סוזוקי מוטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סוזוקי מוטור (Suzuki Motor Co., Ltd) היא חברה יפנית לייצור אופנועים, מכוניות ומוצרים נוספים. החברה הוקמה בשנת 1909 על ידי מישיו סוזוקי בהמאמאטסו, שיזוקה, יפן, וייצרה בתחילת דרכה מכונות אריגה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 שנות השישים 1.2 שנות השבעים 1.3 שנות השמונים 1.4 שנות התשעים ואילך 2 מכוניות הקיי 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

בארבעים שנותיה הראשונות ייצרה סוזוקי מוצרים תעשיתיים בתחום האריגה. ב-1920 הפכה החברה לציבורית. שמה המוקדם היה 'סוזוקי לום' (לום מלשון אריגה באנגלית) וב-1954 הוא הוחלף לסוזוקי מוטור, לאחר שנתיים של הצלחה בייצור אופניים ממונעות שכונו על ידי החברה 'פאואר פרי'. מספר שנים לאחר מכן הופרדו עסקי האריגה מעסקי המנועים והפכו לחברה עצמאית.

[עריכה] שנות השישים

ב-1955 התקדמה החברה לייצור אופנוע ראשון עם מנוע 125 סמ"ק שכונה 'קולדה'. עוד באותה שנה התחיל ייצור של מכונית זעירה בשם סוזולייט שהייתה בעלת מנוע שתי פעימות בנפח 360 סמ"ק. מספר שנים לאחר מכן שווקה גם גרסת טנדר לסוזולייט. ב-1960 כבר הוצג אופנוע 'קולדה' דו צילינדרי, דו פעימתי בנפח 250 סמ"ק והספק של כ-20 כוח סוס.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 נכנסה סוזוקי לתחום המירוצים וב-1962 זכתה לראשונה במירוץ אופנועים בינלאומי באי מאן בקטגוריית 50 סמ"ק. היא גם הצליחה לזכות באליפות עולם במירוצי הגרנד פרי בקטגוריה זו. עם ההצלחה נפתחו סוכנויות משנה לשיווק במקומות שונים בעולם ולראשונה בארצות הברית. אופנוע שזכה להצלחה יחסית בארצות הברית הוא ה-K15 שהיה אופנוע שטח 2 פעימות בנפח 80 סמ"ק.

בשנת 1967 התחילה סוזוקי לייצר מכונית מיקרו בשם 'פרונטה', המונעת בהנעה אחורית עם מנוע אחורי של 360 סמ"ק. אורכה של המכונית כשלוש מטרים. בגירסת היצוא הוצעו גם מנועים מוגדלים ל-450 סמ"ק. באותן שנים שווקו מספר דגמים נוספים בעלי בסיס דומה כדוגמת טנדר ומיקרו-ואן. כל הדגמים הבסיסיים הונעו על ידי מנועי ה-360 סמ"ק שהיו מנועי שלושה צילינדרים, שתי פעימות, מקוררי אוויר ובעלי הספק של כ-30 כוחות סוס.

[עריכה] שנות השבעים

ב-1970 התחילה סוזוקי לייצר רכב שטח זעיר בעל הינע לארבע הגלגלים המכונה ג'ימיני. דגם זה השתמש במנוע ה-360 סמ"ק, אך שאר המרכיבים נלקחו מרכב של יצרן שהפסיק פעילותו בשם הופסטאר.

בסוף שנות ה-60 התחילה סוזוקי בייצור אופנועים בעלי נפח מנוע גדול יותר. הראשון הוא ה-T500 עם מנוע 500 סמ"ק דו צילינדרי, דו פעימתי ו-46 כ"ס. ב-1971 הציגה החברה את האופנוע הגדול ביותר שלה, ה-GT750 בעל מנוע שלושה צילינדרים בשורה, עם 67 כ"ס, אך עדיין עם שתי פעימות. בדומה לדגמים דומים של המתחרים היפנים באותן שנים, גם דגם זה סבל מכוח מנוע חזק ומתפרץ במקביל לשילדה ומיתלים רכים שלא התאימו לכוח המנוע.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 יוצרו גרסאות המשך לפרונטה עם מנועים וממדים מוגדלים. במקביל, הוצעו גם מנועי ארבע פעימות בנפחים של 500 עד 970 סמ"ק וחלק מן המנועים אף היו מקוררי מים. בשווקי הייצוא כונו לעתים דגמים אלו בשם LS או SS. בדור הרביעי שכונה לעתים 'אלטו' ויוצר החל מ-1979 הוצגו מנועים בקידמת המכונית עם מעבר להנעת גלגלים קדמית.

ב-1974 הוצג אופנוע ה-RE5 שהונע לראשונה על ידי מנוע שאינו מבוסס על מחזור שתי הפעימות. אך הוא גם לא היה מנוע 4 פעימות, אלא מנוע סיבובי המוכר כמנוע ונקל והתבסס על מנוע הונקל של חברת NSU. סוזוקי היא הראשונה שניסתה להציע מנוע ונקל באופנוע סדרתי, אך הנסיון לא צלח וייצור האופנוע נפסק תוך שנתיים. ייתכן שזה נבע מההחלטה האסטרטגית של החברה להיכנס לתחום 4 הפעימות, כשב-1976 הוצגה לראשונה סדרת אופנועי ה-GS שמלווה את סוזוקי עד ימינו. אלו היו ראשוני אופנועי ארבע הפעימות בעלי מנועי ארבע צילינדרים בשורה. הדגמים הראשונים היו בנפח 400 ו-750 סמ"ק, ושנה לאחר מכן הוצג דגם ה-1000 סמ"ק הראשון, GS1000. שוק אופנועי 4 הפעימות הגדולים כבר נשלט אז על ידי הונדה וקוואסקי, ובאופן טבעי דגמי סוזוקי לא קיבלו את הבכורה בקבוצתם, אך מצד שני הם לא היו גרועים משמעותית ממתחריהם.

ב-1976 זכתה סוזוקי לראשונה באליפות גרנד פרי בקטגוריה הבכירה בנפח 500 סמ"ק עם הרוכב בארי שין. בעונה זו זכו רוכבי סוזוקי בתשע מתוך עשר המקומות הראשונים. בשנים הבאות זכתה סוזוקי בשלוש אליפויות נוספות שהפכו בשנות ה-80 וה-90 לנדירות יותר עבורה. בקטגוריית השטח קצרה סוזוקי הצלחה במירוצי המוטוקרוס העולמי והשיגה מספר אליפויות יצרן ורוכב בסוף שנות ה-70.

[עריכה] שנות השמונים

ב-1982, בדומה לשאר החברות היפניות גם סוזוקי הציגה אופנוע עם מגדש טורבו. היה זה ה-XN85 בעל מנוע 4 צילינדרים בשורה בנפח של 650 סמ"ק. הספק המנוע היה 85 כוחות סוס שהיוו כ-15 אחוז תוספת בהשוואה למנוע הרגיל, אך גם אופנוע טורבו זה יוצר רק שנים ספורות, כנראה בגלל אופי מנוע הטורבו שלא נמצא מתאים לאופנועים.

ב-1983 התחיל ייצור הסוויפט עם מנוע בנפח ליטר וממדים של מכונית מיני שהייתה גדולה מרוב דגמי המיקרו האחרים של היצרן. דגם זה כוון בראש ובראשונה לשווקי הייצוא, בעוד דגמי המיקרו כוונו לשוק היפני בו חוקי הרישוי נתנו הקלות למכוניות קטנות.

ב-1985 הוצג ה-GSX-R750. דגם זה נחשב לאבי אופנועי הספורט הסדרתיים המוכרים עד ימינו. מבחינה טכנולוגית, כל מאפייני הדגם כבר נראו באופנועי מירוץ של אותה תקופה, אך לראשונה הם הוצגו באופנוע סדרתי. שילדת אלומיניום, פיירינג מלא (החיפוי הפלסטי) ומשקל קל של 179 ק"ג למול הספק של 106 כ"ס, סיפקו לרוכב תכונות של אופנוע מסלול במקביל לאמינות ונוחות יחסיים של אופנוע סדרתי. האופנוע נחל הצלחה גדולה במכירות.

ב-1988 הוצג רכב הכביש שטח 'ויטארה'. זה היה רכב קטן ממדים בעל הנעה לארבעת הגלגלים שהציע במקביל ליכולת השטח אבזור והתנהגות של מכונית נוסעים. בניגוד לרכבי שטח קודמים שהצטיינו בשטח אך היו בעלי התנהגות ונוחות גרועות בכביש, הוצג כאן שילוב בין שתי העולמות ובממדים קטנים מהרגיל של גודל פיזי ומנוע 1600 סמ"ק. הצלחתו של הדגם הביאה במידה רבה ליצירתה של קטגוריה שלמה של רכבי כביש שטח המיועדים לספק למשתמש נוחות גבוהה בכביש עם יכולת שטח.

[עריכה] שנות התשעים ואילך

בשנות ה-90 של המאה ה-20 פנתה סוזוקי לייצור רכבים גדולים יותר. ב-1995 הוצג הבלנו, בתצורת סדאן ומנוע 1600 סמ"ק וב-1998 הוצג הגרנד-ויטארה שהמשיך את הקו של הויטארה, אך בממדים גדולים יותר ומנועי 2000 סמ"ק.

ב-1996 הוצג דור חדש לשושלת ה-GSX-R750. לאחר שנים של שימוש במנועים מקוררי אוויר ושמן, החליטה סוזוקי ליישר קו עם המתחרים ולהשתמש במנוע מקורר מים. גם מבנה השילדה שאפיין את הדגמים הקודמים בהקיפו את המנוע מלמעלה הפך לעריסה כפולה סטנדרטית שהקיפה את המנוע מצידיו.

בשנת 2001 הציגה סוזוקי גרסה גדולה יותר של הגרנד-ויטארה עם מנוע 2700 סמ"ק מטיפוס V6. שנה לאחר מכן הוצג דגם הליאנה עם מנועי 1600 סמ"ק והחליף את הבלנו. בשנת 2006 הוצגו גרנד-ויטארה וסוויפט חדשים.

ב-1999 הוצג אופנוע ה-היאבוסה בעל מנוע 1300 סמ"ק והספק של 175 כ"ס שהפכו אותו למהיר בעולם עם מהירות סופית של כמעט 300 קמ"ש. האופנוע ששקל 215 ק"ג לא היה ספורטיבי קיצוני אך עוצב בצורה אווירודינמית במיוחד כדי להשיג את המהירות הגבוהה. ב-2003 הוצג הבורגמן 650 שהיה קטנוע גדול ממדים. עד שנת 2007 זה עדיין היה הקטנוע בעל נפח המנוע הגדול ביותר שהוצג אי פעם. בנוסף למנוע דו צילינדרי והספק של 54 כ"ס, הוצעה בבורגמן לראשונה בקטנוע תיבת הילוכים אוטומטית עם אפשרות לקביעת הילוך ידנית בדומה לתיבות העברה מסוג 'טיפטרוניק' במכוניות.

[עריכה] מכוניות הקיי

סוזוקי התמחתה בכל שנותיה בייצור מכוניות זעירות. קבוצת מכוניות אלו מכונה ביפנית קייג'ידושה (שמשמעותו רכב קל) ובאנגלית נהוג לכנות את מכוניות הקבוצה קייקארס. מאפייני מכוניות אלו מוכתבים על ידי תקנות רישוי יפניות הנותנות הקלות באגרות רישוי, מיסוי, תנועה וחנייה ברחבי יפן.

התקנות הוצגו לראשונה ב-1949 לאחר מלחמת העולם השנייה כדי לקדם ייצור מכוניות זולות וברבות השנים הפכו לרלוונטיות בנסיון לטפל בצפיפות הגדולה בערים. התקנות הראשונות הגבילו את אורך המכונית ל-2.8 מטר ומנוע 150 סמ"ק, אך במהרה עודכנה ההגבלה ל-360 סמ"ק. הסוזולייט, הפרונטה ודגמים נוספים היו כולן מכוניות קיי.

עם השנים הועלו הספים השונים והתקנות הנוכחיות מ-1998 מגבילות לנפח של 660 סמ"ק, אורך של 3.39 מטר והספק מירבי של 64 כ"ס. כיום, דגם האלטו ודגמים נוספים של סוזוקי המשווקים בלעדית ביפן עומדים בתקנות אלו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• דף הבית הבינלאומי של סוזוקי

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סוזוקי