סנגל

רפובליקת סנגל (בצרפתית: République du Sénégal) היא מדינה השוכנת במערב אפריקה, וגובלת עם האוקיינוס האטלנטי במערב, מאוריטניה בצפון, מאלי במזרח, גינאה וגיניאה ביסאו בדרום. גמביה נמצאת כמובלעת בסנגל ונכנסת כ-300 ק"מ לתוך הארץ.
סנגל קיבלה את עצמאותה מצרפת ב-1960, ולאורך שנות קיומה שרר בה משטר יציב, ובניגוד לרבות ממדינות אפריקה לא אירעו בה הפיכות צבאיות, סכסוכים אתניים או מלחמות אזרחים. כיום מהווה סנגל מודל של דמוקרטיה רב-מפלגתית באפריקה.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של סנגל

האיסלם, הדת השולטת בסנגל, הגיעה לאזור לראשונה במאה ה-11. מתוך הממלכות המקומיות, אימפרית ג'ולוף במאה ה-14 הייתה החזקה ביותר. כוחות אירופאיים אחדים נאבקו על השליטה באזור מהמאה ה-15 והלאה, עד שנקבעה בעלות צרפת על אזור סנגל, שהפך לנקודת מסחר עבדים חשובה.

דקר הייתה לבירת המושבה הצרפתית של מערב אפריקה הצרפתית ב-1902. בינואר התמזגו 1959 סנגל וסודאן הצרפתית ליצירת "פדרצית מאלי", שקיבלה עצמאות ב-20 ביוני, 1960, על-פי הסכם שנחתם עם צרפת באפריל 1960. בעקבות הקשיים הפוליטים הפנימיים הפדרציה התפרקה ב-20 באוגוסט 1960. סנגל וסודאן הצרפתית (ששינתה את שמה לרפובליקת מאלי) הכריזו על עצמאותן בנפרד.

[עריכה] עצמאות

לאופולד סנגור, אחד המנהיגים הבולטים באפריקה הפוסט-קולוניאלית, נבחר לנשיאה הראשון של סנגל בספטמבר 1960, ושלט במדינה במשותף עם ראש הממשלה מַמָדוּ דִייַה. בדצמבר 1962 ניסה דייה לערוך הפיכה, שנכשלה ללא שפיכות דמים. הוא נאסר ונחקקה חוקה חדשה שהעצימה מאוד את כוחו של הנשיא.

ב-1980 פרש סנגור מן החיים הפוליטיים מרצונו, והשלטון עבר באופן מסודר ליורשו עבדו דיוף. בעשורים הבאים ידעה המדינה לעתים מהומות רחוב, סכסוכי גבול וגם מרד של בדלנים בחבל הקסמאנס בדרום-מערב, שפרץ ב-1982 ונמשך בהיקף מצומצם עד היום. עם כל זאת, נשמרה בה באופן יחסי היציבות השלטונית, והמחויבות לדמוקרטיה ולזכויות הפרט הלכה והעמיקה, בעידודו של דיוף.

סנגל חברה לגמביה ליצירת הקונפדרציה של סנגמביה ב-1982. האינטגרציה של שתי המדינות מעולם לא בוצעה והאיחוד התפרק ב-1989.

בשנת 2000 עברה המדינה מהפך שלטוני דמוקרטי כאשר ראש האופוזיציה הוותיק עבדוליי ואד ניצח בבחירות את דיוף, ולראשונה איבדה המפלגה הסוציאליסטית את שלטונה במדינה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של סנגל

נשיא סנגל עבדוליי ואד בחברת נשיא ברזיל לולה דה סילבה

בראש הרשות המבצעת בסנגל עומד נשיא שנבחר בבחירות ישירות. מאז תיקון שהוכנס לחוק שנת 2000, הנשיא נבחר לתקופה של חמש שנים, ומוגבל לשתי כהונות. הנשיא ממנה את ראש הממשלה ואת מושלי המחוזות, ומרכז בידיו סמכויות רבות. הרשות המחוקקת היא האסיפה הלאומית, שמורכבת מבית אחד בן 120 חברים. המחוקקים נבחרים בשיטת בחירות מעורבת - גם במחוזות בחירה (שכל אחד שולח מספר נציגים) וגם ברשימה ארצית.
סנגל היא בין המדינות המעטות באפריקה שמעולם לא אירעה בה מלחמת אזרחים או הפיכה צבאית, והיא עברה באופן חלק ממשטר ריכוזי למשטר דמוקרטי רב-מפלגתי.[1]
בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2000, אחרי כ-40 שנות שלטון של "המפלגה הסוציאליסטית של סנגל", הפסיד מנהיגה והנשיא המכהן אז עבדו דיוף (Abdou Diouf) לנשיא הנוכחי עבדוליי ואד (Abdoulaye Wade), מן המפלגה הדמוקרטית הסנגלית, שהיה ראש האופוזיציה במשך 25 שנה והפסיד לדיוף בשלוש מערכות בחירות. ואד נאלץ להקים ממשלת קואליציה עם המפלגה הסוציאליסטית ששלטה אז באסיפה הלאומית, אך כעבור שנה הושלם המהפך כאשר בבחירות 2001 לאסיפה הלאומית נחלה המפלגה הדמוקרטית נצחון סוחף. מפלגת השלטון דוגלת במדיניות ליברלית.
בפברואר 2007 נבחר ואד בסיבוב אחד וברוב של 56% לכהונה שנייה. (כהונתו הקודמת נמשכה שבע השנים, כיוון שהחוק שקיצר את כהונת הנשיא נחקק במהלכה).

[עריכה] הסכסוך בקסמאנס

באזור הקסאמנס (Casamance), הרצועה בדרום-מערב סנגל שבין גמביה לגינאה ביסאו, מתקיימת מאז 1982 לוחמה בלתי רציפה בין הממשלה לבין כוחות בדלניים. המורדים, בני הקבוצה האתנית ג'וֹלה, טוענים לקיפוח מצד הוולוף, שהם הקבוצה הדומיננטית במדינה. נוסף על ההבדלים האתניים, גם המורשת הקולוניאלית הבריטית והפורטוגלית הקיימת בקסאמנס מפרידה בין האזור לשאר המדינה.
על אף הסכם שלום שנחתם ב-2004 עם חלק מארגוני המורדים,[2] נמשכות התקריות האלימות בחבל.[3]

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת סנגל

סנגל היא מדינה חקלאית ענייה, ללא אוצרות טבע משמעותיים, ושיעור אבטלה גבוה המוערך ב-48%.

החקלאות מעסיקה כ-77% מן העובדים אך תורמת רק 18.3% מן התוצר. באזורים הצפוניים היא תלוייה מאוד בכמות הגשמים. הגידולים העיקריים הם בוטנים, כותנה, תירס דוחן, ירקות ומשק חי - בעיקר בקר וחזירים. כן מפותח ענף הדייג.

ענפי התעשייה העיקריים הם עיבוד מזון (בפרט עיבוד דגים), כריית פוספטים וייצור דשנים כימיים, זיקוק נפט (מנפט גולמי מיובא) וכן בניית ספינות ותיקונן. מוצרי הייבוא העיקריים הם מזון ומשקאות, טובין ודלק.

סנגל משמשת כתחנת מעבר בסחר עם שכנותיה החסרות מוצא לים, מה שמהווה מקור הכנסה נוסף.

המטבע בסנגל הוא הפרנק-CFA, המטבע המשותף ל-14 מדינות במערב ובמרכז אפריקה, ברובן מושבות צרפתיות לשעבר. ערכו של במטבע קבוע לעומת האירו בשער של 655.957 פרנקים לאירו אחד. פיחות יזום של 50% בערך הפרנק-CFA נעשה ב-1994 במסגרת תוכנית כלכלית שאפתנית, שגם הפחיתה את מעורבות הממשלה בקביעת המחירים במשק ואת הסובסידיות. בעשר השנים שלאחר מכן נרשמה צמיחה שנתית של 5% במשק.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של סנגל

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של סנגל

ילדים חוגגים את מארדי גרא על רקע המסגד החדש בדקר, בירת סנגל

אוכלוסיית סנגל מונה כ-11 מיליון תושבים, מהם כ-70% חיים באזורים הכפריים.

כמעט כל התושבים הם ממוצא אפריקאי, וכמו מרבית מדינות מערב אפריקה, האוכלוסייה מורכבת מקבוצות אתניות שונות המדברות בשפות שונות. הקבוצה הגדולה ביותר היא הוולוף, שמונה כ-43% מהאוכלוסייה. אחריה בגודלן באות הקבוצות האתניות פוּלה (24%) סֶרֶר (14.7%) ג'וֹלה, מנדינקה, סונינקה וקבוצות אחרות. כאחוז אחד מן האוכלוסייה הם ממוצא אירופי, בעיקר צרפתי, וכן יש מיעוטים קטן של ויטנאמים, מהתקופה הקולוניאלית, לבנונים, מאוריטנים ויוצאי כף ורדה.

השפה הרשמית היא צרפתית, לצדה מוכרות עוד 11 שפות מקומיות בעלות מעמד רשמי, וקיימות בסך הכול 36 שפות מדוברות במדינה[4]. רוב התושבים משתמשים בשפות ילידיות, ושפת הוולוף היא השפה העיקרית לצרכי תקשורת בין דוברי שפות שונות. הערבית משמשת לצרכי דת וחינוך בבתי הספר הקוראניים.

אסלאם היא הדת העיקרית בסנגל, ומאמינה מונים לפי הערכות שונות 92% עד 94% מן האוכלוסייה, ושאר הסנגלים הם נוצרים (בעיקר קתולים) או אנימיסטים. מרבית המוסלמים במדינה משתייכים למסדרים סוּפיים שונים.