3 יונו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק באסטרואיד בחגורת האסטרואידים. לערך העוסק במלכת האלים במיתולוגיה הרומית, ראו יונו.

**3 יונו**
מאפיינים מסלוליים

קטגוריה	חגורת האסטרואידים
אקסצנטריות	0.2583
משך זמן סיבוב	1,591.93 ימים
נטייה	12.971°
מאפיינים פיזיים
מהירות מילוט	0.18 ק"מ לשנייה
אלבדו	0.238
היסטוריה
תאריך גילוי	1 בספטמבר 1804
מגלה	קארל לודוויג הרדינג

3 יונו (באנגלית: 3 Juno) הוא האסטרואיד השלישי שהתגלה, מיד אחרי קרס ופאלאס. הוא התגלה על ידי האסטרונום הגרמני קארל לודוויג הרדינג ב-1 בספטמבר 1804, ונחשב כאסטרואיד השני בגודלו בקבוצת האסטרואידים הסלעיים מסוג S. 3 יונו הוא אחד האסטרואידים הגדולים שבחגורת האסטרואידים העיקרית, ומעריכים כי מסתו מכילה 1% מהמסה של כל החגורה.

יחד עם קרס, פאלאס, וסטה ואסטריה נחשב יונו לכוכב לכת עד שהתגלה כי המקום בין מאדים לצדק מכיל אלפי גופים המרכיבים את החגורה המרכזית. בעקבות הגילויים, גופים אלה סווגו מחדש כאסטרואידים ולא ככוכבי לכת.

[עריכה] מקור השם

האסטרואיד קרוי על שמה של אחת מהאלות החשובות ביותר מהאלים במיתולוגיה הרומית - יונו יונו הייתה מלכת האלים ומקבילתה של הרה במיתולוגיה היוונית.

[עריכה] מאפיינים

השוואת גודל: עשרת האסטרואידים הראשונים מושווים אל הירח של כדור הארץ (בקנה מידה). יונו הוא השלישי משמאל

יונו הוא אחד מהאסטרואידים הגדולים ביותר, המהווה 1.0% לערך ממסת חגורת האסטרואידים. הוא גם האסטרואיד העשירי בגודלו בחגורה. הוא מתחרה עם 15 אונומיה על התואר הגוף הגדול ביותר מהסוג הסלעי S. ההערכות העדכניות ביותר מציבות את יונו במקום השני. נדיר שאסטרואידים מסוג S מחזירים אור, מה שמצביע על אפשרות למאפיינים שונים מהרגיל של פני השטח. שילוב בין החזרת האור לאקסצנטריות מאוד גבוהה (הכי גבוהה של כל אובייקט מוכר עד לגילוי פולהימניה ב1854) מסביר את גודלו היוצא דופן, ומהווה בסיס לגילוי אסטרודים גדולים נוספים כמו היגאה, יורופה, דוידה, ואינטרמניה. זהו הגוף הראשי במשפחת יונו. יחד עם 1 קרס, 2 פאלאס, ו4 וסטה הוא נחשב כוכב לכת לפני שגובש והוגדר המבנה העדכני של מערכת השמש. עם גילוים של אסטרואידים רבים נוספים הוא, יחד עם קרס פאלאס ווסטה, סווג כאסטרואיד. גודלו הקטן יחסית וצורתו יוצאת הדופן לא מאפשרת לא להיות מסווג מחדש ככוכב לכת ננסי תחת ההגדרות של IAU.

יונו מסתובב בכיוון האופייני לגופים שמיימיים סביב ציר של 51⁰.

מחקרים של פני השטח שלו מצביעים שייתכן והוא כונדריט - קבוצת מטאוריטים מוכרת המאופיינת בסיליקטים מתכתיים כמו אוליבין ופירוקסן. הטמפרטורה המקסימלית שנמדדה על פני הכוכב כשהוא פונה לשמש היא 293 קלווין, ב21 באוקטובר 2001. בהתחשב בשלב ההקפה שלו סביב השמש הטמפרטורה המקסימלית האפשרית עומדת על 301 קלווין, (+31⁰) בפריהליון.

על יונו מכתש בקוטר 100 ק"מ שנוצר בשלב שהוא היה צעיר גאולוגית.

[עריכה] תצפיות

אלו הן כמה מאבני הדרך בהיסטוריה של תצפיות על יונו:

יונו הוא האסטרואיד הראשון עליו נצפה ליקוי (ליקוי מאורות. הוא חלף על פני כוכב עמום (SAO 112328) ב19 בפברואר 1958 והסתיר אותו לזמן קצר. מאז, כמה ליקויים נוספים נצפו, כשהפורי מביניהם הוא ב11 בדצמבר 1979, שתועד על ידי 11 אסטרונומים.

אותות רדיו מחללית במסלול סביב מאדים עזרו להעריך את גודלו של יונו בעזרת התנודות הזעירות שהוחזרו ממנו ומפני השטח שלו אל מאדים.

מחקר של ג'יימס ל. הילטון (1999) מעלה סברה, "מאוד הגיונית" לדבריו, שמסלולו של יונו השתנה באופן קל ב1893 בגלל תנודות שהשפיעו על אסטרואיד חולף שזהותו לו וודאה. ואפשרות נוספת, הרבה פחות סבירה היא שבאותו זמן פגע גוף בעל גודל משמעותי ביונו.

בשנת 1996 יונו צולם על ידי טלסקופ הוקר במצפה הר וילסון בעזרת עזרי וידאו משופרים. הצילומים הציגו מבחר תמונות וחשפו צורה יוצאת דופן (גושית) עם אזור אפל על האסטרואיד שמצביע על התנגשות טרייה.

מערכת השמש