בוסניה והרצגובינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוסניה והרצגובינה | ||||||
|
||||||
המנון לאומי: המנון בוסניה והרצגובינה | ||||||
יבשת | אירופה | |||||
שפה רשמית | סרבו-קרואטית | |||||
עיר בירה | סרייבו 43°52′ צפון 18°25′ מזרח |
|||||
העיר הגדולה ביותר | סרייבו | |||||
משטר | רפובליקה פדרלית | |||||
ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה |
נשיא האריס סילאייג'יץ' (בוסניאקי) נבּוֹיישה רדמנוביץ' (סרבי) ז'לייקוֹ קומשׂיץ' (קרואטי) אנדן טרזיק |
|||||
הקמה - עצמאות - תאריך |
מיוגוסלביה 5 באפריל, 1992 |
|||||
שטח - סה"כ - % מים |
125 בעולם 51,129 קמ"ר זניח |
|||||
אוכלוסייה - סה"כ (2005) - צפיפות |
120 בעולם 4,498,976 79 אנשים לקמ"ר |
|||||
תמ"ג - סה"כ (2005) - תמ"ג לנפש |
104 בעולם 28,260 מיליון $ 6,800 $ |
|||||
מטבע | מרק בוסני (BAM) | |||||
אזור זמן | UTC + 1 | |||||
סיומת אינטרנט | ba | |||||
קידומת בינלאומית | 387+ |
בוסניה והרצגובינה היא מדינה באזור חבל הבלקן שבדרום אירופה עם שטח של כ-51,129 קמ"ר ואוכלוסייה של כארבעה מיליון. המדינה היא ביתם של שלושה לאומים שונים: הסרבים, הבוסניאקים והקרואטים, המכונים גם בשם "לאומי החוקה". אזרחי המדינה בכללותם נקראים בוסנים.
המדינה גובלת מצפון וממערב בקרואטיה, ממזרח בסרביה ומדרום במונטנגרו, המדינה למעשה מוקפת אדמה חוץ מחוף של כ-20 קילומטרים לחוף הים האדריאטי. עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר היא סרייבו.
בעבר הייתה המדינה חלק משש המדינות שהרכיבו את יוגוסלביה. בוסניה והרצגובינה קיבלה את עצמאותה במהלך מלחמות יוגוסלביה, בשנות ה-90 של המאה ה-20.
המדינה מחולקת מדינית לשתי יישויות: רפובליקה סרפסקה הסרבית והפדרציה של בוסניה והרצגובינה הבוסניאקית-קרואטית. בוסניה היא האזור הגאוגרפי המרכזי של המדינה, והרצגובינה היא האזור הדרומי, שקיבל את שמו במאה ה-19.
תוכן עניינים |
[עריכה] שם המדינה
השם בוסניה מגיע משם הנהר בוסנה, שלקוח מהשורש 'בוס' שמשמעותו בשפות הודו-אירופיות רבות "מים רצים". האיזכור הראשון של השם בוסניה נוצר בשנת 958 על ידי הקיסר הביזנטי קונסטנטין ה 7 שהפך את האזור לאזור מנהלי בשם בוסניה בתוך אמפריה הביזנטית. האזור שהיום ידוע בשם הרצגובינה היה ידוע בתקופת ימי הביניים המוקדמות בשם זאומליה, שנקרא על שם שבט זאצלומוי שבט סלאבי שהתיישב בו. ב-1440, האזור נשלט על ידי השליט סטייפאן ווקציץ' קוסאצ'ה (Stjepan Vukčić Kosača). אותו שליט קרא לעצמו בכמה שמות הרצוג של סנט סאוה (הרצוג משמעותו דוכס בגרמנית), הלורד של חאום ופרימוריה, והדוכס הגדול של ממלכת בוסניה. האזור בו שלט נקרא מאוחר יותר בשם אדמת הרצוג או הרצגובינה.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] התקופה הפרה-סלאבית
- ערך מורחב – היסטוריה של בוסניה והרצגובינה (עד 958)
בוסניה יושבה בסוף תקופת האבן החדשה ובראשית תקופת הברונזה אנשי תקופת האבן הוחלפו על יד שבטים הודו-אירופאים הנקראים איילרים. הקלטים החלו להגר לאזור במאה השלישית לפני הספירה ו במאה הרבעית לפני הספירה תוך כדי גירוש השבטים האיילרים, אך ישנם כמה שבטים קלטים ואיילרים שהתמזגו. השוני הרב בין השבטים היה בעיקר השפה השונה שהם דיברו. במאה השלישית לפני הספירה פרצה מלחמה בין השבטים האיילרים לרומאים שלא סיימו לספח את האזור לאימפריה הרומית עד שנת 9 לספירה, בתקופה הרומאית התיישבו באזור אנשים מכל רחבי האימפריה הרומית לצד השבטים האיילרים.
הנצרות הגיע לאזור במאה הרשונה לספירה, לאחר פיצולה הסופי של האימפריה הרומית, האזורים דלמטיה ופאננוניה שהיו בבוסניה של היום סופחו לאימפריה הרומית המערבית. האזור נכבש על ידי האוסטרוגותים בשנת 455, ומאוחר יותר על ידי האלנים וההונים. במאה ה-6 הקיסר יוסטיניאנוס הראשון כבש את האזור וסיפח אותה לאימפריה הביזנטית. הסלאבים היגרו לאזור מאזורים בצפון מזרח אירופה ביחד עם עמים אחרים שהגיעו מאותו אזור הם פלשו לאיפריה הרומית המזרחית והתיישבו בבוסניה והרצגובינה של היום, הקרואטים והסרבים הגיעו בפלישה השנייה של העמים הסלאבים.
[עריכה] תקופת ימי הביניים
בימי הבניים הוקמה ישות פוליטית במערב חבל הבלקן, עם הפלישה הסלאבית שהתחוללה מוקדם יותר, שבטים אלו הביאו עימם את המבנה הסוציאלי והשבטי, הם הקימו שיטה פיאודלית רק עם פלישת הפרנקים במאה ה-9 באותו הזמן בו העמים הדרום סלאבים קיבלו את הנצרות.
ממלכת סרביה וקרואטיה פיצלה את השליטה בבוסניה והרצוגבינה. מאוחר השליטה באזור העובר בסרוגין מממלכת הונגריה לאימפריה הביזנטית והאזור נהפך לאזור סכסוך. במאה ה-12 האזור פוצל שוב ומאוחר יותר נעשה עצמאי תחת שלטון שליט מקומי הנושא בתואר באנס. השליט הראשון באן קואלין, השיג שקט ושלום לשלושה עשורים ומסחר עם המדינות השכנות כמו ונציה, שלטונו היה שנוי במחלוקת בעיני הכנסייה הבוסנית.
היסטורית בוסניה במאה 14 מתחילה בסכסוך בין שני משפחות שוביץ' (Šubić) וקוטרומניץ' (Kotromanić). הסכסוך נגמר ב 1322 כאשר סטייפאן קוטומאניץ' ה-2 ( Stjepan II Kotromanić) נהיה באן (שליט). עד למותו ב 1353 הוא הצליח להגדיל את שטחי הממלכה מצפון וממערב, כמו כן סיפוח זאומליה וחלקים מדלמטיה. אחינו טורטקו (Tvrtko) נהפך ליורשו תחת שלטונו בוסניה גדלה גם בכוחה וגם בשטחה, שלבסוף נהפכת לממלכה עצמאית ב 1377. לאחר מותו ב 1391, בוסניה החלה לרדת בכוחה. האימפריה העות'מאנית שהחלה בכיבוש אירופה היוותה איום גדול על אזור חבל הבלקן באמצע המאה ה 15. לבסוף לאחר עשור של אי יציבות בבוסניה נפלות מגדולתה ב 1463 ,הרצוגבינה נפלה בשנת 1482, עם גיבוי של ממלכת הונגריה מוקמת מחדש "ממלכת בוסניה" עד לפירוקה בשנת 1527.
[עריכה] התקופה העות'מאנית
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] שלטון אוסטרו-הונגריה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] ממלכת יוגוסלביה
- ערך מורחב – היסטוריה של בוסניה והרצגובינה (1918–1941)
ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של בוסניה והרצגובינה |
התקופה הפרה-סלאבית
תקופת ימי הביניים התקופה העות'מאנית שלטון אוסטרו-הונגריה יוגוסלביה הסוציליסטית מלחמת בוסניה |
בוסניה והרצגובינה |
בעקבות מלחמת העולם הראשונה, בוסניה שולבה בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (שבקרוב תיקרא יוגוסלביה), החיים בבוסניה והרצגובינה הושפעו משני גורמים עיקריים: המצב הסוציו-אקונומי והמצב הפוליטי שהממשלות והקואליציות ביוגוסלביה התחלפו בצורה תכופה יותר, המאבקים הפוליטים העיקרים היו בין הקרואטים שרצו פיזור ממשלות וסמכויות לאזורים השונים לבין הריכוזיות של הסרבים. במהלך תקופה זו חולקה בוסניה והרצגובינה ל-33 מחוזות שנקראים אובלאסטה (Oblast) על פי אזורים גאוגרפיים. חלוקה זו החליפה את החלוקה הישנה של ששת המחוזות.
ייסוד ממלכת יוגוסלביה ב-1929, חילק מחדש את בוסניה והרצגובינה למספר אזורים על פי מוצא אתני והיסטורי, עקב זאת הזהות הבוסנית המאוחדת התפרקה. המתיחות הסרבית קרואטית על מבנה יוגוסלביה לא הביאה בחשבון את מצב בוסניה והרצגובינה. הסכם צווטקוויץ'-מאצ'ק (Cvetković-Maček) שהוליד את מדינת קרואטיה ב-1939 מיקם את בוסניה והרצגוביה בין סרביה לבין קרואטיה. יוגוסלביה נכבשה לבסוף על ידי צבא גרמניה ב-6 באפריל, 1941.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה
- ערך מורחב – היסטוריה של בוסניה והרצגובינה (1941–1945)
כאשר ממלכת יוגוסלביה נכבשה על ידי הכוחות הגרמנים במלחמת העולם השנייה, כל בוסניה הועברה לשלטון מדינת קרואטיה שהייתה למעשה בובה נאצית (כמו צרפת של וישי). השלטון הנאצי בבוסניה הוביל רדיפות ורציחות, ומאוחר יותר השמדה כללית של האוכלוסייה היהודית. מדינת הבובה הקרואטית התנכלה גם לאוכלוסייה הסרבית המקומית. בעקבות זאת סרבים רבים הצטרפו לצאטניקס ארגון מורדים סרבי שנלחם מלחמת גרילה נגד כוחות הכיבוש, אנשי הארגון ביצעו גם רציחות בעיקר נגד אזרחים מוסלמים בוסנים שהיו תחת אזור שלטונם.
בתחילת 1941, יוגוסלביה הקומוניסטית תחת שלטונו של יוסיפ ברוז טיטו אירגנה קבוצות התנגדות רב-אתניות, שנקראו הפרטיזנים, שנלחמו נגד כוחות הציר והפרטיזנים המלוכנים. (הצ'אטניקים). ב 25 בנובמבר, 1943. המועצה האנטי פשיסטית לשחרור יוגוסלביה החליטה בוועידה בעיר ג'איסה ליסד מחדש את בוסניה והרצגובינה כרפובליקה בתוך יוגוסלביה בגבולות שנקבעו על ידי העות'ומנים במאה ה 19 (באופן רשמי בוסניה והרצגובינה הוקמה רק ב 1946 לאחר כתיבת החוקה, הפכה את בוסניה והרצגובינה באופן רשמי לאחת משש הרפובליקות שהרכיבו את המדינה החדשה). בסוף מלחמת העולם השנייה הוקמה הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה שאיגדה בפדרציה את המדינות מקדוניה, מונטנגרו, סרביה, בוסניה והרצגובינה, קרואטיה וסלובניה.
[עריכה] יוגוסלביה הסוציליסטית
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] מלחמת בוסניה
- ערכים מורחבים – מלחמת בוסניה, טבח סרברניצה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] פוליטיקה וממשל
- ערך מורחב – פוליטיקה של בוסניה והרצגובינה
בוסניה הרצגובינה על פי הגדרתה היא רפובליקה פדרלית דמוקרטית, ייצוגית. בראש המדינה עומדים שלושה נשיאים סרבי, בוסניאקי וקרואטי, אשר כל אחד מהם נבחר על ידי קהילתו שלו, בבחירות דמוקרטיות, הנשיא מחזיק בסמכויות ייצוגיות בלבד. ראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה העומד בראש מועצת השרים. הרשות המחוקקת של בוסניה והרצגובינה מורכבת משני בתים בית העמים ו בית הנבחרים. בית המשפט העליון התחוקתי הוא הרשות השופטת שהיא עצמאית.
[עריכה] החוקה
החוקה של בוסניה והרצגובינה היא חלק חשוב מהסכם השלום בבוסניה והרצגובינה, הידוע בשם הסכם דייטון, שהתחיל ב 22 בנובמבר, 1995 על יד העיר דייטון, במדינת אוהיו שבארצות הברית, ונחתם בפריז שבצרפת, ב 14 בדצמבר, 1995. החוקה של בוסניה והרצגובינה מביאה 4 נספחים מהסכם דייטון, שהופך את השלטון לשלטון מסובך ומפוזר, ובנוסף על פי ההסכם המדינה מכילה שני יישויות - הפדרציה של בוסניה והרצגובינה ורפובליקת סרפסקה. החוקה של בוסניה והרצגובינה מבוססת על זכויות אדם, חופש קידום לשלום, צדק, סבלנות. בנוגע לשלטון המדינה היא מדינה דמוקרטית עם בחירות חופשיות. ובנוסף הקבוצות האתניות השונות (הבוסניאקים הסרבים והקרואטים) במדינה נקראים "לאומי החוקה".
[עריכה] ממשל
למרות שבראש המדינה עומד נשיא הוא אינו מחזיק בסמכויות ביצועיות משמעותיות, תפקידיו העיקרים הוא למנות את ראש הממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות, העומד בראש הרשות המבצעת הנקראת מועצת השרים.
אספת הפרלמנט מורכבת משני בתי בית העמים הבית העליון ובית הנבחרים הבית התחתון, בבית העמים ישנם 15 צירים אשר עשרה מהם נבחרים על ידי הפדרציה של בוסניה והרצוגבינה חמשה נציגים בוסניאקים וחמשה קרואטים וחמשת האחרים שהם נציגים סרבים נבחרים על ידי רפובליקת סרפסקה, בבית הנבחרים ישנם 42 חברים כאשר שני שליש נבחרים על ידי הפדרציה של בוסניה והרצגובינה ושליש נבחרים על ידי רפובליקת סרפסקה.
בית המשפט החוקתי של בוסניה והרצגובינה הוא בית המשפט העליון, הוא מורכב מתשעה חברים ארבעה מהם נבחרים על ידי בית הנבחרים של הפדרציה של בוסניה והרצוגבינה, שנים על ידי האספה של רפובליקת סרפסקה ושלושה נבחרים על ידי בית המשפט האירופאי לזכויות אדם.
[עריכה] מפלגות
לבוסניה והרצגובינה יש מערכת רב מפלגתית. חלק מהמפלגות הם מפלגות רב לאומיות וחלק מפלגות אתניות.
|
|
ראו גם: קטגוריה:מפלגות בבוסניה והרצגובינה
[עריכה] חלוקה מנהלית
- ערך מורחב – חלוקה מנהלית של בוסניה והרצגובינה
לבוסניה והרצגובינה ישנם כמה רמות של חלוקה מנהלית. החלוקה הראשית היא החלוקה של שני היישויות העצמאיות רפובליקת סרפסקה התופסת כ 49% משטח המדינה, הפדרציה של בוסניה והרצגובינה שתופסת 51% מן המדינה. היישויות השונות הוקמו על ידי הסכם דאיטoן בשנת 1995. וכן ישנו גם את מחוז ברקו מחוז פדרלי עצמאי השוכן בצפון המדינה שאינו משויך לאף אחת מן היישויות השונות.
החלוקה המשנית של המדינה היא החלוקה למחוזות, בפדרציה של בוסניה והרצגובינה הם נקראים קנטונים (מחוזות) בבוסנית kantoni, בקרואטית županije ובסרבית кантони והם מונים כעשרה מחוזות, וברפובליקת סרפסקה הם נקראים אזורים ומונים כשבעה.
החלוקה המשנית של המחוזות היא החלוקה לרשויות מונצפליות שונות (ערים, מועצות מקומיות, ומועצות אזוריות). במדינה ישנם 137 רשויות שונות 74 רשויות נמצאות בפדרציה של בוסניה והרצגובינה ו 63 מהם ברפובליקת סרפסקה.
חוץ מן היישויות, המחוזות והאזורים למדינה ישנם ערים הנקראים "ערים ראשיות" הערים הם:
- סרייבו עיר הבירה הפדרלית (וגם בירתה של הפדרציה של בוסניה והרצגובינה) והעיר הגדולה ביותר במדינה.
- בניה לוקה עיר הבירה של רפובליקת סרפסקה והעיר השנייה בגודלה במדינה.
- מוסטאר עיר הבירה הלא רשמית של הרצגובינה והעיר השלישית בגודלה במדינה.
- מזרח סרייבו העיר הרבעית בגודלה במדינה.
חלוקת המדינה ליישויות, מחוזות ואזורים.
מחולקת מנהלית לעשרה מחוזות.
|
מחולקת מנהלית לשבעה אזורים.
מחוז עצמאי שלא שייך מבחינה אדמנסטרטיבית לאף אחת מן היישויות. |
[עריכה] כלכלה
הכלכלה הבוסנית הרצגובנית מבוססת על חקלאות ותעשיה זעירה בחקלאות היבולים העיקרים הם: תפוח אדמה, תירס, כרוב, חיטה, עגבניות ובצל.
בדיג: 2,550 טון שלל.
בתעשיה: פלדה, פחם, ברזל, עופרת, אבץ, מנגן, בוקסיט, הרכבת כלי רכב, טקסטיל, מוצרי טבק, רהיטי עץ, הרכבת טנקים ומטוסים, מכשירי חשמל ביתיים, וזיקוק נפט.
יבוא: בשווי של 14.75 מיליארד ש"ח בעיקר מקרואטיה, איטליה, גרמניה, וסלובניה
יצוא: בשווי של 2.250 מיליארד ש"ח
אוצרות הטבע : עופרת ברזל, בוקסיט, ליגניט, מנגן, נחושת, כרום, עופרת, אבץ, עץ ואנרגיה הידרו-אלקטרית
[עריכה] גאוגרפיה
בוסניה הרצגובניה ממוקמת במערב חבל הבלקן אשר ביבשת אירופה, גובלת בצפון ובמערב בקרואטיה, בסרביה במזרח ובדרום במונטנגרו. רוב המדינה הינה הררית במיוחד במרכזה ששם ממוקמים האלפים הדינרים. צפון מזרח המדינה מאופיין בנוף מישורי ובקעות שטוחות ורוב הקרקע הפוריה מצויה בו, בדרום למדינה ישנה רצועה באורך של כ 23 קילומטרים המחברים את המדינה לים האדריתי, ברצועה זו ממוקמת העיר נאוום, אך הרצועה הזו מפרידה למעשה בין החלק העיקרי של קרואטיה לבין מחוז דוובראווניק-נארטאטוה והופך אותה למובלעת הגובלת מצפון ומצפון מערב בבוסניה והרצגובינה, מדרום ודרום מערב בים האדריתי וממזרח במונטנגרו.
שם המדינה מגיע משני שמות של אזורים, הרצגובינה אזור הנמצא בדרום המדינה ובמרכזו נמצאת העיר מוסטאר ובוסניה האזור הצפוני יותר המכילה את רוב שטחה של המדינה.
נהרות ראשים: נהר סווה המהווה את הגבול הצפוני עם קרואטיה, ויובליו: דרינה, בוסנה (חלק מהחוקרים רואים בשם הזה כשורש לשם המדינה בוסניה) ואונה.
בבוסניה והרצגובינה ישנם רק ארבעה ערים שעברו את קו המאה אלף תושבים והם: סרייבו 400,000, בניה לוקה 250,000, טוזלה 165,000 וזאניקה 146,000 למרות שמוסטאר לא עברה את קו המאה אלף תושבים היא נחשבת עיר גדולה עם כ 94,100 תושבים.
[עריכה] דמוגרפיה
- ערך מורחב – דמוגרפיה של בוסניה והרצגובינה
מלחמת יוגוסלביה שהתחוללה בשנות ה-90 במלחמה בה ביצעו הסרבים 'טיהור אתני' לאוכלוסייה המוסלמית (כיום נקראים בוסניאקים) המדינה נגררה למלחמת אזרחים בין הקבוצות האתניות השונות, הסרבים שחיו בשטח בוסניה והרצגובינה קראו לממשלה היוגוסלבית למנוע את עצמאותה של בוסניה והרצגובינה כך שהסרבים כבשו כמעט את כל המדינה, הקרואטים מהצד השני קראו לקרואטיה (שהוקמה זה מכבר) להתערב ולמנוע את הכיבוש הסרבי, צבא קרואטיה פלש והחזיק בדרום בוסניה היכן שהקרואטים חיו וסרביה שלטה בשאר המדינה, המלחמה הופסקה על ידי התערבות בינלאומית של ארצות הברית ,נאטו, האיחוד האירופאי והאו"ם , תוך כדי המלחמה נטשו את בתיהם אזרחים רבים והיגרו למדינות השכנות כך שהמאזן הדמוגרפי השתנה במקצת. אוכלוסית בוסניה והרצגובינה מונה כיום כ 4,498,976 רוב אוכלוסית המדינה מורכבת מקבוצת העמים הדרום סלאבים אשר התיישבו באזור חבל הבלקן.
[עריכה] דת
חצי מאזרחי המדינה הם נוצרים (כ 50%) המאמינים בפלגים השונים שלה בנצרות האורתודוכסית ובנצרות הקתולית. האיסלם שהגיע במאה 15 בעקבות הכיבוש העותומני של חבל הבלקן התפשט בעיקר בבוסניה והרצגובינה, קרואטים קתולים וסרבים אורתודוכסים המירו את דתם לאיסלם כך שנוצרה קבוצה חדשה בבוסניה והרצגובינה שפיתחה לעצמה זהות אתנית שונה. המוסלמים הסלאבים נקראים כיום בשם בוסניאקים, בעבר כונו בשם 'מוסלמים כלאום' כינוי זה אינו תקין פוליטית משום שמוסלמים מתייחס לדת ולא ללאום. כיום כ 40% מאזרחי המדינה הם מוסלמים.
- בבוסניה והרצגובינה, ישנו קשר חזק בין הלאום לבין הדת.
- רוב הקרואטים הם נוצרים קתולים - 88%
- רוב הבוסניאקים הם מוסלמים סונים - 90%
- רוב הסרבים הם נוצרים אורתודוכסים - 93%
- התפלגות דתית כללית:
- מוסלמים סונים - 40%
- נוצרים אורתודוקסים - 31%
- נוצרים קתולים - 15%
- נוצרים פרוטסטנטים - 4%
- דתות אחרות - 10%
[עריכה] קבוצות אתניות
כיום בבוסניה והרצגובינה יש זכיות מלאות לכלל הקבוצות האתניות, למרות ביטול דרישת הסרבים במדינה להפוך את רפובליקת סרפסקה למדינה עצמאית יש עדיין מתחים בין הקבוצות השונות. למרות שהבוסניאקים מהווים כמעט מחצית מן האוכלוסייה הקבוצות האחרות לא מקבלות את הדומננטיות שלה, כך שלסרבים יש ישות מדינית נפרדת (רפובליקת סרפסקה) ולקרואטים ייצוג פוליטי שווה.
- רוב תושבי המדינה הם סרבים, קרואטים ובוסניאקים שהם כעם ממוצא סלאבי.
התפלגות אתנית (נכון ל 2002):
[עריכה] יהודים
- ערך מורחב – יהדות בוסניה והרצגובינה
היהודים הראשונים שישבו באזור זה היו יהודים, סוחרים מיוון ותורכיה שהיגרו לסראייבו בשנת 1541. התורכים שישבו במקום, ביקשו לבודד את היהודים מהם ואכן, נבנה בעיר סראייבו רובע יהודי בשם "צ'יפוט חאן".
היהודים סבלו תחילה ממגבלות שהטילו המוסלמים, כפי שהיה גם בשאר מדינות האיסלאם אך יחס זה השתנה עם הזמן והם זכו לזכויות שונות. היהודים קבילו זכויות רק בשנת 1840 ובשנת 1856 קיבלו זכויות נוספות שעזרו להם להתפתח ולהגיע למעמד גבוה יותר מבעבר. עם שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית ניתנה ליהודים האמנסיפציה.
במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחו יהודים רבים מבוסניה-הרצגובינה להשמדה ומעט היהודים שנותרו לאחר המלחמה הקימו קהילה מחודשת בסראייבו או שעזבו לארץ ישראל.
כיום יש בבוסניה והרצגובינה כ-1,000 יהודים, רובם בסראייבו.
[עריכה] שפות
תושבי בוסניה-הרצגובינה דוברים את אותה השפה הסרבו-קרואטית שהיא שפה דרום סלאבית, למרות שהיא נקראת 'בוסניאקית' בחלקים בהם חיים הבוסניאקים, 'קרואטית' בחלקים בהם מתגוררים הקרואטים ו'סרבית' ברפובליקת סרפסקה. ההבדל העיקרי בין השפות הוא מערכת הכתב בהן הן משומשות בפדרציה של בוסניה והרצגובינה משתמשים באלפבית לטיני, ואילו ברפובליקת סרפסקה משתמשים באלפבית קירילי הכולל יותר מ-30 אותיות, שרבות מהן נהגות בצורה זהה להגייתן באנגלית, האלפבית ערבי היה בעבר בשימוש לכתיבת השפה הבוסנית.
ראו גם: שפות בבוסניה והרצגובינה
[עריכה] חינוך
כחלק מהרפובליקה הסוציאל-דמוקרטית של יוגוסלביה, בוסניה נהנתה ממערכת חינוך ברמה גבוהה. המערכת הזו לא רק עודדה תלמידים ללכת ללמוד במוסדות השכלה גבוהה, אלא גם כיבדת השקעה והשגים. שנים מיליד בוסניה זכו בעבר בפרס נובל המפורסם שבהם הוא איוו אנדריץ' שזכה בפרס נובל לספרות ב 1961. בוסניאקים רבים עזבו את מדינתם על מנת ללמוד היי-טק במקומות כמו צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה. חלק מאזרחי בוסניה הגדירו את תופעת 'בריחת המחות' כאנשים שיצאו ללמוד על מנת לעזור למדינתם בעתיד, אך רק מעטים חזרו לבוסניה לאחר סיום לימודיהם מחוץ לבוסניה והרצגובינה.
כיום בבוסניה ישנם שבעה אוניברסיטאות, אחת בכל עיר גדולה, במשך 15 שנה ההשכלה הגבוהה בבוסניה לא התפתחה בכיוון של מודרניזציה עקב המלחמה שהתרחשה ועקב המצב הכלכלי הקשה. למרות שהמלחמה הסתיימה כבר לא התבצעה שום רפורמה בחינוך בבוסניה והרצגובינה, ולמרות זאת המדינה מועמדת לכניסה לאיחוד האירופאי.
[עריכה] תרבות
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] אוכל
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] מוזיקה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] חגים
תאריך | שם | נחגג על ידי | הערות |
---|---|---|---|
1 בינואר | ראש השנה האזרחית | ||
7 בינואר | חג המולד האורתודכסי | נוצרים אורתודוכסים | |
9 בינואר | יום הרפובליקה | נחגג רק ברפובליקת סרפסקה | |
10 בינואר | עיד אל-אד'חא | מוסלמים | משתנה על פי לוח השנה המוסלמי |
14 בינואר | ראש השנה האורתודוכסי | נוצרים אורתודוכסים | 2 ימים |
27 בינואר | יום סנט סאואס | נוצרים אורתודוכסים | |
1 במרץ | יום העצמאות | ||
14 באפריל | יום שישי הטוב | נוצרים קתולים | |
16 באפריל | חג הפסחא | נוצרים קתולים | 2 ימים |
21 באפריל | יום שישי הטוב האורתודוכסי | נוצרים אורתודוכסים | |
23 באפריל | חג הפסחא האורתודוכסי | נוצרים אורתודוכסים | 2 ימים |
1 במאי | יום העבודה | ||
15 באוגוסט | יום האסוומפטיון | נוצרים קתולים | |
23 באוקטובר | עיד אל-פיטר | מוסלמים | משתנה על פי לוח השנה המוסלמי |
1 בנובמבר | חג כל הקדושים | נוצרים קתולים | |
25 בנובמבר | יום הרפובליקה | נחגג רק בפדרציה של בוסניה והרצגובינה | |
25 בדצמבר | חג המולד | נוצרים | |
31 בדצמבר | עיד אל-אד'חא | מוסלמים | משתנה על פי לוח השנה המוסלמי |
[עריכה] קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה | ||
---|---|---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בוסניה והרצגובינה |
- אתר העוסק בתיירות בבוסניה והרצגובינה
- מפת בוסניה והרצגובינה
- בוסניה והרצגובינה באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA, באנגלית
אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן[1] · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה[2] · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · בריטניה · גאורגיה[1] · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קזחסטן[1] · קפריסין[2] · קרואטיה · רומניה · רוסיה[1] · שבדיה · שווייץ · תורכיה[1]
שטחים תלויים: אקרוטירי ודקליה [2] · איי פארו · גיברלטר · גרנסי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד הערות: 1. ^ חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2. ^ מבחינה גיאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות. |
|
איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה · תורכיה
טריטוריות חסות: אקרוטירי ודקליה (הממלכה המאוחדת) · גיברלטר (הממלכה המאוחדת) טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין |
|
מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | הרשות הפלסטינית | סודאן | סומליה | תוניסיה | תורכיה | בחריין | עומאן | קטאר | סוריה | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה |
|