אלכסנדר סקריאבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלכסנדר ניקולאיביץ' סקריאבין (6 בינואר 1872 - 27 באפריל 1915), מלחין רוסי שכתב בעיקר מוזיקה מודרנית והשתמש הרבה בהרמוניה אטונאלית. הוא התמקד במוזיקה רדיקלית ומקורית ביותר בראשית המאה ה-20.
חזונו המוזיקלי משלב מוזיקה עם פילוסופיות מורכבות וחזיונות מיסטיים, ובשלב מסוים אף עם ריחות וצבעים. יצירותיו מגשרות בין המוזיקה הרומנטית למוזיקה המודרנית- כמוזיקה של מלחינים נוספים בני-דורו, שחיו על קו-התפר שבין שתי התקופות.

תוכן עניינים 1 ראשית דרכו 2 התפתחות מוזיקלית 3 הסונטות המאוחרות 4 סוף ימיו 5 טריוויה 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ראשית דרכו

אלכסנדר סקריאבין (Скрябин) נולד במוסקבה. מגיל צעיר למד פסנתר אצל המורה זבירב, שהיה גם מורהו של המלחין והפסנתרן הרוסי הידוע סרגיי רחמנינוב. עוד לפני היותו מלחין-מיסטיקן הכותב סימפוניות מורכבות לתזמורות, היה סקריאבין פסנתרן קונצרטים, כשהפסנתר הוא הציר עליו נשען עיקר פועלו כמלחין. בתחילת דרכו ניכר דמיון רב בין סקריאבין ובין המלחין הפולני, פרדריק שופן, הן מבחינת הסגנון המוזיקלי, והן מבחינת החשיבות לה זוכה הפסנתר במרכז היצירה המוזיקלית. שתי הסימפוניות הראשונות, שלוש הסונטות הראשונות לפסנתר, הקונצ'רטו לפסנתר בפה-דיאז מינור, ושפע היצירות הקטנות לפסנתר (אטיודים, פרלודים, מזורקות), מייצגים את תקופה זו ביצירתו של המלחין.

[עריכה] התפתחות מוזיקלית

בסביבות סוף המאה ה-19, חל שינוי ניכר באופיו של המלחין, והוא החל מתעניין באינטנסיביות בתיאוסופיה, תורה מודרנית מיסטית שעיקרה ידיעה של האל דרך האקסטזה והאינטואיציה האישית. המוזיקה שלו הושפעה גם היא מחיפושיו הפילוסופיים, והלכה ונעשתה מקורית יותר ויותר. בסונטה הרביעית שלו לפסנתר (1903), מופיעים ניצני סגנונו החדש של סקריאבין, והסונטה החמישית הפופולרית, שנחשבת בעיני רבים ליצירת מופת, קובעת את הטון לשאר הסונטות לפסנתר הבאות אחריה (חמש במספר)- מבנה חד-פרקי, בדרך-כלל בעל צורה סבוכה; אקורדים כבדים ועמוסים; ערפול של המקצב, וחיפושים הרמוניים, שבהם הולכת הטונאליות ומתערפלת עד לאטונאליות גמורה.

הסונאטה החמישית נכתבה בשישה ימים, מיד עם גמר יצירה אחרת שכתב סקריאבין, הפעם לתזמורת גדולה, ושמה "פואמת האקסטזה" שבוצעה בפריז, 1908. זוהי סימפוניה בעלת פרק יחיד, שבה הנושאים המוזיקליים אמורים לייצג נושאים פילוסופיים מופשטים.

הסימפוניה הבאה שכתב סקריאבין- והאחרונה מבין החמש, נקראת "פרומתאוס", או "פואמת האש", גם היא בת פרק אחד. ביצירה זו נעשה שימוש נרחב באקורד שהמציא סקריאבין, ושמו "אקורד המסתורין", אקורד אטונאלי בן שישה תוים המבוסס על מרווחים של קוורטה. לאקורד זה נודעה חשיבות רבה ביצירותיו של סקריאבין, והוא האמין כי לאקורד סגולות מיסטיות (תוי האקורד- דו, פה דיאז, סי-במול, מי, לה, רה). זוהי יצירה המשתפת בה מקהלה גדולה, ובה גם תפקיד חשוב לפסנתר, המייצג את רוח האדם אל מול התזמורת האדירה, המייצגת את העולם, או את האל. ביצירה זו דרש סקריאבין הוספת "עוגב צבעים"- להקרנת גוונים החופפים לסולמות השונים (לדוגמה: דו מאז'ור- אדום). דרישה זו עוררה לעג בקרב מבקריו, אך לעתים נעשים נסיונות עכשווים בכיוון.

[עריכה] הסונטות המאוחרות

הסונטות המאוחרות שלו לפסנתר, מהשישית ועד לעשירית, נכתבו כולן בפרק זמן של שנתיים. הן תובעניות ביותר, הן לההאזנה והן לביצוע. על הפסנתרן המבצע להיות טוב, וירטואוזי מאוד ובעל חוש קצב טוב. את הסונטה השישית מעולם לא ניגן, וכינה אותה "סיוטית"; השביעית מכונה "מיסה לבנה", והיא כרומטית. התשיעית, "מיסה שחורה", היא יצירה אפלה שנחשבת לאחד משיאיו. השמינית היא הארוכה ביותר בקבוצה, והעשירית היא ידידותית להאזנה ולנגינה, מעט יותר מהאחרות.

[עריכה] סוף ימיו

בסוף ימיו, הגה סקריאבין אירוע מגלומני ושמו "מיסטריום", שנועד לשלב ריקוד, מוזיקה, ריח וצבע, במסגרת הרעיונות התיאוסופיים שדגל בהם המלחין. מקום ההתרחשות, נועד להיות בהרי ההימאלאיה. מותו בטרם עת של המלחין, משומה זיהומית, קטע את ההוצאה לפועל של "אירוע" זה.

[עריכה] טריוויה

בתו של סקריאבין אריאדנה סקריאבינה התגיירה ונישאה למשורר היהודי דוד קנוט. במלחמת העולם השנייה הקימה עם בעלה את המחתרת היהודית הצרפתית (הצבא היהודי), ונרצחה על ידי אנשי הגסטפו בעת קיום פגישת מחתרת בביתה שבטולוז כחודש לפני שחרור צרפת. צאצאיה נמצאים בארץ. נכדה -אלישע אבס-(נינו של סקריאבין) ,היה ילד פלא ופסנתרן מחונן.לאחרונה חזר שוב לנגן בפסנתר.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• על תופעת השמיעה בצבעים (תופעה מדעית שממנה "סבל" גם המלחין הצרפתי אוליבייה מסיאן) ו"פרומותיאוס" של סקריאבין
• התיאוסופיה