דליה איציק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דליה איציק
תאריך לידה	20 באוקטובר 1952
ממשלות	28, 29, 30
כנסות	17 - 13
סיעות	העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, קדימה
תפקידים בולטים	ממלאת מקום נשיא מדינת ישראל יו"ר הכנסת שרת התעשייה והמסחר שרה לאיכות הסביבה שרת התקשורת יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה יו"ר סיעת העבודה-מימד ומרכזת סיעות האופוזיציה

דליה איציק (נולדה ב-20 באוקטובר 1952) היא יושבת ראש הכנסת ה-17 ומכהנת מכוח תפקידה כממלאת מקום נשיא המדינה בתקופת נבצרותו של נשיא המדינה, משה קצב. כיהנה כשרה וכחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. כיום חברת מפלגת קדימה.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעוריה ותחילת דרכה 1.2 חברה בממשלת ברק ובממשלת שרון 1.3 במהלך הכנסת ה-16 1.4 המעבר לקדימה 1.5 כיושבת ראש הכנסת 2 משפחה 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריה ותחילת דרכה

דליה איציק נולדה בירושלים, למשפחה יוצאי עיראק, ומתגוררת בה עד היום. בתום לימודיה התיכונים הצהירה שמטעמים שבהכרה דתית אינה יכולה לשרת בצה"ל ופנתה ללימודים בסמינר למורות. היא בעלת תואר ראשון בספרות, היסטוריה ומשפטים, עסקה בהוראה, והייתה יושבת ראש הסתדרות המורים בירושלים. במקביל לכהונתה כיו"ר הסתדרות המורים שימשה כחברה בוועד המנהל של רשות השידור.

לאחר שכיהנה כיו"ר הסתדרות המורים בירושלים הצטרפה למפלגת "העבודה" ונבחרה מטעם רשימת "ירושלים אחת" למועצת העיר ירושלים ובהמשך כיהנה כסגנית ראש עירית ירושלים טדי קולק והממונה על התחום החינוך בעירייה.

כסגנית ראש העיר ירושלים פגשה איציק לראשונה את השר שמעון פרס ועד מהרה הפכה לתלמידתו ואשת סודו ואמונו.

הפריצה שלה למישור הפוליטי הארצי התרחשה בשנת 1992 כאשר נבחרה בפריימריס למקום ה-25 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-13 והמשיכה לכהן עד הכנסת ה-16, כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. במהלך כהונתה לאורך השנים בכנסת שימשה כיו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט (בכנסת ה-13) ויו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה (בכנסת ה-14).

[עריכה] חברה בממשלת ברק ובממשלת שרון

בשנת 1996 התמודדה איציק מול האישה הבכירה במפלגת "העבודה" באותם ימים, השרה אורה נמיר, והביסה אותה כאשר נבחרה לעשירייה הראשונה.

לקראת הבחירות לראשות הממשלה בשנת 1999 תמכה במועמד חיים רמון לראשות העבודה, אך הצהירה אמונים ליו"ר הנבחר אהוד ברק. היא עצמה נבחרה למקום השישי בפריימריס לרשימה לכנסת ה-15. היא מונתה לתפקיד שרה לאיכות הסביבה בממשלת אהוד ברק, למרות שחפצה בתיק החינוך. איציק שמונתה לשרה זוטרה הפכה לאחת מאנשי ה"אופוזיציה הפנימית" במפלגת העבודה. מאוחר יותר, מונתה גם כשרה הממונה על רשות השידור.

בשנת 2001 התקיימו בחירות מיוחדות רק לראשות הממשלה ואהוד ברק הפסיד למועמד הליכוד וראש האופוזיציה ח"כ אריאל שרון.

איציק מונתה לשרת התעשייה והמסחר בממשלתו הראשונה של אריאל שרון. בשנת 2002 הייתה כוונה למנות אותה לשגרירת ישראל בלונדון כמינוי אישי של שר החוץ שמעון פרס אך הדבר לא יצא אל הפועל בשל ביקורת ציבורית נוקבת על כישוריה והתאמתה לתפקיד. לבסוף ויתרה על התפקיד והתמודדה בפריימריז של מפלגת העבודה לכנסת ה-16.

בפריימריז אלו קבלה מספיק קולות כדי להבחר לכנסת ללא שריון לנשים והגיעה למקום הרביעי ברשימה ושימשה במערכת הבחירות כיו"ר צוות התגובות של מפלגת העבודה.

[עריכה] במהלך הכנסת ה-16

בשנת 2003 עם כינון הכנסת ה-16 לא הצטרפה סיעת העבודה לממשלת שרון שהוקמה ונשארה בשורות האופוזיציה. איציק נבחרה כיו"ר סיעת העבודה-מימד בכנסת והובילה את סיעות האופוזיציה נגד ממשלת שרון השנייה תחת יו"ר האופוזיציה שמעון פרס. בתקופה זו חיזקה את תדמיתה בתור "גברת הברזל", שאינה חוששת לצעוק על ח"כים ועובדי הכנסת. היא גם שימשה כחברת הוועדה לבחירת שופטים.

בשנת 2005 עמדה בראש צוות המו"מ של העבודה מול הליכוד ועם כניסת מפלגת העבודה לממשלה, שימשה כשרת התקשורת (עד פרישת מפלגת העבודה מן הממשלה, ב-23 בנובמבר 2005).

[עריכה] המעבר לקדימה

ב-28 בנובמבר 2005 הכריזה על פרישתה ממפלגת העבודה ועל מעברה למפלגת קדימה, יחד עם חיים רמון ושמעון פרס, שהפסיד בבחירות על ראשות מפלגת העבודה לטובת עמיר פרץ. איציק, ככל הנראה, ידעה שבעקבות הפסדו של פרס, שנחשב לפטרונה הפוליטי, תתקשה להתברג למקום גבוה ברשימת "העבודה" ולאחר מכן תתמנה לשרה בכירה בממשלה שתקום.

בעקבות החלטתו של עו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, כי לא תוכל להתמנות לשרה בממשלת המעבר הודיעה על התפטרותה מן הכנסת והחזרת המנדט שלה למפלגת העבודה. ב-17 בינואר 2006 נכנסה התפטרותה מהכנסת לתוקף. בחודש פברואר 2006 הגישה מפלגת העבודה עתירה לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 ולבג"ץ בכדי למנוע מאיציק, פרס ורמון להתמודד במסגרת רשימת קדימה בטענה שלא פרשה מן הכנסת בסמוך להודעת הפרישה שלה ממפלגת "העבודה" על פי האמור בחוק. שתי העתירות נדחו ודליה איציק הוצבה במקום ה-14 ברשימת קדימה ונבחרה לכנסת ה-17.

[עריכה] כיושבת ראש הכנסת

ב-4 במאי 2006, לאחר הבחירות לכנסת ה-17, נבחרה איציק לתפקיד יו"ר הכנסת. איציק היא האישה הראשונה מאז הקמת המדינה המכהנת בתפקיד זה. היא נבחרה פה אחד בהצבעה גלויה שתמכו בה 107 ח"כים, ללא מתנגדים או נמנעים.

בעקבות חקירת חשדות לעבירות מין של נשיא המדינה משה קצב הכריזה הכנסת על נבצרותו מלשמש כנשיא בזמן השבעת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. על פי החוק, יו"ר הכנסת משמש גם כממלא מקום נשיא המדינה, כך שבתקופת נבצרותו של קצב (שארכה 16 שעות ב-14 בספטמבר 2006) הייתה איציק ממלאת מקום נשיאת המדינה והשביעה את ביניש.

ב-25 בינואר 2007 אישרה ועדת הכנסת את הודעת הנשיא, משה קצב, כי נבצר ממנו למלא את תפקידו כנשיא המדינה לתקופה בת שלושה חודשים, לנוכח הודעת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי יש כוונה להגיש כנגדו כתב אישום. בעקבות הודעה זו החלה איציק לכהן פעם נוספת כממלאת מקום נשיא המדינה.

[עריכה] משפחה

דליה איציק נשואה ואם לשלושה ילדים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• דליה איציק באתר הכנסת