טבח סרברניצה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טבח סרברניצה התרחש ביולי 1995 בסביבות העיר סרברניצה (Srebrenica) בבוסניה והרצגובינה. לפי ההערכות נרצחו בו בין 7,800 ל־8,000 גברים בוסנים, וכן מספר נשים וילדים. הטבח בוצע על ידי כוחות סרבים מקומיים מרפובליקה סרפסקה שהיו כפופים לגנרל ראטקו מלאדיץ', ביחד עם כוחות מיוחדים של הרפובליקה של סרביה שכונו "עקרבים"[1]. למרות שהעיר הוכרזה "אזור בטוח" בהגנת האו"ם, חיילי האו"ם לא התערבו ולא ניסו לעצור את הטבח, לדבריהם, מתוך חשש לחייהם. הטבח בסרברניצה נחשב לאחת הרציחות ההמוניות הגדולות באירופה מאז מלחמת העולם השנייה.
בית המשפט לפשעי מלחמה ביוגוסלביה לשעבר (ICTY) ובית הדין הבינלאומי לצדק הגדירו את הטבח בסברניצה כרצח עם. [2]. מלאדיץ' וקצינים סרבים אחרים הואשמו במספר פשעי מלחמה, כולל אישום ברצח עם.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
[עריכה] הסכסוך בבוסניה המזרחית
ב-15 באוקטובר, 1991, החלה בוסניה במהלך לקבלת עצמאות, בהצהרה פרלמנטרית על ריבונות. הרפובליקה של בוסניה-הרצגובינה הוכרה על ידי הקהילייה האירופית ב-6 באפריל, 1992, ויום אחרי גם על ידי ארצות הברית. ההכרה הבינלאומית לא סיימה את העניין ומאבק איתנים על שליטה טריטוריאלית החל בין שלוש קבוצות עיקריות בבוסניה: בוסניאקים, סרבים וקרואטים. הקהילה הבינלאומית עשתה מספר נסיונות להשכין שלום, אך הצלחתם הייתה מוגבלת מאוד. בחלק המזרחי של בוסניה, קרוב לסרביה, הסכסוך לבש צורה אכזרית במיוחד בין הסרבים לבוסנים.
[עריכה] 1992 - מבצע לטיהור אתני
הסרבים התכוננו לשמור את בוסניה והרצגובינה כמרכיב במדינה הישנה. הם האמינו שהאזור של מרכז פודרינג' (אזור סרברניצה) הוא בעל חשיבות אסטרטגית רבה בשבילם. ללא האזור של מרכז פודרינג', שהיה במידה רבה שטח אתני בוסני, לא תהייה שלמות טריטוריאלית בתוך הישות הפוליטית החדשה שלהם, רפובליקה סרפסקה. הסרבים לא רצו להסכים למובלעת בוסנית בתוך השטחים המתוכננים שלהם, בגלל שהשטח יפצל לשניים ועתיד להיות מופרד מסרביה לחלוטין ומאזורים בהרצגובינה המזרחית שיושבו בעיקר על ידי אוכלוסייה סרבית-בוסנית.
לכן, הסרבים המשיכו עם טיהור אתני של בוסניאקים משטחים אתניים של בוסניאקים בבוסניה המזרחית ומרכז פודרינג' עם המטרה ליצור שטח סרבי רציף. בברטונק הסמוכה, לדוגמה, הבוסניאקים נרצחו או נאלצו לברוח לסרברניצה, לפי הנתונים הנוכחיים, 1,156 בוסניאקים נרצחו בהתקפה הזאת (3,156 בסך הכול במשך המלחמה). [3]
כ-762 בוסניאקים נרצחו בזבורניק ב-1 ביולי, 1992. טבח דומה אירע בצרסקה ב-9 בספטמבר, 1992, בשעה שקבוצה של 6,000 פליטים מקונג'ביק פולג', צרסקה וקמניקה ניסו להגיע לטוזלה, הוי.אר.אס הניחו מארבים ופתחו באש על הטור, הרגו רבים ולקחו מאות שבויים, אשר לאחר מכן "נעלמו". כ-500 איש נרצחו סמוך לסנאגבו, כשהטור העובר בא תחת אש ארטילריה ומטוסים.
[עריכה] מאבק על סרברניצה
למרות שבסרברניצה האוכלוסייה העיקרית היא בוסניאקית, כוחות צבא סרבים מהאזור ומהחלקים הסמוכים לבוסניה המזרחית השיגו שליטה על העיר למספר שבועות בתחילת 1992. במאי 1992, כוחות הממשלה הבוסנית בראשותו של נאסר אוריץ' הצליחו לכבוש מחדש את סרברניצה, תוך כדי מעשי בזיזה של האוכלוסייה הסרבית המקומית [4]. בכמה חודשים הבאים, אוריץ' והכוח שלו, נדחקו החוצה בסדרה של פשיטות ומתקפות נגד. בספטמבר 1992, כוחות בוסנים מסרברניצה הצטרפו יחד איתם לפעולה בזאפה, עיר מדרום לסרברניצה. בינואר 1993, המובלעת המשיכה להתרחב וכללה גם את המובלעת של צרסקה שממוקמת ממערב לסרברניצה. בפעם זאת, המובלעת של סרברניצה הגיעה לשיא גודלה עם 900 קמ"ר, אף על פי שהיא אף פעם לא חוברה לשטח הבוסני העיקרי במערב ונשארה אי פגיע בשטח הסרבי.
בינואר 1993, כוחות בוסנים תקפו את הבסיס הצבאי הסרבי בקראביקה. ביתר החודשים הבאים, הצבא הסרבי פתח במתקפה בקנה מידה גדול, שבסופה נתפסו הכפרים של קונג'ביק פולג' וצרסקה, מה שגרם לקטיעת החיבור בין סרברניצה לזאפה וצימצם את השטח של מובלעת סרברניצה ל150 קמ"ר. תושבים בוסניאקים של האזורים המרוחקים נלכדו בעיר סרברניצה ואוכלוסייתה תפחה ל50,000 או 60,000 איש. תחת הפעילות הצבאית בחודשים הבאים, דווח על אזרחים פגועים בשני הצדדים.
הגנרל הצרפתי פיליפ מורילון, מפקד כוח ההגנה של האו"ם (UNPROFOR) ביקר בסרברניצה במרץ 1993. עד אז העיר הייתה צפופה ביותר ובתנאים של מצור. לא היו כמעט מים זורמים בגלל שהתקדמות הכוחות הסרביים הרסה את אספקת המים לעיר. אנשים הסתמכו על גנרטורים זמניים בשביל חשמל. אוכל, תרופות ומצרכים בסיסיים אחרים כמעט שלא היו בנמצא. לפני שעזב, גנרל מורילון אמר לתושבים המבוהלים של סרברניצה באספה ציבורית, שהעיר נמצאת תחת הגנת האו"ם ושהוא לעולם לא יזנח אותם.
בין מרץ ואפריל 1993, בערך כמה אלפי בוסניאקים התפנו מסרברניצה בחסות הנציב העליון של האו"ם לפליטים (UNHCR). הפינויים לוו בהתנגדות הממשלה הבוסנית שבסרייבו היות שלדעתם הם תורמים לטיהור אתני של שטחים שמאוכלסים בעיקר בבוסניאקים.
ב13 באפריל, 1993, הכוחות הסרבים אמרו לנציג נציבות האו"ם לפליטים, שהם יתקפו את העיר בתוך יומיים, אלא אם כן, הבוסניאקים יכנעו.
[עריכה] "אזור בטוח" סרברניצה
[עריכה] אפריל 1993: מועצת הביטחון מצהירה על סרברניצה כ"אזור בטוח"
ב-16 באפריל, 1993, מועצת הביטחון הגיבה על ידי הוצאת החלטה 819, שמודיעה ש, "כל הצדדים והנוגעים בדבר, ינהגו בסרברניצה וסביבתה כאזור בטוח, שצריך להיות חופשי מכל התקפת חמושים או כל פעולה עויינת אחרת".[5]
מועצת הביטחון הקימה שני כוחות או"ם אחרים, כדי להגן על המובלעת באותו הזמן בזאפה וגוראזד. ב-18 באפריל, 1993, הקבוצה הראשונה של כוחות ה"UNPROFOR" הגיעה לסרברניצה.
בשעה שכוחות ההגנה הבוסנים של סרברניצה היו ללא נשק ברובם, כפי שהבטיחו בהסכם האו"ם על הפירוז באזור, הכוחות הסרבים המכתרים את המובלעת היו חמושים היטב וסירבו לכבד את חלקם בהסכם הפירוז. צבא רפובליקה סרפסקה (וי.אר.אס) היה מאורגן בבסיסים גאוגרפיים וסרברניצה נכללה בתחום חיל הדרינה. בין 1,000 ל-2,000 חיילים משלושה חטיבות של חיל הדרינה התפרסו מסביב למובלעת. כוחות בוסנים-סרבים אלו היו מצויידים בטנקים, רכבים משוריינים, ארטילריה ומרגמות. היחידה של צבא בוסניה והרצגובינה (ארביה) שנשארה במובלעת, דוויזיית ההרים מס' 28, לא אורגנה וצויידה כראוי. מערכות תקשורת ומבנה פיקודי יציב היו חסרים, אחדים מחיילי הארביה נשאו רובי צייד ישנים או כלל לא נשאו נשק ולמעטים היו מדים מתאימים.
מההתחלה, שני הצדדים בסכסוך הפרו את הסכם ה"אזור בטוח". בבית המשפט של ICTY הושמעה עדות על אסטרטגיה סרבית מחושבת של מניעת הגישה של שיירות הסיוע הבינלאומיות אל תוך המובלעת. קולונול לוטננט תומס קרמנס (מפקד ה"דאצ'באט") העיד שהצוות שלו כמו גם התחמושת והציוד עוכבו בכניסה למובלעת שבשליטת הכוחות הסרביים. מצרכים יסודיים, כמו אוכל, תרופות ודלק, נעשו יותר ויותר נדירים. בוסניאקים בסרברניצה התלוננו על התקפות מצד חיילים סרבים. כל עוד ה"ארביה" נוגעים בדבר, גנרל חלילוביץ' העיד שמיד אחרי החתימה על הסכם ה"אזור בטוח", הוא פקד על החברים בארביה שבסרברניצה, להוציא את כל צוות החמושים והציוד צבאי מחוץ לאזור המפורז החדש, מה שהם אכן עשו במידה רבה. אף על פי שהסרבים התקיפו והרגו אזרחים בוסניאקים באזור סרברניצה מדי יום, לסרבים היה נראה שכוחות בוסנים בסרברניצה משתמשים ב"אזור הבטוח" כבסיס נוח כדי לשלוח התקפות נגד הוי.אר.אס וכוח ה-UNPROFOR נכשל בלעשות פעולה כלשהי כדי למנוע את זה. גנרל חלילוביץ' הודה שמסוקים בוסניים טסו בהפרה של איסור הטיסה באזור ושהוא בעצמו שלח שמונה מסוקים עם תחמושת בשביל הדייויזיה ה-28.
[עריכה] תחילת 1995: המצב ב"אזור בטוח" סרברניצה מתדרדר
בתחילת 1995, פחות ופחות שיירות אספקה עושות דרכם אל המובלעת. חיילי יחידת כוח השלום ההולנדית ה"דאצ'באט" הגיעו בינואר 1995, וצפו במצב שהתדרדר במהירות בחודשים הספורים לאחר הגעתם. המשאבים הדלים כבר ממילא של האוכלוסייה האזרחית התדלדלו אף יותר ואפילו כוחות האו"ם התחילו להתמודד עם כמויות נמוכות בצורה מסוכנת של אוכל, תרופות, דלק ותחמושת. לבסוף, נשאר להם כה מעט דלק שהם נאלצו להתחיל לפטרל ברגל. הדאצ'באט שיצאו לחופשה לא הורשו לחזור[6] ומספרם פחת מ600 ל400 איש. במרץ ואפריל, החיילים ההולנדים הבחינו בגידול בכוחות הסרביים-בוסניים סמוך לשתי עמדות תצפית, "OP Romeo" ו "OP Quebec".
[עריכה] קיץ 1995: הסרבים מתכוננים לתקוף את "אזור בטוח" סרברניצה
במרץ 1995, ראדובן קארדז'יץ', נשיא רפובליקה סרפסקה, חרף הלחץ הבינלאומי לסיים את המלחמה והמאמצים המתקדמים להביא להסכם שלום, הוציא פקודה לוי.אר.אס, באשר לאסטרגיה לטווח ארוך של כוחות הוי.אר.אס במובלעת. בפקודה, הידועה כ"פקודה 7", מפורט שהוי.אר.אס צריכים: "להשלים בהקדם האפשרי את ההפרדה הפיזית של סרברניצה מזאפה, למנוע אפילו תקשורת בין אנשים בשתי המובלעות. לתכנן ולשקול היטב פעולה קרבית, ליצור מצב בלתי נסבל של חוסר ביטחון מוחלט, ואי תקווה להמשך הישרדות או חיים לתושבי סרברניצה". [7]
בזמן שיצא צו זה, באמצע 1995, המצב ההומניטרי של האזרחים הבוסניאקים והסגל הצבאי במובלעת היה קטסטרופלי. בתחילת יולי 1996, סדרה של דיווחים שהוציאה הדיוויזיה ה28 שיקפה את הדרישות הדחופות של כוחות ה"ארביה" במובלעת לפתוח את הפרוזדור ההומניטרי ומתי שזה נכשל, החלה הטרגדיה של אזרחים בוסניאקים מתים מרעב.
[עריכה] 6-11, יולי 1995: ההשתלטות על סרברניצה
ביולי 1995, הסרבים נכנסו ל"אזור בטוח". בערב ה-9 ביולי, 1995, חיל הדרינה של הוי.אר.אס נכנס ארבע קילומטר לתוך המובלעת ועצר בדיוק קילומטר אחד מהעיר סרברניצה. מאוחר יותר ב-9 ביולי 1995, מחוזקים מהצלחה זאת ומחוסר ההתנגדות של הבוסניאקים שהיו כמעט ללא נשק וגם מהיעדר תגובה משמעותית מהקהילה הבינלאומית, הנשיא קארדז'יץ' הוציא הוראה חדשה שאיפשרה לדרינה לכבוש את העיר סרברניצה.
בבוקר ה-10 ביולי,1995, המצב בעיר סרברניצה היה מתוח. תושבים מילאו את הרחובות. קולונול לוטננט קרמנס שלח בקשה דחופה לנאט"ו בשביל סיוע אווירי להגנת העיר, אבל אף סיוע לא הגיע עד סביבות השעה 2:30 בצהריים ב11 ביולי, 1995, כאשר נאט"ו הפציצו טנקים של הוי.אר.אס שהתקדמו לעבר העיר. מטוסי נאט"ו ניסו גם להפציץ עמדות אריטלריה של הוי.אר.אס שהשקיפו על העיר, אבל נאלצו לבטל את המבצע עקב ראות לקויה. תוכניות של נאט"ו להמשיך את המתקפות האוויריות ננטשו אחרי איומים של הצבא הסרבי להרוג כוחות הולנדים שהוחזקו במעצר של הוי.אר.אס, להפציץ שטח סגור של האו"ם מחוץ לעיר בפוטוקרי, ולכתר שטחים במקומות שבהם 20,000 עד 30,000 אזרחים ברחו.
ראויה לציון גם פחדנותם של חיילי האו"ם ההולנדים, שכשלו בשמירה על הפליטים המוסלמים-בוסנים, ואף שיתפו פעולה עם הכוחות הסרביים.[12] מפקד הכוחות ההולנדים טון קרמנס, מי שהיה אחראי על הכוחות ההולנדים בסרברניצה באותו הזמן, אף צולם מרים כוסית עם החשוד בפשעי מלחמה והגנרל ראטקו מלאדיץ'.
[עריכה] הטבח
[עריכה] הצפיפות בפוטוקרי
האו"ם התרשל בהגנת האזרחים הבוסניאקים בסרברניצה כפי שהוסמך בהחלטת האו"ם. בקשות לתגבורות ממאה שומרי-שלום הולנדים המחומשים בדלילות נדחו וכתוצאה מכך נגזר עליהם להיות עדים למה שיתרחש מאוחר יותר. עדים למציאות שבה סרברניצה הופכת להיות תחת שליטת הכוחות הסרבים ואלפי תושבים בוסניאקים מסרברניצה נמלטים לכפר הקרוב פוטוקרי ומחפשים הגנה בשטח המגודר של האו"ם. בערב ה-11 ביולי,1995, כ-20,000 עד 25,000 פליטים בוסניאקים התאספו בפוטוקרי. כמה אלפים נדחקו בתוך השטח המגודר של האו"ם, בעוד שהשאר התפזרו במפעלים והתחומים הסמוכים. למרות שהרוב הגדול היו נשים, ילדים, זקנים או נכים, 63 עדי ראייה העריכו שהיו לפחות 300 גברים בתוך היקף המתחם המגודר של האו"ם ובין 600-900 גברים מחוץ למתחם. [8]
[עריכה] 11-13, יולי 1995: המשבר ההומניטרי בפוטוקרי
התנאים בפוטוקרי היו מחפירים. מעט מאוד אוכל או מים היו בנמצא והחום של יולי גרם לתחושת מחנק. אחד מקציני הדאצ'באט תיאר את המראה: "הם נכנסו לבהלה, הם היו מפוחדים, והם דחקו איש את רעהו כנגד החיילים. החיילים שלי, חיילי האו"ם. ניסו להרגיע אותם. אנשים שנפלו ארצה, נרמסו. זה היה מצב קאוטי.[9]
[עריכה] 12-13, יולי: פשעים מבוצעים בפוטוקרי
ב-12 ביולי, 1995, תנאים בריאותיים דלים שנגרמו על ידי הכוחות הסרבים, הגבירו את הפאניקה אצל התושבים, ויצרו אצלם רצון עז לעזוב את המקום. הפליטים בשטח המגודר יכלו לראות חיילים סרבים מעלים באש בתים וערימות שחת. ובכל אחר הצהריים, חיילים סרבים התערבבו בהמון והתרחשו הוצאות להורג ללא משפט של נשים וגברים.
בשעות הבוקר המאוחרות של 12 ביולי, עד ראייה נתקל בערימה של 20-30 גופות שנערמו מאחורי בניין התחבורה בפוטוקרי. עד ראייה אחר סיפר שבסביבות השעה 12:00 , הוא ראה חייל רוצח ילד בסכין בין קהל הפליטים. הוא גם סיפר כי ראה חיילים סרבים מוציאים להורג יותר ממאה גברים בוסניאקים מאחורי מפעל האבץ שבאזור, ולאחר מכן, טוענים את גופותיהם לתוך משאית, למרות שהמספר והאופי השיטתי של הרציחות שהושמעו על ידי העד הזה עומדות בניגוד לעדות אחרת שהושמעה בבית המשפט זה מראה שההריגות בפוטוקרי התרחשו בצורה לא סדירה. [9]
בלילה זה, חובש של הדאצ'באט היה עד ראייה לאונס:
"ראינו שני חיילים סרבים, אחד מהם עמד על המשמר והאחרים שכבו על הבחורה, בתחתונים מופשלים. וראינו בחורה שוכבת על הקרקע, על איזה סוג של מזרון. היה דם על המזרון, אפילו היא הייתה מכוסה דם. היו לה חבורות ברגליים. היה לה אפילו דם שנזל על הרגליים. היא הייתה שרויה בהלם טוטאלי. היא נעשתה משוגעת לגמרי." [9]
במשך הלילה ושעות הבוקר המוקדמות, סיפורים אודות האונסים והרציחות התפשטו בתוך ההמון והפחד במחנה החריף. [9].
[עריכה] הפרדת הגברים הבוסניאקים בפוטוקרי
מבוקר ה-12 ביולי, כוחות סרבים החלו לקבץ אנשים מאוכלוסיית הפליטים בפוטוקרי ולהחזיק אותם במקום נפרד, לאחר מכן כשהפליטים הבוסניאקים התחילו לעלות לאוטובוסים, חיילים סרבים הפרידו את הגברים בגיל גיוס ומדי פעם גם צעירים וזקנים הופרדו, גברים אלה נלקחו לבניין בפוטוקרי שכונה "הבית הלבן". כשהאוטובסים הסיעו את הנשים, הילדים והקשישים לעבר הצפון, לקראת שטח בוסני, הם נעצרו בדרך שוב כדי לנפות גברים. כבר בערב ה-12 ביולי 1995, שמע רב-סרן פרנקן מהדאצ'באט שאף גבר לא הגיע עם הנשים והילדים ליעד שלהם בקלדאנג'. [9]
ב-13 ביולי 1995, כוחות דאצ'באט היו עדים לסימנים ברורים שהסרבים הוציאו להורג כמה מהגברים הבוסניאקים שהופרדו. לדוגמה, רב-טוראי ואסן ראה שני חיילים לוקחים אדם מאחורי "הבית הלבן". לאחר מכן הוא שמע ירייה ושתי החיילים הופיעו שוב, לבד. קצין דאצ'באט אחר ראה חיילים סרבים מוציאים להורג אדם לא חמוש, בירייה בודדת לראש. הוא גם שמע 20-40 יריות בשעה, בכל אחר הצהריים. כאשר חיילי הדאצ'באט סיפרו לקולונול קוסף קינגורי, משקיף צבאי מטעם האו"ם (UNMO) באזור סרברניצה, על האיש שנלקח מאחורי "הבית הלבן" ולא חזר, קולונול קינגורי הלך לחקור את המקרה. כאשר הוא התקרב הוא שמע יריות, אך נעצר על ידי חיילים סרבים לפני שגילה מה הולך שם. [9]
[עריכה] גירוש הנשים והילדים
קטע מהטלוויזיה הסרבית מראה נשים וילדים מופרדים מהגברים ומועמסים על אוטובוסים. בקטע נראית הבטחה של הגנרל ראטקו מלאדיץ' כשהוא אומר שכל אחת מהנשים תילקח בביטחה החוצה באוטובוס ולאחר מכן הן יאוחדו מחדש עם הגברים. [10]
לאחר שהמצלמות כובו, הגברים נרצחו על ידי הצבא הסרבי. למעלה מ-60 משאיות עמוסות בגברים בוסניאקים נלקחו מסרברניצה לאתרי הוצאות להורג. שם הם נקשרו, עיניהם כוסו והם נורו עם רובים אוטומטיים. [10] כמה מההוצאות להורג בוצעו בלילה, תחת מנורות קשת, דחפורים תעשייתים דחפו את הגופות לתוך קברי אחים. [10] אחדים נקברו בחיים, ז'אן-רנה רוז, שוטר צרפתי אשר גבה עדויות מבוסניאקים, סיפר ב-1996 לבית הדין בהאג. הוא העיד שכוחות סרבים רצחו והרגו פליטים לפי שיקול דעתם, הרחובות היו מלאים בגופות והנהרות היו אדומים מדם. עוד הוא סיפר, כי רבים מהאנשים התאבדו כדי להימנע מקיצוץ האף, השפה והעיניים. בין היתר הוא השמיע תיאורים מחרידים של רצח המונים, על מקרים שבהם מבוגרים נאלצו להרוג את ילדיהם או לצפות בחיילים שמים קץ לחייהם. הוא סיפר "חייל אחד פנה לאישה במרכז ההמון שהילד שלה בכה. החייל שאל אותה מדוע הילד בוכה והיא הסבירה לו שהוא רעב. החייל נתן לה הערה כמו 'הוא לא יהיה רעב עוד'. ולאחר מכן חתך את גרונו לפני כולם." [10]
כתוצאה מהמשא ומתן הממצה של האו"ם עם הכוחות הסרבים, הנשים מסרברניצה הועברו בכפייה לאזור ממשלתי מבוקר (בערך 25,000 נשים - כפי שהצהיר התובע מטעם ה-ICTY). [11]
מספר אוטובוסים מעולם לא הגיעו ליעדם הבטוח. לדוגמה, בהתאם לתיאורי העד שניצל מהטבח, קדיר חביבוביץ', שהסתיר עצמו באחד מראשוני האוטובוסים שלקח את הנשים וילדים מבסיס האו"ם ההולנדי מפוטוקרי לקלדאנג', "חביבוביץ' ראה לכל הפחות כלי רכב מלא בנשים בוסניאקיות נוסע מהאזור הממשלתי המבוקר". [12]. אחד מהשובים שלו התלונן שהם טעו בבחירת הנשים מסרברניצה. [12] חביבוביץ' סיפר כי הגברים נלקחו למקום רחוק ליד 'רסיקה גאי' מאוחר בלילה. כאשר הקבוצה הראשונה נלקחה מהמשאית ונורתה, הוא סיפר שהוא קפץ מהמשאית והתגלגל למטה לצד מדרון, ירייה מהחיילים פיספסה אותו והוא הצליח להימלט. הוא הגיע לאזור הממשלתי המבוקר ב-20 באוגוסט, 1995.
[עריכה] טור הגברים הבוסניאקים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] הטור של טוזלה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] מארב בגבעת קמניקה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] המסע הארוך למקום בטוח
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] פריצת הדרך בבאלג'קוביקה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] התוכנית להוציא להורג את הבוסניאקים בסרברניצה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] ביצוע הטבח
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] בוקר ה-13 ביולי 1995: הוצאות להורג בנחל ג'דאר
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] סוף אחר הצהריים של 13 ביולי: הוצאות להורג במחסן בקרביקה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] 13-14 יולי 1995: טיסקה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Tribunal Update #444, "Stanisic and Simatovic Pleas". Institute for War and Peace Reporting. 17 March 2006. [1]
- ^ ICTY. "Prosecutor vs Krstic,Appeals Chamber Judgement". United Nations. 19 April 2004. para. #37. [2]
- ^ Bratunac Municipality Officials, "Truth about Bratunac (Istina o Bratuncu)". 1995 [3]
- ^ http://www.tenc.net/analysis/oric.htm
- ^ Security Council. "Resolution 819". United Nations. 16 April 1993. para. #1 [4]
- ^ Secretary General. "The Fall of Srebrenica". United Nations. 15 November 1999. [5]
- ^ ICTY. "Prosecutor vs Krstic, Appeals Chamber Judgement". United Nations. 19 April 2004. [6]
- ^ ICTY, Prosecutor vs. Krstic Judgement, Parts I and II [7]
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 ICTY. "Prosecutor vs Krstic, First Judgement". United Nations. 2 August 2001. [8]
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 CNN, Srebrenica: A Triumph of Evil, May 3, 2006 [9]
- ^ Del Ponte, Carla. "“Statement: Srebrenica Massacre Orchestrators Must Be Caught”. ICTY Prosecutor's Chamber. 7 June 2006 ". [10]
- ^ 12.0 12.1 Rohde,David; "Account of Women Taken", Columbia University; October 2 1995 [11]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "קלטת הטבח" מאלצת הסרבים להתמודד עם עברם, באתר וואלה
- הסרבים בבוסניה מודים באחריות לטבח בסרברניצה, באתר וואלה
- דו"ח: הולנד השתתפה למעשה בטיהור אתני בסרברניצה מתוך אתר "הארץ"
- סרטונים מהמלחמה באזור סרברניצה, באתר youtube
