מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס (Marcus Porcius Cato Censorius), הידוע גם כקאטו הזקן (234 לפנה"ס - 149 לפנה"ס), מדינאי וסופר רומאי בתקופת הרפובליקה הרומית. קאטו היה אבי סבו של מרקוס פורקיוס קאטו.
קאטו נולד בעיר טוסקולום למשפחה אמידה של מגדלי חזירים (ומעיסוק זה נובע הנומן של המשפחה). בשלב מוקדם בחייו התיידד עם בן מעמד האצולה הרומי לוקיוס ואלריוס פלאקוס שהיה סנאטור לשעבר וכמו קאטו סלד מההשפעה היוונית הגוברת ברומא, הוא ששימש כפטרונו לאורך הקריירה הפוליטית שלו.
בשנת 204 לפנה"ס שימש קאטו כקווסטור בצבאו של סקיפיו אפריקנוס במלחמתו בקרתגו. עד מהרה הסתכסכו השניים בשל ביקורת שהעביר קאטו על ראוותנותו ובזבזנותו של סקיפיו ובשל העובדה התנגדותו הנחרצת לחדירת התרבות היוונית לרומא שהסקיפיו היה אחד ממעריציה, וקאטו אף עזב את אפריקה וחזר לרומא, שם הופיע בסנאט ונאם בגנות המצביא הדגול.
בשנת 199 לפנה"ס נבחר למשרת האידיל, ובשנת 198 לפנה"ס שימש כפרייטור בסרדיניה.
בשנת 195 לפנה"ס נבחר קאטו למשרת הקונסול יחד עם הפטרון הוותיק שלו פלאקוס. הוא יצא לספרד, שם שימש כנציב וערך קרבות מוצלחים נגד האיברים. שנה מאוחר יותר הוא זכה לטריומף (תהלוכת ניצחון) בעיר רומא. בשנת 191 לפנה"ס כיהן כטריבון צבאי במערכה הרומית נגד אנטיוכוס השלישי והצטיין בקרבות.
בשנת 184 לפנה"ס נבחר למשרת הקנסור היוקרתית, שוב במשותף עם פלאקוס, ובתוקף תפקיד זה רכש אולי את יוקרתו הרבה ביותר. קאטו נלחם בתקיפות על שמירת הסדר החברתי ומסורת האבות ברומא, ונגד חדירת התרבות היוונית, שאותה ראה כמשחיתה. בתוקף תפקידו כקנסור הוא הטיל מיסים על מותרות, פסל סנאטורים ופרשים, ותבע לדין פקידים מושחתים של הרפובליקה. כמו כן ביצע קאטו מספר עבודות בנייה חשובות ברומא, כולל ריצוף מקווי מים, שיפוץ רשת הביוב, והקמת הבסיליקה "פורקיה".
לאחר שביקר בקרתגו בשנת 153 לפנה"ס נהפך קאטו לתומך נלהב ביציאה למלחמה חדשה בעיר הפניקית. קאטו אף התפרסם בכך שנהג לסיים כל נאום בסנאט במילים הבאות: "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו" (Ceterum censeo Carthaginem esse delendam). בשנת 149 לפנה"ס, הרבה הודות למאמציו אך לאחר מותו, יצאה רומא למלחמה הפונית השלישית בקרתגו, שבסופה הושמדה העיר.
קאטו נודע כאיש הגון וישר בעל עקרונות של ברזל. במהלך הקריירה הפוליטית שלו הוא נתבע לדין על ידי יריביו הפוליטים יותר מ-40 פעם, ובכל הפעמים הוא יצא זכאי.
מלבד הקריירה המדינית שלו היה קאטו בין הסופרים הפוריים בתקופתו. מבין חיבוריו רק ספרו "על החקלאות" (De Agricultura) שרד. עבודתו החשובה ביותר היא ספר ההיסטוריה שכתב, "מקורות" ("Origines"), ספר ההיסטוריה הראשון שנכתב בשפה הלטינית. הספר אבד ולא נשתמר עד ימינו.
מלבד הצלחת התנגדותו לקרתגו שהביאה בסוף להשמדתה כל רעיונותיו האחרים נחלו כישלון, הוא לא הצליח למנוע את חדירתה של התרבות היוונית לרומא ונכשל בניסיונו להקנות ערכים של ניקיון כפיים לפקידים הציבוריים.
[עריכה] כתביו
- De agri cultura
- Origines
- Orationes
- Carmen de moribus
- De re militari
- De lege ad pontifices auguresque spectanti
- Historia Romana litteris magnis conscripta
- Apophthegmata
[עריכה] לקריאה נוספת
- Astin, A. E. (1978), Cato the Censor, Oxford: Clarendon Press
- Dalby, Andrew (1998), Cato: On Farming, Totnes: Prospect Books, ISBN 0907325807
- Goujard, R. (1975), Caton: De l'agriculture, Paris: Les Belles Lettres
