הטקטיקה של חיל השריון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טקטיקה ואסטרטגיה של שריון או לוחמת שריון היא תורת הפעלתו של רכב קרבי משוריין, כמרכיב מרכזי בתורת הלחימה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מלחמת העולם הראשונה (1914-1918)
במהלך מלחמת העולם הראשונה, הסתמנה עובדה אחת ברורה: למלחמה בחזית המערבית אבד יסוד התנועה. כבר עם תחילת מלחמת העולם, ב-1914, קפאה החזית במערב אירופה, והמלחמה הפכה לסטטית. מכונות-יריה, ארטילריה, חפירות ומכשולים נטרלו את כושר התמרון והמלחמה אבדה מתנופתה.
בלחץ התנאים הללו נוצר הטנק, במקומות שונים בעולם ובאופן בלתי-תלוי. לוחות הפלדה היו התשובה לכדורי מכונות-היריה ורסיסי הפגזים, והזחלים היו התשובה למכשולים הקרקעיים. לראשונה הופעלו טנקים על ידי הצבא הבריטי בקרב על הסום (Somme) שבחזית צרפת ביולי 1916. בקרב זה לא נחלו הטנקים הצלחות משמעותיות. שנה לאחר מכן נחלו הבריטים את ההצלחה הראשונה בתולדות לוחמת השריון, כאשר תשעה גדודי טנקים (כ-380 טנקים בסך הכל) הובילו את הסתערות החי"ר במתקפה נגד קו הינדנבורג בקרב קמברה (Cambrai). לאחר המתקפה הגרמנית האחרונה, שוב השתתפו הטנקים בקרב על אמיין (Amiens), שברו את התיקו בחזית המערבית ולמעשה הביאו לסופה של המלחמה. באופן השימוש בשריון במהלך מלחמת העולם הראשונה - גס וראשוני ככל שיהיה - ניתן לראות את חזרתן של הניידות והתנועה לאמנות המלחמה, בתשובה לשיתוק שכפתה על המלחמה עוצמת-האש שהתפתחה במאה השנים האחרונות.
[עריכה] בין שתי מלחמות העולם (1918-1939)
בהתבוננותם על מלחמת העולם ("המלחמה הגדולה"), מהלכיה ותוצאותיה, התלבטו ההוגים באמנות המלחמה בנושא אופיה של המלחמה המודרנית, פיתחו תאוריות נועזות והטיפו למהפכה באמנות המלחמה. הוגים כמו דוּאֶה (Douhet) האיטלקי גרסו כי כוח ההכרעה במלחמות העתיד יהיה המטוס לבדו וכוח האש המוחלט שלו, ולעומתם אחרים, ובהם פולר (Fuller) ולידל הארט (Liddell Hart) הבריטיים, גודריאן (Guderian) הגרמני ו-דה גול (de Gaulle) הצרפתי, גרסו כי עתיד המלחמה הוא שילוב הכוחות, וניהולה והכרעתה בו-זמנית בים, ביבשה ובאוויר. לא עוד התקפות חזיתיות מסיביות על האויב בקו המגע, אלא ריכוז מאמץ והבקעה מהירה, ואז יבוא תורן של מכות-מחץ זריזות וכבדות בעורפו. הכרעת האויב, לפי גישה זו, תבוא על ידי ערעור הכולל של המערך שלו תוך השמדת מרכזי הפיקוד, השליטה, הלוגיסטיקה והסיוע שלו בעומק מרחב הלחימה, ורק לאחר מכן תונחת "מכת-החסד" האחרונה על הגייסות בקו החזית.
לפי תיאורית הכוח המשולב שהגו, מנועים, גלגלים וזחלים יהיו ביסודם של עקרונות הניידות והתמרון של הגייסות. לעומת זאת המטוס ייצג את עוצמת האש, אותה ינחית על היעדים החיוניים שהוזכרו לעיל, בעומקו של המרחב האופרטיבי של האויב. על המטוס הוטלו משימות אש סיוע נגד הארטילריה המשתקת, וכן משימות סיור, תצפית ואספקה לכוחות המסתערים. לטנק נועד תפקידו של נשק ההכרעה האסטרטגי במלחמה.
תאוריות מאוחרות יותר פיתחו את רעיון הכוח המשולב המודרני וכללו בו את כל סוגי החילות. עוצבות ניידות אלו יכללו כוחות שריון כבסיסו של הדרג המסתער, וכן כוחות חי"ר משוריין (חרמ"ש, שחייליו מוסעים על-גבי נגמ"שים) והנדסה קרבית שיסייעו לכוח להתגבר על כל סוגי המכשולים באמצעות לחימה רגלית. בעוצבות אלו ייכללו גם כוחות ארטילריה ניידת, שתנוע בקצב הכוחות המסתערים ותסייע להם באש, וכן כוחות לוגיסטיקה, אספקה וסיוע חיוניים, שיהפכו את הכוח לעוצבה עצמאית מבחינה לוגיסטית. השריון, ובפרט הטנק, היווה כאמור את נשק ההכרעה העיקרי, ותפקידם של כל שאר הכוחות הוא לסייע לו. זהו העיקרון העומד בבסיס לוחמת השריון המודרנית.
[עריכה] בריטניה
משרד המלחמה הבריטי אישר את הקמת "הכוח הממוכן הנסיוני" (Experimental Mechanized Force) תחת פיקודו של קולונל קולינס (R. J. Collins) באמצע 1927. הכוח כלל יחידות ניידות לחלוטין, שהכילו רק"ם לסיור, גדוד טנקי חי"ר, מקלעים כבדים, גדוד תותחנים של תותחים מתנייעים (תומ"תים) שתפקדו גם כהגנה אווירית נגד מטוסים (נ"מ) ופלוגת הנדסה ממוכנת.
הצבא הבריטי הכיר ביכולות היחידה הנסיונית. היא אף הספיקה לבצע תרגיל הדגמה בפני נציגים מארצות הברית, גרמניה וברית המועצות, לפני שפורקה ב-1928. זמן לא רב מאוחר יותר הורכב כוח דומה בארצות הברית, והצבא הבריטי החל ב"שדרוג" יחידות הפרשים תוך החלפת הסוסים בטנקים. עד 1939 כבר נכנסו כמעט כל יחידות הצבא הבריטי לעידן הטנק. עם זאת, התעצמות של כוחות היבשה הייתה איטית בצבא הבריטי לפני מלחמת העולם השנייה, ושוחרי לוחמת השריון נתקלו באופן כללי בהתנגדות מצד הדרגים הבכירים בצבא, שמרנים שהעדיפו את התעצמות חיל האוויר והצי המלכותיים.
[עריכה] גרמניה
הגרמנים לקחו את מסקנות מלחמת העולם הראשונה ברצינות. במידה רבה, אופן הפעלתם את השריון בזמן מלחמת העולם השנייה הוא זה שלאורו התפתחה לוחמת השריון מאז. כפי שהמטכ"ל הגרמני ראה זאת, העקרון המנחה של המתקפה הוא הסתערות מהירה ומסיבית של גייסות ניידים, בריכוזים גדולים, ותוך סיוע בעוצמת אש גדולה המונחתת על-ידי מטוסים וארטילריה. מהלכים מהירים כאלה מיועדים לנטרל ולשתק את האויב כך שלא יספיק להגיב. המלחמה המודרנית נתפסה, לכן, כמלחמת תמרון מהירה של אש ותנועה, שאמורה להתבצע על ידי השריון והכוחות המסייעים לו. שיטת המתקפה הזו כונתה בתחילה "אסטרטגיה של שיתוק", ומעט מאוחר יותר "מלחמת בזק" (Blitzkrieg).
גנרל אוברסט גודריאן הוא שעסק בבניית הצבא המשוריין הלכה למעשה לקראת מלחמת העולם השנייה, ועשה זאת על-פי כתביהם של לידל הארט ופולר הבריטיים. הוא הבין כי התפתחות הכוח האווירי, הטנק והנשק הנגד-טנקי (נ"ט) לא מאפשרים ליישם את תאוריית לוחמת השריון הראשונית, כלומר יהיה זה בלתי-אפשרי להקדים את השמדת מרכזי הפיקוד והלוגיסטיקה שבעורף האויב לפני שיוכרעו גייסותיו הקדמיים בקו-החזית. לעומת זאת, הוא גרס כי יש להנחית מכת-בזק פתאומית ומרוכזת על חלק מן הגייסות הקדמיים של האויב, ואז לפרוץ דרכם לעומק המרחבים האופרטיביים שלו כדי לערער את המערך הכולל שלו. מכאן שגודריאן לא התכחש לתפיסה המקורית של לוחמת השריון, אלא שיפר את הדרכים להשיג את המטרה שהיא הציבה.
[עריכה] מדינות אירופאיות אחרות
באופן פרדוקסלי, למרות שתורות המלחמה המודרנית נולדו בבריטניה, וחרף העובדה שהבריטים והצרפתים השתמשו בטנקים כבר במלחמת העולם הראשונה, חסידיהן המסורים ביותר של תורות אלו היו הגרמנים, ואילו הצרפתים לא השכילו להבין את השוני שחל במלחמה המודרנית. בין שתי מלחמות העולם אימצו הצרפתים תפיסת-עולם הגנתית לגמרי, ועל הגנת ארצם הפקידו ביצורים (קו מז'ינו) ודיביזיות חי"ר שהטנקים ממלאים בהם תפקיד מסייע בלבד. על-כן, עם תחילת התקיפה הגרמנית (1940) ניצבו הצרפתים חסרי-אונים אל מול מחץ מתקפת השריון הגרמנית.
כך גם בפולין - מול דיוויזיות השריון של הוורמאכט ניצב צבא פרשים, ובכל החזיתות של ראשית המלחמה: בפולין, צרפת וברית המועצות, לא עמדו הכוחות המתגוננים המסורבלים מול הגמישות האסטרטגית, המבצעית (אופרטיבית) והטקטית של הכוחות המסתערים הגרמניים, המלווים בעצמת אש אווירית ששיתקה את ארגון הקרבי של הגייסות המתגוננים.
[עריכה] במלחמת העולם השנייה (1939-1945)
על אף הזמן הרב שחלף מאז והשיפורים הטכנולוגיים הרבים בטנקים ובנשק נ"ט, עקרונות לוחמת השריון לא השתנו באופן משמעותי מאז מלחמת העולם השנייה ועד היום. למעשה, השיפורים בביצועי הטנק סייעו לפיתוח יכולות התנועה, הניידות והתמרון, והשיפורים בביצועי הפגזים והתותחים המורכבים בצריח הטנק הגדילו את עוצמת האש שהוא מסוגל להפיק בעת ההסתערות. בכך הוקל על הטנק להגשים את העקרונות הבסיסיים הנדרשים מלוחמת השריון: תמרון מהיר לנקודת ריכוז המאמץ, ואז הפעלת עוצמת אש במאמץ להבקיע את קו-ההגנה של האויב ולחדור דרכו אל העורף.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עוד לא הספיק הצבא הגרמני להשלים לגמרי את ארגונו לפי המתוכנת שתכנן, ובתחילת המלחמה היו לו רק 6 דיוויזיות שריון, ו-8 דיוויזיות ממוכנות. עם זאת, על ידי מימוש מוצלח של מלחמת התנופה המהירה והמכריעה (ה"בליצקריג") הצליחו הגרמנים לנצל נקודות תורפה בקווי ההגנה של בעלות הברית (שנוצרו על-ידי התקפות החי"ר וחיל האוויר) התקדמו וכבשו כמעט את כל יבשת אירופה.
בתחילה (ספטמבר 1940), מול האיטלקים, נחלו הבריטים הצלחה במדבר האפריקאי. העוצבות המשולבות שלהם, שהורכבו באופן מאוזן מיחידות שריון, חי"ר וארטילריה, לא מצאו אתגר מול הצבא האיטלקי, הנחות מבחינת חימושו ומפקדיו. המצב השתנה עם הגעת קורפוס אפריקה בפיקודו של פילד-מארשל רומל (Rommel), ואז התברר כי איזון הכוחות השונים בעוצבות הבריטיות לא היה מספיק: הן הכילו כמות קטנה מדי של יחידות חי"ר וארטילריה; הן יכלו להתמודד בהצלחה עם הצבא האיטלקי המסורבל, אך מול דיוויזיות השריון הגרמניות - המעולות בכושר ניידותן והמצוידות כהלכה בנשק נגד טנקים - לא היה לבריטים יתרון. בסופו של דבר, מקובל לייחס את כשלונם של הגרמנים במערכה האפריקאית להתארכותם של קווי האספקה.
כאמור, בבריטניה ובצרפת נכנסו הטנקים לצבא בעיקר כסיוע לחי"ר, ותחליף לפרשים. כתוצאה מכך היו טנקי החי"ר משוריינים בכבדות ולכן איטיים מדי, ואילו טנקי הפרשים היו משוריינים בשריון קל (כדי להקל על כושר תנועתם), ולכן פגיעים ביותר (יחס החליפין הזה, בין שריון, המקנה מיגון, לבין כושר-תמרון המאלץ פגיעוּת, מהווה שיקול בתכנון ופיתוח רק"מ עד ימינו). למרות שבתחילת המערכה היו לצרפתים טנקים רבים יותר (ואובייקטיבית גם טובים יותר) משהיו לגרמנים, השימוש המושכל שעשו הגרמנים בשריון (לעומת השימוש כדרג סיוע שעשו בו הצרפתים), בכך שריכזו את הטנקים בדיוויזיות פאנצר שהבקיעו דרך קווי ההגנה הצרפתיים והתקדמו עד לתעלה.
במרוצת המלחמה השכילו גם צבאות בעלות הברית - ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות - לאמץ את תורות המלחמה המודרנית ולוחמת השריון, והיתרון הגרמני הלך ונשחק עד לתבוסתה של גרמניה. בשום שלב, אגב, לא נעשה בטנק שימוש כנשק נגד טנקים, ובדיוויזיות שריון נדרשו להימצא גם יחידות נ"ט.
[עריכה] מלחמות ישראל במדינות ערב (1948-1973)
הן ישראל והן מדינות ערב, בשורה של עימותים ומלחמות מאז מלחמת העצמאות (1947-1949), השתמשו באופן נרחב בטנקים ורכבים משוריינים אחרים. במלחמת העצמאות היו לצה"ל שתי חטיבות ממונעות וממוכנות (חטיבה 7 וחטיבה 8). ברשות צה"ל היו טנקים מעטים ומיושנים, וכן משאיות משוריינות (בשריון סנדוויץ') וזחל"מים. הייתה זו מלחמת-חי"ר מובהקת, וחטיבות החי"ר היו עוצבות היסוד במערכה. כוחות השריון שימשו לסיוע ולאספקה בלבד.
החל ממבצע קדש (1956) הפכו גם כוחות השריון בצה"ל לזרוע ההכרעה העיקרית ביבשה. מכאן ואילך הפכו המלחמות בין ישראל לארצות ערב למודרניות - עוצבות גדולות, רב-חיליות, ניידות ומשוריינות נשאו בנטל המתקפה היבשתית. במלחמת ששת הימים (1967) ביצעו הגייסות המשוריינים של צה"ל את המתקפות המכריעות בכל החזיתות, והפגינו ביצועים לדוגמה של מלחמה ניידת ומשוריינת.
עד למלחמת יום הכיפורים (1973) היה לחיל השריון הישראלי יתרון כמעט בכל קרב שריון, בעיקר הודות לתורת לחימה (תו"ל) עדיפה ואחידות היחידות. במלחמת יום הכיפורים כשלה ישראל מלהבין את השינוי שחל בשדה הקרב המזרח-תיכוני עם הופעת נשק הנ"ט: מאות ואלפי יחידות של טיל הסאגר (AT-3 Sagger), טיל נ"ט אישי מונחה תיל, שסופקו למצרים על ידי ברית המועצות, גרמו לאבדות קשות לכוחות השריון של צה"ל בחזית תעלת סואץ. רק מאוחר יותר, בסיוע כוחות חי"ר וארטילריה שהיו חסרים בקו ההגנה עם תחילת המתקפה, בלמו האוגדות המשוריינות של צה"ל את המצרים, עברו למתקפת-נגד והעבירו את המלחמה לעומק שטחי האויב.
בעקבות המלחמה הוסקו המסקנות לגבי אופי הלחימה הנדרש מכוחות השריון בסביבה רוויית נשק אנטי-טנקי, וללוחמה נגד טנקים יש מקום של כבוד גם בקרב החי"ר הישראלי.
מסקנה חשובה המתבקשת מתיאור זה היא שטנקים לבדם מהווים, אולי באופן מפתיע, מטרה קלה למדי עבור כוחות חי"ר המצויידים היטב בנשק נ"ט.
היום, טנקי המערכה הישראליים מסדרת מרכבה הם מהטנקים המתקדמים, המשוריינים והממוגנים ביותר בעולם. לשרידות הצוות ניתנה עדיפות עליונה, ולאו דווקא לניידות או לעוצמת האש (למרות שהמרכבה לא נופלת מטנקים מתקדמים אחרים גם בתחומים אלו). מיגון ריאקטיבי (שהמרכבה היא הטנק הראשון בעולם שעליו הורכב) הומצא במיוחד בכדי להגן על צוות הטנק מפני רש"ק חלול (שהומצא בתורו כדי לחדור שריון פלדה ביעילות), ומערכות הגנה אקטיביות (כמו מערכת Trophy, הידועה גם כ"מעיל רוח", מתוצרת רפא"ל) פותחו כדי להתמודד עם רקטות וטילי נ"ט מתקדמים יותר יותר, כמו הרש"ק הכפול (טאנדם). כל זאת בנוסף על מיגון שריון מודולרי מצידי הטנק ומעליו.
שיפור טקטי נוסף בטנקי המרכבה, שהתאפשר הודות לתכנון ייחודי (המנוע מורכב בקדמת התובה - מדובר גם בשיפור המיגון), הוא הימצאותו של מסדרון אחורי, שמאפשר לצוות הטנק או לחיילים אחרים להיכנס ולצאת מן הטנק מבלי להיחשף.
[עריכה] בימינו
העוצבות הניידות והמשוריינות מצטיינות כיום, יותר מאי-פעם, בכושר ניידות, שמקנים להם הרק"מים מכל הסוגים, אמצעי הפיקוד והשליטה המודרניים בכלל והקשר האלחוטי בפרט. באמצעות הזחלים מאפשר הרק"ם ללוחמים לנוע בשטחים קשים, ולוחות השריון שלו נותנים מחסה מאש הארטילריה והנק"ל של האויב. אש הארטילריה מאפיינת את "הסביבה הטבעית" של שדה-הקרב. כל מרחב הלחימה - לא רק באזור קו-המגע הקדמי, אלא גם במרחבים העורפיים - מכוסה באש הארטילריה, המונעת מגייסות חשופים ואיטיים את חופש התנועה והתמרון. רק הרק"ם הוא המאפשר כיום תנועה כלשהי במרחב שדה-הקרב. הטנק הוא גרעין הכוח המשוריין, מכיוון שהוא בעל כושר העבירות הגדול ביותר. הוא מעניק הגנה מוחלטת כמעט נגד כל סוגי האש, למעט נשק נ"ט ופגיעות ארטילריה ישירות. עוצמת האש שלו גדולה ביותר הודות לתותח שהוא נושא, שביכולתו להשמיד מטרות בכינון ישיר ומדויק (ואף על-ידי ירי טילים, בתותחים חדשים חלקי-קדח), בעזרת מערכות בקרת אש (בק"ש) חדישות, הכוללות מדי-טווח לייזר, מחשבי-ירי אלקטרוניים ואופטיקה משוכללת.
לכאורה, מצאו עצמם אמצעי-הלחימה ביבשה חסרי-אונים עם הופעת הטנק, ולכן נבנו ביצורים ומכשולים סטטיים (כמו תעלות נ"ט) ופיתוח נשק אנטי-טנקי מיוחד ומגוון. כיוון שגם הטנק לבדו מתקשה להתגבר על מערכות מכשולים טבעיים ומלאכותיים, משולבים בעוצבה המודרנית כל שאר מרכיבי הלחימה ביבשה: הדרג המסתער של העוצבה מורכב מטנקים לוחמים (טנקי מערכה עיקריים, MBT), חי"ר משוריין ויחידות הנדסה קרבית. תפקיד החי"ר המשוריין ללחום לחימה רגלית כדי לאפשר ליחידות ההנדסה הקרבית לפרוץ את הדרך ולפַלס את הדרך לטנקים. החי"ר המשוריין ויחידות ההנדסה הקרבית נעים בנושאי-גייסות משוריינים (נגמ"שים), יחד עם הטנקים ובאותו הקצב. אם כי הטנק הוא כלי ההסתערות העיקרי ביבשה, מדי פעם עליו להעביר "זמנית" את תפקידו כ"חלוץ" לחי"ר, אשר לחימתו הרגלית תפקידה לסייע לטנק בהמשך התקדמותו. מלבד הדרג המסתער כוללת העוצבה המשוריינת גם דרג מסייע ודרג מתַחזק. הדרג המסייע מורכב בעיקר מיחידות ארטילריה, אנטי-ארטילריה ונ"מ לפי הצורך, והוא המחפה באש על תמרון הדרג המסתער. הדרג המתחזק נושא באחריות לפינוי נפגעים ולטיפול רפואי בהם, ולתחזוקה הלוגיסטית של כל הדרגים. דרג זה הוא המספק דלק, תחמושת ומזון. גם שני דרגים אלה - הדרג המסייע והדרג המתחזק - חייבים להיות מסוגלים לנוע בקצב של הדרג המסתער, ולפיכך הם ממונעים. יחידות הארטילריה מצויידות בתותחים מתנייעים, שניידותם מבוססת אף היא על המנוע ועל הזחלים. שאר היסודות של דרגים אלה נעים, כאמור, באמצעות נגמ"שים וכלי-רכב בעלי כושר עבירות בשטחים קשים ודרכים לא-סלולות.
יסוד הטקטיקה של לוחמת השריון הוא התמרון. כל צד מנסה "לתמרן" את הצד השני למצב נחות, במגמה לזכות ביתרונות טופוגרפיים, בהפתעה ובעמדות-קרב עדיפות. התורות של הלחימה נגד גייסות משוריינים התפתחו במקביל ללוחמת השריון - ככל ששוכלל הטנק, כן שוכללו אמצעי-הלחימה נגדו (נ"ט). כבר ב-1917, במלחמת העולם הראשונה, כאשר האנגלים והצרפתים החלו להפעיל טנקים, התרכזו הגרמנים בפיתוח נשק ותו"ל נגד טנקים (כדורי רובה חודרי שריון והפעלת תותחי-שדה בכינון ישיר ובאש שטוחת-מסלול). התחרות בין הטנק לבין נשק הנ"ט מתנהלת גם היום (מטען חלול/HEAT, מטען כפול/Tandem, ואף מטענים משולשים, כנגד שריון ריאקטיבי ומערכות הגנה אקטיביות, שהוזכרו כבר בהקשר למרכבה).
יתרונו של הטנק אינו אי-היכולת להשמידו, אלא בכך שהוא יכול לנוע ולהתקיים ב"סביבה הטבעית" של שדה-הקרב, מוגן מנק"ל ורסיסי פגזים, ושרק נשק מיוחד שנועד לכך מסוגל לפגוע בו או להשמידו. הכשלונות החלקיים שחיל השריון הישראלי בשלביה הראשונים של מתקפת-הפתע המצרית עם פתיחתה של מלחמת יום הכיפורים ב-1973 העלו לתקופה קצרה את הסברה, כי מציאותם של טילי נ"ט רבים בידי החי"ר תגביל בעתיד את כושרו של הטנק לתמרן ולשלוט בשדה-המערכה. אולם כבר עם סיכום תוצאותיה של המלחמה והסקת המסקנות התברר כי לא נפגמה יעילותו הקרבית של הטנק. כיום, כמו בעבר, נחשב השריון בכל צבאות העולם הגדולים להתגלמות העוצמה היבשתית. יש לזכור, עם זאת, כי עם התפתחות הטנקים מבחינת האמינות, המהירות, הטווח והחימוש, התפתחו וילכו ויתפתחו אמצעי-הנגד, כך שלצד שיפורים טכנולוגיים יש מקום לטכנולוגיות-נגד ופיתוח ב-תו"ל (תורת לחימה).
גם הופעת הנשק הגרעיני הטקטי והאסטרטגי העלתה לזמן-מה סברה משלה, לפיה הגיעה קיצו של הרק"מ. אולם לצד התפתחות נדרשת ומהירה בתו"ל של הלחימה הגרעינית ובכלל (כלומר, המאמץ למנוע התדרדרות של מלחמה קונוונציונלית מקומית למלחמה בלתי-קונוונציונלית בין-מעצמתית) התרחשה גם מחשבה בנושא המלחמה האטומית הטקטית, והוכח שאין כך הדבר. למעשה, במלחמה אטומית טקטית חייבים הגייסות להתפזר במרחב במהירות, כדי שלא יהיו "מטרה אטומית כדאית", ועם זאת עליהם להיות מסוגלים לחזור ולהתרכז במהירות וביעילות - בזמן ובמרחב - כדי להשיג הכרעה. הרק"מ הוא הכלי המתאים ביותר ללחימה שכזו, הודות לכושר עבירותו וניידותו, וכן הודות לכך שהטנק ושאר סוגי הרק"מ מעניקים את המחסה היעיל ביותר נגד הדף הפיצוץ האטומי ונגד הקרינה הרדיואקטיבית הנלווית לו, וגם נגד אמצעי-לחימה ביולוגיים וכימיים.
מכאן שניתן להסיק שעתיד לוחמת השריון (והטנק ביסודה) לא תיקַבע לפי התפתחות אמצעי-הנגד הטכניים, אלא על-פי התפתחות אמנות המלחמה בכללותה - האסטרטגיה. אמנם קיימת השפעת-גומלין בין הטכנולוגיה הצבאית לבין תורת המלחמה, אך הוכח לאורך כל ההיסטוריה הצבאית כי האסטרטגיה הטהורה קובעת את הדרישות, וכל הבחינות האחרות - כולל אמצעי הלחימה המצויים בשכבה הטכנו-טקטית הנמוכה ביותר - כפופות לה. הגורמים שיקבעו את התפתחות תורת המלחמה בעתיד יהיו תוצאה של הכרח "המעטים" לנהל מלחמה אופנסיבית (התקפית) נגד "הרבים" במגמה להשיג הכרעה מהירה, שכן דפנסיבה (מגננה) או מלחמת התשה משמעה שחיקת משאבים, שבהם היתרון אצל "הרבים".
המכשיר העיקרי לניהול מלחמה אופנסיבית כיום הוא העוצבה הניידת והמתמרנת. ייתכן שעוצבות העתיד תאפשרנה להתפשט על-פני מרחבי תמרון אופרטיביים ואסטרטגיים נוספים וגדולים יותר. אז יהיה קשה יותר להבקיע את קווי האויב ולחדור את עומק שטחיו, כיוון שזירות-הקרב תהיינה רוויות בגייסות, אמצעי גילוי ועוצמת אש. כאן המקור לאפשרות של שיתוק עתידי באמנות המלחמה, כפי שהיה בתחילת מלחמת העולם הראשונה. "הצלתה" של זו מקפאון תהיה מותנית בהחזרת כושר התמרון, וייתכן שרק כושר הניידות והתנועה דרך מרחבים בלתי-עבירים (כמו הרים, אגמים וביצות) יהוו פתרון. ייתכן גם שרק עוצבות שישלבו תנועה ותמרון באטמוספירה באמצעות כלי טיס, כפי שעושים זאת האמריקאים בצבאם מאז מלחמת וייטנאם, יצליחו לתמרן בשדה הקרב העתידי. בכל מקרה, עוצבות כאלו תמלאנה בעתיד את אותו תפקיד מסורתי באמנות המלחמה שמילאו בעבר עוצבות הפרשים, ושממלאות כיום העוצבות המשוריינות.
[עריכה] טקטיקה ואסטרטגייה של לוחמת שריון
[עריכה] הטנק וצוותו
ברובם המוחלט של הטנקים המודרניים ישנו צוות בן 4 לוחמים:
- המפקד (מט"ק) אחראי על תפקוד שאר אנשי הצוות, קשר, שילוב בכוח, בחירת המטרות והתוויית נתיב הנסיעה.
- התותחן אחראי לכיוון וירי בתותח, במקלע המקביל (המכונן בכיוון התותח) ולהפעלת הצריח.
- הטען/קשר אחראי לתחמוש ותפעול מערכות הירי והקשר בטנק (תותח, מרגמה, מקלעים ומדוכות עשן), וכן אחראי על העזרה הראשונה.
- הנהג נוהג בטנק ואחראי לתפעול מערכות התובה.
במספר טנקים, בעיקר מתוצרת סובייטית, שונה מספר אנשי הצוות: ה-T-28 בעל שלושת הצריחים (שניים מהם היו צריחי מקלעים) יועד ל-6 אנשי צוות, וטנקים כמו ה-T-80, T-72, T-64 ו-T-90 יועדו ל-3 אנשי צוות (כאשר את תפקיד הטען החליפה מערכת מכנית). בפועל, מסיבות טכניות וטקטיות שונות, הוכח כי שתי התצורות הנ"ל הן בעייתיות: במלחמת העולם השנייה התברר כי טנקים מרובי צריחים יוצרים "מלכודות" לפגזי האויב וממילא הם איטיים ופגיעים יותר בפני נשק נ"ט, ובמבצע שלום הגליל (1982), עת התקיימו קרבות שריון בין טנקי מרכבה ישראליים וטנקי T-72 סוריים, התברר כי חסרונו של איש צוות רביעי בטנק הסובייטי מהווה מגבלה משמעותית בפני מיצוי מלא של יכולותיו.
באשר לחימוש משני (מקלעים ומרגמה): בשל היותו של הטנק פלטפורמת לחימה כבדה, המסוגלת לשאת תחמושת רבה (להוציא תחמושת לתותח), טנקים מודרניים חמושים רובם ככולם גם במקלעים בינוניים (מא"ג 7.62 מ"מ) או כבדים (M2 בראונינג 0.5 אינץ', בעיקר לצורך דימוי ירי פגזים), ובמרגמה (60 מ"מ פנימית במרכבה). המקלעים משמשים כנשק נגד חי"ר יעיל ביותר, והמרגמה משמשת כנשק מסייע ושימושית למתארי לוחמה של שריון בשריון (שב"ש) ושריון מול חי"ר, מאפשרת ירי תלול-מסלול על אויב מוסתר, או ירי פצצות תאורה, פצצות עשן מבלי לגלות את הטנק היורה לאויב.
[עריכה] מבנה של כוחות שריון
טנקים בדרך-כלל אינם פועלים ביחידות. היחידה הבסיסית של חיל השריון היא המחלקה, שמורכבת מ-3 (בחיל השריון הישראלי) עד 5 טנקים, כאשר אחד מהם הוא טנק מפקד המחלקה (טנק מ"מ). הטנקים במחלקה פועלים במשולב תוך חיפוי וסיוע הדדיים: אחד או שניים מהם יתקדמו תוך חיפוי באש על-ידי האחרים, ייעצרו בעמדה מוגנת (ראה בהמשך על תנועה טקטית) ויחפו על הנותרים בהתקדמותם.
כוח שריון קטן יורכב ממספר מחלקות, כלומר פלוגה אחת או יותר, והמשימות שיוטלו עליו יהיו מורכבות בהתאם: בשיתוף עם חי"ר (בקיצור חרמ"ש - חי"ר משוריין), הכוח ינצל את ניידותו ועוצמת האש שברשותו כדי לתמרן את האויב ולחדור דרך נקודות תורפה במערך ההגנה שלו. כאן יבואו לידי ביטוי עוצמת המנוע, המזקו"ם והתותח: תוך שהוא מסוגל להסתובב ב-360 מעלות ואף להגביה או להנמיך, התותח מאפשר תנועה משולבת ומתואמת של כמה מחלקות והגנת הכוח מפני התקפה בכיוונים שונים. במיוחד חשובה היכולת להפעיל חימוש (הן תותח והן מקלעים) נגד מטרות חי"ר ושריון בכיוונים שונים תוך-כדי תנועה.
בפלוגת טנקים ישנן כ-3 (בחיל השריון הישראלי) עד 5 מחלקות, ובנוסף טנק מפקד פלוגה (מ"פ) וטנק סגן-מפקד פלוגה (סמ"פ), שתפקידו לסייע למפקד הפלוגה לתאם את הפעלת המחלקות. כך הלאה גם בגדוד ובחטיבת שריון. אוגדת שריון בדרך-כלל מוגדרת כעוצבה, כלומר יחידה אופרטיבית עצמאית, ולכן תכלול בדרך כלל חטיבת שריון אחת או יותר, אגד ארטילרי, חטיבת חי"ר, יחידת הנדסה קרבית וכוחות סיוע אחרים, שיסייעו לאוגדה ולחטיבותיה לבצע את משימותיה המבצעיות (אופרטיביות).
[עריכה] סיוע חי"ר ונ"ט
כפי שכבר נאמר, כאשר כוחות חי"ר ושריון נלחמות באופן שאיננו משולב, הם מצויים בנחיתות טקטית אפילו מול אויב חלש: טנקים ישראליים במלחמת יום הכיפורים נאלצו להיכנס לקרב ללא סיוע חי"ר, וספגו אבידות כבדות כתוצאה מהפעלת טילי נ"ט נגדם על-ידי החי"ר המצרי. רק סיוע חי"ר וארטילריה הצליח להפוך את הקערה על-פיה, ואפשר לאוגדות השריון הישראליות לעבור למתקפת-הנגד. זוהי דוגמה מצוינת שממחישה באופן הטוב ביותר את מה שהיה ידוע למעשה מאז מלחמת העולם השנייה: טנקים וחי"ר מצליחים רק כאשר הם נלחמים במשולב, תוך שימוש ביתרונות של כל כוח וחיפוי תוך מינימיזציה של החסרונות. בקרבות רבים מאז מלחמת העולם השנייה לא היה זה מחזה נדיר לראות חיילים מוסעים על-גבי הטנקים, מוכנים לקפוץ מהם ולהיכנס לקרב בכל רגע שיידרש. טנקים רבים מתוכננים במיוחד כדי לאפשר הסעת חי"ר בצורה כזו או אחרת: אם על-ידי הרחקת צינורות הפליטה ("אגזוז") מהמשטחים הישרים שמעל התובה, ואף תכנון פנים-הטנק (כפי שנעשה במרכבה הצה"לית) כך שיוכל להכיל חיילים מלבד ארבעת אנשי הצוות (במרכבה ניתן להחליף את מקומם של כל 8 פגזים בחייל אחד נוסף). כמו-כן, צריח הטנק בדרך-כלל אינו משוריין בכבדות, מכאן שהטנק פגיע בפני ירי ארטילרי תלול-מסלול והתקפות מהאוויר. לכן במהלך התקדמותם של כוחות שריון גדולים הם יקבלו סיוע גם מיחידות אנטי-ארטילריה ונ"מ.
[עריכה] פגיעות
פילוג מיגון השריון על-גבי הטנק איננו אחיד: בדרך-כלל החזית ממוגנת באופן רב יותר. לכן רצוי לשמור על הטנק שקדמתו תהיה מופנית לאויב בכל מקרה, ונסיגה תיעשה על-ידי נסיעה אחורנית.
נאמר כבר לגבי השריון הקל המותקן על-גבי הצריח וכיצד יש בכך להפוך את הטנק לפגיע ביותר בפני ירי תלול-מסלול. בנוסף, המזקו"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים - או בקיצור "זחל") חשוף מחוץ לתובה והוא מהווה למעשה נקודת תורפה קריטית של הטנק: הדרך הטובה ביותר לשתק טנק (פרט, כמובן, לפגיעה ישירה עם נשק נגד טנקים שישמיד אותו) היא על-ידי פגיעה בזחל. לאחר שטנק הפך לסטטי (ובעיקר אם הוא נעצר בשטח חשוף) יהיה קל מאוד להשמיד אותו. לכן מעל לזחל יורכבו פלטות שריון במטרה להסיט כדורי מקלעים כבדים או ליזום את פיצוץ הרש"ק החלול לפני שיפגע במערכת ההנעה. נקודות תורפה נוספות הן חטיבת הכוח של הטנק (המנוע) ואזור החיבור בין הצריח לתובה. בשל כל הסיבות הנ"ל ברור מדוע יש לשאוף לחתימה נמוכה ככל האפשר, ולתנועה שתחשוף רק את הצריח אל עבר האויב.
[עריכה] תנועה מבצעית
כוח טנקים ינוע במהלך מסעו אל החזית (או בכל מקרה שבו הוא אינו נתון תחת סכנה של נשק נ"ט) בטור או במספר טורים. הסיבות לכך הן רבות, ובהן תנאי הדרך (בדרך-כלל חול) או סכנת מוקשים (ואז הטנק המוביל יהיה מצויד באמצעי כלשהו לסילוק או פיצוץ מוקשים). בראש הכוח יהיה החוד, המורכב מפלוגה או מספר פלוגות, ומאחוריו ינוע שאר הכוח, ובראשו מפקד הכוח (מפקד החטיבה או האוגדה).
בהתקרבו אל החזית יתפצל הכוח בהדרגתיות ליחידות קטנות יותר, בהתאם לתוכנית המבצעית (לפי הדוקטרינה הסובייטית ללוחמת שריון, למשל, הטור העורפי יתפצל בהדרגתיות עד ליצירת קו מתקדם). בהתקרבם אל האויב, ינועו הטנקים תוך חיפוי הדדי ממסתור למסתור ובחתימה נמוכה ככל האפשר (מאחורי סוללות עפר שיחשפו רק את הצריח או פריסקופ). בשימוש בפגזים קינטיים חודרי-שריון (ח"ש), שהם בעלי מסלול שטוח כמעט, ניתן לירות בלי להגביה את התותח מעבר לאופק. בכל מקרה יימנעו הטנקים מלעבור על פסגת גבעה או מהמורות שונות מול האויב, כיוון שאז נחשף גחון הטנק, שבדרך-כלל איננו ממוגן (בצה"ל, עקב ריבוי מטעני גחון בלחימה בלבנון ובאינתיפאדת אל אקצה, הושם דגש על שיריון הגחון גם-כן).
טנקים יכנסו לקרב, בדרך-כלל, עם פגז בקנה מוכן לירי. לפי הדוקטרינה האמריקאית, הפגז הזה יהיה פגז ח"ש קינטי, כדי להקטין ככל האפשר את זמן התגובה כשהטנק ייתקל בטנקי-אויב. הפגז יירה גם במקרה של היתקלות בחי"ר או בכוח ממוכן, למרות שהוא לא אידאלי למקרה זה (בנוסף ישנם פגזי פלאשט נגד אדם, פגזים מעיכים נגד חי"ר ושריון קל, ופגזים בעלי רש"ק חלול לחדירת שריון).
בקו הגנתי, טנקים בדרך-כלל יהיו מחופרים כך שרק הצריח יבלוט מעל הקרקע, ולעתים גם יוצבו לפני צמחייה כדי להקשות על זיהויים. עם הגעתו של כוח אויב הטנקים יגיבו בירי מספר פגזים, ואז ייסוגו אחורנית (כשהם פונים אל פני האויב המתקדם) אל עמדה מחופרת בקו אחורי כדי להמשיך בקרב. בעמדה מחופרת גם תהיה הגנה כלשהי על גג הטנק, כדי לסייע בפיצוץ פגזי ארטילריה לפני פגיעתם.
[עריכה] לוחמת שריון בשטח עירוני
טנקים עשויים להיות מכריעים בלוחמה עירונית, בשל יכולתם להרוס קירות ומבנים ולירות במקלעים בינוניים וכבדים בכמה כיוונים בו-זמנית. עם זאת, טנקים הם פגיעים במיוחד בלוחמה מסוג זה: לחי"ר אויב קל מאוד להתגנב קרוב מאוד לטנק ולירות בו מאחור או מהאגפים, בנקודות התורפה העיקריות שלו. בנוסף, ירי מתוך קומות עליונות של מבנים מאפשר פגיעה בצריח או בגג התובה, היכן שהשריון הוא דק ביותר, וכך אפילו נשקים פרימיביים ביותר כמו בקבוקי תבערה יכולים לנטרל טנק. כמו-כן, לוחמה עירונית מתקיימת בדרך-כלל במסגרת עימות מוגבל (עמ"ג), ועל כן נמנעת מהטנק האפשרות לנצל את מלוא עוצמת האש שלו, מחשש לפגיעה באזרחים או ירי על "כוחותינו" (דו"צ).
[עריכה] איומים אוויריים
טנקים ורכבים משוריינים אחרים פגיעים במיוחד בפני התקפה אווירית מכמה סיבות, שבחלקן כבר צויינו: הם קלים ביותר לזיהוי (הן ויזואלית והן על ידי מכ"ם), בשל פלטות המתכת השטוחות מהן הם מורכבים; הם מייצרים חום רב, ולכן בולטים במיוחד גם בצפייה דרך מכשירי הדמאה תרמית; השריון בצריח ובגג התובה הוא בדרך כלל הדק ביותר, ולכן אלו נקודות התורפה העיקריות בפני ירי נ"ט מהאוויר (על-ידי מסוק קרב - מסק"ר, או מטוס קרב). לעתים די ברש"ק קטן יחסית, או אפילו בכדורי מקלע כבד כדי לחדור את השריון באזורים אלו. מספר מסוקי קרב תוכננו במיוחד לשם תקיפה של כוחות שריון (למשל אפאצ'י AH-64, הינד Mi-24).
יש כמה פתרונות לבעיה זו: האחת היא יצירת עליונות אווירית על ידי חיל האוויר - על פתרון זה מסתמכת ארצות הברית בפעולותיה הצבאיות ברחבי העולם. מדינות אחרות, שלהן אולי יכולת פחותה מזו של ארצות הברית לפרוש את הכוחות האוויריים שלהן (בין אם מדובר בחיל אוויר או בכוחות אוויריים של הצי) מעל לשמי המרחב האופרטיבי שבו פועלים כוחות השריון, מסתמכות על תותחי נ"מ או סוללות טק"א (לטווח קצר ובינוני) ניידים, המסוגלים להתקדם בקצב הטנקים.
[עריכה] אספקה וסיוע
כפי שהוזכר כבר, לוחמת שריון היא אינטנסיבית גם מבחינה לוגיסטית, ודורשת מכוחות לוגיסטיקה, אספקה, סיוע וטיפול מכני להתקדם עם העוצבות המשוריינות. הפעלת רק"מ בקרב דורשת מרכבים משוריינים יכולות תנועה ועבירות דומות כדי שיהיו מסוגלים לסייע להם תוך-כדי המערכה. אלו יתופעלו על ידי אנשי מקצוע (מכונאים וטכנאים) מזרועות הצבא הרלוונטיות (חיל חימוש וחיל תחזוקה), במטרה להחזיר לקרב במהירות וביעילות כלי-רק"ם שהושבתו כתוצאה מפגיעת אש אויב באופן המאפשר זאת. לעתים קרובות רכבי סיוע כאלו יורכבו על תובות זהות לאלו שמהן מורכבים הטנקים המסתערים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- היינץ גודריאן, !Achtung Panzer (ספר תאוריה על לוחמת שריון), 1937
- אלישיב שמשי, סערה באוקטובר (גדוד טנקים בחזית סיני, מלחמת יום הכיפורים), הוצאת משרד הבטחון
- אביגדור קהלני, עֹז 77 (גדוד טנקים ברמת-הגולן, מלחמת יום הכיפורים), הוצאת שוקן
- אורי בן ארי, נוע נוע! סוף. (אוטוביוגרפיה, מבצע קדש, גיבוש תורת השריון בצה"ל), הוצאת משהב"ט
- יותם גדות, הקרב על ההחלטה (גדוד טנקים במלחמת לבנון), הוצאת משהב"ט
- דניאל אשר, הפעלת כוח משוריין בהר, הוצאת מערכות (משרד הבטחון)
[עריכה] ראו גם
- טנק (היסטוריה, מבנה, סוגים); רכב קרבי משוריין (רק"מ)
- חיל שריון, חיל השריון הישראלי
- מלחמת בזק ("בליצקריג")
- טקטיקה של חי"ר, טקטיקה של פרשים
- תיאורטיקנים ומפקדי שריון:
- מייג'ור ג'נרל ג'ון פ. צ'. פולר (J.F.C. Fuller)
- בזיל ה. לידל הארט (B. H. Liddell Hart)
- גנרל אוברסט היינץ גודריאן (H. Guderian)
- פילד-מרשאל ארווין רומל (E. Rommel)
- מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב (G. C. Zhukov)
- ג'נרל ג'ורג' ס. פטון (G. S. Patton)
- אלוף משה ("מוסא") פלד
- אלוף ישראל טל
[עריכה] קישורים חיצוניים
- Field Manual 17-15 - Tank Platoon, מדריך שדה של הצבא האמריקאי, באתר GlobalSecurity.org
- סקירת טנקים בשירות צה"ל, פורום צבא ובטחון באתר פרש
- סקירת מערכות מיגון אקטיביות, פורום צבא ובטחון באתר פרש
 |
טנק |
|
ערכי משנה: היסטוריה של הטנקים | מבנה הטנק | סוגי טנקים | דגמי טנקים עיקריים (לפי ארצות) ראו גם: טנקים של צה"ל | חיל השריון של צה"ל | חיל שריון | לוחמת שריון | רכב קרבי משוריין | רקטה נגד טנקים | טיל נ"ט דגמים נבחרים: סימן 1 | רנו FT | שרמן | T-34 | פאנצר | צנטוריון | T-55 | פטון | מרכבה |
|
| אמנות המלחמה | |
|---|---|
| אמנות המלחמה: | טקטיקה · מבצעיות (אופרטיבה) · אסטרטגיה · דוקטרינה צבאית · תורת לחימה |
| מושגי יסוד: | יסוד התנועה · יסוד האש · קרב · מלחמה |
| תיאורטיקנים: | סון דזה · קרל פון קלאוזביץ · אלפרד גראף פון שליפן · בזיל ה. לידל הארט |
| טקטיקה | |
|
מערכים צבאיים בעת העתיקה - מערך ריבוע · פלנקס · טסטודו · אימפי אדמה חרוכה · איגוף · בלימה · גרילה · דיכוי הגנה אווירית · הטעייה · המנעה אווירית · הסוואה · הסתערות · הפרד ומשול · הצנחה · חיפוי · טרור · לוחמה בשטח בנוי · לוחמה פסיכולוגית · מארב · מכה מקדימה · מלחמת בזק · מפת מבצע · מצור · ריכוז מאמץ · תנועת מלקחיים טקטיקה של פרשים · חי"ר · שריון · ארטילריה · לחימה אווירית · לחימה ימית |
|
| אסטרטגיה לאורך ההיסטוריה | |
| הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית · הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית וההלניסטית · הטקטיקה והאסטרטגיה הרומית · הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בימי הביניים · הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בעת החדשה · הטקטיקה והאסטרטגיה במאה ה-20 | |
קטגוריות: טנקים | שריון | טקטיקה צבאית | אסטרטגיה | היסטוריה צבאית | צבא
