עיר דוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיר דוד היא אתר ארכאולוגי בירושלים, שבו נמצאים שרידים לעיר יבוס שכבש דוד המלך ולבירה שבנה שם, על פי המסורת היהודית.
תוכן עניינים |
[עריכה] מיקומה של עיר דוד
עיר דוד ממוקמת על הגבעה הדרום מזרחית של אגן העיר העתיקה. פסגתה של הגבעה מצויה בגובה 743 מטר מעל פני הים. הגבעה נמצאת כיום מדרום ומחוץ לחומות העיר העתיקה, בלב שכונה ערבית (לשעבר כפר) סילואן (שילוח).
הבחירה להקמת ישוב, לא כל שכן עיר, בגבעה זו, הנמוכה משמעותית מההרים הסובבים אותה (הר הצופים, הר הזיתים, רכס ארמון הנציב) נראית תמוהה. עם זאת, בעיר דוד מתקיימים התנאים ההכרחיים לקיומו של ישוב בתקופות הקדומות.
[עריכה] הגנה
ראשיתה של ירושלים הקדומה שכנה על הגבעה המזרחית בשיפולו הדרומי של הר המוריה, ובשלביה הראשונים היא לא כללה את מתחם הר הבית. מצד מזרח תוחם את עיר דוד נחל קדרון וממערב הגיא המרכזי, גיא הטירופיאון, המתחברים בקצה הדרומי של הגבעה בגיא בן הינום. מצפון עבר הגבול של ירושלים פחות או יותר במקום בו עובר היום הכביש שמחוץ לחומה הדרומית.
מיקום של עיר בתחתית קעורה סגורה אינו מצוי בשום מקום אחר בארץ. ערים היו ממוקמות בדרך כלל על תל בולט מעל לסביבה מישורית, או על שלוחה של הר היורדת אל תוך בקעה. אין שום דוגמה נוספת של עיר שהרים מקיפים אותה מכל הצדדים. עם זאת, למרות שלעין מודרנית נראה כי העיר נשלטת מכל הצדדים, הרי שבהתחשב בטווחי כלי הנשק שהיו מקובלים בתקופת יסודה של העיר, תלילותם של מדרונות עיר דוד הפכה את הגבעה למוגנת בצורה טובה, למעט הצד הצפוני.
[עריכה] מקורות מים
לרגלי המדרון המזרחי של הגבעה המזרחית נובע המעיין הנובע היחיד שסיפק מים לירושלים בימי קדם - מעיין הגיחון. דרומית לגבעה נמצא עין רוגל (ביר איוב), שאינו מעיין אלא באר המצויה במורד הקדרון, במרחק כ- 500 מ' מהקצה הדרומי של עיר דוד. במקרא מוזכרים מעיינות נוספים, אך לא ברור לאילו מעיינות הכוונה. אמנם בחפירות לא נמצאו בורות מים, אך סביר להניח כי בורות המים היו בשימוש רב אצל תושבי העיר.
[עריכה] דרכים
ירושלים לא שכנה על הדרכים הבינלאומיות הראשיות - "דרך הים" ו"דרך המלך" - שעברו בארץ ישראל, וקישרו את מצרים עם סוריה ומסופוטמיה. בציר האורך של הארץ, באזור ירושלים, קיימת רק אפשרות אחת למסלול של דרך מדרום לצפון, והיא לאורך פרשת המים הארצית המפרידה בין הנחלים היורדים לים התיכון לבין אלה היורדים לים המלח ובקעת הירדן. כל הערים הראשיות של יהודה הקדומה נמצאות לאורכה של דרך זאת, מלבד ירושלים הקדומה, הנמצאת במרחק מה ממנה.
[עריכה] חקלאות
הקרקע החקלאית, אשר בתחילת דרכה של העיר הייתה עיקר הפוטנציאל הכלכלי שלה, מוגבלת בשטחה. בלייתם של סלעי הגיר הקשים יוצרת אדמת טרה רוסה המאפיינת את הרי יהודה ואופיינית לנופים של בליה קרסטית. קרקע זו נוצרה על המדרונות ועל פסגות ההרים, וחלק ניכר ממנה נסחף, מותיר את המדרונות קירחים וסלעיים אך יוצר קרקע פורייה זמינה לחקלאות בעמקי הנחלים.
[עריכה] רקע היסטורי
[עריכה] היסטוריה של האתר לפני כיבושו של דוד
החפירות הארכאולוגיות חשפו שרידים כבר מהתקופה הכלכוליתית. ירושלים מוזכרת לראשונה בעדויות כתובות בכתבי המארות המצריים (המאות 19-18 לפנה"ס). מתקופה זו נחשפו, בין היתר, החומה המזרחית של העיר והשלב הקדום של פיר וורן. ירושלים מוזכרת גם במכתבי תל אל עמרנה מן המאה ה-14 לפנה"ס. מתקופה זו נחשפו קירות תמך של החלקלקה המדורגת בשטח G (להלן).
בתקופת השופטים ומלכות שאול היו הרי ירושלים מחולקים למספר יחידות יישוביות או שבטיות. היחידה הדרומית בהרי ירושלים נמצאת מדרום לנחל רפאים, שנכלל בתחום שבט יהודה. נחל שורק שימש כגבול שבטי בין נחלת יהודה לנחלת בנימין. ירושלים שלפני דוד נמצאה בתחום בנימין, אך היא הייתה עיר יבוסית. היא הפכה לעיר ישראלית לראשונה לאחר כיבושה על ידי דוד בשנת 1006 לפני הספירה לערך.
[עריכה] כיבוש דוד והתפשטות העיר בתקופת בית ראשון
יש להניח שדוד כבש את ירושלים בראשית ימי מלכותו, עת עמד יואב בראש צבא יהודה, והמובלעת הזרה בין יהודה ובנימין כבר חוסלה. היבוסים לא גורשו ( "וישב היבוסי את בני בנימין בירושלם עד היום הזה" (ספר שופטים א, כא)). מאוחר יותר נראה שדוד העתיק את מקום מושבו מחברון לבירה החדשה ירושלים, כ-7 שנים לאחר כיבוש מצודת ציון, וכך נקשר קשר בל יינתק בין עיר דוד לבין שושלת בית דוד. קשר זה היה גורם רב חשיבות בתולדות הממלכה במשך דורות רבים.
במקרא נזכרות כמה פעמים פעולות הבנייה של דוד בעיר, המרכזיות שבהן -
- "ויבן העיר מסביב מן המילוא ועד הסביב" ( ספר שמואל ב, ה, ט) - יש להניח כי דוד הרחיב את העיר המבוצרת צפונה כלפי הר הבית. נראה שהדבר הביא לפריצתה של חומתה הקיימת של העיר מצפון למצודת ציון עד ששלמה בנה את המילוא.
- "סגר את פרץ עיר דוד אביו" (ספר מלכים א, יא כז). ככל הנראה החל דוד בהקמת האקרופוליס החדש לרבות המבנים על הר הבית עצמו.
לא ברור למה הכוונה במושג "מילוא". אולי הכוונה לטרסות שעל המדרון המזרחי של השלוחה הדרומית מזרחית שהיוו קירות תמך למבנים שמעליהם, או דווקא מלשון "עלייה" - המעלה המוביל מעיר דוד אל ההר.
דוד העלה לעיר דוד את ארון הברית. בשנת שלטונו האחרונה בנה דוד מזבח על הר הבית ולשם כך רכש את גורן ארונה, אתר המוכר היום יותר כהר הבית.
שטחה של עיר דוד היה בקירוב 60 דונם. המזבח היה מנותק מהעיר, על ראש הגבעה. בימי שלמה נבנה על הגבעה בית המקדש והגבעה צורפה לעיר. המקדש וארמון המלך היו מחוץ לעיר המאוכלסת ונוצר רובע חדש בצפון, העופל, עמו הגיע שטחה של ירושלים לכדי 130 דונם בקרוב. עד למאה השמינית לפנה"ס זה היה תחומה של ירושלים.
לאחר מות שלמה התפלגה הממלכה לממלכת יהודה ולממלכת ישראל, כאשר ירושלים נשארה בירת ממלכת יהודה בלבד. כמתואר בתנ"ך, בנו מלכי ישראל אתרים חלופיים ברחבי הממלכה הישראלית, וזיקתם לירושלים הייתה מועטה. לאחר הכיבוש האשורי של ממלכת ישראל והגליית עשרת השבטים הגיע זרם פליטים גדול לירושלים. העיר התפשטה והקיפה גם את הגבעה המערבית כולה, וכללה ככל הנראה את השטחים הידועים היום כרובע היהודי והרובע הארמני, וכן את הר ציון שמחוץ לחומות העיר העתיקה של היום. בתקופת מלכותו של חזקיהו הוקפה העיר חומה, ומי מעיין הגיחון הוכנסו לתוך העיר. העיר גדלה בתקופה זו פי ארבעה.
העופל, הר הבית והגבעה הדרום מערבית (הרובע היהודי של היום) אינם חלק מעיר דוד המקורית.
[עריכה] הממצאים בעיר דוד
בעיר דוד מספר אתרי חפירה. החשובים שבהם- שטח G, נקבת חזקיהו ופיר וורן. שטחי חפירה נוספים אינם מפורטים כאן, אך ניתן לקרא עליהם ברשימת הקריאה שלהלן.
[עריכה] שטח G
שטח G הוא השטח הצפוני והגבוה שבין שטחי החפירה והקרוב ביותר לעופל. הוא האקרופוליס הקדום של ירושלים.
[עריכה] החומה
בדרומו של השטח בולט יסוד של מגדל שנבנה על חורבות מבנים שנהרסו עם חורבן בית ראשון. לפיכך החומה הזו היא מתקופת בית שני, אותה חומה שיוספוס פלביוס מכנה "החומה הראשונה". העדות הארכאולוגית מצביעה על כך שהחומה נבנתה החל מימי שיבת ציון. היא הוקמה בראש המדרון המזרחי שנותר מעתה מחוץ לתחומי העיר המבוצרת, עובדה שמתיישבת יפה עם המסופר במקרא המתאר את מסע הלילה של נחמיה, אותו הוא ערך עם הגיעו לירושלים.
-
- "ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפות ואהי שבר בחומת ירושלים אשר הם פרוצים ושעריה אכלו באש. ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבר תחתי. ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב" ( (נחמיה ג, יג-טו)).
זהו תיאור של מסע שראשיתו בשער הגיא, משם יורד נחמיה לבריכת השילוח וכשהוא שב ועולה במדרון המזרחי אין הבהמה יכולה לעבור. ואכן בכל המקומות שנחפרו במדרון המזרחי התלול נתקלו מיד במפולת אבן אדירה. נחמיה הגיע כנראה למסקנה שאין לו האמצעים הדרושים לפינוי ושיקום ההריסות בקטע קשה זה, והוא בנה את החומה בראש המדרון. חומה זו המשיכה לשמש בכל ימי בית שני ובתקופה הביזנטית.
[עריכה] בית אחיאל
בית אחיאל הוא בית ארבעת המרחבים האופייני לימי בית ראשון. הכניסה אל הבית הייתה מדרום, ומשם מגיעים למרחב המצוי בין ארבעה עמודים. אלה מחלקים את השטח לשלושה מרחבים אורכיים, כאשר מהצד נצמד אליהם מרחב רביעי המאונך להם. העמודים נועדו לשאת את קורות התקרה, אשר שוחזרה כאן בחלקה. המבנה נחשף בחפירות בשלמותו, אך בהמשך החפירה היה צורך לפרק את מחציתו המזרחית כדי שניתן יהיה לחשוף את הנמצא מתחת לרצפתו. בשחזור החלק נעשה שימוש בחומרים מודרניים כפסי מתכת ובטון, כדי להדגיש את החלק המשוחזר. המבנה מכונה "בית אחיאל" בגלל שנמצאו בו שני אוסטרקונים הנושאים שם זה. המבנה נהרס בחורבן בית ראשון.
מצפון לבית אחיאל בנויים שני תאים. בדרומי ביניהם, הסמוך לבית אחיאל, נמצאה אסלת בית שימוש חצובה מאבן שקועה ברצפה ומתחתיה בור שקיעה.
[עריכה] החדר השרוף
מצפון לתאים עוברת סמטה שמעברה השני נחשפה פינה של מבנה נוסף הקרוי "החדר השרוף". המבנה השתמר למלוא קומתו הראשונה. מהסמטה מובילות מדרגות לקומה השנייה של המבנה. כאשר נשרף הבניין בחורבן התמוטטה הקומה העליונה וכיסתה את רצפתו. נמצאו גם שרידי רהיטי עץ, הראשונים מימי בית ראשון שנמצאו בארץ. בתוך השרידים נמצאו עשרות ראשי חיצים מברזל ומברונזה, המשמשים עדות לקרב שהתחולל כאן.
[עריכה] בית הבולות
קירות התמך תמכו במבנים הבנויים על המדרון התלול. ממבנה ששכן בטרסה אחת נמוכה מזו של בית אחיאל נחשפה רק רצועה צרה. במקום נמצאו 51 בולות, פיסות טין קטנות שנלחצו והודבקו אל החוטים הקושרים את הפפירוסים על טין הודבקה טבעת חותם. על רוב הבולות מופיעים שמות של אנשים תוך אזכור שם אביהם. ככל הנראה מדובר ברשימה של חלק חשוב של הפקידות הגבוהה בשנים אחרונות לקיום ממלכת יהודה. באחת הבולות ניתן לקרא בוודאות את שמו של גמריהו בן שפן, הנזכר בספר ירמיהו בזמנו של יהויקים מלך יהודה.
[עריכה] החלקלקה המדורגת
תחילה חשבה קתלין קניון שחפרה במקום כי המבנה המדורג הוא חלק מהביצור של בית שני, היות והיה ליד החומה החשמונאית. עם הסרת הרצפות של "בית אחיאל" על ידי משלחת שילה התגלה כי המבנה המדורג ממשיך להופיע מתחת לרצפות כאשר קירות "בית אחיאל" בנויים ישירות על גביו, לפיכך הוא מוקדם לבית אחיאל המתוארך למאה ה-8 לפנה"ס. על סמך הקרמיקה המתייחסת למבנה המדורג יש לתארכו למאות ה9-10 לפנה"ס לימי דוד ושלמה. מבנה זה הוא קיר תמך, זהו המבנה הגדול ביותר שנתגלה עד כה מתקופה זו. החלקלקה תמכה במבנה שניצב בראשה, כנראה בביצור האקרופוליס. כאשר התמוטט הקיר בחלקו, בנו על יסודותיו את בית אחיאל במאה ה-8 לפנה"ס. ייתכן שהדבר משקף את הדרישה ההולכת וגוברת לשטח בנייה בתוך העיר המבוצרת, אולי בעקבות זרם פליטים מממלכת ישראל והירידה בחשיבות האקרופוליס הישן לאחר הקמת האקרופוליס החדש במעלה הר הבית.
[עריכה] המצודה הכנענית
המבנה המדורג בנוי על מסד המורכב ממערכת של קירות שיוצרים "ארגזים" ממולאים בקירות אבן. המסד מתוארך לפי חרסים למאות 13-14 לפני הספירה, לתקופה הכנענית המאוחרת. ככל הנראה זהו מסד למצודה, אולי מצודת ציון.
[עריכה] מפעלי המים בעיר דוד
[עריכה] מעיין הגיחון
ערך מורחב – גיחון
מעיין הגיחון הוא מקור המים העיקרי של ירושלים הקדומה (עיר דוד), והוא זה שקבע את מיקומו של היישוב הראשוני במקום. מעיין הגיחון הוא בעל אופי קרסטי (מעיין שנוצר עקב פעולות המסת אבן הגיר על ידי מים) סיפוני. מימיו נקווים בתוך חלל המסה קרסטי. כשהחלל מתמלא הוא מתרוקן בפתאומיות דרך הפתח הצר. משום כך נביעתו אינה רצופה, הוא מגיח ומתייבש לסירוגין, וזה מקור שמו - גיחון. ספיקת המעיין, לפי המדידות החדשות, סביב 1,500 מ"ק ליום בממוצע.
עם הזמן נבנו לצד המעיין מתקנים שמטרתם לנצל את המים ביעילות רבה יותר, ותעלות השקיה שהוזרמו מהגיחון איפשרו חקלאות שלחין.
[עריכה] פיר וורן
פיר וורן הינו מפעל המים הראשון של ירושלים והקדום שבין שלושת מפעלי המים מימי בית ראשון. הוא נתגלה ותואר לראשונה על ידי וורן ב-1867. עיקר חשיפתו של הפיר נעשה על ידי משלחת פרקר בין השנים 1911-1909, במסגרת חיפושיה אחר אוצרות המקדש. חפירות אלו הופסקו לאחר שחברי המשלחת ניסו לחפור בהר הבית. משלחת החפירות בהנהלת שילה ניקתה וחקרה את פיר וורן בין השנים 1981-1979. מחקר זה לווה במחקר גאולוגי שבוצע על ידי ד' גיל. בשנים 1998-1997 נחקר פיר וורן והשטח שלמרגלותיו בידי רוני רייך ואלי שוקרון, שהגיעו למסקנות חדשות לגבי הפיר. לאחר כמה שנים ב 2003 באה משלחת חוקרים אמריקאים שהבולט שבהם היה בן זונסן שגילה שהפיר וורן לא שימש אף פעם את אנשי ירושלים ולא נעשה בו שום שימוש. הוא גם גילה שהוא לא אחד משלושת פירי המים הראשונים שהתגלו אלא שהוא הרביעי. בלבול זה נוצר כתוצאה מהרבה משלחות חיפוש שכל אחת מהן גילתה ואמרה משהו אחר. אך האי סדר הזה הסתיים כאשר ב 2003 גילו שהוא היה פיר המים הרביעי.
[עריכה] תיאור הפיר
הגישה אל הפיר היא דרך מנהרה באורך כולל של 28 מטרים. בראשה ישנו פיצול קטן אל מערה טבעית, אך עיקרה הוא מנהרה משופעת בה חצובות מדרגות תלולות היורדות גובה של כ-8 מטר לכיוון צפון מזרח. המנהרה נמשכת אחרי המדרגות עוד כמה מטרים עד הגיעה אל שטח מעט רחב יותר, שבתחתיתו שוכן הפיר האנכי. המנהרה עצמה ממשיכה בקיר המזרחי, בגובה של כשלושה מטרים מעל מפלסה עד נקודה זו (המעבר לשם היום - דרך סולם). הבדל מפלסים זה נועד כנראה להקשות את המעבר על אויבים שעלולים היו לחדור למפעל המים שמחוץ לעיר.
[עריכה] תאוריה קודמת
מקור המים של העיר היה במעיין הגיחון שנמצא מחוץ לאזור המבוצר. לאנשים לא הייתה גישה חופשית למים בזמן מצור. פיר וורן בא לענות על בעיה זו ולאפשר גישה למקור המים על ידי תושבי העיר. לפנים חשבו כי פיר וורן הוא אותו "צינור" מסתורי המוזכר בספר שמואל ב':
-
- "וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבוסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה. וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד. ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבסי ויגע בצינור" (,שמואל ב , ה, ו-י)
וכן:
-
- "(ד)וילך דויד וכל-ישראל ירושלים, היא יבוס; ושם, היבוסי, יושבי, הארץ. (ה) ויאמרו יושבי יבוס, לדויד, לא תבוא, הנה; וילכוד דויד את-מצודת ציון, היא עיר דויד. (ו) ויאמר דויד--כל-מכה יבוסי בראשונה, יהיה לראש ולשר; ויעל בראשונה יואב בן-צרויה, ויהי לראש. (ז) ויישב דויד, במצד; על-כן קראו-לו, עיר דויד. (ח) וייבן העיר מסביב, מן-המילוא ועד-הסביב; ויואב, יחייה את-שאר העיר. (ט) וילך דויד, הלוך וגדול; ויהוה צבאות, עימו. ( (דברי הימים א, יא, ד-ט)).
הסברה הייתה שבעת מצור, כשנזקקו תושבי העיר למי המעיין המצויים מחוץ לחומה, נכנסו תושבי העיר לתוך המנהרה בתוך העיר, יצאו מחוץ לעיר בחסות המנהרה, הגיעו לפיר החצוב בסלע, שאבו מים וחזרו לעיר ללא פגע.
[עריכה] תאוריה חדשה
לטענת רייך ושוקרון הפיר מעולם לא שימש לשאיבת מים. החציבה המקורית בתקופת הברונזה התיכונה נעשתה בסלע ה"מלכה" הנוח, והמנהרה עברה מעל לפיר בלי להגיע אליו. המנהרה הגיעה לבריכת אגירה שהייתה מחוץ לחומות והייתה מוגנת בשני מגדלים. במאה השמינית לפני הספירה העמיקו את המנהרה בסלע הקשה וגילו את הפיר. (פער של כאלף שנים בין החלק העליון לחלק התחתון של המנהרה). לאחר ההעמקה לא השתמשו בפיר, אלא נטשו את המפעל כולו. לראיה מצביעים רייך ושוקרון על שבבי סלע שנותרו מהשלב השני של החציבה, וכוללים אך ורק את שכבת הסלע הקשה (כלומר ההעמקה בסלע הקשה לא נעשתה יחד עם חפירת המנהרה בסלע הרך). את השבבים ניתן לתארך, בעזרת חרסים שנמצאו במקום, למאה השמינית לפני הספירה. העובדה כי נותרו שבבים ופסולת שלא נוקו מצביעים על עזיבה פתאומית של האתר.
[עריכה] נקבת חזקיהו (מנהרת השילוח)
בשנת 701 לפנה"ס, צר על ירושלים סנחריב האשורי. חזקיהו המלך הכין את העיר למצור הצפוי.
"ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו, ותקבצו את מי הבריכה התחתונה. ואת בתי ירושלים ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה ומקוה עשיתם בין החומותים למי הבריכה הישנה" (ישעיהו כב ט'-יא').
היו אלה ללא ספק צעדים של שעת חירום, שננקטו לפני סכנה מתקרבת ובשעת הכנות למלחמה. המקרא מתאר שני מפעלים חשובים שחזקיהו עשה לקראת המלחמה: ביצור העיר והבאת המים לעיר על ידי נקבת חזקיהו.
"ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ואשר עשה את הבריכה ואת התעלה ויבא את המים העירה" ( (מל"ב כ כ)).
"וירא חזקיהו כי בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלים. ויועץ עם שריו וגבריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרהו. ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעיינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמור: למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים. ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת, ויחזר את המילוא עיר דוד, ויעש שלח לרב ומגינים" ( (דברי הימים לב)).
הגיחון נמצא מחוץ לחומות עיר דוד. במצב זה המעיין חשוף בפני האויב (לשימושו, למניעת מים מהנצורים או הרעלת המקור). מטרת חציבת הנקבה הייתה להעביר את מי המעיין שמחוץ לעיר אל בריכת אגירה בתחומי העיר בגיא הטירופיאון. מהכתובת שנמצאה בנקבה ניתן להבין כי היא נחצבה בו זמנית משתי קצותיה לאורך יותר מ-500 מטר. הפרש הגבהים בין מעיין הגיחון למוצא המנהרה בצד השני של עיר דוד בבריכת השילוח הוא 33 ס"מ בלבד והשיפוע הממוצע של המנהרה הוא 0.7 פרומיל בלבד. זהו הישג הנדסי מרשים. הוצע כי החציבה נעשתה לאורך סדק שדרכו נבעו המים אולם תאוריית הסדק הקרסטי הרציף עורערה על ידי מחקר גאולוגי נוסף של עמוס פרומקין, שעל פיו חוצבי הנקבה איתרו חללים קרסטיים מקומיים וחיברו ביניהם.
נקבת חזקיהו הובילה את המים מאפיק נחל קדרון בצדה המזרחי של העיר לאפיקו של גיא הטירופיאון בצדה המערבי של העיר. בנקודת המפגש של שני הצוותים נמצא ממצא אפיגרפי נדיר, כתובת נקבת השילוח, המתארת את המפעל והמפגש:
"[תמה] הנקבה וזה היה דבר הנקבה: בעד [מנפים החצבם את]//הגרזן אש אל רעו ובעוד שלש אמת להנק[ב נשמ]ע קל אש ק//רא אל רעו כי הית זדה בצר מימין ומ[שמ]אל ובים ה//נקבה הכו החצבים אש לקרת רעו גרזן על גרזן וילכו//המים מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף אמה ומ[א]//ת אמה היה גבה הצר על ראש החצב[ם]".
הכתובת נמצאת כיום במוזיאון ארכיאולוגי באיסטנבול.
בעבר היו שפקפקו בתארוכה של המנהרה לזמן חזקיהו, וראו בה מפעל חשמונאי, אך דעה זו נסתרה מבדיקות פחמן 14 שהוכיחו את שיוכה לתקופת חזקיהו [1]. עם זאת, עדיין קיימים חוקרים המטילים ספק בשיוכה של המנהרה למפעליו של חזקיהו בזמן המצור, בין השאר עקב אי-התאמתה של פעולת נקיבה אטית ומתוכננת לזמן מלחמה, כמו גם חוסר מתאם מובהק לטקסט המקראי. לדעה זו, מפעל הנקיבה, יחד עם מפעלי מים אחרים מאותה תקופה, נועד למטרת השקיית גן המלך המפואר, ייתכן שבהשפעת גני נינוה. גם לדעה זו, נחצבה המנהרה בערך בתקופת חזקיהו [2].
[עריכה] עיר דוד לאחר חורבן בית שני
ירושלים כולה, ואיתה גם עיר דוד, נהרסה בחורבן בית שני בשנת 70 לספירה ולא יושבה מחדש אלא ב-135, כשהקיסר הרומי אדריאנוס הקים במקומה של ירושלים עיר רומית אלילית וקרא לה על שמו, איליה קפיטולינה. נראה כי אזור של עיר דוד נשאר מחוץ לתחומי העיר הרומית.
בתקופה הביזנטית גדל תחומה של העיר והיא התפשטה להר ציון ולעיר דוד. בצפונה של עיר דוד נחשפו מבני מגורים מהתקופה הביזנטית. עיקר השרידים מן התקופה הביזנטית מצויים ממערב לשער הקדום של עיר דוד, הוא "שער הגיא". מבני המגורים של השכבה הביזנטית המאוחרת מצטיינים באיכות בנייתם והם היטיבו להשתמר.
כנסיית השילוח: בשנים 1894-1897 נחשפו על ידי בליס ודיקי שרידיה של כנסיית השילוח שנבנתה כנראה באמצע המאה ה-5 לספירה על ידי הקיסרית אוודוקיה. הכנסייה הוקמה לזכר סיפור הנס של ישו שהחזיר לעיוור את ראייתו בבריכת השילוח כפי שמתואר בבשורה על פי יוחנן ט 1-7:
- כאשר עבר בדרכו ראה איש עור מיום הולדו. שאלו אותו תלמידיו: 'רבי, מי חטא שהוא נולד עור? הוא או הוריו?' ענה ישוע: 'לא הוא חטא ולא הוריו; אין זה אלא כדי שיגלו בו פעלי אלהים. עלינו לפעל את פעלי שולחי כל עוד יום. יבוא לילה ואז לא יוכל איש לפעל. בעודני בעולם אני אור העולם.' אחרי אמרו זאת ירק על האדמה ועשה טיט מן הרוק; מרח את הטיט על עיני העור ואמר אליו: 'לך ורחץ בברכת השלוח' [שפרושו שלוח]. הלך ורחץ, ובא כשהוא רואה".
הכנסייה הוקמה מצפון לברכת השילוח וחלקיה נשתמרו היטב, לעתים עד לגובה העולה על 2.5 מטר. הכנסייה, שמידותיה 16 מטר ברוחב על 28 מטר באורך, נחלקה לאולם תווך ושתי סיטראות על ידי ארבע אומנות רבועות. הסיטראות רוצפו בפסיפסים מעוטרים בדגמים שרווחו בתקופה הביזנטית. הכניסה לכנסייה הייתה מצפון וירדו אליה דרך אטריום (חצר פנימית) ונרתקס מדורג ממנו עברו לכניסה דרך סטיו. הסיטרה הדרומית נפתחה אל ברכת השילוח במעין סטיו פתוח.
ירושלים נכבשה על ידי הערבים ב-638 לספירה. בשלב מוקדם של התקופה הערבית הקדומה התירו השליטים ליהודים, לראשונה זה כמה מאות שנים, להתיישב בירושלים ולהקים בה שכונה יהודית. שכונה זו הייתה כנראה בגבעת עיר דוד, למרות שעל מיקומה המדויק עדיין חלוקות הדעות. יש מעט מאוד עדויות ארכיאולוגיות מהתקופה המוסלמית הקדומה בעיר דוד. כבר הפאטימים, במאה ה-11, צמצמו את גבולות העיר מדרום, הקימו חומה בתוואי חדש (שנשמר מאז ועד היום), והותירו את עיר דוד מחוץ לגבולות העיר.
[עריכה] כפר סילואן במאות האחרונות
בתקופה המוסלמית המאוחרת, לאחר גירוש הצלבנים, התפתח על גבעת עיר דוד ועל הגבעה ממול כפר ערבי: סילואן. עם יציאת העיר החוצה מהחומות החל מאמצע המאה ה-19, סופח הכפר לתחומי העיר והפך לשכונה. כאשר עלו ארצה יהודי תימן בשנת 1882 (עליית "אעלה בתמר"), הם התגוררו בתחילה בירושלים בחוסר כל וללא קורת גג. עסקנים יהודים ריחמו עליהם ורכשו עבורם חלקת אדמה במדרונות הכפר הערבי סילוואן על גבי נחל קדרון. בשנת 1884, שוכנו במקום יהודי תימן וזהו היישוב הראשון של התימנים בתקופת העליות. המקום נקרא "כפר השילוח", על-שם המעיין הסמוך. בעלי הקרקעות קיוו כי התושבים התימנים ילמדו את עבודת האדמה ויספקו תוצרת חקלאית לתושבי ירושלים, אך אלו העדיפו לעבוד מחוץ לכפר. מאורעות הדמים, בהם פגעו הערבים ביהודים החל משנת 1920, צמצמו את האוכלוסייה בכפר, ובשנת 1929 (מאורעות תרפ"ט), התנפלו הערבים על הנשארים, פגעו בהם ושדדו את רכושם. התושבים עזבו את המקום סופית.
בשנים האחרונות החליטה העמותה היהודית-דתית "אלעד - אל עיר דוד" לחדש את האחיזה היהודית בסילואן. העמותה הוקמה ב-1986 ואת הבתים הראשונים במקום רכשה בראשית שנות התשעים. מאז נרכשו בתים נוספים ויושבו על ידי יהודים, לצד בתי הערבים בשכונה. כיום (2005) בבעלות אלעד מספר בתים בתוך השכונה הערבית ומתגוררים בה כ-50 משפחות יהודיות. השטח של החפירות הארכאולוגיות בעיר דוד נמצא גם הוא בידי העמותה, אשר גם מממנת את החפירות הארכאולוגיות באזור ומעודדת את התיירות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ריכב רובין, "ירושלים וסביבותיה - השפעת התנאים הפיזיים על יישובה של ירושלים", בתוך: ש' אחיטוב וע' מזר (עורכים), ספר ירושלים, כרך א, יד יצחק בן-צבי, 2000, ירושלים, עמ' 12-1.
- יוסי לוי, שאלו שלום ירושלים - מסלולי טיולים, ירושלים בימי הבית הראשון והשני, יד יצחק בן-צבי, תשמ"ו, ירושלים.
- סדרת עידן: דוד עמית, רבקה גונן, ירושלים בימי בית ראשון: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי, 1990, ירושלים.
- ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים.
- הלל גבע, האנציקלופדיה החדשה לחפירות, "עיר דוד".
- עמיחי מזר, "הספקת מים ומפעלי מים בימי בית ראשון", ספר ירושלים: תקופת המקרא, תש"ס, עמ’ 232-195.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר 'עיר דוד'
- הגילויים האחרונים מחפירות עיר דוד (23 דצמבר 2004) מתוך אתר רשות העתיקות.
- יואל אליצור, אכן! קברי בית דוד באתר "דעת".
- דוד אוסישקין, מפעלי המים של ירושלים בימי חזקיהו, קתדרה 70, 1994.
- מי חצב את נקבת השילוח? מתוך האתר של אורט ישראל.
- אלון דה-גרוט, מפעלי המים בתקופת בית ראשון, אתר מט"ח.
