מקסים גורקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסיי מקסימוֹביץ' פשקוב (Алексей Максимович Пешков ברוסית) (28 במרץ 1868 - 18 ביוני 1936) , הידוע יותר בשם מקסִים גוֹרקי (Максим Горький ,"גורקי" משמעו "מר"), סופר רוסי, מייסד הספרות הריאליסטית הסוציאליסטית ופעיל פוליטי. לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו הולדתו של גורקי, הוא נולד ב-16 במרץ.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
גורקי נולד בניז'ני נובגרוד. התייתם בגיל 9 וחונך אצל סבתו. מותה השפיע עליו עמוקות, ואחרי ניסיון התאבדות בדצמבר 1887, יצא למסע רגלי בן 5 שנים ברחבי האימפריה הרוסית, שבו צבר רשמים שהופיעו מאוחר יותר ביצירותיו.
גורקי הפך לחברו הקרוב של לנין אחרי פגישתם ב1902. במהלך מלחמת העולם הראשונה הפכה דירתו בפטרוגרד למרכז פעולה בולשביקי, אך יחסיו הקרובים עם הקומוניסטים לא נמשכו זמן רב. הוא כתב, שבועיים אחרי מהפכת אוקטובר: "ללנין וטרוצקי אין שמץ של מושג בכל הנוגע לחופש וזכויות האדם. הם כבר הושחתו בידי הרעל המלוכלך של העוצמה, הדבר נראה לעין בזלזולם חסר הבושה בחופש הביטוי וכל שאר זכויות האזרח למענם נאבקת הדמוקרטיה". מכתביו של לנין לגורקי ב1919 רוויים איומים: "עצתי לך: שנה את סביבתך, את דעותיך, את פעולותיך, פן יפנו החיים ממך והלאה".
באוגוסט 1921 נאסר חברו ניקולאי גומיליוב בפטרוגרד על ידי הצ'ה קה (המשטרה החשאית) בגלל דעותיו המונרכיסטיות. גורקי מיהר למוסקבה, כשהוא חמוש בהוראה לשחרר את גומיליוב חתומה על ידי לנין עצמו, אך בחזרתו לפטרוגרד נוכח כי גומיליוב כבר נורה בידי המשטרה. באוקטובר היגר גורקי לאיטליה בנסיבות בריאותיות: הוא סבל משחפת. בשנים 1906 - 1913 ו1921 - 1929 חי מחוץ לרוסיה, בעיקר בקאפרי.
על פי סולז'ניצין, חזרתו של גורקי לרוסיה נבעה משיקולים חומריים. בסורנטו מצא עצמו גורקי ללא כסף וללא תהילה. הוא ביקר בברית המועצות מספר פעמים אחרי 1929, וב1932 הציע לו סטלין לחזור לצמיתות, וגורקי קיבל את הצעתו. אחרי חזרתו לברית המועצות קיבל על עצמו את המדיניות התרבותית הסובייטית, על אף שנאסר עליו לצאת את גבולות המדינה. ביוני 1929 ביקר בסולובקי וכתב מאמר חיובי על הגולאג שהיה כבר אז ידוע לשמצה במערב.
חזרתו מאיטליה הפשיסטית היוותה ניצחון תעמולתי עבור הסובייטים. גורקי זכה לקבל את "עיטור לנין" וניתנה לו אחוזה במוסקבה (כיום מוזיאון גורקי) ודאצ'ה בפרברים. אחד מרחובותיה הראשיים של מוסקבה נקרא מחדש על שמו, כמו גם עיירת הולדתו. המטוס הגדול בעולם בשנות ה-30, הטופולב ANT20, קיבל את השם "מקסים גורקי", ושימש לטיסות תעמולה בשמי מוסקבה.
ב1933 ערך גורקי ספר ידוע לשמצה על תעלת בלומורקנאל (התעלה המחברת בין הים הלבן לים הבלטי), שהוצג בידי הממסד הסובייטי כ"דוגמה מוצלחת לחינוך מחדש של אויבי העם".
עם עלייתו של הדיכוי הסטליניסטי ובמיוחד לאחר מותו של סרגיי קירוב בדצמבר 1934, היה גורקי במעצר בית לא מוכרז בביתו במוסקבה. מדי יום סופק לו הגיליון המצונזר של פרבדה, שנמחקו ממנו כל הידיעות על מעצרים או רדיפות.
גורקי נפטר במוסקבה ב-18 ביוני 1936, כשנה לאחר מותו הפתאומי של בנו מקסים פשקוב. נסיבות מותם של השניים חשודות, אך ההשערות כי הורעלו מעולם לא הוכחו.
אחת ההאשמות שהועלו במהלך משפטי בוכרין ב1938 הייתה כי גורקי נרצח בידי סוכני אן קה וה דה.
עיר הולדתו, הנקראת כיום ניז'ני נובגרוד נקראה גורקי בין השנים 1932 ל1990.
פארק השעשועים פארק גורקי במוסקבה, המשתרע על שטח של 1.2 קמ"ר, קרוי על שמו. גם בעיר מינסק שבבלארוס קיים פארק שעשועים הקרוי באותו השם.
[עריכה] יצירותיו
גורקי הרבה לכתוב על מעמד הפועלים ומאבקם. הוא נחשב לאב המייסד של זרם סוציאליסטי חדש באמנות והיה מעורב בניסוח הדוקטרינה של הסוציאליזם הריאליסטי, שגרסה כי על אנשי הרוח לשרת בכתביהם את מטרות הפרולטריון. רבים מספריו ומחזותיו תורגמו לעברית.
[עריכה] יצירות נבחרות
- "האוניברסיטאות שלי" (Мои университеты)
- "האם" (Мать)
- "לידתו של אדם"
- "ילדות" (Детство)
- "בין הבריות" (В людях)
- "פומה גורדייב" (Фома Гордеев)
- "בית אראטאמונוב" , (Дело Артамоновых)
- "חייו של קאלים סאמגן" , (Жизнь Клима Самгина)
- "מלווה"
- "26 גברים ונערה"
- "בשפל" (На дне)
[עריכה] ציטוטים
- Если враг не сдается, его уничтожают ("אויב שאינו מוותר דינו להיות מושמד").
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גורקי על הפרעות בקישינייב באתר הספרייה הוירטואלית של מט"ח.
- ארכיון מקסים גורקי.
- Winds of Change, Scorpions. מילים ולחן - קלאוס מיין.
- אריאנה מלמד ynet על מקסים גורקי
