לואי אלתוסר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי פייר אלתוסר (בצרפתית: Louis Pierre Althusser) (16 באוקטובר 1918 – 22 באוקטובר 1990), פילוסוף מרקסיסט צרפתי.
אלתוסר נולד באלג'יר ולמד באקול נורמל סופרייר שבפריז, שם הפך לאחר שנים למורה נערץ לפילוסופיה. אלתוסר היה דמות אקדמית בולטת בקרב המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, ואחד התיאורטיקנים המרקסיסטיים החשובים של המאה ה-20. בהגותו קרא תיגר על החשיבה המרקסיסטית האורתודוקסית, ושינה את הנחות היסוד שלה לגבי חברה, היסטוריה, אידאולוגיה, מדינה והסובייקט. אלתוסר נחשב לאחד התורמים המרכזיים למהפך הסטרוקטורליסטי שאירע בהגות הצרפתית בשנות ה-60, יחד עם קלוד לוי-שטראוס, ז'אק לאקאן ומישל פוקו, כתגובת נגד לאופנה האקזיסטנציאליסטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] שנים ראשונות
אלתוסר כתב שתי ביוגרפיות, L'Avenir dure longtemps (העתיד נמשך זמן רב) ו"העובדות". מסמכים אלו מספקים את מירב הידע על חייו.
אלתוסר נולד באלג'יר הצרפתית בעיר בירמנדראיס (Birmendreïs). הוא נקרא על שם דודו שנהרג במלחמת העולם הראשונה. לאחר מות אביו, עבר עם אמו ואחותו הצעירה למרסיי, שם עברו עליו שאר שנות ילדותו. ב-1937 הצטרף לתנועת הנוער הקתולית. הוא הצטיין בלימודיו והתקבל למוסד היוקרתי אקול נורמל סופרייר (ENS) שברחוב אולם שבפריז. הוא גוייס לצבא במלחמת העולם השנייה, ולאחר נפילת צרפת נכלא במחנה אסירי מלחמה גרמני. שם פגש את ז'אק מרטן (Martin) והחל מעברו אל הקומוניזם. הוא נותר במחנה במשך שארית המלחמה, שלא כמו מרבית חבריו, שברחו בכדי לחזור ולהילחם – דבר שייסר אותו אחר-כך.
[עריכה] בריאותו
לאחר המלחמה יכול היה אלתוסר להשתתף סוף-סוף בקורסי האקול נורמל סופרייר. ואולם, בשל בריאותו הרופפת, נפשית וגופנית, קיבל טיפול חשמלי (electroconvulsive therapy) ב-1947. מתקופה זו ואילך סבל אלתוסר ממחלות נפש תקופתיות, עד סוף ימיו. בית הספר גילה התחשבות במצבו, והותיר לו לגור בגפו במרפאה של המוסד. אלתוסר חי עשורים רבים בתוך ה-ENS, למעט תקופות אישפוז.
[עריכה] לאחר מלחמת העולם
בשנת 1946 פגש אלתוסר את הלן ריטמן (Hélène Rytman), מהפכנית ממוצא יהודי-לטבי, שהייתה מבוגרת ממנו בשמונה שנים. מאז הייתה הלן לבת לווייתו של אלתוסר עד שזה רצח אותה בשנת 1980.
אלתוסר הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית (CPF) ב-1948, בתקופה בה אינטלקטואלים דוגמת מרלו-פונטי החלו לאבד את אמונם במפלגה. באותה שנה עבר אלתוסר את מבחני ה-agrégation (מבחנים לקבלת משרת הוראה במערכת החינוך הציבורית בצרפת) בפילוסופיה, עם דִּיסֶרְטַצְיָה על הגל, דבר שאפשר לו להפוך למדריך באקול נורמל סופרייר. בין תלמידיו הרבים הנחה אלתוסר גם את הפילוסופים מישל פוקו ואלן בדאיו, ואת הפסיכואנליטיקן הלקאניאני ז'אק-אלן מילר.
לאחר הקונגרס המפלגתי העשרים ב-1956, מנהיג ברית-המועצות, ניקיטה חרושצ'וב החל להוקיע את משטרו של סטלין. עבור מרקסיסטים רבים, כולל התיאורטיקן המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית רוג'ר גרודי (Garaudy), פרוש הדבר היה איחוי השורשים ההומניסטיים של המחשבה המרקסיסטית, כמו למשל ב"תיאורית הניכור". אלתוסר, אם זאת, התנגד למגמה זו והזדהה, גם אם בזהירות, עם הקו הביקורתי של המפלגה הקומוניסטית הסינית.
בחודשים מאי-יוני 1968, כשפריז התחולל מרד הסטודנטים, היה אלתוסר בטיפול בשל אפיזודה דכאונית, בקליניקה באזור פריז, ללא תקשורת עם החוץ. מאוחר יותר, למרות המעורבות של רבים מתלמידיו באורעות, בחר לאמץ את הקו הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, שתארה את הסטודנטים כקורבנות של שמאלנות "ילדותית", ואת האירועים כ"התקוממות אידאולוגית של המוני הנוער המחונך". כתוצאה מכך תקפו את אלתוסר לא מעט תומכים שלו בעבר. כתוצאה מהביקורת, תיקן כמה מעמדותיו, בטענה שכתביו המוקדמים כללו טעויות. בעבודותיו המאוחרות שינה באופן ניכר את כתיבתו.
[עריכה] שנות השמונים
ב16 בנובמבר 1980 חנק אלתוסר למוות את אשתו. לפני כן היה שרוי מזה זמן בחוסר יציבות נפשית. על נסיבות המקרה ישנם עדיין ויכוחים, כשחלק טוענים שמדובר המעשה מכוון, ואילו אחרים רואים בו תאונה. אלתוסר טען שאינו זוכר במדויק את האירוע. מאחר והיה לבד עם אשתו בעת ההתרחשות, קשה להגיע למסקנות חותכות. אלתוסר אובחן כסובל מאחריות מופחתת, ולכן לא נשפט, אלא אושפז במקום זאת בבית החולים הפסיכיאטרי סנט-אן. הוא נותר באשפוז עד 1983. לאחר שחרורו עבר לגור בצפון פריז וחי בהתבודדות כשהוא ממעט לפגוש אנשים ואיננו עובד עוד, למעט על הביוגרפיה שלו. הוא נפטר מהתקף לב ב-22 באוקטובר 1990 בגיל 72.
[עריכה] הגותו
מבין עבודותיו המוקדמות של אלתוסר, לקרוא את הקפיטל, שכתב יחד עם כמה מתלמידיו (בינם אטיין בליבר [Balibar] ז'אק רנסייר [Ranciere] ופייר משרה [Macherey]), זכה להצלחה ולהשפעה רבה; הספר הנו קריאה פילוסופית חדשה של ספרו של קרל מרקס, הקפיטל. המחקר בוחן את מעמדה הפילוסופי של התאוריה המרקסיסטית כ"ביקורת הכלכלה הפוליטית". השפעת הספר על התאוריה המרקסיסטית הושוותה להשפעת "החזרה לפרויד" של ז'אק לאקאן על התאוריה פסיכואנליטית. לאלתוסר היו קשרים מורכבים עם הפסיכואנליטיקן המחונן לאקאן, והשפעתו ניכרת בכתביו.
כמה מהעמדות התאורטיות של אלתוסר השפיעו מאוד על המחשבה המרקסיסטית, אף כי לעתים הגזים אלתוסר במכוון את טיעוניו בכדי לעורר מחלוקות וויכוחים. במאמרו "על מרקס הצעיר" משתמש אלתוסר במושג השאול מפילוסוף המדע גסטון בשלאר, כשהוא מאתר "שבר אפיסטמולוגי" רחב בין הכתיבה ה"הגליאנית והפוירבכית" של מרקס המוקדם ובין הטקסטים המרקסיסטיים המאוחרים יותר שלו. מאמרו של אלתוסר מרקסיזם והומניזם הנו הצהרה נוקבת על האנטי-הומניזם שמצוי בתאוריה המרקסיסטית, וגינוי הניסיונות של מרקסיסטים שונים לקדם מושגים כגון "הפוטנציאל האנושי" או "יצורים-טיפוסיים" (Species-being), כפיתוחים של האידאולוגיה ה"הומניסטית" הבורגנית. מאמרו סתירות והיקבעות-יתר שואל את המונח היקבעות-יתר מהפסיכואנליזה, בכדי להחליף את מושג ה"סתירה" במודל מורכב יותר של מצבים פוליטיים רבי-פנים (מושג שלו זיקה לתפיסת ההגמוניה שפיתח התיאורטיקן המרקסיסט אנטוניו גראמשי [1891-1937]).
אלתוסר מוכר, כמו-כן, כתיאורטיקן של מושג האידאולוגיה, ובה עוסק מאמרו הידוע ביותר, אידאולוגיה ומנגנוני מדינה אידיאולגיים: הערות לקראת מחקר. המאמר מבנה את מושג האידאולוגיה, שגם הוא פיתוח של תאוריית ההגמוניה של גראמשי; ואולם, בעוד שהגמוניה נקבעת כל כולה, בסופו של דבר, בידי כוחות פוליטיים, אידאולוגיה כמודל תאורטי נובעת גם ממושג ה"לא מודע" הפרוידיאני וממושג "שלב המראה" הלקאניאני, והיא מתארת את המבנים והמערכות שמאפשרים לנו לאחוז במושג של "עצמי" בעל משמעות ומובן. עבור אלתוסר, מבנים (structures) הנם מה שמפעיל דיכוי אך מה שהוא בלתי נמנע - אי אפשר לחמוק מהאידאולוגיה; לא להיות מוכפף (subjected) לאידאולוגיה. ההבחנה בין אידאולוגיה ומדע או פילוסופיה אינה כה חדה ומובחנת, משום שגם הם נוטלים חלק בהפעלתה.
[עריכה] השבר האפיסטמולוגי
השבר האפיסטמולוגי עליו דן אלתוסר אינו אירוע כרונולוגי, אלא תהליך. אין בו ניצחון מובטח אלא מאבק מתמיד נגד אידאולוגיה: "לאידאולוגיה אין כל היסטוריה", הוא טוען.
אלתוסר טען שהתאוריה המרקסיסטית לא הובנה באופן בסיסי ולא הוערכה כראוי. במשנתו גינה בחריפות מספר פרשנויות של כתביו של מרקס - היסטוריציזם, אידאליזם, אקונומיזם - בטענה שהן נכשלו בכך שלא הבינו שעם "מדע ההיסטוריה" שלו, ההיסטוריה המטריאליסטית, כונן מרקס עמדה מהפכנית באשר לשינוי חברתי. טעויות אלו נבעו, לדעת אלתוסר, מההנחה שכל גוף העבודה של מרקס ניתן להבנה כמכלול קוהרנטי.
[עריכה] מספריו
על האידאולוגיה, מצרפתית: אריאלה אזולאי, תל אביב: הוצאת רסלינג, 2003.
- Althusser, Louis. Lenin and Philosophy and Other Essays. (גרסה מקוונת, אנגלית)
- Philosophy and the Spontaneous Philosophy of the Scientists.
- For Marx. (גרסה מקוונת, אנגלית)
- Reading Capital (with Étienne Balibar, Pierre Macherey, etc.). (גרסה מקוונת, אנגלית)
- The Spectre of Hegel: Early Writings.
- Essays in Self-Criticism. (Online version)
- Philosophy and the Spontaneous Philosophy of the Scientists. (Onlive version)
- Machiavelli and Us.
- Politics and History. (Online version)
[עריכה] לקריאה נוספת
דותן, אייל, "קול קורא במדבר: אינטרפלציה, אידאולוגיה ומקריות", בתוך: תאוריה וביקורת מס. 22, אביב 2003, עמ' 9-34.
[עריכה] קישורים חיצוניים
http://samvak.tripod.com/althusser.html (על מושג האינטרפלציה של אלתוסר - באנגלית)
http://www.marxists.org/reference/archive/althusser/index.htm
