סוכה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במבנה ארעי המשמש לקיום מצוות ביהדות. לערך העוסק במסכת בשם זה, ראו מסכת סוכה.
סוכה ביהדות, היא מבנה ארעי הבנוי על פי כללים הלכתיים מוגדרים, אליו מועברות פעולות המגורים העיקריות, בעיקר האכילה והשינה, למשך שבעת ימי חג הסוכות. הסוכה מכונה "צילא דמהמנותא" (=צל האמונה, השכינה) בספר הזוהר.
תוכן עניינים |
[עריכה] גדריה של הסוכה
בהלכה נאמרו דינים שונים לגבי תהליך הבנייה, גודל הסוכה, מספר הדפנות, חומרי הבניה ועוד, אולם החלק העיקרי בסוכה, שרוב ההלכות דנות בו, הוא הקירוי המכונה סכך, מלשון סיכוך והסתרה מן השמש.[1]. חלק מהלכות הסוכה נגזר מכך ובכללם הצורך לבנותה תחת כיפת השמים ולא תחת עצם כלשהו, הצורך לבנותה עמידה בפני רוח מצויה, והצורך לבנותה באופן ש"צילתה מרובה מחמתה", כלומר שלמעלה מ 50% משטח הרצפה מוצל, כאשר השמש בנקודה הגבוהה. באופן כללי עיקר הלכות הסוכה נאמרו בנוגע לסכך ולא לדפנות. כך למשל הסכך חייב להיות דוקא מן הצומח, תלוש מן הקרקע ואינו מקבל טומאה.
[עריכה] דיני הסכך
סכך הסוכה חייב להיות מחומר צמחי תלוש, שאינו מקבל טומאה[2]. (באופן כללי, כלי עץ אינם מקבלים טומאה כל עוד אין להם "בית קיבול", או שהם מיוחדים לישיבה או שכיבה). בתור גזירה, אסרו חז"ל לסכך בכל כלי שפעם היה מקבל טומאה, אף אם כבר איבד תכונה זו[3], וכן אסרו להשתמש בסכך שמשיר את עליו לתוך הסוכה, או שריחו רע.
כמות הסכך הנדרשת היא מעל מחצית שטח התקרה, כדי שתהיה "צלתה מרובה מחמתה". אין גבול עליון לכמות הסכך המותרת, וכלשון המשנה: "אף על פי שאין הכוכבים הנראים מתוכה - כשרה". עם זאת, רבנו תם הבין מתוך דברי הגמרא, שסכך שעבה כל כך שהגשם אינו יכול לחדור דרכו - פסול. הבנתו זו לא הייתה מוסכמת על כל הראשונים, ובעוד האשכנזים נוהגים להקפיד על דרישה זו, מרבית הפוסקים הספרדים לא ראו בה חובה.
סכך פסול במרכז הסכך, פוסל את הסוכה אם שטחו 4 טפחים. שטח ריק ללא כל סיכוך פוסל את הסוכה ב3 טפחים. אפשר לסכך בסכך פסול מצד הסוכה, (ליד הדפנות) אם שטחו קטן מ4 אמות, כיוון שרואים את הדופן כאילו היא עקומה ומגיעה עד תחילת מקום הסכך הכשר, ובלבד שלא יאכל ויישן מתחת לסכך הפסול. (דופן עקומה)
[עריכה] דיני מבנה הסוכה
גודלה המינימלי של הסוכה הוא ריבוע של שבעה טפחים וגובהה עשרה טפחים. הגובה המקסימלי הוא 20 אמות (שכן מבנה מעל גובה זה איננו מוגדר עוד מבנה ארעי), אך לאורכה ולרוחבה אין הגבלה. באופן מפתיע, סוכה עשויה להיות כשרה כאשר יש לה שתי דפנות שלמות מחוברות ודופן שלישית סמלית, הגדולה במעט יותר מטפח[4]. בשם הגאון הגאון מוילנה נכתב שבמילה "סכה" רמוזים סוגי הדפנות הכשרות. "ס" - סוכה בעלת ארבע דפנות. "כ" - סוכה בעלת שלוש דפנות. ו"ה" סוכה בעלת שתי דפנות ודופן שלישית שיותר מטפח[5].
הדפנות יכולות להיות עשויות מכל חומר, ואפילו מבעל חיים קשור, או מאדם[6]. פוסקי זמננו דנו בשאלה האם מחיצות שקופות כשרות אף הן. הדפנות יכולות אף להיות פרוצות במספר רב של פתחים וחלונות, כל עוד "פרוץ מרובה על העומד", ובלבד שהפרצה לא תהיה רחבה יותר מעשרה טפחים.[7]. יתר על כן, הדופנות אינן חייבות להגיע עד לסכך - די בכך שהם מגיעות לגובה עשרה טפחים.
הגבלה נוספת היא שעל הדפנות להיות חזקות מספיק בכדי "שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד[8]", הלכה זו הינה בעייתית ביותר לנוכח המנהג הנפוץ, בו דפנות הסוכה עשויות מיריעות, המורכבות על שלד עץ או מתכת. לכאורה, ניתן היה לפתור בעיה זו על ידי מתיחה וקשירה הדוקה של היריעה, אך פוסקי ההלכה כתבו שאין לעשות כן, מחשש שהקשר ינתק בלא שבעל הסוכה ישים לב.
פתרון לבעיה זו מוצע בשולחן ערוך, והוא לארוג בתוך היריעה קנים במרווח הפחות משלושה טפחים, וכך, אף עם הריעה תנוע באמצע, הדופן תחשב כאחידה מדין לבוד. בשנים האחרונות, נפוצות "רצועות לבוד" המתבססות על עיקרון זה - סביב הסוכה נמתחות רצועות, אשר המרווח ביניהם הוא פחות משלושה טפחים. הרצועות מגיעות עד לגובה עשרה טפחים, ובכך מכשירות את הדופן.
הסוכה איננה חייבת להיות מחוברת לקרקע ואפשר לבנות אותה על גבי עגלה, ספינה או גמל[9]. וכיום נפוץ מימוש הלכה זו אצל חסידי חב"ד בעשיית סוכות ניידות על גבי מכוניות.
[עריכה] מצוותיה
[עריכה] בניית הסוכה
נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל בקיום מצווה ראשונה מיד לאחר יום כיפור שהוא יום כפרת העוונות. המצווה בחג הסוכות היא לגור בסוכה ממש ולעשות בה את כל הפעולות השגרתיות שנעשות כל השנה בבית: לאכול, לשבת, ללמוד ואף לישון, כל שבעת ימי החג, זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר או ענני הכבוד שסוככו עליהם לאחר יציאתם ממצרים. ('תשבו כעין תדורו'). הסוכה אינה צריכה להבנות דווקא לשם מצוות סוכה, וכל סוכה שהוקמה לצל - כשרה.
[עריכה] אכילה ושינה
מצווה לאכול ולשתות בסוכה, ואסור לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה, אך אכילה מועטה (אכילת ארעי) מותרת. אך שינה מחוץ לסוכה נאסרה בין שינה ארוכה ובין שינה קצרה, היות ואפשר להימשך משינה קצרה לשינה ארוכה. בפועל, רבים מהאוכלים בסוכה אינם ישנים בה, היות והשינה בסוכה מחוץ לבית גורמת להם צער, והמצטער פטור מן הסוכה.
[עריכה] נוי סוכה
את הסוכה נוהגים לקשט בקישוטים, תמונות, והם נקראים בלשון חז"ל "נוי סוכה". רבים נוהגים להזמין לסוכה את שבעת האושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) כל אחד מהם ביום אחר מימי החג, לפי סדר זה או לפי סדר בו יוסף בא לאחר משה. נהוג גם להזמין אורחים בשר ודם להתארח בסוכה לארוחות החג. רבנים, אישי ציבור ומנהיגים דתיים נוהגים לקבל אורחים בסוכתם, לפי ההלכה "חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל". [10]. על פי מנהג זה, אף נשיא המדינה נוהג לקבל בסוכתו את הציבור הרחב.
[עריכה] הפטורים מהסוכה
נשים וילדים קטנים פטורים מהישיבה בסוכה, ככל מצוות עשה התלויות בזמן. (מצוות עשה שהזמן גרמן) בניגוד למצוות אחרות שבהן נאמר "לפום צערא אגרא" (לפי הצער - השכר), בסוכה קיים דין ייחודי לפיו "מצטער פטור מן הסוכה", כלומר אדם שהשהות בסוכה גורמת לו לצער ועוגמת נפש, פטור ממנה. לכן במקרה של מזג אוויר גשום או קר, אין כל טעם להמשיך ולשהות בסוכה, והממשיך ונשאר בה נידון לגנאי ולא לשבח. יחד עם זאת חכמי המשנה משלו את המצב בו יורדים גשמים בארץ ישראל בסוכות למצב של עבד שמזג כוס לרבו וזה האחרון שפך בתגובה דלי בפניו. בדומה למצטער, גם חולים פטורים מהסוכה.
[עריכה] סוכות כיום
בישראל קיימת תכונה רבה לקראת חג סוכות. עיריות רבות נוהגות לגזום עצים בתחומם ולספק ענפים לסכך לתושביהם באופן מסודר. ישנן חברות המייצרות קיטים של סוכה מחומרים שונים וסכך עשוי ממחצלות או מנסרים לשימוש רב פעמי. המהדרים נוהגים להשתמש בכפות תמרים לסיכוך הסוכות. במקומות רבים בארץ התפתח מנהג לקיים תחרויות של הסוכה היפה ביותר. אנקדוטה שחוזרת ונשנת על הסוכה במדינות אירופה ואמריקה, היא תלונות עליה לרשויות, והכרזה עליה כמבנה בלתי חוקי, והוצאת צו הריסה שימומש בתוך שבוע ימים, באם בעליה לא יפרקוה עד אז.
[עריכה] טעמי עשיית הסוכה
הטעם המוזכר בתורה למצות הסוכה הוא זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר. חכמי המשנה והחכמים שבאו אחריהם נחלקו באשר לסוכות אלו: יש שהסבירו שסוכות אלו היו סוכות של ממש (אבן עזרא, רשב"ם), וו שסוברים שהסוכות היו ענני הכבוד האלוהי שסוככו על ישראל במדבר (אונקלוס, רש"י, רמב"ן, שולחן ערוך).
יש שסברו כי הטעם לבניית סוכה, היא הבעת אמונה באל וקבלת מרותו, מכיוון שהאדם מתבקש לעזוב את ביתו החזק והמוגן, בדיוק לאחר שכבר אסף את תבואתו, ולהתגורר בחוץ במקום רעוע בזמן מעבר, שבו מזג האוויר מצטנן ומתחיל להעשות קר בחוץ, ועל כן נקראת הסוכה "צילא דמהמנותא" - צל האמונה, שהאדם שם מבטחו בהשגחת האל ומאמין בו שיגונן עליו, ולא שם מבטחו באמצעים פיזיים שונים.
הוגי דעות, כמו המהר"ל מפראג והרב קוק, ראו בסוכה סמל למלכות בית דוד ולממלכתיות ישראלית שנמשלת לסוכה על פי הנאמר בעמוס (פרק ט יא) "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" ועל פי הנאמר בחז"ל "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת"[11]. המהר"ל סובר כי ממשלות אומות העולם נקראות בתים בשל חוזקן ויציבותן ואילו מלכות ישראל נקראת סוכה, מפני שקלה להפלה אבל כוחה הוא מהשמים, בקדושתה ומוסריותה. הגר"א הקביל בין מצוות סוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל, על פי הפסוק "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון" [12] ואמר שהמייחד את שתי המצוות הללו הוא שנכנסים לתוכן עם כל הגוף. [13]
ישנם חוקרים שטוענים שחג הסוכות הנחוג כיום הוא גלגול של מנהג חקלאי, שעיקרו הקמת סוכה בשטח החקלאי ערב האסיף וישיבה בה לזמן קצר, וזאת על מנת להגן על התבואה הבשלה מפני מזיקין למיניהם. הדים לכך שסוכה שימשה גם לעבודות חקלאיות ניתן למצוא בישעיהו א' 8: "וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה". אולם דברים אלו אינם עומדים בסתירה לכל טעמי המצווה אחרים.
[עריכה] מקורות
המקור למצוות הסוכה מצוי במקרא בספר ויקרא (כג מ-מ"ג) ובספר דברים (טז י"ג-ט"ו) . דיני הסוכה מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד, ברמב"ם בהלכות סוכה פרקים ד-ו, בשולחן ערוך אורח חיים תרכ"ה-תר"מ ובקיצור שולחן ערוך סימן קל"ד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רמב"ם, הלכות סוכה, מכון ממרא
- ערוך השולחן, הלכות סוכה, ויקיטקסט
- שולחן ערוך הרב, הלכות סוכה, אתר ספריית ליובאוויטש
- הרב מרדכי אליהו, הלכות סוכה, אתר ישיבה
- הרב אליעזר מלמד, הלכות סוכה, אתר ישיבה
[עריכה] סימוכין והערות שוליים
- ^ "בסכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו' הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש." (שו"ע אורח חיים סימן תרכ"ה א')
- ^ משנה סוכה א, ד
- ^ הבבלי סוכה טו, ב - טז, א
- ^ רמב"ם יד החזקה - הלכות סוכה פרק ד הלכה ב'
- ^ מובא על ידי דב אליאך בפנינים משלחן הגר"א, ירושלים, תשנ"ז, עמוד קנט
- ^ שם ד' ט"ז
- ^ שם ד' י"ב
- ^ שולחן ערוך אורח חיים, תרל, י
- ^ שם ד' ו'
- ^ בבלי, מסכת ראש השנה דף טז/ב. בבלי, סוכה דף כז/ב, רמב"ם, יד החזקה, הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ז'.
- ^ בבלי, מסכת סוכה דף כז/ב
- ^ (תהילים עו ג)
- ^ לפי הדרש יש לקרוא את הפסוק כך: "ויהי בשלם: סוכו ומעונתו בציון").
