המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בסוכנות הביון של מדינת ישראל. לערך העוסק בספרי "המוסד" שחוברו בידי אייזיק אסימוב, ראו סדרת המוסד.
המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הידוע יותר בשמו המקוצר: המוסד, הוא אחד ממרכיביה של מערכת הביטחון בישראל. המוסד הוא ארגון הביון של המדינה, הממונה על איסוף מידע אזרחי וצבאי ופעולות ביטחון חשאיות מחוץ לגבולות המדינה. המוסד נחשב בעולם כאחד מארגוני הביון המוצלחים ביותר ונקשרו לו כתרים רבים.
עד הקמתה של הממשלה ה-31 השר הממונה על המוסד היה ראש הממשלה. כיום השר הממונה על המוסד הוא השר הממונה על השירותים החשאיים, מאיר שטרית. ראש המוסד הנוכחי הוא מאיר דגן.
סמל המוסד הוא מנורת בית המקדש כפי שמופיעה בשער טיטוס, וסיסמתו -"באין תחבולות יפול עם, ותשועה ברוב יועץ" (משלי י"א, י"ד). פסוק תנ"כי נוסף הנקשר למוסד, והיה סיסמתו עד לא מכבר: "בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כ"ד, ו').
תוכן עניינים |
[עריכה] יעדי המוסד
המוסד מופקד מטעם מדינת ישראל על איסוף מידע, מחקר מודיעין וביצוע פעולות חשאיות מיוחדות מחוץ לגבולות המדינה. הוא מבצע זאת על ידי הפעלת סוכנים, איסוף מידע אלקטרוני, שמירה על קשרי מודיעין ודיפלומטיה.
על המוסד הוטלו לאורך השנים תפקידים מיוחדים, כגון ביצוע פעולות חיסול של ראשי ארגוני טרור, עזרה לקהילות יהודיות ברחבי העולם בעת מצוקה (כדוגמת העלאת יהודי אתיופיה) ומצוד אחר פושעים נאצים.
בתקופות שונות פעלו במקביל למוסד גופי מודיעין נוספים שהפעילו סוכנים מחוץ לגבולות המדינה:
- אגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן) - הפעיל את אלי כהן ואת הרשת במצרים שנחשפה בפרשת עסק הביש. הפעלתו של כהן הועברה למוסד חודשים ספורים לפני תפיסתו כחלק מהפסקת הפעילות של אמ"ן בנושאים אלו. עם זאת, אמ"ן עדיין מפעיל סוכני ביון במדינות ערב השכנות לישראל.
- הלק"מ - הלשכה לקשרי מדע במשרד ראש הממשלה, הייתה אחראית על איסוף מידע מדעי וטכנולוגי. ידועה בעיקר בעקבות הפעלתה את ג'ונתן פולארד.
- יחידה 504 באגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן) - אספה בעבר ובהווה מידע על מדינות ערב באמצעות סוכנים מקרב אוכלוסייה שנמצאת בשטחים שבשליטת ישראל. לדוגמה, התושבים בדרום לבנון בעת שישראל שהתה שם.
- שירות ביטחון כללי - פעל בשנות מלחמת לבנון הראשונה נגד ארגוני הטרור הלבנוניים, ובראשם חיזבאללה.
- נתיב - גוף מודיעין שהיה אחראי על מתן סיוע והגנה ליהודי ברית המועצות.
[עריכה] מבנה המוסד
המוסד מחולק לאגפים. בתוך האגפים פועלות יחידות וחטיבות. מלבד האגפים המנהלתיים מרוכזת רוב העבודה באגפים המבצעיים:
- תבל - האגף שמופקד על הקשרים המודיעיניים והדיפלומטיים. האגף מקיים קשרי עבודה קבועים עם גופי מודיעין מקבילים של מדינות אחרות. שיתופי פעולה אלו כוללים בדרך כלל החלפת ידיעות ותיאום איסוף. בנוסף אחראי האגף על טיפוח קשרים דיפלומטיים עם מדינות שאין להן באופן רשמי יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
- צומת - האגף שמפעיל את קציני האיסוף ואת רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם.
- מצדה (בעבר נקרא "קיסריה") - האגף המבצעי של המוסד. הוא כולל יחידות לוחמות, ביניהן יחידת החיסולים, "כידון".
- נביעות (בעבר נקרא "קשת") - אחראי על השגת מודיעין אלקטרוני, בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי ציתות.
- אגף המודיעין - כולל את חטיבת המחקר, שמבצעת הערכה מדינית ומחקר ארוך טווח על יעדי המוסד.
הערה: המידע בפיסקה זו מבוסס בחלקו על פרסומים זרים ועל ספרו של ויקטור אוסטרובסקי ואינו בהכרח מדויק
[עריכה] היסטוריה
ב-13 בדצמבר 1949 הטיל דוד בן גוריון על ראובן שילוח, שהיה יועץ לתפקידים מיוחדים במשרד החוץ ובעבר איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, להקים את "המוסד לריכוז ותיאום פעולות המודיעין" ולעמוד בראשו. ב-2 במרץ 1951 הנחה בן גוריון את שילוח להקים במסגרת המוסד גוף מרכזי שיאחד את כל פעילות המודיעין בחו"ל. הנחיה זו היא ראשיתה של יחידת האיסוף של "המוסד".
בספטמבר 1952, התפטר שילוח מתפקידו והציע לדוד בן גוריון למנות את איסר הראל במקומו. הראל כיהן בתפקיד זה עד להתפטרותו ב-1963. בנוסף לתפקידו כראש המוסד, המשיך הראל להיות האחראי כלפי ראש הממשלה על פעולותיו של השב"כ, כאשר ראש השב"כ כפוף להנחיותיו. בכפל תפקידים זה זכה איסר לתואר "הממונה על שירותי הביטחון" וכדי להדגיש הירארכיה זו נקרא אז המוסד בשם "המוסד המרכזי למודיעין וביטחון".
קרנו של "המוסד" עלתה בעולם כאשר הצליח להבריח למערב את נאומו הסודי של ניקיטה חרושצ'וב, שנישא ב-24 בפברואר 1956 בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובו הוקיע את פשעי סטלין. הייתה זו תפנית חדה במדיניותה של ברית המועצות, כאשר מנהיג המדינה הודה בפשעיו של סטלין ולאחר עשרות שנות תעמולה התנער מן הסטליניזם. על אף שפרטי הנאום היו ידועים בצורה כללית, ראו גורמים במערב חשיבות עליונה בהשגת נוסחו המדויק של הנאום, אך מאמצי ארגוני מודיעין בעולם להשיג את הנאום נכשלו. הנאום במלואו הועבר על-ידי העיתונאי ויקטור גרייבסקי לאנשי השב"כ בשגרירות ישראל בוורשה, ומשם הועבר לארץ. העברתו של הנאום ל-CIA העלתה את קרנו של המוסד בעיני שירותי הביון הזרים, והביאה להכרה העולמית כי המדובר בארגון חשאי המשתווה ואף עולה ביכולותיו על ארגונים ותיקים ומנוסים ממנו.
להישג של המוסד נחשבת גם פרשת יוסל'ה שוחמכר, שהסעירה את הארץ בראשית שנות ה-60. שוחמכר נחטף בינואר 1960 על ידי סבו החרדי, נחמן שטרקס, מידי הוריו החילוניים, הוברח לארצות הברית כדי לגדלו כחרדי וכל החיפושים אחריו עלו בתוהו. הפרשה הביאה לקיטוב ולאיבה רבה בין דתיים וחילוניים (זכורה "קריאת הקרב" שנקראה אחר חרדים בעוברם ברחוב - "איפה יוסל'ה"). הפרשייה צברה תאוצה עד כדי כך שראש הממשלה הטיל על "המוסד" לאתר את יוסל'ה. "המוסד" הצליח במשימה, וביולי 1962 גילו סוכניו את הילד בשכונה חרדית בניו יורק. הילד שב לחיק הוריו, דבר שזכה לתגובה נלהבת של דעת הקהל.
הישג שהיה בעל ממדים היסטוריים וייזכר לדורות הוא גילוי מקום הימצאו של אדולף אייכמן, ראש המדור היהודי באס אס, איש הביצוע בארגון השמדת יהודי אירופה, שהצליח להימלט ולהיעלם בתום מלחמת העולם השנייה למשך חמש עשרה שנה. אייכמן נתגלה על ידי המוסד בארגנטינה ונלכד בפעולה נועזת של המוסד, בפיקודו האישי של איסר בשטח, ב-11 במאי 1960. אייכמן הובא לארץ ב-21 במאי 1960 כדי לעמוד לדין במשפט אייכמן ההיסטורי, שבו נדון למוות, והוצא להורג בתליה ב-31 במאי 1962. מאמצים דומים שהשקיע המוסד באיתורו של יוזף מנגלה, המכוּנה "מלאך המוות", הרופא ממחנה ההשמדה אושוויץ, עלו בתוהו, ומקום הימצאו בברזיל התפרסם רק לאחר מותו.
בחודש יולי 1962 נתפרסמה ידיעה על ניסוי טילים שנערך במצרים, ובמצעד של יום המהפכה המצרית ב-23 ביולי הוסעו טילים על גוררות. המצרים טענו כי אלו טילים מייצור עצמי מצרי וכי הטווח שלהם הוא עד "לדרום ביירות". המוסד החל לחקור את עניין היכולת המצרית בתחום הטילים והנשק הלא קונוונציונלי, וטען כי יש ממש בידיעות בדבר פיתוחו של נשק כזה. במקביל החלה להתחולל שורת אירועים: אחד המדענים הגרמנים במצרים נעלם, ואל כמה מן האחרים הגיעו מעטפות נפץ. שני שליחי המוסד, יוסף בן גל, ואדם בשם אוטו יוקליק, שבתחילה היה אחד מן המדענים אך חזר בו, ניסו להשפיע על בתו של אחד המדענים הגרמנים במצרים כי תשכנע את אביה להסתלק ממצרים. שני הסוכנים נעצרו בשווייץ, נשפטו ונדונו לעונשי מאסר קלים, אך משפטם הפנה את תשומת הלב אל המדענים הגרמנים במצרים ולמסע המתנהל נגדם על ידי המוסד (מבצע "דמוקלס").
ראש הממשלה, בן גוריון, לא קיבל את הערכת המוסד כי ישנה סכנה ממשית של פיתוח מערכות נשק מתקדמות במצרים, והתבסס בכך על דו"ח של אמ"ן. איסר הראל טען כי דו"ח זה היה דו"ח מוזמן, שמטרתו לתמוך בעמדת בן גוריון. הוויכוח בין הראל לבן גוריון עורר סערה ציבורית בישראל. ב-1 באפריל 1963 התפטר איסר הראל מתפקידו כממונה על שירותי הביטחון. על פי פרסומים זרים נבעה התפטרותו מהתנגדותו להוראה שקיבל מבן גוריון לחדול מן הפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים. בראייה היסטורית נתברר כי עמדתו של דוד בן גוריון, שהתבססה על דו"ח אמ"ן, הייתה הנכונה, ולא זו של איסר הראל והמוסד: נשק השמדה המוני לא נמצא בידי מצרים בשתי המלחמות בינה לבין מדינת ישראל שהתחוללו לאחר מכן, מלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת יום הכיפורים ב-1973.
[עריכה] פעולות מפורסמות של המוסד
מטבע הדברים, רוב פעילותו של המוסד חשאית, אבל עם פעולותיו שזכו לפרסום (לא בהכרח פרסום רשמי) נמנות:
- "הנאום הסודי" של ניקיטה חרושצ'וב בו הוא מוקיע את פשעי סטלין (1953) הועבר על-ידי ויקטור גרייבסקי לאנשי השב"כ בשגרירות ישראל בוורשה, ומשם הועבר לארץ. העברתו של הנאום ל-CIA העלתה את קרנו של המוסד בעיני שירותי הביון הזרים, וסללה את הדרך להגברת שיתוף הפעולה בין המוסד ל-CIA.
- חטיפת אייכמן מארגנטינה והבאתו למשפט בישראל (1960).
- הבאת המיג העיראקי - מיג 21 (1966)
- מבצע זעם האל לחיסולם של האחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן (1972-1979).
- מבצע אביב נעורים - סיוע לכוחות צה"ל (סיירת מטכ"ל, שייטת 13 וצנחנים) לאתר ולחסל מחבלים בכירים באש"ף בלב ביירות (1973).
- השגת מידע שאיפשר לבצע את מבצע אנטבה (1976).
- חיסול הטרוריסט ודיע חדאד באמצעות רעל ביולוגי (1978).
- חטיפת מרדכי ואנונו לישראל (1986).
- הכנת התשתית בחילוץ בני העדה האתיופית.
- חיסול בכיר אש"ף עאטף בסיסו, שהיה מעורב בטבח הספורטאים במינכן, בפריז (1992).
- התנקשות כושלת בח'אלד משעל בעמאן (1997).
- תפיסת סוכני מוסד במהלך פעילות מבצעית בשווייץ, קפריסין (1998) ו-ניו זילנד (2004), כולל הפעולה הכושלת בברן בשנת 1998, בה ניסו אנשי מוסד להתקין מכשירי ציתות לדירתו של עבדאללה זֵיין, מגייס הכספים של ארגון החיזבאללה באירופה.
- התנקשות בבכיר החמאס שייח' מחמוד אל-חליל בדמשק (2004).
[עריכה] ראשי המוסד
- ראובן שילוח - (1951-1952)
- איסר הראל - (1952-1963)
- מאיר עמית - (1963-1968)
- צבי זמיר - (1968-1974)
- יצחק חופי - (1974-1982)
- נחום אדמוני - (1982-1989)
- שבתאי שביט - (1989-1996)
- דני יתום - (1996-1998)
- אפרים הלוי - (1998-2002)
- מאיר דגן - (2002- )
מחצית מראשי המוסד צמחו בתוכו, ואילו המחצית האחרת היא של אלופים שפרשו מצה"ל והתמנו לראשות המוסד.
עד שנת 1996 היה שמו של ראש המוסד חסוי. ראש המוסד היחיד שנחשף בזמן תפקידו היה יצחק חופי. המוסד טען בימים אלו כי החשאיות מאפשרת לראש המוסד לנוע בעולם באופן חופשי. בעקבות ביקורת ציבורית החליטה הממשלה לחשוף את שמו של ראש המוסד עם כניסתו לתפקיד של דני יתום.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט של המוסד
- אתר המ.ל.מ. - המרכז למורשת המודיעין, להנצחת חללי קהילת המודיעין
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים, הוצאת מעריב-הד ארצי
- אפרים הלוי, אדם בצל, הוצאת מטר
- גד שמרון, המוסד והמיתוס, הוצאת כתר
| קהילת המודיעין הישראלית |
|---|
| אגף המודיעין | שירות ביטחון כללי | המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים |
