כל נדרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כל נדרי היא הכרזה על ביטול נדריו ושבועותיו של אדם, הנאמרת לפני תפילת ערבית של ערב יום כיפור. מקורה וזמן חיבורה של התפילה אינם ידועים, אך מעריכים שנתחברה בתקופת הגאונים, והיא נאמרת בארמית, שפת הדיבור של רבים מהיהודים בתקופה זו. התפילה מוזכרת בתלמוד. בשל זמן אמירתה של התפילה, עם כניסת יום כיפור, ובשל הלחן המרטיט שלה, היא אחת התפילות הידועות, ונחשבת בציבור לאחת החשובות.

[עריכה] המחלוקת בעניין כל נדרי

תפילת כל נדרי, כפשוטה מתירה את כל הנדרים והשבועות שנדר כל אדם בקהל במשך השנה האחרונה (ועדיין לא קויימו), ויש הסוברים שאף משחררת אותו מכל הנדרים שינדור בשנה הנפתחת. יש לציין כי מדובר אך ורק על נדרים ושבועות שנודר אדם כלפי אלוהים, ולא על נדרים שנודר האדם כלפי אדם אחר, נדרים והתחייבויות שבין אדם לחברו אינם מותרים על ידי תפילה זו. אף על פי שנראה שאין ערך הלכתי-משפטי להתרת נדר זו, אין זה מפתיע שעצם אמירתה הייתה שנויה במחלוקת, החל מימיה הראשונים. לדוגמה, רב עמרם גאון כתב עליה "מנהג שטות הוא", למרות שכלל אותה בסידורו. אחד החששות היה, שהציבור הרחב עשוי להבין את התפילה כפשוטה ולזלזל בנדריו. עם זאת במרוצת הזמן התקבלה התפילה כמעט בכל קהילות ישראל, והיא התקבלה בהלכה, גם בשולחן ערוך וגם על ידי הרמ"א.

בפולמוס היהודי - נוצרי הואשמו היהודים תכופות כי לנדריהם אין ערך בשל הצהרת "כל נדרי". לטענה זו הייתה השפעה חזקה באירופה, והיא אחת מהסיבות לקביעת שבועת היהודים בארצות רבות באירופה, שבועה מיוחדת ומשפילה שנאלצו יהודים להשבע כאשר התברר עניין משפטי בינם לבין לא-יהודים. התשובה הרגילה היתה, שהתפילה באה לבטל רק נדרים שבין אדם למקום, ולא נדרים שבין אדם לחברו.

טענות אלה מצד הנוצרים הביאו לכך שאחד התיקונים הראשונים של אנשי הרפורמה במאה ה-19 היה ויתור על אמירת תפילה זו. בגרמניה היה מקובל לשיר את המזמור "שיר המעלות ממעמקים" מתהילים, בגרמנית, בלחן המסורתי של כל נדרי. בסידורו של אברהם גייגר הוחלפה התפילה בנוסח אחר. עם זאת ידועה תשובתו של הרב ליאו בק מנהיג הקהילה הליברלית של יהדות גרמניה בתקופה שלפני השואה, לשאלה היכן הוא נוהג להתפלל ביום כיפור, כי הוא נוהג להתפלל בבית כנסת שבו זמרת האופרה פאולה לינדברג שרה כל נדרי. כיום מקובלת תפילת כל נדרי בכל בתי הכנסת הלא אורתודוקסיים.

[עריכה] שינויים והבדלי גרסאות

הגרסה העתיקה ביותר של התפילה שנמצאת בידנו היא בסידורו של רב עמרם גאון. גרסה זו, שנאמרת עד היום בנוסח איטליה, היא בעברית. כאמור, רוב העדות מתפללות בנוסח הארמי. ייתכן שנוסח זה הוא הנוסח המקורי, כפי שנאמר בבבל.

הנוסח המקורי של התפילה מתייחס לנדרים שננדרו בשנה שחלפה, "מיום כיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה". רבנו תם החליף את הנוסח להתייחסות לנדרים לעתיד לבוא, "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו", כנראה כדי להתמודד עם הקושי שבהתרה הגורפת, לכאורה, של הנדרים. שינוי זה התקבל בקהילות אשכנז, אבל לא בקהילות ספרד, ומקובל גם הנוסח המאחד את שניהם.

את ההכרזה הפותחת את התפילה, "על דעת המקום ועל דעת הקהל ... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים" הנהיג מאיר מרוטנברג.

[עריכה] מהלך התפילה

בערב יום כיפור מתכנס הציבור (בקרבו על פי רוב אנשים רבים שלא פוקדים את בית הכנסת באורח קבע) לבית הכנסת. הגברים מתעטפים בטליתות (שלא כמו באף תפילת ערבית אחרת בשנה). יש המקפידים להתחיל את התפילה מעט לפני השקיעה, מפני שלפי ההלכה לא מתירים נדרים בשבתות ובימים טובים. ברם ברוב הקהילות הספרדיות ממתינים בכוונה עד הלילה כדי שיתאספו כמה שיותר אנשים לבית הכנסת, ומסתמכים על ההלכה המתירה להתיר נדרים בשבת ובחג לצורך השבת או החג.

לאחר אמירת הפיוטים "לך אלי תשוקתי" ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" (אצל הספרדים) או "תפילה זכה" (אצל האשכנזים), פותחים את הארון ומוציאם את ספרי התורה ומניחים אותם על בימת שליח הציבור. יש מן הספרדים שלא נוהגים להוליך את ספרי התורה לבימה, אלא מוציאים אותם מן היכל ועומדים איתם לידו עד לסיום התפילה.

הטקסט של כל נדרי על פי המנהג הספרדי הקדום המקובל בחלק מקהילות הספרדים, בעיקר באירופה. נוסח כמעט זהה התקבל גם בתכלאל (הבלדי):

	בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל את (נוסח אחר:עם) העבריינין. כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקונסי, די נדרנא ודי אשתבענא ודי נדינא ודי חרמנא ודי אסרנא על נפשתנא. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום. (יש מוסיפים, בעיקר בקהילות הבלקאן ותורכיה, ופחות במערב אירופה: ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום.) נדרנא לא נדרי, ושבוענא לא שבועי, ונידויינא לא נדויי, וחרמנא לא חרמי, ואסרנא לא אסרי. כלהון אתחרטנא בהון. יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

נוסח ספרדי אחר, המכיל גם עבר וגם עתיד, המקובל יותר בקהילות הספרדיות של המזרח:

	בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל את העבריינין. כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקונסי, די נדרנא ודי ננדר, ודי אשתבענא ודי נשתבע, ודי נדינא ודי ננדי, ודי חרמנא ודי נחרים, ודי אסרנא על נפשתנא ודי נאסר. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום, ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום. נדרנא לא נדרי, ושבוענא לא שבועי, ונידויינא לא נדויי, וחרמנא לא חרמי, ואסרנא לא אסרי. כלהון אתחרטנא בהון. יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

יש להעיר כי הספרדים מקפידים להגות את הכף במילה "כל נדרי" כקמץ רחב ולא כקמץ קטן (כאילו כתוב "כַּל נדרי"), הגייה זו מתועדת בסידורים בכתבי יד מספרד עצמה והשתמרה עד לימינו.

הטקסט של כל נדרי על פי האשכנזים:

	על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקונסי וכנויי, דנדרנא ודאשתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכלהון איחרטנא בהון. כלהון יהון שרן. שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירן ולא קימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי, ושבועתנא לא שבועות.

נוסח כל נדרים העברי לפי מנהג איטליה ורומניא:

	בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת כל הקהל הקדוש הזה אנחנו מתירין להתפלל את העברינין. כל נדרים, ואסרים, והקדשות, וחרמים, ושבועות, וקיומים. שנדרנו, ושאסרנו, ושהקדשנו, ושהחרמנו, ושנשבענו, ושקימנו, ושקבלנו על נפשותנו בשבועה. מיום צום הכיפורים שעבר עד יום צום הכיפורים הזה הבא עלינו לשלום, בכולם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים. אם נדר נדרנו - אין כאן נדר. אם איסר אסרנו - אין כאן איסר. אם הקדש הקדשנו - אין כאן הקדש. אם חרם החרמנו - אין כאן חרם. אם שבועה נשבענו - אין כאן שבועה. אם קיום קיימנו - אין כאן קיום. בטל הנדר מעיקרו. בטל האיסור מעיקרו. בטל ההקדש מעיקרו. בטל החרם מעיקרו. בטלה השבועה מעיקרה. בטל הקיום מעיקרו. אין כאן לא נדר, ולא איסר, ולא הקדש, ולא חרם, ולא שבועה, ולא קיום. יש כאן סליחה ומחילה וכפרה על כל עוונותינו. ככתוב: ונסלח לכל עדת ישראל ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה.

הסיבה להיתר להתפלל עם העבריינים בתחילת כל נדרי היא שביום כיפור זכאי כל אדם להיות חלק מקהל ישראל, גם אלו שעברו עבירות כלפי המקום או כלפי אנשים אחרים.

נהוג לחזור על קטע זה שלוש פעמים (כנהוג גם בטקסי התרת נדרים ושבועות).

לאחר "כל נדרי" מתחילה תפילת ערבית של יום כיפור.