מאנגה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאנגה (מנגה) היא אמנות הקומיקס היפנית. המאנגה התפתחה במקביל לקומיקס המערבי, אך שונה ממנו הן במאפיינים גראפיים, עלילתיים ומבניים והן בתרבות הסובבת את התעשייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
"מאנגה" הוא ביטוי יפני (漫画 או まんが) שמשמעותו "רצועת קומיקס". המשמעות המילולית של הביטוי: "תמונה מגוחכת". הוא מורכב משתי מלים: "גא" (画) - "תמונה" או "תגליף", ו"מאן" (漫) - "מגוחך". את השם "מאנגה" טבע הגלף קאטסושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai) (1760-1849), בהעניקו שם זה לסדרת קריקטורות פופולרית שלו. צייר מאנגה קרוי "מאנגאקה" (mangaka).
את השם "מאנגה" טבע הגלף קאטסושיקה הוקוסאי ... בהעניקו שם זה לסדרת קריקטורות פופולרית שלו
שמות-העצם היפנים חסרי מין דקדוקי. בערך זה בחרנו להתייחס למאנגה כאל מילה ממין נקבה, משום שהיא מסתיימת בתנועת A, תכונה האופיינית למלים נקביות בעברית. בשפות אחרות המוסכמות עשויות להיות שונות. בצרפתית, למשל, המאנגה נחשבת בדרך כלל למילה ממין זכר. בערך זה בחרנו להשתמש בצורת הריבוי: מאנגות. איננו יודעים מה צורת הריבוי היפנית. לשם השוואה בערך המקביל בוויקיפדיה הצרפתית המילה מאנגה משמשת הן כצורת יחיד והן כצורת רבים.
למרות שבשביל היפנים המילה "מאנגה" מסמלת קומיקס לכל דבר, העולם החיצוני אימץ את המילה ככינוי לקומיקס היפני בלבד.
[עריכה] כיוון הקריאה
כיוון הקריאה של המאנגה היפנית מימין לשמאל ומלמעלה למטה. המאנגה מורכבת בדרך כלל ממסגרות שאינן שוות בממדיהן.
כיוון הקריאה של המאנגה היפנית מימין לשמאל ומלמעלה למטה. המאנגה מורכבת בדרך כלל ממסגרות שאינן שוות בממדיהן. כשמתרגמים מאנגות לשפות שכיוון הכתיבה שלהן משמאל לימין עולה השאלה: האם להחליף רק את המלל או גם לשנות את סדר המסגרות כך שיתאים לכיוון קריאה שמאל-ימין? יש הוצאות שלא מסתפקות בהחלפת המלל, אלא גם הופכות את כיוון זרימת האיורים. אם הדבר מתבצע על ידי היפוך פשוט של המאנגה, עלולות להיגרם שגיאות חמורות, למשל: אדם ימני שהופך שמאלי, מכה ללב שמאבדת את עוקצה, וכו'. התקורה הכספית הכרוכה בתיקון יסודי יותר של כיוון זרימת המאנגה אינה משתלמת בדרך כלל. לכן בשנים האחרונות מאמצות רוב ההוצאות האירופיות של מאנגות מתורגמות את כיוון הקריאה המקורי ללא שינוי. אולם גם למדיניות הזו יש מחיר: אובדן חלק מציבור הקוראים הפוטנציאליים, שכן קוראים מבוגרים יותר מתקשים בדרך כלל להתרגל לכיוון הזרימה המבלבל ומוותרים על קריאת המאנגה.
[עריכה] תפוצה
שוק חוברות הקומיקס ביפן עצום ממדים, וגדול במידה רבה מהשווקים המקבילים באירופה או בארצות הברית. לפי הערכות כ-50% מהיפנים קוראים לפחות חוברת מאנגה אחת בשבוע. מחירן הזול של חוברות אלה ביפן תורם לפופולריות שלהן. לשם השוואה, עלות חוברת מאנגה טיפוסית ביפן נמוכה ממחצית עלות חוברת דומה בצרפת (נכון לשנת 2006). גם מחוץ ליפן זוכות המאנגות לפופולריות אדירה. ברחבי העולם נמכרו למעלה מ-250 מליון עותקים של סדרת המאנגה Dragon Ball, בהשוואה לכ-200 מליון עותקים בלבד של סדרת הקומיקס הצרפתית, טינטין (נכון לשנת 2006).
[עריכה] תולדות המאנגה
[עריכה] בדרך למאנגה המודרנית והשפעות ראשיות עליה
קדמו למאנגה האמאקימונו (emakimono) - מגילות מאוירות המגוללות סיפור בעזרת שילוב של מלל ואיורים. מגילות אלה החלו להופיע בתקופת הנארה (Nara) כחיקוי למגילות דומות שהיו מקובלות בסין. החל מאמצע המאה ה-12 החלו המגילות היפניות להיבדל משמעותית בסגנונן ממקבילותיהן הסיניות. המגילות היפניות מתאפיינות במשקל רב שניתן לציורים על חשבון המלל. עליונות הציור על המלל היא גם כיום אחד המאפיינים החשובים ביותר של המאנגה.
מאוחר יותר, בתקופת האדו (Edo) החלו להתפרסם ספרים נטולי מלל ובהם רק תגליפי עץ. ספרים אלו נקראו "ספרי התבוננות" בניגוד ל"ספרי קריאה".
אולם ההשפעה הגדולה ביותר על המאנגה המודרנית היא רצועת הקומיקס האמריקנית. המאנגה המודרנית עוצבה, למעשה, בצלם רצועות אלה. בחצי הראשון של המאה העשרים החלו להופיע בעיתונות היומית ביפן מגוון סדרות קומיקס המחקות את אחיותיהן מעברו השני של האוקינוס האטלנטי. תחת הכיבוש האמריקני שלאחר תום מלחה"ע השנייה, היו המאנגאקים נתונים יותר מאי פעם להשפעת רצועות הקומיקס האמריקאיות, שתורגמו והופצו בעיתונות היומית היפנית.
ההשפעה הגדולה ביותר על המאנגה המודרנית היא רצועת הקומיקס האמריקנית
[עריכה] אוסאמו טזוקה והולדת המאנגה המודרנית
אחד המאנגאקים הללו, שהושפע רבות מוולט דיסני, חולל מהפכה בסוגה זו, והיה למעשה לאבי המאנגה של ימינו: אוסאמו טזוקה (Osamu Tezuka). עד בוא טזוקה, היו המאנגות מעוצבות כהצגת תיאטרון: הדמויות היו מתוארות באותו "מרחק" מהקורא בכל המסגרות והיו מוצבות במרכז התמונה כשהן עומדות. טזוקה היה הראשון שתיאר תנועה בקומיקס היפני. עבודותיו היו דומות יותר לסרט קולנוע מאשר להצגת תיאטרון. לשם המחשת התנועה, השתמש טזוקה באמצעים גרפיים כגון עקבות-תנועה או שימוש במילות רעש ("בום", "ווושש", וכד') שליוו את כל התנועות. אולם המהפך האמיתי שחולל היה בהשתמשו במסגרת כבעדשת מצלמה. הוא נטל לעצמו את החופש לשנות את מיקום "מצלמה" זאת ממסגרת למסגרת, ולמקם את הדמויות שלו באזורים שונים של המסגרת, לאו דווקא במרכזה.
טזוקה ביקש להתנסות בסוגים שונים של מאנגה. תוך כדי כך הוא גם המציא כמה סוגים חדשים. בינואר 1963 עלתה לשידור בטלוויזיה היפנית סדרת ההנפשה המקורית הראשונה. טזוקה הפיק אותה, והיא הייתה מבוססת על אחת מעבודותיו הידועה במערב כ"אסטרו, הרובוט הקטן". עד שנות השישים היו ילדים קהל היעד העיקרי של המאנגות. בשנות השישים היה טזוקה אחד המאנגאקים שהחלו ליצור מאנגות למבוגרים. מאנגות אלה טיפלו בנושאים "רציניים" יותר ועלילותיהן היו מורכבות יותר.
טזוקה נודע בחוש ההומור שלו, ברגישותו האנושית, בעמדותיו האנטי-צבאיות ובחשש שעלה מעבודותיו מפני השתלטות הטכנולוגיה על החברה. בשנת 1985 הוענק לטזוקה אוסאמו פרס התרבות של טוקיו. ארבע שנים לאחר מכן הלך לעולמו. שנה לאחר מותו הקדיש לו המוזיאון לאמנות מודרנית בטוקיו תערוכה. אירוע זה ציין את הצטרפותה "הרשמית" של המאנגה לקאנון התרבות היפני.
[עריכה] תעשיות קרובות ומוצרים נלווים
כיום המאנגה עוסקת בכל נושא העולה על הדעת והיא נקראת על ידי קוראים מכל שכבות החברה ובני כל הגילאים. למעלה משליש מהפרסומים ביפן הם חוברות מאנגה, האחראיות ליותר מרבע מההכנסות מכלל הפרסומים. המאנגה מקיימת יחסי גומלין סימביוטיים עם אומנות סרטי ההנפשה ומשחקי וידיאו: סרטים\משחקים רבים נוצרים בהשפעת מאנגות (סרטים כאלו נקראים "אנימה קומיקוסו" - כלומר קומיקס מונפש - או בפשטות "אנימה"), ולהיפך. כפועל יוצא של הפופולריות של המאנגה, התפתחה לצד המאנגה תעשייה שלמה של מוצרים נלווים: בובות, מחברות, לוחות-שנה ומחזיקי-מפתחות כמו גם ספרי אמנות וביקורת. כנסים וירידים שונים המוקדשים למאנגה מתקיימים מדי שנה בכל רחבי העולם.
[עריכה] היכן מתפרסמות המאנגות?
המאנגות ביפן מתפרסמות בדרך כלל בכתבי עת המוקדשים לכך. קצב יציאת כתבי העת הללו ומספר העמודים בכל מהדורה משתנים מכתב עת אחד למשנהו: חלקם מתפרסמים פעם בשבוע; אחרים פעם במספר חודשים. ישנם שבועוני מאנגה החובקים בדרך קבע 400 דף. בגיליון אחד מתפרסמות בדרך כלל מספר סדרות מאנגה, כל אחת מהן מתפרסת בדרך כלל על פני עשרים עמודים. לעתים צבע הרקע של הנייר - לרוב נייר ממוחזר - משתנה על-מנת שניתן יהיה להבדיל בקלות בין הסדרות השונות. רק עמודים ספורים בכל גיליון, אם בכלל, מודפסים בצבע, השאר בשחור-לבן.
[עריכה] המאפיינים החזותיים של המאנגה
אחד המאפיינים החזותיים הבולטים ביותר של המאנגה הוא העיניים הגדולות של הדמויות, גם של אלו האמורות להיות ממוצא אוריינטלי. העיניים הגדולות מקלות אולי על המאנגאקים לבטא את רגשות הדמויות. ואמנם לעתים קרובות יש לדמויות הבעות מוחצנות באופן מוגזם. זאת בניגוד לקוד ההתנהגות המקובל ביפן, המחייב קור רוח ואיפוק. למעשה, רוב הדמויות בעלות מאפיינים מערביים מובהקים: דמויות ג'ינג'יות, או כאלה בעלות עיניים כחולות אושיער בלונדיני הם מאפיינים שכיחים של דמויות מאנגה, אפילו אם הן אמורות להיות ממוצא אוריינטלי. קל יותר להבדיל בין שתי דמויות כאשר צבע שיערה של אחת מהן צהוב וצבע שיער השנייה שחור, מאשר בין שתי דמויות שצבע השיער של שתיהן שחור. עם זאת יש הרואים בתופעה זו ביטוי של כמיהה למערב. חלק מהמאנגאקים בוחרים לשוות לכל דמויותיהם חזות יפנית מובהקת.
המאנגות מרבות להשתמש במוסכמות גראפיות לשם תיאור המצב הרגשי או הגופני של הדמויות. אובדן הכרה, למשל, מתואר על ידי זוג צלבים המחליפים את עיגולי העיניים. במאנגה City Hunter, למשל, (המוכרת במערב גם כ"ניקי לארסון"), זעמה של הדמות הראשית מובע באמצעות הופעתו של קרדום עצום שאותו היא מנחיתה כביכול על ראשו של מושא הכעס שלה. המעבר החד מהרציני למשעשע גם הוא מאפיין בולט של המאנגה.
מילות צליל ורעש מלוות תדיר את התנועות, הפעולות והמחשבות של הדמויות. השפה היפנית עשירה מאוד במילים מסוג זה, כמו גם במלים דומות המתארות תופעות שאינן מלוות בהכרח בצליל אופייני. חיוך, למשל, מלווה בדרך כלל בכיתוב "ניקו ניקו", דממה מתוארת על ידי הכיתוב "שין", נצנוץ מלווה בכיתוב "פיקה פיקה", וכד'.
המבנה הצורני של המאנגה דינאמי: מסגרות משנות את ממדיהן וצורתן בהתאם לאיור שהן מכילות, לפעמים דמויות או קטעי איור יוצאים במכוון מהמסגרת. לא נדיר, שהרכיבים הגראפיים המרכיבים את המאנגה שייכים לעולם שבו פועלות הדמויות. לדוגמה במאנגה Rough הדמויות אוספות מהקרקע בועות-שיח ש"נפלו" ארצה.
לא נדיר, שהרכיבים הגראפיים המרכיבים את המאנגה שייכים לעולם שבו פועלות הדמויות
[עריכה] סוגי המאנגה
כתבי העת של מאנגה מיועדים בדרך כלל לקבוצת גיל מוגדרת ולמין מסוים:
- קודומו (Kodomo, 子供): לילדים צעירים
- שונן (Shonen, 少年): לילדים או לנערים מתבגרים
- שוג'ו (Shojo, 少女): לילדות או לנערות מתבגרות
- סיינן (Seinen, 青年): לגברים צעירים
- ג'וסיי (Josei, 女性): לנשים צעירות
- סייג'ין (Seijin, 成人): לגברים
- רדיסו (Redisu, レディース): לנשים
מקובל להבחין גם בין תכנים טיפוסיים:
- שיטיי (Shitei): מאנגה הומוריסטית לכל הגילאים.
- יונקומה (Yonkoma, 四コマ): מאנגה בארבע מסגרות (כמו רצועת הקומיקס האמריקנית). בדרך כלל הומוריסטית.
- גקיגה (Gekiga, 劇画): מאנגה דרמטית משנות ה-60 עד שנות ה-70.
- אקקי (Ecchi וביפנית: Ｈ או エッチ): מאנגה אירוטית (ארוטיקה "קלה").
- הנטאי (Hentai, 変態): מאנגה פורנוגרפית הטרוסקסואלית.
- מואה (Moe, 萌え): מאנגה המוקדשת לרגש מסוים כלפי אדם מסוים.
- סווירי (Suiri, 推理): פרשיות רצח ובילוש.
- ג'ידאימונו]] (時代物): עלילה היסטורית.
- שוג'ו-איי (少女愛): סיפור אהבה לסבי.
- יורי (Yuri, 百合): ארוטיקה לסבית לגברים.
- שונן-איי (Shonen-ai, 少年愛): סיפור אהבה בין גברים.
- יאוי (Yahoi, やおい): הומוארוטיקה לנשים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של המוציא לאור של ספרי לימוד מאנגה (אנגלית)
- כיצד לצייר מנגה (אנגלית)
- לוח ציור אנימה ומנגה (עברית)
- למאגר מנגות בעברית (חלק מפורטל אנימה קיים מאגר מנגות בעברית להורדה + פורום מנגה)
- פורום מנגה ואנימה, באתר תפוז אנשים
- איילת אלוני, עיניים פקוחות לרווחה - מאנגה ואנימה, באתר שדים מתחת לכיור
- סרטוני לימוד ציור מאנגה
קטגוריות: מאנגה | אמנות | יפן: תרבות
