ספר דניאל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר דניאל הוא אחד מהספרים בסדר כתובים בתנ"ך.
תוכן עניינים |
[עריכה] זמנו של הספר
ספר דניאל עוסק בתקופה שמגלות יכניה מלך יהודה בידי נבוכדנצר, כשמונה עשרה שנים לפני חורבן בית המקדש הראשון, עד לימי דריווש השני מלך פרס ומדי, כלומר תחילת ימי הבית השני. התלמוד מייחס את חיבורו של הספר לאנשי כנסת הגדולה, כלומר בתחילת תקופת בית שני.
הספר מכיל התייחסות למאורעות היסטוריים הן מתקופתו של דניאל עצמו, בעיקר ביחס לנבוכדנצר, והן חזיונות נבואיים עתידיים העוסקים בשקיעת האימפריה הפרסית ועליית הממלכות היווניות (הדיאדוכים). לפי ההשקפה המחקרית ניתן למצוא בספר רמיזות לאלכסנדר מוקדון ולאנטיוכוס הרביעי אפיפאנס, לפיכך משערים שנכתב בתקופת מרד החשמונאים ושזורות בו אגדות קדומות יותר. רעיונות של שמירת מצוות מתוך סכנה ותפילה שלוש פעמים ביום לכיוון ירושלים מופיעים בו לראשונה במקרא.
רמזים על אחרית הימים בספר דניאל עשויים ללמד על תאריך חתימתו המשוער. כך נאמר במקום אחד כי "עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ" (דנ' ח,יד), וההשערה היא שמדובר על 1150 יום בהם יעמוד המקדש מחולל, כלומר עד חודש כסלו 165 לפנה"ס.
בסוף הספר חוזה דניאל: "וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים" (דנ' יב,יא); ולבסוף הוא מתקן שוב את התאריך: "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה" (שם,יב).
[עריכה] מבנה הספר
הספר מחולק לשניים - החלק הראשון מספר על חיי דניאל וחבריו בממלכות בבל ופרס (פרקים א-ו); החלק השני הוא חזיונות דניאל (פרקים ז-יב).
בתחילת הספר מסופר על ילדים שהגלה נבוכדנצר מממלכת יהודה לבבל. המלך מפקיד את הילדים בידי שר הסריסים, בין הילדים נמצא דניאל ועימו חנניה, מישאל ועזריה, ובהם מתגלה שילוב של חוכמה וצדק. דניאל וחבריו מחליטים לשמור את מצוות התורה על אף המציאות הבעייתית שבה הם נמצאים - החלטה המהווה אבן יסוד בהבנת דמותו של דניאל.
המלך מגלה את חכמתם כאשר דניאל פותר עבורו חלום שאיש מלבדו לא הצליח לפתור, והוא ממנה את דניאל וחבריו למשרות חשובות. אולם, כאשר המלך מצווה עליהם לעבוד אלילים (פסלו של נבוכדנצר עצמו שהועמד בבקעת דורא), חנניה מישאל ועזריה נכונים לקדש את השם ולא לעבור על איסורי התורה. הם מושלכים לכבשן האש, אך מלאך מצילם ממנו בעוד אשר האנשים שהשליכו אותם לכבשן נשרפים. דניאל אינו מוזכר בסיפור זה.
דניאל הוא פותר חלומות בחסד עליון. חלק מפתרונותיו מתגשמים מול עיני הכול, וחלק הן נבואה לטווח הארוך. הוא רואה ארבע מלכויות – נבוכדנצר, שלוש מלכויות נוספות ומלכות חמישית שתשלוט לנצח. רוב החלומות שפותר דניאל לנבוכדנצר עוסקים בנבוכדנצר עצמו - בשאיפתו למלוך על העולם כולו, עד כדי האלהת עצמו (במודגם במעשה הפסל בבקעת דורא). עיקר המסר של דניאל הוא שהשלטון המוחלט הוא ביד אלהים לבדו.
לאחר מות נבוכדנצר נראה שקרנו של דניאל שוקעת, כיון שבפעם הבא שהוא מוזעק לפתור חלום הוא אינו נמצא בחצר ואינו מוכר בה, אלא נקרא לבוא ממשרה שולית. דניאל מצליח לפתור כתב חידה שמופיע על כותל הארמון של בלשאצר, מלך בבל: "מנא מנא תקל ופרסין". לפי הסברו, אלוהים מנה את מלכותו של בלשאצר והחליט לחלק אותה בין מדי ופרס. סיפור זה הונצח בציור מפורסם של הצייר ההולנדי רמברנדט.
עוד ניסיון נגזר על דניאל כאשר הוא מתמנה לראש השרים של דריווש המדי, ואלו מקנאים בו. הם מעודדים את המלך להשליך כל אדם שיתפלל לאל מלבדו לגוב אריות. דניאל ממשיך להתפלל, מושלך לאריות ואלו לא נוגעים בו לרעה. לעומת זאת, המלשינים מוצאים את מותם בשיניהם, בפקודת המלך. אלוהי ישראל מוכר על ידי המלך וזוכה לכבוד רב. ניכרים קווי דימיון בולטים בין מעשה זה, שבו מככב דניאל לבדו, לבין מעשה כבשן האש, שבו מככבים חנניה, מישאל ועזריה בלי דניאל.
חלקו השני של הספר אינו היסטורי אלא נבואי, ובו מסופר כיצד דניאל עצמו חולם חלומות ופתרונותיהם מובאים לו בתוך החלום, על ידי מלאך הממונה לבאר לו את אשר הוא רואה. מודגשת מאוד חוסר היכולת של דניאל להבין בעצמו את החזיונות - ככל הנראה כדי להדגיש שהעיסוק בעתיד הוא בלתי אפשרי בלי סיוע אלוהי ולמנוע עיסוק באסכטולוגיה. בחלק זה חוזרת הנבואה על ארבע המלכויות, והיא אף נכנסת לפרטים בכל הנוגע לבית סלאוקוס ('מלך הצפון') ובית תלמי ('מלך הנגב').
מלבד הערך המוסרי והדתי של הספר, הוא מכיל מידע היסטורי רב - הן על האימפריה הבבלית ויותר מזה על המאות ה-2-4 לפנה"ס, התקופה ההלניסטית והוא אף נכנס לפרטי פרטים בסכסוך בין הסלאוקים לתלמיים.
בספר דניאל כלולים חישובי קיצין שאינם כה נהירים וניתנים לפירוש, אך בהם השתמשו הרבה מפרשים כדי לנבא את בוא הגאולה, בדרך כלל השתדלו לפרשה בצורה שתקרב אותה לזמנם. דניאל עצמו מתואר כמי שעסוק בחישובי מועד הגאולה, אולם הוא שוגה בהם והמלאך גבריאל נדרש להופיע כדי לתקן אותו. המלאך עצמו אומר לדניאל שהעיסוק בחישובי קיצין הוא חסר טעם, אך נראה שהצורך הפסיכולוגי במתן 'תאריך יעד' לתום הסבל של עם ישראל בגולה גבר על האזהרה הזו, נקודה בולטת מאוד בדברי הרס"ג שהסביר באריכות שאין לעסוק בחישובי קיצין כיון שהם נדונים לכישלון, אך אז הציג חישוב משל עצמו.
חלקים נכבדים מהספר כתובים בארמית, השפה המדוברת בפי היהודים בבבל ובפרס ולאחר מכן בפי אותם יהודים שחזרו מפרס לארץ ישראל בתקופת הבית השני. הדבר הוביל לפופולריות מסוימת של ספר זה על פני ספרים אחרים בתנ"ך הכתובים עברית מקראית, שהייתה קשה להבנה לפשוטי העם. הפער הזה בא לידי ביטוי במשנה המספרת שבימי בית שני הכהנים הגדולים היו לעתים בורים עד כדי כך שלא היו יכולים להתמודד עם כתבי הקודש הכתובים עברית, ולפיכך היו קוראים לפניהם בארמית -
- אם היה חכם (=הכהן הגדול) דורש, ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו (=בערב יום הכיפורים). ואם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר - פעמים הרבה קרייתי לפניו בדניאל (=הכתוב ארמית): (משנה מסכת יומא פרק א משנה ו)
[עריכה] תוספות מאוחרות
ערך מורחב – תוספות לספר דניאל
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 טקסט בוויקיטקסט: דניאל |
- דניאל בתרגום עברי בוויקיטקסט
- דניאל, הטקסט המלא, באתר "מכון ממרא"
