מיסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בטקס נוצרי. לערך העוסק ביצירה מוזיקלית, ראו מיסה (מוזיקה).

נצרות

פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש: האל האב · ישו · רוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתולית · נצרות אורתודוכסית נצרות פרוטסטנטית · נצרות אוריינטלית
היסטוריה של הנצרות	אישים מרכזיים
ועידת ניקיאה מלחמת האיקונין פילוג הכנסייה הנוצרית הפילוג המערבי הרפורמציה	השליחים · פאולוס אתנסיוס · אוגוסטינוס אבות הנצרות תומס מאקווינס לותר · קלווין
התאולוגיה הנוצרית
כריסטולוגיה · הקרדו · השילוש הקדוש לוגוס · התגלמות · ההריון הטהור צליבת, תחיית ועליית ישו · הביאה השנייה החטא הקדמון · כפרה · חסד · גאולה
חגים מרכזיים	הפולחן הנוצרי
פסחא · חג המולד חג העלייה · פנטקוסט התענית הגדולה חג הבשורה חג ההתגלות	הסקרמנטים טבילה · וידוי סעודת האדון (מיסה) צלב · איקונין תפילה · קדושים
כתבים נוצריים	ההייררכיה הכנסייתית
הברית הישנה הברית החדשה הבשורות הספרים החיצוניים	אפיפיור · פטריארך חשמן · מיטרופוליטן ארכיבישוף · בישוף כומר · דיאקון · נזיר
ראו גם
מונותאיזם \| נצרות ואנטישמיות \| אדריכלות כנסיות

סעודת האדון או המיסה (נקראת באנגלית: Mass, Communion, The Lord's Supper, Eucharist) היא אחד הסקרמנטים הקדושים בנצרות. טקס זה מקיימים בכנסייה הקתולית, בכנסייה האורתודוכסית, בכנסיות האוריינטליות ובכנסיות פרוטסטנטיות שונות (ביניהן כנסיות לותרניות ואנגליקניות), והוא נועד לשחזר את הסעודה האחרונה ולהטמיע את מות האל ואת קומו מן המתים בלבם של המתפללים ולאחדם כקהילה אחת סביבו.

המיסה כוללת תפילה שלאחריה בוצע הכומר למתפללים לחם (ובכך מדמה את שבירת גופו של ישו על הצלב) ומוזג להם יין. במהלך הטקס הופכים הלחם והיין לדמו ולגופו של ישו, ועל ידי אכילתם עובר חסדו של ישו למאמינים, בשרו הופך לבשרם ודמו נמהל בדמם.

מיסת חצות

טקס המיסה מבוסס על דבר ישו לתלמידיו בסעודה האחרונה (מתי כ"ו 26) : "אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי, דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים".

שבירת הלחם וקידוש היין, מסורת יהודית עתיקת ימים, של טקס זה מהווה עדות ענקית לשורשי הנצרות בדת משה. בסעודה האחרונה סעדו ישו ותלמידיו את ליל הסדר, ולכן הלחם אותו מחלק הכומר בכנסייה הלטינית בתפילה הוא לחם מצה, חסר חמץ.

טקס זה התפתח מנוהגם של נוצרים בכנסייה הקדומה לקיים סעודות לכל חברי הקהילה. בשל הרדיפות נגד נוצרים, הפכה הסעודה הגדולה לסעודה סמלית וגם לאחר התנצרותה של האימפריה הרומית לא שונה הנוהג.