צבי ישראל טאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| צבי ישראל טאו | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 1936 |
| השתייכות | ציונות דתית |
| נושאים בהם עסק | אמונה, גאולה, עם ישראל, תשובה, ארץ ישראל |
| רבותיו | הרב צבי יהודה קוק
|
| תלמידיו | הרבנים אלי סדן, אלי בזק, משה בלייכר ואחרים
|
הרב צבי ישראל טאו (נולד 1936) נשיא ישיבת הר המור וממנהיגיו הבולטים של הזרם ה'חרדי לאומי'.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
הרב טאו נולד למשפחה דתית מתונה וינאית שמוצאה היה מגליציה. אביו היה סוחר בדים ואמו כימאית. בזמן מלחמת העולם השנייה ברחה המשפחה להולנד, ושם התחבאה בימי השואה. אחרי המלחמה נסע להתחנך בישיבה בישראל.
הוא התבלט כתלמיד חכם והגיע לעמדת השפעה חשובה בישיבת מרכז הרב, כאחד מתלמידיו הבולטים של הרב צבי יהודה קוק. בסוף ימיו החל הרצי"ה לתת לרב טאו סמכויות ניהוליות ורוחניות בישיבה, בדומה לאלו של הרב אברהם שפירא, במהלך שהתפרש על ידי רבים מהתלמידים כהכנתו לכך שיחליף אותו בראשות הישיבה בבוא הזמן. בהחלטות חשובות רבות הפנה הרצי"ה את השואלים אותו לרב טאו. עוד בחיי הרצי"ה ויתר הרב טאו על סמכויותיו הניהוליות (כמותן לא קיבל על עצמו גם בישיבת הר המור), ואלה נותרו בידי הרב שפירא בלבד. לאחר פטירת הרצי"ה ניסו למנות את הרב טאו לראש הישיבה לצד הרב שפירא והרב שאול ישראלי, אך הנסיון נכשל.
במשך שנים שררו מתחים בינו לבין הרב שפירא לגבי דרך הנהגת הישיבה והם הבשילו ב-1997 לכדי התפרצות, כאשר עלה הרעיון להקים מכון הוראה בישיבה. הרב טאו, שהתנגד בתוקף לשילוב בין הלימודים הישיבתיים לבין המסגרת האקדמית המדעית, החליט לעזוב את הישיבה והקים עם תלמידיו את ישיבת הר המור. בישיבה זו הוא מכהן רק בתפקיד הרוחני של נשיא הישיבה, כך שהוא איננו מעורב בניהול השוטף אך מכריע בכל נושא אידאולוגי.
בדרך כלל הרב טאו איננו מעורב ישירות במהלכים פוליטיים, אך בהתנגדות לתוכנית ההתנתקות מילא תפקיד מרכזי מכיוון שרבים מתושבי הגוש הם תלמידיו, ובמידה רבה דעתו קבעה את דרך המאבק. בעקבות הנחייתו, יצאו רוב תושבי הגוש מבתיהם בעצמם בסופו של דבר ולא בידי החיילים ופעולותיה של מועצת יש"ע נשאו אופי של מחאה בלבד, ולא נסיון למנוע בכוח את החלטת הממשלה כפי שרצו חלק ממובילי המאבק.
בבחירות 2006, שנערכו מיד לאחר מכן, אמר לתלמידיו כי לדעתו אין להצביע לרשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל, משום שהם אינם מבינים כי המאבק על שלמות הארץ אינו אלא ביטוי של מאבק יסודי יותר - על "הופעת התורה בטהרתה". לאחר התלבטות החליט הרב טאו להצביע לש"ס ולא ליהדות התורה. עם זאת, חלק מתלמידיו חלקו עליו בנושא זה והצביעו לרשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל. אמירתו זו עוררה דיון וביקורת נוקבת בחלקים גדולים של הציבור הדתי לאומי.
בזמן חקירתו של נשיא המדינה משה קצב שוב עורר הרב טאו פולמוס בשעה שיצא להגנתו של קצב במכתבים שפרסם באמצעי התקשורת, ובה ביטא את אמונו המלא בחפותו של הנשיא.
[עריכה] השקפתו
בעוד הרב שפירא, בוגר ישיבת חברון (ראש ישיבת מרכז הרב הנוכחי) ורב מחנך בישיבת מרכז הרב עשרות שנים, כמינוי של הרב צבי יהודה, נחשב לתלמיד חכם תלמודי המתמקד בלימודי הגמרא הישיבתיים, הרב טאו עוסק יותר בנושאי מחשבה ואמונה וכתב ספרים בתורתו של הרב קוק.
הרב טאו מוביל את הגישה שגם כיום יש לדבוק בתורת הרב קוק ובנו הרצי"ה ולא להתפשר עליה.
הוא תומך בכך שלימודי חול לא יילמדו בגיל צעיר, אולם אינו מתנגד להשכלה כללית בגיל מאוחר. הוא מנחה את תלמידיו להמנע מצריכת תקשורת ותרבות חילונית, אך מעודד קריאת פילוסופיה ותרבות גבוהה ואף המליץ לתלמידיו על ספרים מסוימים כמו המרד השפוף של גדי טאוב. הוא עצמו נחשב למומחה בפילוסופיה ולבעל ידע כללי רחב ביותר.
כחלק מהשקפתו העקרונית, אוחז הרב טאו גם בגישה "ממלכתית", אשר לפיה יש קדושה במדינה ("יסוד כיסא ה' בעולם", כלשון הרב קוק) מה שנותן תוקף מיוחד גם לחוקי המדינה כאשר הם אינם סותרים את התורה. עמדה זו באה לידי ביטוי בכמה מקרים:
- ב-1982, בעת פינוי סיני, שלל בנחרצות מחאה אלימה כנגד הפינוי ואמר שמחאה כזו, המתעלמת מהעובדה שרוב העם תומך בויתור על סיני, מהווה "מרד במלכות שמים".
- בשנות השמונים היה מראשי המתנגדים בציונות הדתית למחתרת היהודית, ואמר על על אנשיה שהם מרימים ידם כנגד תורת הרב קוק ועושים בו שימוש כנגד שיטתו.
- בעת הוויכוח על תוכנית ההתנתקות חזר על דעתו מימי פינוי סיני. הוא נמנע מלחוות דעתו ברבים ביחס לסירוב פקודה. בהדרכות אישיות הורה לסרבנות אפורה, דהיינו להתחמק מביצוע הפינוי. הוא טען כי אם ישנם תלמידים שמסוגלים נפשית לפנות, זהו כשלון חינוכי.
- בספרים שערך במשנת רבו השמיט באופן שיטתי את האזהרה של הרב צבי יהודה כי "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה פנימית". כך עשה בספר "להלכות ציבור", בו לא כלל את הכרוזים של מכתבי הרב צבי יהודה אל שרי הביטחון משה דיין ושמעון פרס בהם כתב להם כן. כך גם השמיט את המשפט בשלושה מקומות בספר "במערכה הציבורית" בו מובאים ראיונות רבים של הרצי"ה בעיתונות. זאת עשה מתוך חשש שהקוראים יבינו את הדברים כפשוטם, כפי שאכן קרה, ושמא אף ינהגו באלימות, בעוד שלדעתו, כתלמיד של הרצ"י קוק במשך עשרות שנים, לא זו הייתה כוונת הרב.
התפרסם בהתנגדותו לשיטת "לימוד התנ"ך בגובה העיניים", שבה מייחסים מניעים אנושיים רגילים לגיבורי המקרא. כן הביע התנגדות לשיטת הרבדים בלימוד התלמוד. הוא גם הביע ביקורת חריפה על ישיבות הסדר שהכניסו לתוכנית הלימודים של התנ"ך נגיעה בביקורת המקרא, בין השאר בטענה שהאיחוד האירופי מממן תוכניות אלו, במסגרת התוכנית שלו לדמוקרטיזציה של החברה הישראלית.
אחד היסודות המרכזיים לדעותיו אלו, היא תפיסתו כי "העולם בנוי על תודעה". בכל נושא שהוא, אין חשיבות לפעולות המעשיות הנעשות אם אין תודעה מתאימה שתלווה ותכוון אותם. ללא תודעה מתאימה, כל מוסד או מפעל לא יוכל להתקיים. כיוון שכך, לדעתו השיקול המרכזי שצריך לשקול בכל נושא הוא השפעתו על התודעה. עמדה זו הוא מיישם ביחס לרעיונותיו של הרב קוק, אותם הוא דורש להביא לידי מימוש על ידי השפעה על תודעתו של עם ישראל.
מתוך גישה זו (שיש לה שורשים בתורת הרב קוק והרב צבי יהודה) הוא מגיע לתפיסה מטאפיזית יותר של כל עימות. כל ויתור על "קדושת התורה" למשל, גם אם הוא נראה סביר מבחינה מעשית, בעייתי מפני שהשפעתו העקרונית על התודעה יכולה להיות גדולה. עמדה זו מביאה לידי ייחוס חשיבות גדולה ביותר למעשים קטנים לכאורה - מכון הוראה, אפילו רק כשם, הוא פגיעה בעצמאות התורה, אלימות מילולית כלפי חייל היא פגיעה בקדושת המדינה וכדומה. הדברים מתאימים למשקל הרב שמקנה הרב קוק עצמו ל"ציור הרוחני" שגורמים מעשיו של האדם, כמי שמודגש למשל בביאורו של הרב קוק לאגדות הש"ס, עין איה.
[עריכה] תלמידיו הבולטים
- הרב שלמה אבינר רב היישוב בית אל וראש ישיבת עטרת כהנים
- הרב עמיאל שטרנברג - ראש ישיבת הר המור
- הרב אלי סדן - ראש המכינה בעלי
- הרב יוסף קלנר
- הרב אלי בזק
- הרב רפי פרץ - ראש מכינת עוצם
- הרב צבי קוסטינר - ראש ישיבת מדברה כעדן במצפה רמון
- הרב ראובן נתנאל - רבה של קהילת עצמונה (כיום בשומריה)
- הרב משה בלייכר - ראש ישיבת שבי חברון
- הרב יעקב פיגנבוים - ראש מכינת קשת
[עריכה] משפחתו
אשתו, חנה טאו, אשר נפטרה בי' ניסן תשס"ה (19 באפריל 2005), הייתה מחלוצות לימוד התורה לנשים בציבור הדתי. היא נחשבה למורת דרך ולימדה רבות מהנשים המשמשות כיום כמחנכות במדרשות התורניות.
אחותו, אוולין טאו, מחזיקה בהשקפה דתית שונה מאוד משלו, והיא אחת הנשים הבודדות שהוסמכו לרבנות אורתודוקסית. היא שימשה כרב הקהילה הרפורמית בוינה.
בנו, הרב מוטי (מרדכי) טאו עומד בראש ישיבה קטנה ברוח הרב קוק "שלום בניך", הנמצאת בירושלים. לרב יש עוד 2 בנים ובת.
[עריכה] המתנגדים להשקפתו
רבים מרבני הציונות הדתית שותפים לתפיסתו ה"ממלכתית" של הרב טאו, אולם רבים גם חולקים על תפיסה זו. החולקים מתייחסים למספר נקודות:
- לדעת המתנגדים יש להפריד בין קדושת המדינה לבין האנשים הנמצאים בהנהגה, ועל כן אין חובה לכבדם. בעניין זה ממשיך הרב טאו את דברי הרצי"ה שאין לבזות את ראש הממשלה משום שזהו ביזוי של המדינה.
- בשונה מהרב טאו הסובר כי לא ניתן להילחם בשליחי מוסדות המדינה כי הם מייצגים את רצון הבוחר, סבורים הרב זלמן ברוך מלמד ואחרים כי אין להתחשב ברצון העם בנושאים הנוגעים לאיסורי תורה כמו, לדעתם, מסירת שטחים. כאן ישנה גם מחלוקת ביחס לדעתו של הרצי"ה בנושא, שכן הרב טאו טוען כי דעתו נסמכת על דברים מפורשים של הרצי"ה. הרב מלמד סבור כי בעידן התקשורת "רצון העם" משתנה לפי מצב רוח רגעי ולפי הקו אליו מושכים השדרנים בתור מעצבי דעת קהל ושגרירי עמדת המחנה ממנו הם באים, ועל-כן אפילו בחירות לכנסת אינן משקפות את רצונו האמיתי של העם, זאת בניגוד לעמדת הרב טאו ותלמידיו, הסבורים כי המחשבה כי באופן בסיסי "העם איתנו", היא הטעיה עצמית.
- הרב טאו רואה ברב צבי יהודה קוק ובאביו הרב אברהם יצחק קוק מקורות מרכזיים ביותר של סמכות ביחס לשאלות הציבוריות-מוסריות שבדורנו. לדעתו יש בכתביהם הדרכות עקרוניות המתאימות גם לדורות הבאים, תוך התאמה לפרטי המציאות המשתנה. היכולת להסיק מכתביהם הדרכה לדורות הבאים תלויה בהעמקה רבה בכתביהם כמו גם בהתעלות ובהתקדשות של הלומד.
רבנים רבים בציונות הדתית, ובעיקר רבים מרבני הדור החדש, טוענים שמאז הרבנים קוק, קמו רבנים והוגים רבים נוספים שגם עליהם יש להשען ולסמוך. עוד הם טוענים כי לא מוכרח שכל מה שנאמר ונכתב על ידי הרבנים קוק, האב והבן, על סוגיות השעה שבדורם, היה נאמר ונכתב אף מאה שנים אחרי כן באותו אופן. לכן, באופן פרטני, כשקמה ועומדת שאלה בהנהגת ציבור על הפרק, אין לנסות ולדקדק אך ורק מה היו פוסקים הרבנים קוק בעניין זה, אלא יש להכיר (במידה רבה יותר מכפי שעושה זאת הרב טאו) במציאות השונה של הציונות הדתית כפי שהיא היום, מבחינת תפיסתה, מטרותיה, גוון רבניה ומצבה באומה הישראלית.
[עריכה] ספריו
הרב טאו לא כתב בעצמו ספרים, אולם תלמידים מובהקים הוציאו תוך שיתוף פעולה הדוק איתו רבים משיעוריו, במתכונת של חוברות, שיחות בספרים וספרים. בין ספרים אלה:
- לאמונת עתנו - שבעה כרכים (עד כה) של שיחות בעניני מחשבה, הנהגה וגאולה, בעריכת תלמידיו
- צדיק באמונתו יחיה - על הגישה ללימוד תורה (ביקורת נגד עירוב הסתכלות אקדמית ו/או חילונית בלימוד התורה)
- סולו המסילה - ספר בנושא המאבק על ארץ ישראל וגישת הממלכתיות.
- נשמה לעם עליה - מאמרים שנאמרו בעיצומם של מאורעות העקירה וההתנתקות.
