האיים הקנריים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
 |
|||||
| שפה רשמית | ספרדית (בניב קנרי) | ||||
| עיר בירה | לאס פאלמס דה גראן קנריה, סנטה קרוס דה טנריפה | ||||
| נשיא | אדאן מרטין מניס (Adán Martín Menis) | ||||
| הכרזת אוטונומיה | 10 באוגוסט 1982 | ||||
| שטח - סה"כ - % משטח ספרד |
במקום ה-13 בספרד 7,447 קמ"ר 1.5% |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (2006) - % מאוכלוסיית ספרד - צפיפות |
במקום ה-8 בספרד 1,995,833 תושבים 4.5% 268 תושבים לקמ"ר |
||||
| קיצור ISO 3166-2 | CN | ||||
| אתר אינטרנט רשמי | Gobierno de Canarias | ||||
האיים הקנריים (בספרדית: Las Islas Canarias) הם ארכיפלג הנמצא באוקיינוס האטלנטי, מול חופה הדרום-מערבי של מרוקו, והם נמנים בין 17 הקהילות האוטונומיות של ספרד. שטחם הכולל הוא 7,447 קמ"ר, אורך החופים הכולל הוא 1,583 ק"מ ומספר התושבים בשנת 2006 היה 1,995,833 נפש (כ-4.5% מאוכלוסיית ספרד). כלכלת האיים מבוססת בעיקר על תיירות. לעתים האיים הקנריים קרויים גם בשם הארכיפלג הקנרי (בספרדית: El Archipiélago Canario).
[עריכה] האיים
הארכיפלג מורכב משבעה איים: טנריף (Tenerife), לה פלמה (La Palma), לה גומרה (La Gomera), אל היירו (El Hierro), שמרכיבים את מחוז סנטה קרוס דה טנריפה, ומנגד גראן קנריה (Gran Canaria), פוארטוונטורה (Fuerteventura) ולנסרוטה (Lanzarote) וכן שישה איונים שמרכיבים את מחוז לאס פאלמס. האי טנריף הוא הגדול ביותר (2,059 קמ"ר). אל היירו הוא הקטן והמערבי ביותר. הנקודה הגבוהה ביותר היא הפסגה של הר הגעש טיידה - 3,718 מטר מעל פני הים והיא גם הנקודה הגבוהה ביותר בספרד.
לקהילה האוטונומית הקנרית שתי ערי בירה המתחלקות בתואר ובסמכויות. ערי הבירה הן: לאס פאלמס דה גראן קנריה (Las Palmas de Gran Canaria) בירת מחוז לאס פאלמס, וסנטה קרוס דה טנריפה (Santa Cruz de Tenerife) בירת מחוז סנטה קרוס דה טנריפה.
האיים מתאפיינים בהרי געש רבים, חלקם פעילים, ובשמורות טבע של יערות מחט ויערות סובטרופיים. חופי הדיונות מספלומס (Maspalomas) הוא אתר תיירות מפורסם. האקלים הוא סובטרופי, המשקעים נדירים באיים המזרחיים, אך בלה פאלמה, שבמערב הארכיפלג, כמות המשקעים השנתית עולה על 2,100 מ"מ בשנה. אין נהרות באיים, אך ישנם נחלים רבים.
[עריכה] היסטוריה
התושבים המקוריים של האיים היו הגואנצ'ים שעסקו בדיג ובלקט פירות וכן בחקלאות ובגידול צאן. הכיבוש הספרדי התחיל בשנת 1402, אך גם בשנים הקודמות הפליגו לאיים ספינות ממיורקה, מפורטוגל ומגנואה. מתחילת המאה ה-15 החלו להגיע לאיים (באישור הכס הקדוש והכתר הספרדי) משלחות מאורגנות בחיפוש אחרי עבדים ואוצרות. הגואנצ'ים גילו התנגדות חריפה לכיבוש ולכן הוא נמשך כמעט מאה שנה והסתיים ב-1496, כשאחרוני הילידים נכנעו והאיים סופחו לממלכת קסטיליה (ספרד).
כיבוש האיים הקנריים היווה הקדמה לכיבוש יבשת אמריקה והתאפיין בשיעבוד האוכלוסייה המקומית, השלטת הנצרות תוך הרס התרבות המקומית והתערבבות עם האוכלוסייה המקומית.
בשל מיקומם האסטרטגי האיים היו לתחנת מעבר לסוחרים בדרכם להודו, לאפריקה ולאמריקה, מה שהביא שגשוג כלכלי למגזרים מסוימים באוכלוסייה. במאה ה-19 המושבות הספרדיות באמריקה זכו לעצמאות מדינית וזה היה אחד הגורמים למשבר כלכלי באיים, אשר הביא להגירתם של רבים מהתושבים לארצות אמריקה. בתחילת המאה ה-20 החלו חברות אנגליות לגדל בננות באיים. ב-1927 חולקו האיים לשתי פרובינציות בגלל העוינות בין שתי אליטות בסנטה קרוס ובלאס פאלמס ולכן שתי ערים אלו הן היום שתי הבירות של האיים הקנריים. בשלהי שנות ה-70 (תחילת תקופת הדמוקרטיה בספרד) פעל באיים ארגון טרור בדלני בשם FAG שדרש עצמאות מדינית מלאה לאיים, אך לא זכה לתמיכת הציבור וחדל מפעילותו. ב-1982 קיבלו האיים מעמד של קהילה אוטונומית.
הבעיה העיקרית שאיתה מתמודדים כיום האיים הקנריים (שהם חלק מספרד ומהאיחוד האירופי) היא הגעה מסיבית של מהגרים אפריקאים לחופיהם. בכל שנה יותר ויותר מהגרים חסרי מסמכים מפליגים בסירות מחופי מרוקו ומאוריטניה ורבים מהם טובעים באוקיינוס. בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2006 למשל הצליחו להגיע לחוף 2,371 מהגרים, אך כאלף אחרים ניספו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האיים הקנריים |
| קהילות אוטונומיות: אזור מורסיה · אנדלוסיה · אסטוריאס · אקסטרמדורה · אראגון · גליסיה · האיים הבלאריים · האיים הקנריים · ולנסיה · חבל הבסקים · לה ריוחה · נווארה · מדריד · קטלוניה · קנטבריה · קסטיליה-לה מנצ'ה · קסטיליה ולאון ערים אוטונומיות: סאוטה · מלייה |
 |
