מדריך מישלן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדריך מישלן, ובשמו המלא: "מדריך מישלן האדום", הוא מדריך תיירות צרפתי המתאר ומדרג בתי מלון ומסעדות, ונחשב בעיני רבים ל"תנ"ך של האוכל". דירוג המסעדות ניתן בכוכבים שמספרם משתנה. דירוג מישלן נחשב יוקרתי ואמין, ועלייה בו יכולה להביא לגידול משמעותי בלקוחות ובהכנסות של בית העסק.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההיסטוריה של מדריך מישלן
[עריכה] תחילת המאה ה-20
מדריך מישלן האדום יצא לאור לראשונה בשנת 1900 על ידי יצרנית הצמיגים מישלן כתחבולה שיווקית על מנת לקדם את מכירותיה. הוא הגיע בצורת ספר אדום קטן שניתן חינם לבעלי מכוניות בתחנות דלק ובמוסכים ותואר במבואו כ"אוצר של ידע פרקטי עבור בעלי רכב... על מקומות שבהם ניתן לרכוש חלפים לרכב או לתקנו ולמצוא ארוחות ומגורים". המדריך הראשון כיסה את צרפת בלבד. בשנת 1900 חולקו 35,000 מדריכים, וב-1901 חולקו 50,000 מדריכים. ב-1911 יצא לאור המדריך הראשון מחוץ לצרפת והוא הוקדש לאנגליה. בשנת 1919 ביקר באקראי אנדרה מישלן, אחד מבעלי החברה, במוסך וראה שם את המדריך מוטל על הרצפה כתומך לשולחן. הדבר הרגיזוֹ והוא החליט להתחיל לגבות כסף עבור המדריך. החל משנת 1920, נמכר המדריך בחנויות תמורת 7 פרנקים, ומערכת המדריך החלה להעסיק צוות מבקרי מסעדות במטרה שיסרקו את צרפת, יסעדו באנונימיות במסעדות וידרגו אותם.
בתחילה דורגו המסעדות שמחוץ לפריז בלבד, שכן זו הייתה בירה קולינארית שפעלו בה זה מכבר מבקרים רבים, אך עם עליית קרנו של המדריך הוא החל לסקר גם את המסעדות בבירה. למסעדות המובחרות ביותר העניק המדריך שלושה כוכבים, סמל שהפך עם השנים לביטוי השגור 'מסעדת שלושה כוכבים' לציון מסעדה איכותית ביותר ("Restaurants Trois étoiles" בצרפתית).
במהדורת 1933, זכו לדירוג שלושת הכוכבים היוקרתי עשרים ושלוש מסעדות, כולל מסעדת 'La Tour d'Argent' (לה טור ד'ארז'אן) ששמרה על ניקוד זה עד 1996, הזמן הרצוף הארוך ביותר שבו החזיקה מסעדה בדירוג זה. במהדורת 2006 של המדריך הורד דירוג המסעדה לכוכב אחד. בעל המסעדה הקשיש, קלוד טראי, לקה לאחר הפרסום, במקרה או שלא במקרה, בהתקף לב ונפטר מיד לאחר מכן. משנת 1934, פחת מספר מסעדות השלושה כוכבים לארבע עשרה בלבד, ומדי שנה הוריד המדריך מסעדה אחת מ"מועדון שלושת הכוכבים" והעלה אליו מסעדה אחרת. הנוהג נשמר עד ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה.
[עריכה] המדריך בתקופת מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה לא יצא המדריך לאור אך נמצא לו שימוש בלתי שגרתי. בשל מפות הערים המפורטות והמדויקות שבו השתמשו בו צבאות גרמניה וארצות הברית למטרות התמצאות בשטחים עירוניים. (על מדריכי המישלן של צבא ארצות הברית נכתב באותה תקופה "לשימוש רשמי בלבד").
[עריכה] לאחר מלחמת העולם השנייה
רק לאחר המלחמה ביסס המדריך את מעמדו כמוביל בתחום ביקורת המסעדות. מערכת המדריך הכשירה סגל עורכים ושכרה פקחי מסעדות חדשים ומקצוענים, שהוכשרו ביסודיות. פקחים מקצוענים אלו, על הכשרתם הגבוהה ומקצוענותם, מבדילים את מדריך מישלן מכל המדריכים והמבקרים האחרים.
המדריך הראשון לאחר המלחמה יצא לאור בשנת 1945 אך רק בשנת 1951 שבה והונהגה שיטת הדירוג. מהדורת 1951 כללה שבע מסעדות בלבד שדורגו בשלושה כוכבים: קפה דה פרי (Cafe de Paris), לפרוס (Laperouse), ולה טור דארז'אן בפריז ובנוסף לה פרה ביז (Le Pere Bise) בטיילור, לה מר בראזייה (La Mere Brazier) בליון, לה פיראמיד בוויין ולה קוט ד'אור (La Cote d'Or) בסולייה (לימים תיקרא המסעדה לה רלה ברנאר לואזו).
ב-1968, היו בצרפת תריסר מסעדות בנות שלושה כוכבים וב-1997 תשעה עשר.
בשנת 2004, היו בצרפת עשרים ושבע מסעדות של שלושה כוכבים, שישים ושבע של שני כוכבים וארבע מאות ועשר של כוכב אחד.
[עריכה] סוגי הדירוגים במדריך
חלק קטן מהמסעדות והמלונות שבארצות ובערים עליהם מתפרסמים מדריכים מכוסה במדריך, לרובם לא מוענקים כוכבים כלל. ברם, ההיכללות במדריך מורה שהמקומות המופיעים בו מספקים לינה (בהתייחס למלונות) ודברי אוכל (בהקשר למסעדות) נאותים. קבלת כוכב מורה על הצטרפות לעידית אצולת הגסטרונומיה. מדריך מישלן הצרפתי הוא ספינת הדגל של המדריכים ומסעדות צרפתיות מככבות בו יותר מכל המסעדות האחרות.
במדריך מישלן שלושה סוגי דירוגים: מאחד עד שלוש כוכבים. מספר הכוכבים קובע את איכות המזון, ומופיעות בו מסעדות ללא דירוג כלל. המדריך גם מדרג את רמת ההידור של המסעדה, בעזרת מזלגות שחורים שכמותם נעה בין אחד לחמישה, ומזלגות אדומים מציינים את מידת הנעימות שבמקום.
כוכב אחד מציין: "מסעדה טובה מאוד ברמתה"; כוכב שני: "בישול מצוין, זכאית לעיקוף בדרך"; וכוכב שלישי מציין: "מטבח יוצא מן הכלל, ראוייה לטיול מיוחד".
המדריך הוא לקוני בתיאורו: שם המסעדה, שם משפחתו של השף, מחירים בסיסיים, שני יינות מקומיים ושלושה תבשילים בהם מתמחה המקום.
חשוב לציין כי אין כל קשר בין שיטת הכוכבים של מישלן לבין שיטת הדירוג של סוכנות התיירות הרשמית של צרפת, המדרגת בתי מלון לפי מידת הנוחות שלהם, מאחד ועד חמישה כוכבים. הללו חרוטים על גבי לוח כחול הקבוע בקיר הסמוך לדלת הכניסה הראשית של המלון. לשיטת דירוג המלונות אין דבר עם אוכל.
[עריכה] הכוכבים בעולם
בשנת 2007 המדריך סקר עשרים ואחת מדינות, עשרים באירופה המערבית ובנוסף - ארצות הברית, בה מסוקרים ניו יורק והחוף המזרחי של הפדרציה.
מדריך המישלן נמכר בין 400,000 ל-700,000 עותקים מדי שנה ועולה בין עשרה לעשרים וחמישה דולרים (תלוי בסוג המדריך ובמקום הקנייה). ב-2004, מדריך צרפת הכיל 1,824 דפים וכיסה חמשת אלפים ערים ועיירות שונות, בהן תשעת אלפים בתי מלון ומסעדות.
נכון לשנת 2007, ישנן חמישים ושישה מסעדות ברחבי העולם המחזיקות בשלושה כוכבים במישלן. מתוכם עשרים ושישה בצרפת; שבע בגרמניה; איטליה, ספרד וארצות הברית מחזיקות בחמישה כוכבים כל אחת; אנגליה, בלגיה והולנד מחזיקות בשלוש כל אחת; ולשווייץ יש שתיים.
בשנת 2007 עומדת בראש הערים המחזיקות עם שיא של מסעדות בעלות שלושה כוכבים במישלן פאריס באחד עשר מסעדות, אחריהן ניו יורק וסן סבסטיאן בספרד עם שלוש מסעדות בנות שלושה כוכבים כל אחת, לערים הבאות יש שתי מסעדות עם שלושה כוכבים במישלן כל אחת: , בריז' בבלגיה, בריי באנגליה ו-Bergisch Gladbach בגרמניה. כל יתר המסעדות בת השלושה כוכבים הן בלעדיות בכך בעירן.
המקום ובו הכי הרבה כוכבי מישלן לקילומטר מרובע הוא הכפר בריי באנגליה בן השמונת אלפים תושבים, הכולל שתי מסעדות בת שלוש כוכבים במישלן השוכנות בסמוך זו לזו (The Fat Duck ו-Waterside Inn), שתיים משלושת מסעדות השלוש מישלן שבאנגליה. המקום השני הוא סן סבסטיאן שבספרד שתי מסעדות של שלוש מישלן ועוד נוספות בנות שני כוכבים וכוכב.
[עריכה] שיאני הכוכבים
המסעדה שמחזיקה שלושה כוכבים מספר השנים הרב ביותר ברציפות כיום היא בוקיז השייכת לשף פול בוקיז מאז 1965 המצויה בסמוך לליון ואחריה אוברז' דלאיל ב-1967 ואחריה טרואגרו ברואן שבצרפת השייכת לשף מישל טרואגרו ומחזיקה בכך ברציפות מאז שנת 1968.
השפים עם מספר הכוכבים הרב ביותר הם: הצרפתי אלן דיקאס זכה בארבעה עשר כוכבים במדריכי 2006 (מתוכם שלושה לכל אחת משלוש מסעדות הצמרת שלו בפריז, מונקו וניו יורק. השנה עוברת מסעדתו בניו יורק למשכנה החדש, אי לכך נותרה במדריך 2007 בלי דירוג והוא כרגע מחזיק באחד עשר כוכבים), האנגלי גורדון ראמזי עם שבעה כוכבים למסעדותיו בלונדון, תומס קלר האמריקני עם שבעה כוכבים (שלושה לכל אחת משתי מסעדות הצמרת שלו: פר סה בניו יורק והפרנץ' לונדרי בעיירה יוטוויל בעמק הנאפה שבקליפורניה וכוכב לבושון שביוטוויל).
[עריכה] הנשים המכוכבות
עד היום רק חמש מסעדות בבעלות שש נשים שהחזיקו בשלושה כוכבי מישלן: הראשונה היא אמא בראז'יה בליון Eugenie Brazier בשנות החמישים של המאה העשרים. השניייה הייתה Marie Bourgeois ב-Priay חמישים קילומטרים צפונית לליון. השלישית הייתה Marguerite and Charline Bise ב-Taillores שליד אנסי. הרביעית Mado Point אלמנתו של פרנאן פואן, שלאחר מות בעלה ב-1955 המשיכה להחזיק בשל הסטנדרטים הבלתי מתפשרים שלה בשלושה כוכבים עד ליום מותה ב-1986. החמישית היא דומיניק לואזו, אלמנתו של ברנאר לואזו, שלאחר התאבדותו של בעלה בשנת 2003, שומרת עד היום על שלושת הכוכבים ביחד עם השף פטריק ברטון. השישית היא אנה סופי פיק, שף ובעלים של מסעדת פיק, שזכתה בכוכב השלישי במדריך לשנת 2007.
[עריכה] דרך עבודת המישלן
מבקרי המסעדות של המישלן, הפקחים, מגיעים למסעדות בלי להודיע, אולם אם נדרשת הזמנה מראש הם מטלפנים להזמין מקום כמו כל לקוח אחר ויש להם אספקה של כרטיסי אשראי שונים, בלי ציון שם המישלן עליהם. נוסעים במכונית פשוטה, הם באים תמיד בגפם, לבושים בטעם אך באופן ממוצע, תמיד בג'קט ובעניבה ולעולם לא בג'ינס ובטי שירט. הם אוכלים ומשלמים ורק אחר כך מראים את תעודת הזהות של המישלן לשם ביקור במטבח ושיחה עם הבעלים והשף המפוחדים, מדברים איתם על עיצוב המקום, ספקי המזון, המטבח, אך לעולם לא על האוכל. אבל לפעמים איש המישלן נעלם באנונימיות כפי שהגיע וממלא את הדו"ח שלו בסודיות לבדו.
הפקחים נדרשים להגיע עם רקע במסעדנות ובבישול, אך הדבר העיקרי שמחפשים הוא יושר והגינות ללא רבב. Rene Gerbeau שהיה פקח מסעדות במישלן בשנות השישים מספר בספרו של Chleminsky כי המישלן ריאיין אחד אחד את כל האנשים ברשימת המומלצים שלו, וכי הוא ריאיין אפילו את השוער בבניין בו הוא גר, על מנת לתהות על מידת המוסר שלו.
לאחר קבלתם לעבודה עוברים פקחי המסעדות והמלונות הדרכות נרחבות ומעמיקות בנושא.
[עריכה] יוקרת המדריך
מידת ההשפעה שיש למדריך האדום של מישלן בצרפת בפרט ובעולם הקולינארי בכלל היא חסרת תקדים לעומת כל מדריך או מבקר אחר. קבלת כוכב משמעה עליה משמעותית בכמות הסועדים ומכאן גם נסיקה ברווחים של המסעדה ואיבוד כוכב פירושו ירידה בלקוחות ואובדן הכנסות. עליה בכוכבים מקנים פרסום בכלי התקשורת ויוקרה שאין שני להם, בעיקר בצרפת, והשפים הזוכים בשלושה כוכבים נהפכים לכוכבי תרבות בן לילה, הם מבוקשים בטלוויזיה, בעיתונות ומסעדותיהם הן מקדשים גסטרונומיים של עלייה לרגל מארבע קצוות תבל. ירידה בכוכבים שמה בסימן שאלה את כל מה שעבד עבורו השף או המסעדן במהלך השנים ונושאת בחובה השפלה מקצועית.
כתוצאה מעבודת המישלן ישנה תופעה בצרפת שלפיה עיתונאי אוכל יכולים לאכול בחינם בכל רחבי צרפת ומעטים מהם אינם מנצלים זאת להצהיר על מעמדם ולנצלו, כי מאמר חיובי בעיתון או שורה במדריך יכולים למלא מסעדה בן לילה ומכאן קצרה הדרך לאכילה קבע של המבקרים במסעדות ולפעמים לאכילה עם משפחה וחברים והמסעדנים חסרי אונים ורואים בכך השקעה כלכלית. יש גם מקרים שבהם עיתונים לוקחים כסף ואף מפרסמים כתבות תמורת כסף מהמסעדות.
בניגוד לכל זאת מדריך המישלן הוא הסמל היחידי למקצועיות ולהגינות (פרט לגו מיו, המקצועי, והנחשב, אך הפחות במעמדו), היחידי בתוך עולם מושחת זה, במדריך לא מפורסמות שום פרסומות, הוא שומר על דיסקרטיות מוחלטת לגבי דרכי עבודתו, פקחיו משלמים עבור הארוחה כמו כל לקוח ואינם מודיעים על נוכחותם עד לסיום הארוחה. וישנה תמימות דעים בקרב השפים, המסעדנים והציבור לגבי הגינותו ומקצועיותו. פול בוקיז אמר עליו כי "המישלן הוא המדריך היחידי שנחשב".
על מידת ההגינות של המישלן ונאמנותו כלפי עובדיו מספר Rene Gerbeau בספרו של Cheminisky כי אחת המסעדות שממנה נשלל כוכב לפי המלצתו, הגיע עד לארמון האליזה בקשריה והופנתה בקשה למישלן להחזיר את הכוכב והמישלן עמד מאחוריו והשאיר את המצב בעינו, הכוכב לא הושב למסעדה.
התקופה שקודמת להופעת המדריך החדש נהפכת לשיחת היום בצרפת והצרפתים מתווכחים ביניהם על בחירות המישלן. אנדרה ואדוארד מישלן שהשיתו ליבם לכך חיברו בדפיו האחוריים של כל מדריך דף ביקורת מסעדות ומעטפה, הדבר היה גימיק פרסומי, כדי להעלות את תפוצת ויוקרת המדריך ונועד לטפוח על האגו של הצרפתים החושבים עצמם כמבינים גדולים בענייני הנאות החיים ולעודדם לשלוח מכתבים למערכת המישלן. מבין מאה אלף מדריכים באותם ימים, עשרים וחמישה אלף קוראים שלחו מכתבים והאחים מישלן אפילו לא שילמו עבור הבולים.
[עריכה] העלייה לרגל
פעם בשנה מתרחש ריטואל קבוע לפיו שפים בעלי כוכב או יותר עולים לרגל באופן מסורתי ל-Avenue de Breteuil מספר 46 ברובע השביעי בפאריס ליד האינווליד, שם ממוקמים משרדי המדריך ה-Service du Tourisme, על מנת לדבר עם מנהל מדריך המישלן בתקווה שיקבלו טיפים או רמזים שיעזרו להם להשתפר, המנהל שומע אותם אך לא מספק להם שום טיפים לגבי דרכי בדיקתו או שיפור מסעדתם.
[עריכה] ביקורת על מישלן
המבקרים את המישלן מציינים כמה דברים: האחד שהדגש בו הוא על אוכל צרפתי ועל מסעדות מפוארות, רשמיות ויקרות מאוד וכן שהמדריך טוב במיוחד לגבי צרפת והארצות הסמוכות לה. ומסעדה כמו נובו בלונדון שאין ספק שזכאית לדרוג הגבוה ביותר בשל טיב האוכל שלה, קיבלה רק כוכב אחד בגלל שהאוכל הוא פיוז'ן יפני-פרואני, אווירתה קלילה והיא אינה מפוארת, מסעדת "שה פניס" של אליס ווטרס בברקלי קליפורניה קיבלה רק כוכב אחד במדריך הראשון של המישלן לחוף המערבי של ארצות הברית שיצא בשנת 2006, זאת למרות שהיא נחשבת לאחת המסעדות הטובות בעולם. מפתיעה עוד יותר היא מסעדת "דניאל" בניו יורק של השף דניאל בולו, שמייצגת את מסעדות העילית בצרפת ודווקא כן ראויה לדעת כמעט כל המבקרים לשלושה כוכבים והוענקו לה רק שניים.
ביקורות נוספות הן שהמישלן איטי בנתינת כוכבים (זאת לעומת גו מיו למשל) וזאת רק לאחר שהמסעדות כבר זכו להכרה על ידי המבקרים והסועדים בשל טיבן (כמו למשל במקרה של הצרפתים אוליבייה רולאנז'ה במסעדתו "לה מזון דה בריקור" מקנקאל ברטאניה או מישל בראס מלאיול במסעדתו "בראס") ושהמדריך איטי עוד יותר בלקיחת כוכבים, אם טיב המסעדה אינו כשהיה, ושכוכבים לאומיים כמו פול בוקיז בצרפת חסינים בפני הביקורת שלו ואין לפגוע בהם.
ביקורת נוספת היא שהמדריך אינו מעסיק מספיק מבקרי מסעדות על מנת לסקור את כל המסעדות בשטח הסיקור שלו.
נמתחת ביקורת על המישלן על כך שבניגוד לגו מיו, ששופך אינפורמציה מרובה הוא אינו מספק אינפורמציה רבה בתיאור המסעדות ובתי המלון, אלא לקוני ביותר ובמילים ספורות. בשל ביקורת זאת הוסיף המישלן בשנת 2004 טקסט קצר המתאר כל מסעדה, אולם רק שורה או שתיים.
המדריך גם מבוקר, בעיקר בצרפת, בכך שההתקדמות בסולם הכוכבים, שבצידה תהילה ורווחים כספיים, כרוכה בעבודה אינסופית ומשולבת בהשקעות כספים אדירות לצורך השקעה בעיצוב המסעדה, קניית חומרי הגלם הטובים ביותר, גדוד של טבחים ליצירת האוכל ומלצרים לשירות, ושהדבר מביא להלוואות ענק מהבנקים ולמתח נפשי אדיר אצל השפים ומחייבת אותם על מנת להתפרנס לפתוח ביסטרואים ולייעץ למסעדות, מפעלי מזון וחברות תעופה.
כך למשל התאבד ביריה ב-24 בפברואר 2003 השף ברנאר לואזו לאחר שהגומיו הוריד את מסעדתו לה קוט ד'אור בסולייה שבבורגוניה בניקוד מ-19 ל-17 ורווחה השמועה שהוא הולך לרדת משלושת כוכבי המישלן שלו. השף אלאן זיק ירה לעצמו בראש באוקטובר 1966, לאחר שמסעדתו בפאריס Le Relais de Porquerolles ירדה במרץ מכוכב אחד לכלום. מארק מנו במסעדתו ל'אספרנס שבסן פרה דה וזלי, החזיק מ-1983 שלושה כוכבים במישלן וב-1999 איבד אותם והוא קרא לזה "שכול". מנו השיב לעצמו את הכוכב ב-2004 לאחר שהלך דרך חתחתים ומספר "הלכתי דרך גיהנום, התחלתי לחשוב כי איני יודע לבשל שוב וכי איני יודע איך להחזיק מחבת נכון". השף של מסעדת Leprouse הוותיקה והמהוללת בפאריס, שגם הוא הורד, אמר לאחר ששמע את החדשות המרות "זה ווטרלו".
[עריכה] פסקל רמי
בפברואר 2004, מפקח של מדריך מישלן בשם פסקל רמי (Pascal Remy) פוטר כי איים לפרסם מגזין שיתאר את שש עשרה שנות עבודתו במישלן. למרות שאוים בתביעת דיבה הוא פרסם בשנת 2004 ספר. הוא תיאר שאכל מאתיים ארוחות ערב מדי שנה לבדו ברחבי צרפת והתמלא געגועים לאישתו ולילדיו וכי הרוויח משכורת נמוכה של מורה בבית ספר. רמי שיבח את היושרה וההגינות של המדריך ומנהליו וחוסר הפניות שלו, אך הוסיף כי ההחלטה הסופית על דירוג המסעדות נתונה בידי מנהל המדריך ולא בידי הפקחים.
גילויו הראוי לציון היה שבשנת 1988 בה נשכר לעבוד היו אחד עשרה מפקחי מישלן בכל צרפת וכי בשנת 2003 שנת עבודתו האחרונה במדריך מספר הפקחים ירד לחמישה והוא כתב כי מספר זה לא ראוי לכללים המחמירים של המדריך. דרק בראון מנהל המישלן בצרפת בזמן תקופת רמי נקב במספר של שבעים פקחים המכסים את אירופה כולה. המנהל הנוכחי של מדריך מישלן בצרפת Jean-Luc Naret ז'אן לוק נארט, שנכנס לתפקידו מיד לאחר פרשת רמי אומר כי מספר הפקחים בצרפת עלה לחמישה עשר.
[עריכה] מדריך בנלוקס 2005
במדריך בנלוקס (בלגיה, הולנד ולוכסמבורג) לשנת 2005 הזכיר במדריך מסעדה שטרם נפתחה. הוא העניק לא כוכב כי אם הציון Bib Gourmand Designation המציין אוכל מוכן היטב במחירים סבירים למסעדה הדגים הבלגית Ostend Queen, זאת למרות שהמסעדה נפתחה רק שבועות ספורים לאחר יציאת המדריך ממכבש הדפוס.
לאחר שעיתון בלגי גילה את הטעות אמר בעל המסעדה Le Soir כי הוא קיבל זאת בשל היותו ב"יחסים טובים" עם מדריך המישלן. השף המייעץ של המסעדה הוא בעל שלושה כוכבים פייר ורינאט. הבעלים והיועץ הכחישו אחר כך כל עסקה עם המישלן. ומוציא לאור של העיתון הודה בטעות ומשך בחזרה את עשרות אלפי העותקים של המדריך מן החנויות. מנהל מדריך בלגיה לעומת זאת השיב כי אינו יודע מה פסול מצאו בכך, הם ביקרו במטבח המסעדה לפני היפתחה וכי על כישרונו של השף המייעץ ניתן לסמוך.
[עריכה] ביבליוגרפיה
- כהן, שגיא. מדריך מפה למסעדות הטובות בעולם. תל אביב, מפה, תשס"ג 2003.
- ענבר, אביטל. התענוגות של צרפת. 1997.
- ענבר, אביטל. התענוגות של פרובאנס, 2000.
- ענבר, אביטל. תענוגות פאריס. תל אביב, בבל, 2003.
- ענבר, אביטל. התענוגות של דרום-מערב צרפת. ירושלים, כתר, 2005.
- ענבר, אביטל. התענוגות של יינות בורדו. ירושלים, כתר, 2005.
- ChelminskI, Rudolph. The Perfectionist: Life and Death in Haute Cuisine, New York, Gotham Books, Penguin Group, May 2005.
- Roux Michel. Life is a Menu: reminiscences and Recipes from Master Chef. London, Constable & Robinson, 2000.
- Remy Pascal. L'Inspecteur de Met a Table, Paris, Edition Equateurs, 2004.
- Thomas Mathews and James Suckling. Rating the Michelin Three Star Restaurants. Wine Spectato Magazine, November 30, 1996.
- Creme de la Creme. Wine Spectator Magazine, October 15, 1998.
- Steiman Harvey. Three Star Dining. Wine Spectaor Magzine, February 29, 1996.
