסבבו לה חרטו בנשמתה ושינו אותה. לפי טענתה, בחודש ספטמבר 1946, היא קיבלה מסר מאלוהים שאומר כי "עליה לשרת אותו אפילו היא נמצאת במקום העני ביותר". תרזה אמרה "אני רואה את האלוהים בכל בן אנוש. כאשר אני רוחצת מצורע, אני מרגישה שאני מטפלת באלוהים עצמו והולכת בדרכו. האין זו תחושה נפלאה?".

בשנת 1948, היא קיבלה היתר מהאפיפיור דאז, דרך הארכיבישוף של כלכותה, לעזוב את קהילתה ולחיות כנזירה עצמאית. היא עזבה את בית ספרה, ולאחר קורס רפואה קצר יחד עם האחיות של לורטו בפטנה (Patna), היא חזרה לכלכותה, שם מצאה מקום לינה זמני. אז, היא ייסדה בית ספר מאולתר שהתקיים תחת כיפת השמיים, ובו למדו ילדים מחוסרי בית ועניים מאוד. הכנסייה והרשויות המקומות סייעו לה כספית.

בשנת 1949, חלק מחברותיה מהמסדר האחיות של לורטו וחלק מחניכי בית ספרה הצטרפו אליה בעבודתה. הם חיפשו גברים, נשים, וילדים שחיו בעוני נורא, חסרי מזון ועל סף מוות ברחוב, מחוסרי בית שנדחו על ידי בתי החולים והאכסניות המקומיות משום שהם היו פרטיים. לאחר מכן, הם ניסו לשכור חדרים וצוותים רפואיים שהעניקו לאנשים טיפול רפואי, בגדים וקורת גג.

[עריכה] פעילותה במסדר המסיונרים של הצדקה

בחודש אוקטובר בשנת 1950, קיבלה תרזה את אישור הוותיקן להקים 'מסדר' משלה שיטפל בעוני ויתמוך בחלשים. בתחילה, הוותיקן נתן למסדר את השם Diocesan Congregation of the Calcutta Diocese, אך מאוחר יותר הוא נעשה ידוע בתור 'מסדר המסיונרים של הצדקה' או 'מסדר המסיונרים של גמילות החסדים'. תפקידו של המסדר כפי שהגדירה היה: "לדאוג לרעבים, הערומים, מחוסרי הבית, בעלי המום, העיוורים, המצורעים, כל האנשים המרגישים לא רצויים, המורחקים על ידי החברה ומבודדים ממנה".

בתחילה, במסדר היו חברים כ-12 נזירות ונזירים בכלכותה. כיום חברות בו מעל ל-40,000 נזירות הפועלות בבתי יתומים, מסייעות לאכסניות, מבצעות פעילויות גמילות חסדים וצדקה ברחבי כדור הארץ, ומסייעות לפליטים, עיוורים, מוגבלים, זקנים, אלכוהוליסטים, מחוסרי בית ונפגעי אסונות טבע באסיה, אפריקה, אמריקה הלטינית ומדינות נחשלות מסביב לעולם.

בסיועם של פקידי ממשל הודים היא הפכה מקדש הינדו נטוש ל'בית העזובים' (Kalighat Home for the Dying), בית חולים ואכסנייה חינם הפועלת עד היום בהודו למען עניים וחסרי בית. לאחר זמן מה, היא פתחה עוד אכסנייה שנקראה 'טוהר לב', שבה פעל מעון עבור מצורעים וכן בית יתומים. מידע על פעילותיה החל להגיע למרחקים, והאם תרזה זכתה לסיוע ניכר בפעילות גמילות החסדים שלה בדמות כספי תרומות רבים שסייעו לפתיחתם של בתי חולים, אכסניות ובתי יתומים רבים.

בשנת 1965, אישר האפיפיור פאולוס השישי לאמא תרזה להרחיב את פעילות המסדר שלה לארצות אחרות. פעילות המסדר החלה לגדול במהירות רבה, ובזכותה נפתחו בתי סיוע לחלשים ולנדכאים ברחבי העולם. האכסנייה ובית החולים הראשון מחוץ להודו נבנה בונצואלה, ולאחר מכן הוקמו בתי יתומים, בתי תמחוי, אכסניות ובתי חולים גם ברומא, טנזניה, ולבסוף גם בארצות רבות באסיה, אפריקה, אירופה, ואמריקה, כולל גם באלבניה, המדינה ממנה באו הוריה. בשנת 1996, פעלו מעל 517 בתי סיוע במעל ל-100 מדינות שמסייעים למעל מליון בני אדם.

[עריכה] הערכה בינלאומית

לאחר הצלחתה של התנועה שהקימה, שסייעה למליונים ברחבי העולם, החל מאלבניה ועד לניו יורק, ובעקבות פניות של קתולים רבים וכן בקשה מהוותיקן, החל משנת 1981 נפתח במסדר שהקימה האם רתזה מחלקה המותאמת גם לכמרים המעוניינים בהתנדבות ובסיוע לקהילה.

במהלך שנות השבעים המוקדמות, נעשתה האם תרזה לאישיות מפורסמת ומוכרת בהודו עצמה ובעולם כולו. כיום, זוקפים את תהילתה הרבה בעיקר בזכות סרטה התיעודי משנת 1969 'משהו יפה למען האלוהים (Something Beautiful for God) שנעשה יחד עם הבריטי מאקלום מוגרידג' (Malcolm Muggeridge) וכן בזכות ספרה משנת 1971 בעל אותו שם, שמודפס ויוצא לאור עד היום. במשך הכנת הסרט התיעודי, צולמו חלק מהקטעים באזורים חשוכים ובתנאי לא טובים, ומאוחר יותר התברר שהבזק המצלמה לא פעל. למרות זאת ולהפתעת עולם, הצילומים יצאו לבסוף באיכות מצוינת. מוגרידג' תיאר זאת כנס של 'אלוהי האור' שנעשה בידי תרזה עצמה. האם תרזה לא הגיבה לעניין, אולם אחרים הסבירו זאת בעובדה שהסרט צולם בסרט צילום של קודאק חדיש ואיכותי יחסית לזמנו. בעקבות האירועים מוגרידג' הפך לנוצרי קתולי מאמין.

בשנת 1971, העניק לה האפיפיור את הפרס הראשון שהוענק לה על פעילותה. בין שאר תעודות הוקרה שהוענקו לה מ'פרס קנדה' (בשנת 1971), וכן פרס באלזן (בשנת 1978) שהוענק לה בשל "פעילתה עבור האנושות והאחווה בין בני האדם", פרס אלברט שוויצר הבינלאומי (1975), 'מדלית החופש של הנשיא' (בשנת 1985) וכן 'מדליית הזהב של הקונגרס' בשנת 1994. בנוסף, הוענק לאם תרזה כהוקרה לפועלה אזרחות כבוד בארצות הברית ב-16 בנובמבר, 1996, וכן תארי דוקטור של כבוד במספר אוניברסטאות מסביב לעולם.

בשנת 1979, הוענק לאם תרזה פרס נובל לשלום, "עבור עבודתה ועשייתה במלחמה על הכאב,השכול והדלות, שהם איום גם על השלום". תרזה, סירבה לנכוח בטקס הקבלה הרשמי ובסעודה המתוקשרת, וביקשה כי 6,000 הפאונדים שהוענקה לה כפרס ייתרמו לטיפול בעניים וחולים בכלכותה. הכסף סייע לעניים רבים. תרזה אמרה כי היא זקוקה ומעוניינת בגמול כספי אך ורק אם יעזור לחסרי ישע שאין ידם משגת לדאוג לרפואה, לינה, וחינוך ילדיהם. לאחר קבלת הפרס, נשאלה האם תרזה "מה אנו יכולים לעשות כדי לקדם את השלום בעולם?" תשובתה של תרזה היתה: "כל שעלינו לעשות הוא לחזור לביתינו ולאהוב את משפחתנו ומכרינו".

בשנת 1982, בזמן מלחמת לבנון, האם תרזה שימשה כמתווכת בין ישראל לפלסטינים, באמצע משבר חילופי אש וירי, וכך סייעה להצלת 37 פצועים בבית חולים נצור בביירות.

לאחר ירידת כוחה של ברית המועצות ופתיחת שערי מזרח אירופה בפני המערב, האם תרזה הרחיבה את פעילות הקרן שלה גם למדינות קומוניסטיות לשעבר, שבעבר דחו את עזרתה. תרזה אף סייעה לאנשים רעבים באתיופיה, לקורבנות הקרינה מאסון צ'רנוביל וכן לקורבנות רעידת האדמה בארמניה.

בשנת 1991, באה האם תרזה לראשונה לאזור שממנו באו הוריה, טירנה שבאלבניה, ופתחה שם מכון להפצת מסיון.

[עריכה] הידרדרות מצב בריאותה ומותה

בשנת 1983, בעת ביקורה ברומא לשם פגישה עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני, לקתה האם תרזה בהתקף לב. לאחר התקף לב שני שלקתה בו, בשנת 1989, קיבלה תרזה קוצב לב. בשנת 1991, לאחר שביקרה במקסיקו אע"פ שהייתה חולה באותה תקופה בדלקת ריאות קלה, שוב היו לאם תרזה בעיות לב.

לאחר הידרדרות מצבה הבריאותי, הציעה האם תרזה לפרוש מתפקידה כמנהלת המסדר. נערכה הצבעה חשאית בין כל הנזירות והפעילים בתנועה, וכמעט כולם הצביעו נגד הפרישה ובעד הישארותה של האם תרזה, מלבד תרזה עצמה. לבסוף, נאותה האם תרזה להישאר בתפקידה.

בחודש אפריל בשנת 1997, נפלה האם תרזה ושברה את עצם הבריח שלה. בחודש אוגוסט של אותה השנה, סבלה האם תרזה ממלריה, וכן בעיות בתפקוד בחלל השמאלי של הלב. היא עברה ניתוח בליבה, אך היה ברור לכל שבריאותה מתדרדרת. ב-13 במרץ, 1997, הפסיקה האם תרזה רשמית את פעילותה כמנהלת המסדר, וב-5 בספטמבר, 1997, היא מתה, תשעה ימים לאחר יום ההולדת ה-87 שלה.

אמא תרזה זכתה להלוויה ממלכתית מלאה על ידי הממשלה ההודית, כבוד שבדרך כלל ניתן לנשיאים וראשי ממשלות, כהכרת תודה על שירותה ועזרתה לקהילות העניות שבהודו, מבלי להתיחס לדתם ולמוצאם של הזקוקים לעזרה. מותה של תרזה עורר הדים ברחבי העולם, ומזכ"ל האו"ם הקודם, חוויאר פרז דה קוויאר, אמר: "האם תרזה חיה, נשמה ופעלה כמו האו"ם. היא פעלה למען השלום בעולם". ראש ממשלת פקיסטן דאז, פרבז מושארף, אמר עליה: "חייה של האם תרזה והתמסרותה למען העניים, החולים והפגועים, צריכים לשמש דוגמה עבור כולנו".

[עריכה] הפיכתה לקדושה

בעקבות מותה של האם תרזה בשנת 1997, ההגמוניה הקדושה, המועצה בוותיקן המקבלת את ההחלטות בדבר הפיכת אנשים לקדושים, החלה את תהליכי ה'קידוש' (הפיכה לקדוש נוצרי) של תרזה. לפי חוקי הוותיקן, כדי שאדם כלשהו יהפוך לקדוש דרושה הוכחה ותיעוד על לפחות נס אחד שביצע. בשנת 2002, הוותיקן החליט כי הנס שביצעה תרזה הוא ריפוי אישה הודית, מוניקה בסרה (Monica Besra) שגידול סרטני היה בבטנה. לפי המסופר, האישה החזיקה את תמונתה של תרזה, ולדבריה 'זיק של אור' יצא מן התמונה אל בטנה, וריפא את הגידול.

בתחילה אמרה בסרה, כי הגידול הוסר בטיפול כירוגי, ניתוח, בבית חולים מקומי, כך היא גם אמרה בראיון שנתנה לטיים מגזין [1]. לאחר מכן, שינתה בסרה את דעתה, ואמרה כי תמונתה של תרזה היא שריפאה אותה ובסיפור ה'נס' היו סתירות רבות. בית החולים עצמו סירב להגיב ולאשר האם אכן בוצע באישה ניתוח להסרת הגידול. בעלה של האישה אמר לבסוף כי תרזה היא שביצעה את הנס והצילה את אשתו, ושהוא ואשתו מודים לאלוהים ולאם תרזה על החסד הגדול שביצעה.

בכל הזמן עד להפיכתה של האם תרזה לקדושה וגם בזמן התהליך עצמו, היה קידושה של תרזה סוגיה מעוררת מחלוקת רבתי בהודו וכן בעולם הנוצרי כולו. לבסוף, קודשה תרזה רשמית ב-19 באוקטובר 2003, על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני תחת הכותרת 'האם תרזה המבורכת של כלכותה'.

[עריכה] דעותיה

האם תרזה דיברה לעתים קרובות בנאומים או כנסים נגד הפלה מלאכותית ומניעת הריון בעיקר בפגישותיה עם משרדי ממשלה. בנאום שנשאה בעת קבלת פרס נובל, אמרה כי: "הפלה היא הרוע הגדול ביותר, והאויב הגדול ביותר של השלום...אם אמא מסוגלת להרוג את בנה או בתה, מה מונע ממנה להרוג את עצמה או כל אחד אחר מאיתנו? -שום דבר!"

ב-3 בפברואר, 1994, באירוע מסים בכנסייה, נאמה האם תרזה בפני הקהל בנושאי משפחה והפלה מלאכותית. "אני מבקשת מכולכם, אל תתנו יד לרצח ילדים. אני רוצה את הילדים האלה, תנו לי אותם".

בעקבות מלחמת השחרור של בנגלדש,נאנסו בעקביות מעל 450,000 נשים במזרח פקיסטן (כיום בנגלדש), ותינוקות רבים נרצחו. גם אז כשנשאלה תרזה התנגדה בתוקף להפלה של התינוקות, למרות שלבטח ירצחו ויעונו. היא אמרה: "אני מתנגדת באופן נחרץ להפלות, משום שזהו רצח טהור".

דעתה של תרזה בענייני מניעת הריון והפלה מלאכותית זהה לדעה הרשמית של הוותיקן והנצרות הקתולית, שתכנון מוקדם הוא הדרך היחידה המותרת ל'מניעת הריון'. רבים מבקרים את תרזה על התעקשותה חסרת הפשרות כנגד הפלות ומניעת הריון, אפילו במקומות שבהם התינוק שיוולד ימות באופן וודאי, כגון במלחמות גדולות, או במקומות בעלי התפוצצות אוכלוסין, למשל העיר כלכותה שבהודו שבה פעלה.

לתרזה גם היו דעות נחרצות נגד גירושין. היא טענה כי צריך להפוך את הגירושין ללא חוקיים, והיא ניהלה קמפיין גדול אך לא מוצלח בשנת 1997 במטרה להפוך את הגירושין באירלנד ללא חוקיים. למרות זאת, יש שמאמינים שלבסוף שינתה את דעתה בעניין גירושים, כשאמרה בראיון למגזין מסוים על הגירושין של הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה "טוב שזה נגמר. בכל מקרה אף אחד מהם לא היה מאושר".

[עריכה] ביקורת

עבודתה של האם תרזה נתקלה בביקורת, נטען שהיא ניצלה את מצוקת של החולים כדי להמיר את דתם לנצרות-קתולית ושבחלק מהמימון שהיא נעשה שימוש למיסיון במקום שימוש לעזרה לעניים.

כמו כן הסטנדרטים הרפואים של המרפאות של המסדר שלה בוקרו, נטען שהם לא עושים הפרדה בין החולים ובכך פוגעים בבריאותם של חולים בעלי מחלות האפשרות לריפוי כמו כן הועלו טענות כנגד רמת ההיגיינה הנמוכה הקיימת במרפאות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: האם תרזה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האם תרזה

• ביוגרפיה של אמא תרזה באתר פרס נובל
• תרזה ברשימת מאה האנשים המשפיעים ביותר, טיים מגזין
• תפילתה של אמא תרזה (קובץ קול)
• ביוגרפיה של האם תרזה
• חייה של האם תרזה באתר הוותיקן