איבריה הקווקזית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

איבריה

איבריה הקווקזית (גאורגית: იბერია, איבֶּריה) או ממלכת איבריה הוא השם שניתן על ידי היוונים הקדמונים והרומאים לממלכה העתיקה של כארתלי (המאה ה-4 לפנה"ס - המאה ה-5 לספירה) מקביל בערך לשטח גאורגיה של ימינו.

המונח "איבריה הקווקזית" (או איבריה המזרחית) נועד להבחין אותה מחצי האי האיברי, הכוללת את שטח ספרד, אנדורה ופורטוגל של ימינו. ממלכת איבריה שימשה בסיס לממלכה הגאורגית המאוחרת והבסיס לגאורגים (כרתוולים) של ימינו. מידת היחסים האפשריים עם האיברים המערביים, או במילים אחרות למה לשני העמים יש אותו שם יווני, אינה ידועה כיום. ישנה גישה אטימולוגית הטוענת לקירבה בין העמים.

[עריכה] היסטוריה

סדרת המאמרים העוסקים ב: היסטוריה של גאורגיה
העת העתיקה
קורה ארקסס
דיוחי
קולכיס
אגריסי
איבריה הקווקזית
ימי הביניים
אמירות טביליסי
הממלכה הגאורגית המאוחדת
הפלישה המונגולית לגאורגיה
ממלכת אימרתי
טאו-קלארג'תי
ממלכת אבחזיה
כארתלי-קאחתי
השלטון הרוסי
גאורגיה תחת האימפריה הרוסית
עצמאות מוקדמת
הרפובליקה הדמוקרטית של עבר הקווקז
הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה
מלחמת גאורגיה-ארמניה
המלחמה הסובייטית גאורגית
השלטון הסובייטי בגאורגיה
הרפובליקה הסובייטית של עבר הקווקז
גאורגיה הסובייטית
טבח טביליסי (1956)
טבח טביליסי (1989)
גאורגיה המודרנית
הרפובליקה של גאורגיה
מלחמת האזרחים של גאורגיה
מהפכת הוורדים
גאורגיה אחרי שוורדנדזה
ההיסטוריה של הרפובליקות האוטונומיות
ההיסטוריה של אבחזיה
ההיסטוריה של אג'ריה

תבליט רומי של חייל איברי של המלך פארסמן השני, במוזאון התרבות הרומית, ברומא

[עריכה] היסטוריה מוקדמת

האזור היה מיושב בעת העתיקה במספר שבטים בעלי קירבה משפחתית, שנקראו באופן קולקטיבי, איברים (האיברים המזרחיים) על המקורות מאותה תקופה. המקומיים קראו לארצם כארתלי על שם המנהיג המיתולוגי, כרתלוס.

ייתכן כי המוסצ'ים (מושקים-Muški או המסכתים) נזכרים על ידי מספר רב של היסטוריונים קלאסיים, וה"סספרים" (הנזכרים על ידי הרודוטוס), שיחקו תפקיד מכריע בגיבוש של השבטים שישבו באזור. המוסצ'ים נעו באיטיות צפונה ומתיישבים שם. על פי הכרוניקל מימי הביניים, כרתליס צחוברבה (חיי כארתלי), מאת לאונטי מרובלי בן המאה ה-11, נמנה "מסחתוס" על בניו של כרתלוס, ולאחר מותו של האחרון מונה על ידי אימו לאב המייסד של מצחתה. עם הזמן השתנה שם העיר מ"מֶסחתה" ל"מצחֶתה", בירתה העתידית של הממלכה האיברית. השבט של מצחתה הונהג מאוחר יותר ונקרא "מַמַסַחליסי" ("בית האב") של מצחתה.

המקור הגאורגי מימי הביניים, "ניצורה של כארתלי", מספר על אזו ואנשיו, שהגיעו מאריאן-כארתלי, ביתם הראשון של הפרוטו-איברים, שהיו תחת שלטון הממלכה האחמנית עד לנפילת האימפריה הפרסית להתיישב במקום בו נוסדה מצחתה. על פי הכרתליס צחוברבה, אזו היה מפקד יווני, שליוה את אלכסנדר הגדול במערכה נגד איבריה הקווקזית. אזו הרג מנהיג של שבט מקומי בשם סאמארה, וניהל את האזור עד שאחיין של סאמארה, פרנוואז הראשון, עלה נגדו. האחרון ניצח בקרב והפך, בסוף המאה ה-4 לפנה"ס, להיות המלך הראשון של גאורגיה.

[עריכה] פרנוואז הראשון וצאצאיו

פרנוואז, המנצח במאבק הכוחות, הופך למלך הראשון של ממלכת איבריה
(302 לפנה"ס לערך - 237 לפנה"ס לערך). הוא פולש לאזורים השכנים ומשעבד אותן, כולל חלקים משמעותיים של הממלכה הגאורגית המערבית, קולכיס (אגריסי באותם זמנים), ונדמה היה כי קיבלה הכרה מובטחת מהממלכה החדשה שנוסדה על ידי בית סלאוקוס, הממלכה הסלאוקית, באזור סוריה. כעת התמקד פרנוואז בתוכניות סוציאליות, כולל בניית מצודת ארמזציחה, ופסל של ארמזי. הוא גם קבע את הכתב הגאורגי ככתב הרישמי. יש הסבורים כי הוא המציא את הכתב הגאורגי. על פי סברות אחרות, הוחדר האלפבית האסומטברולי (האלפבית הגאורגי הראשון) בשנת 412 לפנה"ס על ידי כומר גאורגי מכת ה"מטרה" (מיטרה הפרסי), ועברה רפורמה בשנת 284 לפנה"ס על ידי פרנוואז ההראשון. כמו כן הוא יצר שיטה מינהלית חדשה לחלוקת מחוזות של הממלכה. בחלק מהמחוזות זה נקרא "סאֶריסתַווֹ". היורש שלו הצליח להשיג שליטה על המעבר ההררי, מעבר דריאל, שידוע גם בשמו "שערי איבריה".

התקופה שבאה לאחר ימי השיגשוג הייתה מלווה במלחמות בלתי פוסקות. האיברים הוכרחו להתגונן מול מספר רב של פולשים. איבריה איבדה חלק משטחיה בדרום לארמניה, והעמים ששכנו על אדמות הקולכיות התנתקו בכדי להקים לעצמם את נסיכות "סקפטוצ'אוי" ("sceptuchoi"). בסוף המאה ה-2 לפנה"ס, המלך פארנאג'ום, משושלת פרנוואזיאן הודח על ידי נתיניו, והכתר ניתן לנסיך הארמני ארשק, שתפס את כס המלוכה בשנת 93 לפנה"ס, וייסד את שושלת ארשקיד.

[עריכה] התקופה הרומית

ההתקשרות הקרובה לארמניה הביאה עימה פלישה של המצביא הרומי פומפיוס, בשנת 65 לפנה"ס. שהיה אז במלחמה מול מיתרידטס השישי מלך פונטוס. האחרון, לאחר שהובס במלחמת מיתרידטס השלישית, נאלץ לברוח לארמניה, ממלכת חתנו. פומפיוס מונה לנציב הפרובינציה האסיאתית ופתח במלחמה כנגד פונטוס וארמניה. פומפיוס הביס את מיתרידטס ליד העיר ניקופוליס, ומלך פונטוס המובס ברח לקרים. רומא לא לקחה שליטה קבועה על איבריה. תשע עשרה שנה לאחר מכן, בשנת 36 לפנה"ס, הרומאים צעדו שוב לעבר איבריה, והכריחו את המלך פרנוואז השני להצטרף אליהם למערכה מול אלבניה (כיום אזרבייג'ן).

בעוד ממלכה גאורגית אחרת, קולכיס, התנהלה כפרובינציה רומית בשם קפדוקיה, הייתה איבריה חופשיה, וקיבלה את הגנתה של רומי. הקדשה מאבן, שנתגלתה במצחתה, מדברת על השליט של המאה הראשונה מיהדרט הראשון (58-106), כ"חברים של הקווקזים" ומלך "הרומאים אוהב את האיברים". בשנת 75, ביצר הקיסר אספסיאנוס את המבצר שליד מצחתה, ארמזציחה, עבור המלכים הגאורגים.

בשתי המאות הבאות נמשכה השליטה הרומית על האזור, אבל שלטונו של פארסמן השני (116-132) זכתה מחדש בחלק מעוצמתה הקודמת. מערכת היחסים בין קיסר האימפריה הרומית, אדריאנוס, לבין פארסמן השני הייתה מתוחה, כאשר אדריאנוס רצה לפייס את פארסמן. מכל מקום, היה זה יורשו של אדריאנוס, אנטונינוס פיוס, ששיפר את יחסיו עם פארסמן, במידה רבה כל כך שהאחרון ביקר ברומא, כאשר ההיסטוריון, דיו קסיוס, מדווח כי הוקם פסל לכבודו, וניתן האישור להעלות לו קורבנות. התקופה לוותה בשינויים גדולים במעמד הפוליטי של איבריה עם ההכרה של רומא באיבריה כבעלת ברית, שיפור ממעמדה הקודם כמדינת חסות. מצב פוליטי זה המשיך להתקיים גם בתקופת העויינות של רומא מול האימפריה הפרתית.

[עריכה] בין רומא/ביזנטייה ופרס

האימפריה הסאסאנית, כולל אזורי חסות

היווסדותה של האימפריה הסאסאנית, בשנת 226, הייתה גורלית להיסטוריה של איבריה. החלפת האימפריה הפרתית החלשה במדינה ריכוזית חזקה, הביאה לשינוי באוריינטציה הפוליטית של איבריה, ודחקה אותה מרומא. בתקופת שלטונו של שבור הראשון (241-272), הפכה איבריה למדינה שמשלמת מס לפרסים. מערכת היחסים בין שתי הממלכות היו ידידותיות בתחילה, כאשר איבריה שיתפה פעולה במערכה הפרסית מול הרומאים, והמלך האיברי, אמאזספ השלישי
(260-265), צויין כנכבד מאוד בשלטון הסאסאני, ולא כואסל שדוכא בכוח הזרוע. אבל הנטיות התוקפניות של האימפריה הסאסאנית, בהפצת הזורואסטריות, היו ברורות, שכנראה נוסדה באיבריה בין שנות השישים לבין שנות התשעים של המאה ה-3. מכל מקום, בשלום ניסיביס (298), החלה את שליטתה על האזור, אבל הכירה במיריאן השלישי, הראשון מ"שושלת צ'וסרויד", כמלך איבריה. השלטון הביזנטי היה כמכריע, מאז המלך מיריאן השני ואצילים מובילים המירות את דתם לנצרות בסביבות 317. הארוע מיוחס למיסיונרית שנשלחה לקפדוקיה, נינו הקדושה, אשר מאז 303 הטיפה לנצרות הממלכה הגאורגית של איבריה (במזרח גאורגיה).

איבריה בשנת 100

הדת חיזקה את הקשר בין איבריה לבין האימפריה הרומית (מאוחר יותר האימפריה הביזנטית), והייתה לה השפעה חזקה על התרבות והחברה של הממלכה. למרות זאת, הקיסר יוליאנוס הכופר נהרג במהלך מערכת הנפל שלו כנגד הפרסים בשנת 363, רומא העבירה את שליטתה על איבריה לידי הפרסים, והמלך ווארז-באקור הראשון (אספגור) (363-365), הפך לואסל של פרס, תוצאה שאושרה בשלום אסיליסנה (בארמניה), בשנת 387. למרות שהשליט המאוחר יותר של כארתלי, פארסמן הרביעי (406-409), שימר את האוטונומיה של ממלכתו וחדל לשלם מס לפרס. פרס גברה, והמלכים הסאסאנים החלו למנות משנה למלך (pitiaxae/bidaxae) כדי לשים עין על הואסל שלהם. לבסוף עבר התפקיד בירושה בבית השליטים של כארתלי תחתית, כך נחנך הפיטיאך של כארתלי, שחלשה על אזור נרחב. למרות שהיא נותרה חלק מממלכת כארתלי, הפך המשנה למלך את שליטתו למרכז ההשפעה הפרסית. השליטים הסאסאנים העמידו את הנצרות של הגאורגים במבחן רציני. הם קידמו את לימודי זרתוסטרה, ובאמצע המאה ה-5 הפכה הזורואסטריות לדת הרישמית השנייה במזרח גאורגיה לצד הנצרות. למרות זאת, מאמצים להמרת דת של הגאורגים, לא עלו יפה בדרך כלל.

איבריה בתקופת וחטנג גורגסלי

מלכי איבריה

שושלת פרנוואזיאן

פרנוואז הראשון

סאורמג הראשון

מיריאן הראשון

פרנג'ום

שושלת ארשקיד

ארשק הראשון

ארטג

פרנוואז השני

נמרודים או
שושלת פרנוואזיאן השניה

מיריאן השני

ארשק השני

אדרק

מיתרידטס הראשון

פארסמן הראשון

קארטם

קאוס

אזורק

אמאזספ הראשון

פארסמן השני

רדמיסט

פארסמן השלישי

אמאזספ השני

רוו הראשון

וצ'ה

באקור הראשון

מיתרידטס השני

אמאזספ השלישי

אספגור הראשון

צ'וסרודים

מיריאן השלישי

רוו השני

סאורמג השני

אספגור השני

מיתרידטס השלישי

אספגור השלישי

טירידאט

פארסמן הרביעי

מיתרידטס הרביעי

ארצ'יל

מיתרידטס החמישי

וחטנג גורגסלי

דאצ'י

באקור השני

פארסמן החמישי

פארסמן השישי

באקור השלישי

תחייה יחסית מחודשת של הממלכה, חלה בתחילת תקופת מלכותו של המלך וחטנג גורגסלי (447-502). באופן רישמי ואסל של פרסים, הוא איבטח את הגבולות הצפוניים, על ידי כך ששיעבד את ההרריים הקווקזיים, והשתלט על שטחי גאורגיה ממערב ומדרום. הוא ייסד אוטוכפליה (כנסייה היררכית לעתים בראשות בישוף מטרופוליטני) במצחתה, והופך את טביליסי לבירת הממלכה. בשנת 482, הוא הוביל מרד כללי כנגד פרס. ובמשך עשרים שנה לאחר מכן, מלחמה נואשת לעצמאות, אבל הוא לא הצליח להשיג את תמיכתה של האימפריה הביזנטית, הובס ונהרג כעצמו בקרב בשנת 502.

[עריכה] נפילת הממלכה

התמשכות היריבות בין האימפריה הביזנטית לבין האימפריה הסאסאנית, על העליונות בקווקז, והתקוממות הנפל הבאה (523) של הגאורגים תחת שלטונו של גורגן, הביאה לתוצאה טרגית לממלכה. למלך האיברי נותר רק כח בסיסי, כאשר הממלכה נשלטה למעשה על ידי הפרסים. בשנת 580 מייסד הורמיזד הרביעי (هرمز الرابع), מלך פרס, (שלט בשנים 579-590), מונרכיה אחרי מותו של המלך באקור השלישי, ואיבריה הפכה לפרובינציה פרסית שנשלטה על ידי מארזפן (مرزبان, שליט). בשנת 582 האיצו אצילים גאורגים בקיסר הביזנטי, מאוריצה, להחיות את הממלכה האיברית. אבל בשנת 591, הסכימו ביניהם, האימפריה הביזנטית, והאימפריה הסאסאנית לחלק את איבריה ביניהם, כאשר טביליסי נשארת לפרסים, ואילו מצחתה עוברת לשליטת האימפריה הביזנטית.

בתחילת המאה ה-7 התמוטטה הפסקת האש בין הביזנטים לפרסים. הנסיך האיברי , סטפנוז הראשון (בסביבות 590-627), החליט בשנת 607 להצטרף לכוחות הפרסים, מתוך מטרה לאחד את כל שיטחי איבריה. בתחילה נראה כי הצליח. אבל המגננה של קיסר ביזנטיון, הרקליוס, בשנים 627 ו628, הייתה שמה קץ לכוונות סטפנוז, הפרסים מנצחים את הגאורגים, ומבטיחים את עליונותם במערב ובמזרח גאורגיה עד לפלישה הערבית לקווקז.

[עריכה] התקופה הערבית

ערך מורחב – אמירות טביליסי

הערבים הגיעו לאיבריה בשנת 645 לערך, והכריחו את האריסתווי (הנסיך), סטפנוז השני (637 לערך - 650), לנטוש את נאמנותו לביזנטים והכירו בו כח'ליף. כך הפכה איבריה למדינת חסות שמשלמת מס ונוסדה אמירות בטביליסי, בסביבות שנת 653. בתחילת המאה ה-9, האריסתווי אשוט הראשון (813-830) משושלת בגרטיוני, מבסיסו בדרום-מזרח גאורגיה, ניצל את חולשת השלטון הערבי, לאחר חורבן בגדד בשנת 813, ומינה את עצמו לקואורופלט של איבריה (אחד מתוארי האצולה הביזנטיים). בשנת 888, יורשו אדרנסה השני, באופן רישמי הואסל של הביזנטים, הוכתר כ"מלך הגאורגים". הצאצא שלו בגרט השלישי (975-1014), איחד מספר נסיכויות לממלכה המאוחדת של גאורגיה.

[עריכה] האיברים המזרחיים והמערביים

הדמיון בין השמות של תושבי חצי האי האיברי, האיברים המערביים לבין האיברים המזרחיים, אבות הגאורגים, הוביל לרעיון של קירבה אתנוגנטית (קירבת דם) ביניהם.

טענה זו נתמכה על ידי היסטוריונים עתיקים והיסטוריונים מימי הביניים, אף על פי שנבדלו בגישה לבעית מיקום היישוב המקורי. התאוריה הייתה פופולרית בגאורגיה של ימי הביניים. המחבר הגאורגי הדתי החשוב, גיורגי מתאטזמינדלי (גיורגי מהר אתוס) (1009-1065), כתב על שאיפתם של אצילים גאורגים מסוימים לטייל בחצי האי האיברי, ולבקר את מה שהוא מכנה "הגאורגים של המערב".