צ'ילה

הרפובליקה של צ'ילה (ספרדית: La República de Chile) או צ'ילה (מקור השם מפרו - "ארץ השלג") היא מדינה הממוקמת בחוף הדרום מערבי של אמריקה הדרומית, בשטח האדמה שבין הרי האנדים והאוקיינוס השקט. אורכה כ-4,300 ק"מ ורוחבה נע בין 170 ק"מ ל-370 ק"מ. צ'ילה גובלת במדינות ארגנטינה במזרח, בוליביה בצפון מזרח ופרו בצפון.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של צ'ילה

ב-1531 הספרדים כבשו את פרו מהאינקה. אחד מהמפקדים במסע הכיבוש היה דייגו דה אלמאגרו (Diego de Almagro). לאחר ויכוחים עם פרנסיסקו פיזארו, כובש פרו, על הנחלה שקבל, הוא יצא ב-1535 לדרום פרו. הוא הגיע עד למקום בו תוקם לאחר שנים העיר סנטיאגו דה צ'ילה. בשל מרידת האינקה הוא נאלץ לשוב לפרו. גילוי צ'ילה מיוחס לאלמאגרו, למרות שלא הותיר רישומו באזור.

פדרו דה ואלדיויה

נוכחות ספרדית קבועה בצ'ילה החלה רק בשנים 1540-1541. היה זה פדרו דה ואלדיויה (Pedro de Valdivia) שהוביל בפקודת פיזארו את מסע הכיבוש שהחל מרצועת החוף של פרו, דרך מדבר אטאקאמה לצ'ילה. ואלדיויה ייסד שרשרת כפרים בדרכו דרומה. לבסוף, ב-12 בפברואר 1541 ייסד את סנטיאגו. ההתיישבות הספרדית נתקלה בהתנגדות עיקשת של התושבים המקומיים (האינדיאנים) הם התקיפו מספר פעמים את סנטיאגו ואף שרפו אותה. למרות שהשלטון הספרדי היה מבוסס ויציב הוא התקשה במאבק מול חלק מהשבטים ומעולם לא הצליח לכפות את מרותו עליהם.

ב 18 בספטמבר 1810, עת ספרד הייתה מצוייה תחת הכיבוש הנפוליוני, קמה בצ'ילה חונטה של שלטון עצמי. תקופה זו, שזכתה בהיסטוריוגרפיה הצ'יליאנית לשם "המולדת הישנה" (Patria vieja), נמשכה ארבע שנים עד לכיבוש מחדש של צ'ילה בידי כוחות משלוח ספרדיים ששלח המשנה למלך של פרו. לאחר שלוש שנות כיבוש מחדש (Reconquista), שוחררה צ'ילה בשנית בידי צבא האנדים, תחת פיקודם של חוזה דה סן מרטין וברנרדו או'היגינס. ב1 בינואר 1818 הכריז או'היגינס על עצמאותה של צ'ילה בעיר קונספסיון, ועשה זאת שנית ב12 בפברואר בעיר טלקה, הממוקמת קרוב יותר לסנטיאגו ולמרכז המדינה. אף על פי כן מונים הצ'יליאנים את עצמאותם משנת 1810, ומציינים אותה ב18 בספטמבר. הרפובליקה של צ'ילה הפגינה חוסן מדיני לאחר שקיבלה עצמאות, והתייצבה לתקופה ארוכה תחת שלטון השמרנים.

מלחמת הפסיפיק

סכסוך על ניצול המינרלים במדבר אטאקאמה בין בוליביה לצ'ילה, הוביל את בוליביה להכריז מלחמה על צ'ילה ב -1879. במלחמת הפסיפיק (1879 - 1883) שפרצה הביסה צ'ילה את בוליביה ובעלת בריתה פרו. כתוצאה ממלחמה זו סיפחה צ'ילה שטחים מבוליביה ומפרו לשטחה - כולל אריקה - המוצא היחיד של בוליביה לים, והגדילה את שטח המדינה כמעט בשליש. לקראת סוף המאה, בשנת 1891, הזדעזעה המדינה לאחר פריצת מלחמת האזרחים הצ'ילאנית שהביא לחלוקה מחדש של הכוחות במדינה בין הנשיא לקונגרס.

בשנות העשרים של המאה ה-20 שוב אחז הצבא במוסרות השלטון לתקופה קצרה. בשנת 1970 נבחר לנשיאות סלבדור איינדה, שהוביל את צ'ילה לניסוי פוליטי ייחודי להגיע למרקסיזם באופן דמוקרטי. ניסיון זה נקטע בהפיכה צבאית אלימה וספוגת דם בשנת 1973, שהעלתה לשלטון את הדיקטטורה הרודנית והרצחנית של הגנרל אוגוסטו פינושה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של צ'ילה

החוקה הנוכחית התקבלה ב-1980 בזמן הממשל הצבאי בהנהגת אוגוסטו פינושה (Augusto Pinochet). החוקה הגבירה את כוחו של הנשיא ומיסדה את השתתפותם של מפקדי הצבא בשלטון. לאחר תבוסת פינושה במשאל העם של 1988 בוצעו שינויים בחוקה שהקטינו את כוחו של הנשיא ואת ההשפעה של הצבא. דיונים לגבי רפורמות נוספות ממשיכים להיערך, אך נכון ל-2003 הם בעדיפות נמוכה.

הרשות המבצעת – בראשה עומד נשיא הרפובליקה, והוא גם ממנה את השרים. הנשיא נבחר לתקופה של 4 שנים ואינו יכול להיבחר מייד לאחר סיום תקופת כהונה. ב-11 במרץ 2006 נבחרה לתפקיד מישל בצ'לט, מהמפלגה הסוציאליסטית, והיא האישה הראשונה בתפקיד. היא החליפה בתפקיד את ריקארדו לאגוס.

הרשות השופטת – בית המשפט העליון הוא המוסד הראשי. לנושאים הקשורים בחוקה קיים בית דין חוקתי, שלו שמורה הזכות לווטו על חוקים שבית הדין רואה כמנוגדים לחוקה.

הרשות המחוקקת – בנויה משני בתים.

בסנאט 38 חברים הנבחרים בבחירות כלליות ותשעה הנבחרים על ידי מוסדות שונים כגון מועצת הביטחון הלאומי, המערכת המשפטית, נשיא הרפובליקה והנשיאים לשעבר של הרפובליקה. הסנטורים נבחרים לתקופה של שמונה שנים בשיטה שנותנת העדפה לשתי המפלגות הגדולות.
בבית הנבחרים משרתים 120 חברים, כולם נבחרים בבחירות כלליות אחת לארבע שנים.

חוקים חדשים חייבים לעבור אישור של שני הבתים של הרשות המחוקקת ולקבל אישור סופי על ידי נשיא הרפובליקה (שלו זכות ווטו מוגבלת). הן הבתים והן הנשיא יכולים להציע חוקים חדשים, אך קיימים נושאים שרק הנשיא יכול להתחיל חקיקה בהם. למרות כמה מקרים ידועים של שחיתות בצ'ילה, פקידי הממשל בדרך כלל אינם עושים שימוש לרעה בסמכויותיהם.

[עריכה] מחוזות

ערך מורחב – חלוקה אזורית של צ'ילה

עד לשנת 1786 הייתה צ'ילה, למעשה, מחוז מנהלי אחד במעמד של קפיטניה חנרל (Capitania General) במסגרת המנהל הקולוניאלי הספרדי שבאמריקות. במסגרת הרפורמות הבורבוניות, כבשאר האמריקות, חולקה צ'ילה לשתי אינטנדנסיות (Intendencias): זו של סנטיאגו וזו של קונספסיון. עם התכנסות הקונגרס הלאומי הראשון בשנת 1811 חולקה הפרובינציה הצפונית של סנטיאגו לשתיים: קוקימבו וסנטיאגו. לאחר השגת העצמאות הסופית בשנת 1818 המשיך תהליך חלוקת המדינה לפרובינציות, תהליך שהתגבר עם התקדמות כיבוש הספר דרומה מחד וכיבוש הטריטוריות ה בוליביאניות וה פרואניות בצפון מאידך.

כיום מחולקת צ'ילה ל-13 אזורים, שבראשותם מושל (intendente). כל אזור מחולק למחוזות כשבראשם מושל המחוז (Gobernador provincial). לבסוף, כל מחוז מחולק לקהילייות (Comunas) שבראשן ראש עיר. מושלי האזורים והמחוזות ממונים על ידי הנשיא, ראשי עיר נבחרים על ידי הציבור. כל אזור מסומן בספרות רומיות. המספרים מוקצים מצפון לדרום. בדרך כלל משתמשים רק בספרה הרומית ולא בשם האזור. יוצא דופן הוא האזור בו נמצאת סנטיאגו שקבל את הכינוי RM (קיצור של Region Metropolitana - האזור המטרופוליטני).

I: Región de Tarapacá
II: Región de Antofagasta
III: Región de Atacama
IV: Región de Coquimbo
V: Región de Valparaíso
RM: Región Metropolitana (Santiago)
VI: Región del Libertador General Bernardo O'Higgins
VII: Región del Maule
VIII: Región del Biobío
IX: Región de la Araucanía
X: Región de los Lagos
XI: Region de Aisén del General Carlos Ibáñez del Campo
XII: Región de Magallanes y de la Antártica Chilena

נוסף על שטחים אלו צ'ילה גם שולטת על איי פסחא (Islas de Pascua) ואיי סאלה וגומס (Sala y Gómez Islas) וארכיפלג חואן פרננדס (Juan Fernández) הכולל בתוכו את אי רובינזון קרוזו.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת צ'ילה

הכלכלה בצ'ילה מוטת יצוא. מוצר היצוא העיקרי הוא עדיין הנחושת, ואחריו מוצרי חקלאות. עם זאת אלו אינם כה חשובים (40% מסך היצוא), כפי שהיו לפני 30 שנה (70% מסך היצוא). לאחרונה צ'ילה החלה לייצא יין משובח, דגי סלמון ועץ.

אף שהמדינה אינה מתועשת כמו מדינה מפותחת, היא אחת מהמדינות המתועשות ביותר שבאמריקה הלטינית. רוב התעשיה בחלק הצפוני של צ'ילה קשורה למכרות. בחלק הדרומי התעשיה קשורה לחקלאות ומוצרי חלב. החלק המרכזי מוקדש לשרותים ותעשיה. הנמל העיקרי של צ'ילה ואלפאראיסו (Valparaiso) נמצא בחלק המרכזי. לצ'ילה יש סקטור ציבורי נרחב ותשתית תקשורת מהמתקדמות בעולם.

תעשיית התיירות היא ענף מתפתח בצ'ילה. תיירים נמשכים ליופי הפראי של השטחים המיוערים בדרום, המרחבים הריקים מאדם של מישורי המדבר ולעונת הסקי בין מאי לספטמבר בהרי האנדים. קצב הגידול של הכלכלה בשיא של שנות התשעים הגיע ל-7% עד 12%. משבר הכלכלה באסיה שהחל ב-1997 האט את קצב הגידול ל-3% בשנה.

לצ'ילה הסכמי סחר חופשי עם מדינות רבות וגושים כלכליים: מדינות מרכז אמריקה, קנדה, מקסיקו, ארצות הברית, סינגפור והאיחוד האירופי. כמו כן צ'ילה חברה ברמות שונות בארגונים כלכליים בינלאומיים כגון: APEC , OMC, Mercosur, Pacto Andino וכו'. מגוון היחסים הנ"ל מונע תלות בשותף עיקרי כלשהו, ומבטיח יציבות כלכלית.

[עריכה] גאוגרפיה

מפת צ'ילה

ערך מורחב – גאוגרפיה של צ'ילה

צ'ילה היא אחת המדינות הארוכות בעולם. אורכה הוא כ-4,300 ק"מ ורוחבה נע בין 170 ק"מ ל-370 ק"מ. למעשה, היא ארוכה רק במעט פחות מברזיל, שאורכה 4,395 ק"מ.

האקלים בצ'ילה משתנה מסובטרופי בצפון, דרך המדבר הצחיח ביותר בעולם, מדבר אטקמה, דרך העמקים הפוריים שבמרכז, לדרום הטחוב והקר שבמקור היה מכוסה יערות. האקלים הים תיכוני של העמקים המרכזיים אידאלים לגידול פירות, אחד מענפי היצוא המרכזיים של צ'ילה, ולייצור יין ענף יצוא גדל.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של צ'ילה

רוב האוכלוסייה הם מסטיסו (בני תערובת לבנים אינדיאניים). חלק מהקבוצות האתנית המקוריות מצויות בדרום, באי הפסחא ובהרים שבצפון. קבוצות מיעוטים אתניות אחרות הם כתוצאה מהגירה מאוחרת של אירופאים בעיקר מגרמניה.

רמת החינוך במדינה גבוהה, והצ'יליאנים גאים בשני זוכי פרס נובל לספרות: גבריאלה מיסטרל ופבלו נרודה

[עריכה] יהודים

ערך מורחב – יהדות צ'ילה

אנוסים הגיעו לצ'ילה עם ראשוני הספרדים במאה ה-16. האינקוויזציה רדפה את היהודים ובמאה ה-18 כבר לא היו אנוסים בצ'ילה. במאה ה-20 נתגלו שבטים אינדיאנים הקרואים ישראליטים המקיימים כמה ממנהגי היהדות ולדבריהם קיבלו זאת מהאנוסים.

יהודים הורשו להגר למדינה עם קבלת העצמאות ב-1818 ורובם נטמעו בקרב התושבים המקומיים. הגירה גדולה של יהודים החלה בראשית המאה ה-20 בעיקר ממזרח אירופה וממקדוניה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הגיעו יהודים שברחו מהמשטר הנאצי. פעילות אנטישמית הייתה נפוצה בצ'ילה החל בשנות ה-30 למאה ה-20 וגברה בזמן מלחמת העולם השניה. ב-1940 הקימו יהודי צ'ילה ארגון למאבק באנטישמיות.

באמצע שנות השבעים נאמד מספר היהודים בצ'ילה ב-30,000, רובם המכריע בבירה סנטיאגו. עליית איינדה לשלטון הבריחה חלק מהיהודים, אם כי יהודים נטלו גם חלק פעיל בממשלו.

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות צ'ילה

**חגים**
תאריך	שם עברי	שם מקומי
1 בינואר	ראש השנה	Año nuevo
מרץ או אפריל	השבוע הקדוש של פסחא	Semana Santa
1 במאי	האחד במאי	Día del Trabajo
21 במאי	יום הצי	Día de las fuezas navales
יוני	קורפוס קריסטי	Corpus Christi
15 באוגוסט	יום הבשורה	Asuncion de La Virgen
18 בספטמבר	יום העצמאות	Primera Junta Nacional de Gobierno
19 בספטמבר	יום התהילה לצבא	Día de las glorias del ejército
12 באוקטובר	יום קולומבוס	Día de la Raza
8 בדצמבר	Immaculate Conception	Día de la Inmaculada Concepción
25 בדצמבר	חג המולד	Navidad

[עריכה] סמלים לאומיים

קופיהו

הפרח הלאומי של צ'ילה הוא ה"קו‏פּיווה" (copihue) הגדל ביערות בחלק הדרומי של צ'ילה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'ילה

צ'ילה באתר CIA
צ'ילה - מידע כללי ותמונות מתוך אתר דרום אמריקה
צ'ילה באתר גרינגו

מדינות וטריטוריות באמריקה הדרומית

מדינות: אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · גיאנה ·ונצואלה · סורינאם · פארגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה טריטוריות: איי פוקלנד · גיאנה הצרפתית · איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים