קאנוט הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קנוט הגדול
מלך (באנגליה)	1016 ־ 1035
הוריו	סוויין פורקבירד וסיגריד
תאריך לידה	994 ־ 995
מקום לידה	דנמרק
נשים	אמה מנורמנדי
נקבר	וינצ'סטר
יום מותו	12 בנובמבר 1035

קְנוּט השני מדנמרק (הראשון מאנגליה)"הגדול", (בדנית, קְנוּד דֶן סטוֹר, לעתים נהגה קָאנוּט), (994/995 – 12 בנובמבר, 1035). מלך אנגליה, דנמרק ונורבגיה, שליט ומושל שלזוויג ופומרניה. בנם של סוויין פורקבירד וסיגריד, אלמנת אריק משבדיה. אביו של קנוט היה עובד אלילים, אך קנוט נטבל לנצרות בגיל מוקדם, וקיבל את השם למברט.

מהמאה ה-9 החלו הויקינגים הדנים פולשים לממלכת אנגליה. עם השנים התיישבו בארץ, שנודעה כ"דֶנילוֹ". אתלסטאן מלך אנגליה מיגר את הדנילו, אך יורשיו, אדמונד הראשון ואדרד, נאלצו להדוף פלישות ויקינגיות חוזרות ונשנות. עם המלכתו של אדגר שקטו הרוחות, והפולשים הוכרו כיושבי קבע, אך לאחר מותו החריפו מחדש היחסים בין יושביה הדנים של אנגליה ליושביה האנגלו-סקסים, ושבו הפלישות הוויקינגיות.

אתלרד השני, שירש את הכתר האנגלי, השיג את השלום במחיר כבד, אך לבסוף עלה על דעתו כי כל שכירי חרבו ויושביה הוויקינגיים של ממלכתו קשרו נגדו קשר. בשנת 1002 הוציא לפועל טבח נורא. בנטבחים הייתה גאנהילד, אחותו של סוויין מלך דנמרק. כתגמול, סוויין פשט על אנגליה, טבח ביושביה, ואחר קבלת מס עתיר חזר לארצו.

באוגוסט שנת 1013 שב סוויין לאנגליה בלווית בנו קנוט, נסיך הכתר הדני. במערכה גאונית שיעבד את הדנים שבצפון אנגליה, ורבים מיושבי אנגליה המרכזית, התקפתו נהדפה בלונדון, אך הוא נמשח למלכות אנגליה בעוד שאתלרד פרש לנורמנדי. בפברואר של אותה השנה מת סוויין, והצי הכתיר את בנו למלך אנגליה. המלכתו של קנוט זאת לא נתקבלה בידי האצולה, ואתלרד המודח הושב לכס האנגלי. לפיכך חזר קנוט לדנמרק בשנת 1014, מחשש לחייו, אך לא לפני שהטיל מומים בשבויי אביו, כאות לעתיד לבוא.

באוגוסט שנת 1015 פלש לאנגליה בשנית, עם צבא של כ-8000 איש. קנוט לחם במספר קרבות לא מכריעים כנגד אתלרד, ומאוחר יותר כנגד יורשו אדמונד השני. באוקטובר שבשנת 1016 מחץ קנוט את כוחותיו של אדמונד בקרב אסנדון.

השניים נפגשו על אי בנהר הסברן והסכימו לחלק את הממלכה ביניהם, אך מותו של אדמונד בנובמבר 1016 הפך את קנוט לשליטה היחיד של אנגליה, באישור הויטנגמוט מינואר 1017. כדי לבסס את שלטונו, נישא קנוט לאלמנתו של אתלרד השני, אמה מנורמנדיה, בתו של ריצ'רד דוכס נורמנדיה, ובכך חיזק גם את קשריו הפוליטיים והמסחריים עם נורמנדי.

כמלך אנגליה שילב קנוט בין מוסדות אנגליים ודניים. כמו כן, ריכז את החוקים האנגליים ויצר אחידות במסורת הסקסונית. בחלקו את המדינה, בסגנון הדני, לארבעת מחוזות וסוקס, מרשיה, מזרח אנגליה ונורתמבריה, ייסד קנוט את שיטת האדונות הטריטוריאלית שתונח ביסוד הממשל האנגלי למשך מאות לבוא. מס ההגנה האנגלי האחרון שולם למלך, וסכומו הכולל היה 82,500 פאונד. קאנוט הרגיש בטוח דיו כדי לשלוח את הצי בחזרה לדנמרק לאחר קבלת תשלום של 72,000 פאונד בשנת 1018. קאנוט תמך במפעלים רבים, מימן את בנייתן של כנסיות וקתדרלות רבות, שלח מסיונרים לדנמרק ואף עלה לרומא.

כדי לקשר עצמו עם השושלת שהדיח נשא, כאמור, את אמה מנורמנדיה, וכך מנע את התקפת נורמנדי, היכן שישבו בניו הגולים של אתלרד השני, אלפרד ואדוארד. את בנו מנישואין אלו, הארדיקאנוט, מינה ליורש העצר על חשבון אחיו הרולד, בנה של פילגשו. בשנת 1018 (או 1019) ירש קאנוט את אחיו, הרולד השני מלך דנמרק, ובשנת 1028 כבש את נורבגיה עם צי בן 50 ספינות מאנגליה. נסיונו לשלוט בממלכה דרך סוויין, בן נוסף מפלגשו, תם במרידה והחזר השושלת הנורבגית המודחת, תחת מגנוס הראשון.

קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה התידד עם קנוט, ונתן את אישורו לחתונה בין בנו לגאנהילדה, בתו קנוט. וכן העביר לפיקוחו את שלזוויג ופומרניה. האחרונה כנראה הייתה לאחוזה פיאודלית של קאנוט, היות שבולסלאב הראשון, דוכס פולין, שלח את צבאו לעזרת קנוט בכיבוש אנגליה.

קנוט נחשב, במכלול, למלך טוב ומוצלח, אולם נקודת מבט זו ניתן לשייך ליחסו הטוב לכנסייה, ששלטה בכל הכותבים וההיסטוריונים דאז. כך, למשל, מתואר קנוט כמלך ששמר על מצוות הדת, למרות שניהל נישואים ביגמיסטיים באופן פתוח, והיה אחראי לרציחות פוליטיות רבות.

הוא נזכר במיוחד באגדה מסוימת בה ניסה להחזיר את גלי הים אחורה. אחר שמאסו עליו דברי החנופה שבחצרו, כאשר פגש בחנפן שהציע כי המלך יכול לשלוט ביסודות הטבע עצמם, יצא לסאות'המפתטון כדי להוכיחו אחרת. אגדה זאת נתפרשה פעמים רבות באופן שגוי, כאילו וחשב המלך עצמו כבעל יכולת על טבעית. למעשה הייתה האגדה תעמולה בעדו.

קנוט מת בשנת 1035 בשפטברי, דורסט, ונקבר בוינצ'סטר. הוא הוריש את כל המקומות בהם שלט לבנו הארדיקאנוט, שמלך בדנמרק כ"קנוט השלישי", אך אחיו למחצה, הרולד קל-הרגליים תפס את השלטון באנגליה. לאחר מותו של הרולד ב-1040, הפך הארדיקאנוט גם למלך אנגליה.

[עריכה] לקריאה נוספת

• וינסטון צ'רצ'יל (לעברית: אהרן אמיר), היסטוריה של העמים דוברי האנגלית, כרך ראשון ־ הולדת בריטניה, 130 ־ 138, הוצאת "עם הספר", תשכ"ו.
• האנציקלופדיה העברית, הוצאת ספריית הפועלים, 1988.
  • כרך עשרים ותשעה, "קנוט II הגדול", 871.
  • כרך עשרים ושולשה, "(ה)ממלכה המאוחדת, היסטוריה: תקופת האנגלו־סכסים; שושלת הנורמנים", 871 ־ 873.
  • כרך אחד עשר, "דנמרק", 896 ־ 897.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האנציקלופדיה הקתולית, קנוט הגדול
• שליטי בריטניה, קנוט הגדול
• מי הוא מי בימי הביניים, קנוט הגדול