ספר עזרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספר עזרא הוא ספר בתנ"ך הנמצא בסדר כתובים, ומקומו אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה.

במקורו העתיק היה ספר עזרא מחובר לספר נחמיה, ושניהם נחשבו לספר אחד ששמו עזרא.
לדוגמה, בברייתא שבבלי^[1] מופיע ספר אחד בשם 'עזרא' ובו נכלל גם מה שמופיע אצלנו כספר 'נחמיה'.
כמו-כן, המפרשים הראשונים, כמו רש"י, קוראים לשני הספרים בשם אחד -'עזרא'^[2].
רק בתרגום התנ"ך ליוונית בימי אורגינס נחלק הספר לשני הספרים עזרא ונחמיה, ומאז עברה חלוקה זו לתרגום הרומי וממנה לתנ"ך בעברית במאה ה-15 לספירה.

תוכן עניינים 1 עזרא ונחמיה 2 מקומו בתנ"ך 3 סגנון הספר 4 תולדות יהודה 4.1 עליית ציון 4.2 המצב המדיני 4.3 מנהיגי העם 4.4 היקף מדינת יהודה 4.5 הספרות 5 מבנה הספר 6 עזרא החיצוני 7 לקריאה נוספת 8 ראו גם 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

[עריכה] עזרא ונחמיה

למרות ששני הספרים הללו נחשבו בעבר לספר אחד, ברור מתוך השוואת הספרים הללו שמדובר בספרים שונים^[3], ולא יצאו תחת ידיו של מחבר אחד בלבד.
לדוגמה, פרק ח' שבנחמיה עוסק בעיקר בעזרא^[4], ולכן אם היה מחבר אותם אותו הסופר, הרי ברור שהיה מכניס את הפרק הזה בספר עזרא.
ועוד, שבעזרא הסופר מונה את השנה מחודש ניסן^[5], כמקובל בתורה, ואילו בנחמיה הסופר החליט למנות את השנה מתשרי^[6].

ועיין בטבלת ההשוואה הבאה, המשווה בין שמות ראשי האבות המופיעה בספר עזרא, לעומת זו המופיעה בספר נחמיה:

עזרא פרק ב'	נחמיה פרק ז'	פשר השינוי
זרובבל	זרובבל	-
ישוע	ישוע	-
נחמיה	נחמיה	-
שריה	עזריה	-
רעליה	רעמיה, נחמני	חילוף למ"ד במ"ם, כמו חלופי האותיות ממוצא משותף (למנ"ר), ונוסף השם נחמני כדי להשלים לשנים-עשר, זכר לשנים-עשר השבטים.
מרדכי	מרדכי	-
בלשן	בלשן	-
מספר	מספרת	כמו סופרת[7] - פוכרת[8].
בגוי	בגוי	-
בענה	בענה	-

גם חז"ל^[9] התחבטו מדוע לא נקרא ספר על שם נחמיה, ועונים על כך שני תירוצים:

1. שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר: "זכרה לי אלהי לטובה"^[10].
2. שסיפר בגנותן של דניאל וראשונים, שנאמר: "והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים"^[11].

[עריכה] מקומו בתנ"ך

מקומו בתנ"ך, לפי הסדר בברייתא שבבלי^[12] הוא כפי שידוע לנו כיום - אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה.
אך בתרגום היווני והרומי הוא מופיע לאחר ספר 'דברי הימים', ככל-הנראה לפי הסדר הכרונולוגי והשוואת סוף פסוקי דברי הימים לתחילת הפסוקים בעזרא^[13].

מחלוקת דומה ניתן למצוא בפרשנים:
רש"י סובר^[14], בעקבות הברייתא שבבלי, שעזרא הוא המשכו של ספר דניאל^[15].
לעומתו, הרמב"ן סובר^[16], שעזרא הוא המשכו של דברי הימים^[17].

[עריכה] סגנון הספר

סגנון הספר שונה באופן בולט מהסגנון והעברית המקראית של שאר ספרי התנ"ך^[18], ולשונו קרובה יותר ללשון ספר דברי הימים^[19].
בזמן כתיבת ספר עזרא, השתמשו בעיקר בשפה הארמית, הארמית ממלכתית ובשפה הפרסית.
לכן, סביר להניח שהעברית בספר עזרא מושפעת מן השפה הארמית כמו, לדוגמה, חילוף האות ל' במקום מילת-היחס 'את', לדוגמה: "ואשלחה לאליעזר לאריאל"^[20], התופעה מוכרת ונפוצה מהשפה הארמית.
כמו-כן, ברור לכל שהספר רווי בלשון פרסית כמו המילים: גזבר^[21], אגרטל^[22] ופרדס^[23].

בנוסף, ראוי לציין שלשון ספר עזרא קרובה מאוד ללשון חז"ל, לדוגמה:

1. תענית^[24] במקום צום^[25].
2. נביאים העמדת^[26] במקום הקמת^[27].

יש הרואים את סגנונו של ספר עזרא כסגנון של ספר דברי-ימים פשוט, אך ספר עזרא איננו בא כספר דברי הימים, שהרי אין הוא מלמד אותנו דבר על חיי גלות בבל ופרס, ואפילו שמות מושלי פרס הידועים(כמו כנבוזי), לא נזכרו בספר.

[עריכה] תולדות יהודה

ספר עזרא הוא ככל הנראה, בין המקורות היחידים שיכולים ללמד אותנו אודות ההיסטוריה של יהודה בתקופת שיבת ציון.
אך חשוב לזכור שספר עזרא כתוב בצורה מגמתית וסלקטיבית.

כמו-כן, ניתן ללמוד אודות קורות יהודה בתקופות מסוימות ממקורות אפיגראפים וארכיאולוגים אחרים, אך רק לתקופות זמן קצרות.
כדי להבין את מכלול הדברים בתולדות יהודה, יש לנסות ולשחזר את החומר ההיסטורי המופיע בספר עזרא, בסיוע והשוואת ספר נחמיה וספר דברי הימים.

[עריכה] עליית ציון

הספר פותח בהצהרת כורש המתיר לעם היהודי לשקם את בית-המקדש.
לפי ההיסטוריה המקראית^[28], אפשרו הבבלים ל"עם הנשאר בארץ יהודה"^[29] להמשיך לקיים חיים תקינים בארצם.
ייתכן שאותו "העם הנשאר" הם "עמי הארצות" שהפריעו בתחילת העבודה להקמת המזבח^[30], גם בהמשך הדברים נראה שאל "בני ישראל השבים מהגולה"^[31] נתווספו "כל הנבדל מטֻמאת גוי הארץ"^[32], ועפ"י המסופר בנחמיה^[33], הם השתתפו בטקס לפיו צריך להבדיל את תושבי ארץ יהודה^[34] מהשפעת שכנותיה.

[עריכה] המצב המדיני

מתוך ספר עזרא, אנו לא מוצאים התייחסות ישירה למצב המדיני של השלטון ביהודה שהוענק בהצהרת כורש.
אולם ששבצר, המכונה בספרנו "הנשיא ליהודה"^[35], שהופקד על השבת כלי המקדש לירושלים, שב ונזכר כפחה^[36] בתעודה הארמית הנמצאת בעזרא^[37].
אך בהשוואה לספר נחמיה, שפעילותו הייתה כ-150 שנים לאחר הצהרת כורש, מעיד על עצמו שהיה פחה ביהודה^[38] ואף מזכיר את הפחות שהיו לפניו^[39].

ישנם חוקרים ששללו עדויות אלה וטענו, שיהודה הפכה לפחוה רק בימי נחמיה, ושקודם לכן הייתה חלק מפחות שומרון.
טענתם מצאה חיזוק בממצא הרב של טביעות "יהוד"^[40], אותן שייכו מבחינה פאליאוגרפית למחצית השנייה של המאה החמישית לפני הספירה, כלומר תקופת נחמיה.
אולם לאחרונה נתגלו טביעות "יהוד" חדשות, שמתוכן ניתן ללמוד, שליהודה היה מעמד של פחוה כבר מהצהרת כורש ואולי אף קודם לכן.

אף על-פי כן, לא ברור מדוע זרובבל, ממנהיגיה הבולטים של יהודה לאחר ששבצר ועד לסיום בניית המקדש, אינו מכונה בפירוש בספר עזרא בתואר פחה.
על כל פנים, בספר חגי, מזכירו באופן שכיח בתואר "פחת יהודה"^[41], ואולי אפשר לתרץ שהתואר "פחת יהודיא" שבתעודה הארמית שבעזרא^[42] מכוון אליו.

בכל-זאת, קשה מאוד להסביר את חוסר-ההתייחסות בספר עזרא למצב המדיני ביהודה.
ייתכן שהיא נובעת מההתמקדות בנושאים החברתיים-דתיים של יהודה ומהדגשת הפן השונה בתפקיד זרובבל כמנהיג יהודי.

[עריכה] מנהיגי העם

בתחום הנהגת העם עולה מספר עזרא, תמונה לפיה קיימת קבוצת מנהיגות לצד המנהיג המדיני והכהן הגדול.
תמונה זו עולה מסיומה של התעודה הארמית^[43].
על פי התעודה הזאת חקר^[44] הפחה תתני את "זקני היהודים", למרות שבתחילת התעודה מסופר על זרובבל וישוע, שהיו הרוח החיה בחידוש בניית המקדש.
אף תשובת המלך דריוש לתתני מכונת ל"פחת היהודים ולזקני היהודים". אין-ספק, שעדויות אלה מציירות תמונה מציאותית של התגבשות העדה כרשות ריבונית, שלנציגים שלה יש מעמד חוקי מוכר, לצד המנהיגות המדינית והכהן הגדול.

[עריכה] היקף מדינת יהודה

על גבולותיה של מדינת יהודה בימי המלך כורש, ישנן דעות רבות ומגוונת, ולכן קשה מאוד לקבוע מה ההיקף שלה.

גם אם נניח שששבצר קיבל לידיו את ארץ יהודה כולה, חייבים לומר שבשנות הגלות בבבל חדרו העמים שמסביב לגבולות יהודה, וכולם הקטינו את שטחה של יהודה עוד לפני חרבן הבית. לכן, יש להניח שהתיישבו בתשעה-עשר מקומות שעליהם התייחסו העולים עם זרובבל^[45], מכאן יוצא שבתקופת דריוש היה המשולש: בית אל - בית לחם - אונו - מיושב על-ידי העולים.

אין לנו ידיעה ברורה בנוגע להתפשטות שטח מדינת יהודה אחרי זרובבל, אך ברור שההיקף גדל מאוד, שהרי בימי נחמיה השתרע היישוב היהודי מאונו בצפון עד לכיש בדרום, ומלכיש מזרחה עד חברון ועד הנגב, ובמזרח נסב הקו מהנגב עד הר אפרים, וכלל את כיכר הירדן ובית הגלגל^[46].

[עריכה] הספרות

חוקרים רבים מייחסים למפלגה האריסטוקרטית, שנתמכה על-ידי הכהן הגדול, פעילות ספרותית ענפה הכוללת חיבור ושימור של הספרים: רות, יונה, אסתר ושיר השירים, שיש בהם יחס של סובלנות.
כמו-כן, מייחסים לתקופה את שימורם של הספרים החיצוניים יהודית וטוביה.
כמו-כן, לדעת חוקרים רבים, בזמן הזה הניחו הנחות יסוד רבות הקשורה ליהודות כפי שהיא יידועה לנו מהתקופה ההלניסטית והרומית - תקופה של לימוד תורה, פירוש התורה, החלטת הקאנון ועריכת התנ"ך.
לכן, סביר מאוד שלא בכדי ראו חז"ל בעזרא את מייסד מוסדי הסופרים שדאג לשימורה ולטיפוחה של התורה.

[עריכה] מבנה הספר

ניתן לחלק את ספר עזרא לשבעה חלקים:

1. הצהרת כורש ועליית ששבצר (פרק א').
2. עליית זרובבל, בניית המזבח וייסוד ההיכל (פרקים ב'-ג').
3. דרישת עמי הארצות לעזור בבניית המקדש, סירוב ראשי האבות והפסקת הבנייה (פרק ד' פס' א'-ו').
4. התנגדות עמי הארצות לבנייה ומכתב השטנה לארתחששתא (פרק ד' פס' ז'-כ"ג).
5. המשך וסיום בניית המקדש (פרקים ד' פס' כ"ד-ו').
6. עליית עזרא עם רישיון ארתחששתא (פרקים ז'-ח').
7. ההתבוללות ותיקונה (פרקים ט'-י').

הספר פותח בהצהרת כורש, בו הוא קורא לכל העם הנותרים לעלות ולבנות לה' בית בירושלים.
עוד הוא מוסיף, שכל מי שנשאר בגלות, יחזק את האנשים העולים בכסף וברכוש, חוץ מהנדבה שיביאו להם כדי לבנות את בית-המקדש.

לאחר-מכן, מנויים בספר הרכוש^[47] שהעלו איתם העולים. כמו-כן, מנויים מספר האנשים שעלו בראשות זרובבל, ישוע, נחמיה, שריה, רעליה, מרדכי^[48] , בלשן^[49], בגוי, רחום ובענה.
ברשימה הנזכרת לעיל נמנו אחד-עשר ראשים, ואילו בנחמיה^[50] נמנו שנים-עשר ראשים מקבילים, עיין בטבלת ההשוואה שלמעלה.

בחודש תשרי, בנו ישוע ואחיו הכוהנים וזרובבל ואחיו את המזבח, שם הם מעלים עליו עולות "ככתוב בתורת משה".
כל-זה, למרות ש"היכל ה' לא יוסד", כלומר בעוד שבית-המקדש עדיין לא בנוי^[51].

לאחר שנתיים לבואם, מתחילים לתגבר ולהסדיר את בניית וייסוד בית המקדש.
בעוד הם מתחילים לעבוד, באים אליהם "צרי יהודה ובנימין", ורוצים גם הם להצטרף לבניית בית-המקדש. זרובבל, ישוע ושאר ראשי האבות, מסרבים.
כתוצאה מהסירוב, הם מנסים לגרום להפסקת הבנייה בכל דרך אפשרית: לעכב אותם, ללעוג ולאיים על האנשים שעובדים על הבנייה, ואפילו שכרו אנשים שיתנו להם עצות רעות בנוגע לבנייה. לאחר-זמן מה, החליטו האנשים לכתוב מכתב שטנה לארתחששתא. במכתב הם מזהירים אותו שתושבי העיר ירושלים לא ייתנו לו מיסים.
הם מוסיפים וקוראים לארתחששתא לבדוק בספר הזיכרונות של אבותיו(של ארתחששתא), שם יימצא שהעיר ירושלים היא עיר 'מורדת ומזיקה' למלכים, ושם יש תמיד מרידות.
ארתחששתא שולח צו שבו הוא מעכב(מבטל) את הבנייה 'עד הודעה חדשה'.
בצו הוא מזהיר לא להשתמש בכֹח בביטול, אך הם מבטלים אותה ב'זרוע ובחיל'.

כל זה התעכב עד לשנה השנייה למלכו של דריוש, אז מתנבאים חגי וזכריה הנביאים, על הזדרזות בהמשך הבנייה.
בעקבות-כך, צרי יהודה שולחים מכתב למלך דריוש, בו מצטטים את טענות היהודים.
היהודים כותבים לדריוש לבדוק את הצו שנתן כורש לבניית בית-המקדש.
דריוש מחזיר מכתב - בו הוא כותב "אני דריוש נתתי צו - מיד ייעשה!".
היהודים ממהרים ומממשיכים במרץ-רב בבניית המקדש.
בסיום הבנייה, הם מקריבים פרים, אילים וכבשים ושערי עיזים לחנוכת המקדש.

לאחר כחמישים ושבע שנים^[52], עולה עזרא יחד עם רישיון ארתחששתא, בו הוא נותן לו כלים שונים ו"שאר צרכי בית אלוקיך", אך הוא מגביל אותו בכמות לכל דבר^[53], למעט המלח, שאותו לא הגביל^[54].
לאחר שלושה ימים, לא מוצא בכל העם שעלה איתו לוים וכוהנים.
הוא מבקש ממקום הנקרא 'כספיא' לוים וכוהנים, והם מביאים להם, כהגדרת עזרא - 'כיד אלוקינו הטובה עלינו'^[55].

לאחר-מכן, ניגשים השרים אל עזרא ואומרים לו: "לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות...כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקֹדש"^[56].
עזרא מתאבל ומתענה על-זה ואף מתפלל אל ה' בתפילה הקרובה לתפילה שאנו מתפללים בארבע תעניות.
שכניה בן-יחיאל אומר לעזרא(בנוכחות "קהל רב מאוד" שהתקבץ במקום): "ועתה יש מקוה לישראל על זאת ועתה נכרות ברית לאלוקינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה'"^[57].

[עריכה] עזרא החיצוני

ערך מורחב – עזרא החיצוני

ספר עזרא החיצוני מיוחס בכתיבתו לעזרא הסופר בעצמו, ונמצא בקאנון של ההכנסייה האורתודוכסית, ונדחה על ידי ההכנסייה הקתולית והיהודים.
בספר זה נמצא תשעה פרקים, המתחילים מימי חגיגת הפסח של המלך יאשיהו, עוברת דרך הצהרת כורש ועליות עזרא ונחמיה ונגמרת בקריאת התורה של עזרא באזני העם.

למעשה, לספר יש מקבילות מלאה בתנ"ך, כך שהוא מתחיל מתקופת ספר מלכים ב', בו מופיע פסח יאשיהו^[58], דרך הצהרת כורש המופיעה בעזרא^[59], ונגמר בספר נחמיה, בו מופיעה קריאת התורה^[60].

אך למרות שיש לספר מקבילות מלאה, הוא בא בשינויים קלים, עיין בטבלת ההשוואה הבאה, המשווה בין מספר בני המדינה בין ספר עזרא לספר עזרא החיצון:

בני המדינה	עזרא פרק ב'	עזרא החיצון פרק 5
מספר אנשי ישראל	24144	26390
עובדי המקדש[61]	5022	4929
עובדי המקדש חסרי היחס[62]	652	652
כל הקהל יחד	42360	42360
אחרים[63]	7537	7537

[עריכה] לקריאה נוספת

• אברהם כהנא, ספרי עזרא ונחמיה, התר"ץ.
• מנחם זהרי, מקורות רש"י - דניאל עזרא ונחמיה, 1993.
• מלבי"ם, פירוש מלבי"ם לעזרא, התרל"ד.

[עריכה] ראו גם

• שיבת ציון
• עזרא
• הצהרת כורש
• ספר נחמיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: עזרא ונחמיה

• ספר עזרא, באתר "סנונית".
• עיונים ופרשנות בעזרא, באתר "דעת".
• מאמרים על ספר עזרא, באתר "הניווט בתנ"ך".
• ספר עזרא (אנגלית), באתר "חסידות חב"ד".
• ספר עזרא (לטינית).
• ספר עזרא (יוונית).
• ספר עזרא החיצוני (אנגלית).
• מאמר על עזרא החיצוני באתר "האנציקלופדיה היהודית"(אנגלית).

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ בבא בתרא עמ' י"ד:.
2. ^ כך לדוגמה רש"י ב-בבא קמא ס"א: שמפרש את המילה 'עזיבה' על ידי 'ודומה לו בספר עזרא ויעזבו (את) ירושלים עד החומה', והפסוק אצלנו נמצא בנחמיה פרק ג' פס' ח', וכן מופיע ברש"י במס' סוכה עמ' ט"ו. וכן בספר אור זרוע, חלק ג', פסקי בבא מציעא סימן שע"ו. וכן מופיע גם בברטנורא, מסכת ברכות פרק ט' משנה ה', שם כותב הברטנורא: "דכתיב בעזרא: 'קומו ברכו את ה' אלוקיכם מן העולם עד העולם'", והפסוק איננו מופיע אלא בנחמיה פרק ט'. וכן עיין בעוד הרבה פרשנים ראשונים.
3. ^ בספר עזרא משולבים רשיונות חשובים ובלשונם, לעומת ספר נחמיה שלא הביא את הרישיון לעלייה וגם לא הביא את הרישיון לבניית ירושלים. כמו-כן, בראש נחמיה יש כתובת, בעוד שבראש עזרא אין.
4. ^ העוסק בתקנות עזרא, כמו קריאת התורה בציבור.
5. ^ עיין בעזרא פרק ז' פס' ח' וכן בפרק ח' פס' ל"א.
6. ^ עיין בנחמיה פרק א' פס' א' וכן בפרק ב' פס' א'.
7. ^ עזרא פרק ב' פס' נ"ה.
8. ^ עזרא פרק ב' פס' נ"ז.
9. ^ סנהדרין צ"ג:.
10. ^ נחמיה פרק ה' פס' י"ט.
11. ^ נחמיה פרק ה' פס' ט"ו.
12. ^ בבא בתרא עמ' י"ד:.
13. ^ והשווה: תחילת עזרא:
    

    	א וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: ב כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: ג מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹקָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:
    -- עזרא, פרק א' פסוקים א'-ג'.

    סוף ד"ה:
    

    	כב וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כג כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וְיָעַל:
    -- דברי הימים, פרק ל"ו פס' כ"ב-כ"ג

14. ^ בפירושו לעזרא פרק א', פס' א'.
15. ^ וזו לשונו העיקרית: "ובשנת אחת לכורש - סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמופיע ב-בבא-בתרא והמילה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל: 'בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה'(דניאל פרק ט' פס' ב')".
16. ^ בפירושו לשמות פרק א', פס' א'.
17. ^ וזו לשונו העיקרית: "וכענין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא. שהשלים דברי הימים: 'ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיהו העיר ה' את רוח כורש' וגו' 'כה אמר כורש מלך פרס' וגו'. ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא לחבר הספור, אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית והספר השני מעת הבנין.".
18. ^ כמו חילוף אותיות היחס ב' ו-מ', כמו מפי ירמיה(עזרא א', א') - בפי ירמיה(דה"ב פרק ל"ו פס' כ"ב).
19. ^ לדוגמה, המקור כשם עצם 'התיחש' שמופיע גם בעזרא(פרק ח' פס' ג') וגם בדה"א(פרק ה' פס' א').
20. ^ עזרא פרק ח' פס' ט"ז.
21. ^ עזרא פרק א' פס' ח'.
22. ^ עזרא פרק א' פס' ט'.
23. ^ נחמיה פרק ב' פס' ס"ג.
24. ^ עזרא פרק ט' פס' ה'.
25. ^ שמואל ב' פרק י"ב פס' ט"ז-כ"ב.
26. ^ נחמיה פרק ו' פס' ז'.
27. ^ דברים פרק ל"ד פס' י'; עמוס פרק ב' פס' י"א.
28. ^ השווה: מלכים ב' פרק כ"ה פס' כ"ב-כ"ד; ירמיהו פרק ל"ט פס' י', פרק נ"ב פס' ט"ז.
29. ^ מלכים ב' פרק כ"ה פס' כ"ב.
30. ^ עיין בעזרא פרק ג' פס' ג'.
31. ^ עזרא פרק ו' פס' כ"א.
32. ^ עזרא פרק ו' פס' כ"א.
33. ^ פרק י' פס' ל'.
34. ^ הם ה"יהוד מדינתא", עזרא פרק ה' פס' ח'.
35. ^ עזרא פרק א' פס' ח'.
36. ^ מושל, תואר אצולה טורקי.
37. ^ ועיין בעזרא פרק ה' פס' י"ד.
38. ^ עיין בנחמיה פרק ה' פס' י"ד.
39. ^ עיין בנחמיה פרק ה' פס' ט"ו.
40. ^ עיין בעזרא פרק ה' פס' ח'.
41. ^ לדוגמה עיין בחגי: פרק א' פס' א,י"ד; פרק ב' פס' ב', כ"א.
42. ^ פרק ו' פס' ז'.
43. ^ עיין בעזרא פרק ה' פס' ו',י"ד.
44. ^ עיין בעזרא פרק ה' פס' ג' ואילך.
45. ^ המקומות מופיעים בעזרא פרק ב', ולהלן המקומות בסדר הא"ב: אונו, בארות, בית לחם, גבע, גבעון, חדיד, יריחו, כפירה, לוד, מגביש, מכמש, נבו[נוב], נטופה, עזמות, עי, ענתות, קריית יערים ורמה.
46. ^ מתוך נחמיה פרק י"א פס' כ"ה-ל"ו; פרק י"ב פס' כ"ה-כ"ט
47. ^ והכסף והרכוש וכיוצא בזה.
48. ^ יש מי שסבר שהוא מרדכי היהודי ממגילת אסתר, עיין במס' עמ' מגילה ט"ו. וכן בארב"ע לפרק ב' פס' ב'.
49. ^ יש שסברו שזהו תואר למרדכי, עיין במס' מגילה עמ' י"ג: וכן במצ"ד ובמלבי"ם לפרק ב' פס' ב'.
50. ^ פרק ז' פס' ז'.
51. ^ ומזה למדו ש"מקריבין אף על-פי שאין בית", ועיין להרחבה בנושא-הזה בערך קרבן פסח וחידוש עבודת הקורבנות.
52. ^ חישוב: סיום בניית בית-המקדש היה בשנת 515 לפנה"ס, ושנת 'שבע לארתחששתא' היא שנת 458 לפנה"ס. ועיין בחז"ל בעניין הזה במס' ערכין עמ' י"ג. וברש"י בגמרא שם.
53. ^ מפורט בפרק ז' פס' כ"ב.
54. ^ "כי הוא דבר זול"(מצ"ד לעזרא פרק ז' פס' כ"ב).
55. ^ פרק ח' פס' י"ח.
56. ^ פרק ט' פס' א'-ב'.
57. ^ פרק ' פס' ב'-ג'.
58. ^ עיין במלכים ב' פרק כ"ג המדבר על פסח יאשיהו.
59. ^ עיין בעזרא פרק א' העוסק בהצהרת כורש.
60. ^ עיין בנחמיה פרק ח' העוסק בקריאת התורה.
61. ^ כהנים, לוים, משוררים, שוערים, נתינים ובני שלמה, עפ"י ספר עזרא פס' נ"ח; ע'.
62. ^ אלה ש"בקשו כתבם ולא נמצאו", עזרא פרק ב' פס' ס"ב.
63. ^ עבדים, אמות, משוררים, משוררות.