קלאודיו אראו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלאודיו אראו לאון Claudio Arrau León (6 בפברואר 1903 - 9 ביוני 1991) היה פסנתרן צ'יליאני, שזכה לפרסום עולמי הודות לפרשנויות שנתן לרפרטואר אדיר ממדים, החל בבארוק וכלה במלחינים בני המאה ה-20. הוא נחשב לאחד מגדולי הפסנתרנים של המאה ה-20.
אראו נולד בצ'ילאן, בן לרופא העיניים קרלוס אראו ולוקרציה לאון. הוא היה ילד פלא, שנתן את הקונצרט הראשון שלו בגיל 5. בגיל 7 נשלח, במלגת לימודים מממשלת צ'ילה, ללמוד בגרמניה אצל מרטין קראוזה, שהיה תלמידו של פראנץ ליסט. בגיל 11 היה מסוגל לנגן את "האטיודים הטרנסצנדנטאליים" של ליסט, מן היצירות הקשות ביותר שנכתבו אי פעם לפסנתר, ואת "וריאציות פגניני" של ברהמס.
אראו העמיד במשך השנים תלמידים רבים, שעשו להם שם בעולם הפסנתר, ביניהם אינה ברונשטיין, פאול קיס, דניאל ברנבוים ואחרים.
קלאודיו אראו הקליט את מכלול המוזיקה לפסנתר של רוברט שומאן וערך את יצירותיו להוצאה לאור, כמו גם את כל הסונאטות של בטהובן. הוא נודע גם בהקלטות בטהובן, מוצרט, ברהמס, ליסט, שופן, שוברט ודביסי, בין השאר. נגינתו הייתה מסוגננת, נלהבת ורבת הבעה, והצטיינה בטכניקה יוצאת דופן באיכותה. הוא תואר כאדם חם מטבעו, והדבר אכן בא לביטוי בנגינתו. צלילו העשיר והכבד, שיש המדמים אותו ליין בורגונדי עתיק ומשובח, משווה לפרשנויותיו קול יחיד ומיוחד. צליל ייחודי זה שנוי במחלוקת. יש הטוענים שהוא נשמע סמיך ובוצני, בעוד אחרים מהללים את אופיו המעוגל, הנשמע, לדבריהם, כמעט כנגינת עוגב, או כאילו נענים המנענעים לכפותיו כחומר ביד היוצר. מאז הגיעו לגיל העמידה הייתה אומנם נגינתו של אראו איטית ומתונה יותר, אבל בשלב מוקדם יותר בקריירה שלו יצא לו שם וירטואוז מבריק. מבקרי מוזיקה רבים סבורים, שגישתו, באופן כללי, נעשתה פחות ספונטאנית, מסוייגת ומופנמת יותר, לאחר מות אמו, שאליה היה קרוב ביותר.
בעת מותו במירצושלאג, אוסטריה, עבד אראו על הקלטת תקליטור של מכלול יצירות הפסנתר של באך.
בשנת 1937 נשא אראו לאישה את זמרת המצו סופרן הגרמנייה-יהודייה רות שניידר ונולדו להם שלושה ילדים.
