הטיות פוליטיות בתקשורת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הטיות בדרך הצגת המידע באמצעי התקשורת המובילות לכך שהמציאות אינה מוצגת כראוי, הן בעלות אופי מגוון: החל מנתינת דגש לאירוע מסוים ולא לאחר וכלה בשקר מכוון. הטיה יכולה להווצר במתכוון, בכדי לקדם תפיסות עולם ואמונות מסוימות, ולהחליש תפיסות עולם ואמונות מנוגדות, או באופן בלתי מודע, מתוך האמונות והדעות של הכותב, שמוכנסות בלא תשומת לב.
תוכן עניינים |
[עריכה] הטיה פוליטית
ההטיה מעבירה את העיתונאי מעמדה שבה תפקידו להציג את החדשות, את ניתוחן ואת פרשנותן באופן שמתיישב עם העובדות שבשטח, לעמדה שבו הוא הופך לתועמלן המנסה להשפיע על הלך הרוח בציבור. ככל שההטיה מתוחכמת יותר, היא לא תהיה ניכרת לעינו ולאוזנו של צרכן התקשורת, אך תשפיע על ראיית העולם שלו.
כל זמן שמדובר בפובליציסטיקה ובמדורי דעות של העיתונים, לכל הדעות אין פגם בנסיונו של אדם לשקף את דעותיו באופן המיטבי ביותר, החריף ביותר והגלוי ביותר. שונים הדברים כאשר השקפות העולם מסתננות למדורי החדשות ואף למדורי הפרשנות, ומטות את החדשות מהדרך הנייטרלית שבה הן צריכות להיות מוצגות, בשל השקפת עולמו של הכתב או העורך. התוצאה עלולה להיות העלמה של ידיעה לא נוחה או דחיקתה והקטנתה למקום נידח בעיתון, או ניסוחה באופן שיתאים להשקפה הפוליטית או הבאת מקור נידח כמקור עיקרי. או שימוש בכללים של דמגוגיה, בין השאר הכתרת דעה של אדם פרטי כסמכות, על ידי הצגתו כ"מקור". או שימוש בסמכות לא רלוונטית, למשל הבאת דעות של מומחים בתחום שאינו נוגע להתמחותם.
הטיה שלילית יכולה להיות כלפי החוליות החלשות של החברה: בני מיעוטים, אנשים שהוחשדו בפלילים או שהורשעו, פוליטיקאי שנפילתו קרובה ואחרים. לעתים דווקא לאלו שנתפסים כמיעוטים וכחלשים ניתן יחס מגונן ומפלה לטובה, בעוד שאלו הנתפסים כחזקים סופגים משטמה לא הוגנת.
[עריכה] הטיות כתוצאה משוחד
להטיות בתקשורת יש אופי דומה במקומות שונים. צורת ההטיה הבוטה ביותר היא השתלטות של המשטר על התקשורת, והפיכתה לשופר תעמולה, כפי שקורה במדינות טוטליטריות.
אפשרות נוספת היא חבירה בין המשטר או אילי הון לבין התקשורת מטעמים אידאולוגיים או חומריים. במגזינים מקצועיים כמו מגזיני רכב ומחשבים אפשר שלא תהיה ביקורת נוקבת על חברות שמממנות את המגזינים בפרסומות. לעתים אף הכתבים משוחדים באירוח ובמתנות חינם ובהטבות אחרות, שמקשות עליהם לכתוב בגנות דורשי טובתם. פוליטיקאים ואנשי ממשל נוהגים לקרב אליהם כתבים ולהטיב עמם באופנים שונים. ראשי ממשלות ונשיאים מטיסים אותם עימם במסעותיהם במטוסם הפרטי. תופעות אלו יוצרות הזדהות עם הגורמים המטיבים, ונוטלים את עוקצה של העצמאות העיתונאית. דוגמה קיצונית לכך היא שיחוד אנשי התקשורת בפרו על ידי הנשיא אלברטו פוג'ימורי בשנות התשעים, כדי שינתן לו לקבוע את סדר יומה של התקשורת.
[עריכה] הטיה למען הגנה על ביטחון הציבור
להסתרת מידע למען הגנה על בטחון המדינה או שלום הציבור יש מידה של לגיטימיות. יש מודלים שונים ברחבי העולם להתייחסות לבעיות שמעוררים נושאים אלו. בישראל מוסדר העניין על ידי הצנזורה הצבאית וכן על ידי הסכמים בלתי פורמליים בין עורכי העיתונים לבין הממשלה.
לא תמיד הסתרת מידע זו מתבררת בדיעבד כראויה. אחת הדוגמאות הייתה במלחמת יום כיפור. בפגישתם עם ראש הממשלה גולדה מאיר הסכימו עורכי העיתונים לדלל את הדיווחים על ריכוזי הכוחות בגבול המצרי–סורי, בכדי למנוע בהלה בציבור. אפשר שפרסום העניין היה מביא ללחץ על הממשלה להגביר את הכוננות ומפחית מהתוצאות ההרסניות של המלחמה.
[עריכה] צורות של הטיות פוליטיות
ההטיות הפוליטיות יכולות להעשות בדרכים שונות:
- סילוף ידיעות:
- דיווח שגוי במזיד, לעתים תוך שימוש בציטוט.
- השמטת פרטים חשובים מאחר שהם עוזרים למחנה היריב.
- התבססות על עד עוין ללא הסתייגות מתאימה או מתן הזדמנות לצד שכנגד למסור את גרסאתו לאירוע.
- מתן כותרת פרובוקטיבית היוצרת רושם שגוי בקשר למה שארע.
- דיווח שגוי שלא במזיד, אך ללא פרסום תיקון או התנצלות (או פרסום באופן לא בולט) אחרי שהתבררו העובדות הנכונות.
- ראו דוגמה.
- הבלטת ידיעות שמגנות את היריבים:
- שכתוב אירועים באופן שיתאים להשקפה הפוליטית.
- הסתרת ידיעות שעלולות לפגום בכוחו של המחנה שדרכו מקובלת על הכותב.
- בלבול בסדר המאורעות של האירועים. דוגמה: נגד איש התקשורת הישראלי חיים יבין נטען, כי בתוכניתו "ארץ המתנחלים", היה בלבול מכוון של סדר האירועים: תחילה הוצגו העוולות השונים הנגרמים לפלסטינים במחסומים מסביב לשכם, ורק אחר כך הסיבות שבגללן בכלל הוקמו המחסומים הנ"ל.
- הבלטת ידיעה שולית וביזרית, באמצעות טחינתה עד דק, קידומה לראשית המהדורה, או השמתה במקום מרכזי בעיתון.
- הסמכת שתי חדשות זו לזו, בכדי לרמוז מהאחת על השנייה.
- שימוש בטרמינולוגיה מוטית:
שימוש בטרמינולוגיה מוטית פוליטית, ערכית וכו', באופן שגורם להעצמת תפיסת עולם מסוימת והחדרתה לשומעים. שימוש במה שקרוי "מכבסת מילים", כך שדיווח תמים הופך למעשה לשיפוט ערכי שלעתים קשה לתת את הדעת לקיומו.
- ייצוג לא פרופורציוני בתקשורת.
- החרמה של היריבים, או התעלמות מהם.
- גימוד היריבים והבלטת העמיתים.
- למשל ניפוח הפגנה של המחנה אחד, תוך התעלמות מהפגנה של המחנה שכנגד.
- נתינת זמן מסך רב לאנשים בעלי השקפה דומה.
- יצירת תדמית שלילית לקבוצה היריבה והכתמתה באמצעים שונים כמו הבלטת קבוצות שוליים שבה, ונתינת מקום רב להם. או תיאור לא פרופורציונאלי שלה.
- מרואיינים ואורחים בתוכניות אירוח ופורומי דיון בטלוויזיה וברדיו:
- התעלמות מאנשים שונים ואי הזמנתם לתוכניות.
- ביצוע סלקציה של אנשים לפי דעותיהם.
- הזמנת אנשים קיצוניים וביזריים מהצד היריב. יחס של איפה ואיפה, תקיפת היריבים באמצעות שאלות תוקפניות והצגת שאלות נוחות לעמיתים.
- סתימת פיות של מרואיינים.
- העמדת אנשים רהוטים לצד אנשים עילגים מהמחנה שכנגד.
- התייחסות בקרירות ובאנטיפטיות למרואיינים של הצד שכנגד.
- חוסר איזון מספרי בפורומים תקשורתיים, כאשר היריבים מוצגים כעמדת מיעוט ביחס לשיעורם בציבור.
- יצירת אווירה אמפתית או שלילית בהקשר לרעיון מסוים או אישיות מסוימת, ויצירת דה-לגיטימציה כלפי אלו שתפיסתם הפוכה.
- הטיה בצילום טלוויזיוני, באמצעות צילום לא הוגן.
- צילום אובייקטים לא שקולים או הוצאת דברים מהקשרם. בעימותים שונים צלמים אוהבים לצלם ילד מול טנק, לרוב בהוצאה מהקונטקסט המקורי שלו.
- כיוון הצילום. צילום עימות יהיה מזווית של היריב שחפצים בעיקרו, דבר היוצר אמפתיה של הצופה איתו, למול הצד שכנגד שנתפס כמתעמת עם הצופה.
- צילום באופן שלא מחמיא עם המרואיין. בטלוויזיה: צילום מזווית בעייתית כאשר המצלמה נמוכה מהמרואיין, דבר המשווה לו עמדה מאיימת, או כאשר נופל עליו אור מאחור וגורם לפניו להיות מוצללות ומאיימות. בעיתונות: בחירת תמונות לא מוצלחות של אנשים שלא חפצים ביקרם.
[עריכה] ביקורת
הוגים פוסט מודרניים טוענים כי הטענה כי בתקשורת קיימות הטיות פוליטיות היא בעייתית, לא משום שלא קיימות הטיות כאלו בתיקשורת אלא משום שעמדה שאינה מוטה אינה אפשרית. גם דיווח חדשותי המנסה להיות אובייקטיבי ככל הניתן מהווה לקיחת עמדה, בכמה רבדים:
ראשית, דיווח חדשותי ועריכת חדשות כוללים לעולם סינון של ידיעות - לא ניתן לפרסם את כל הידיעות האפשריות. עצם מלאכת הבחירה, והמיקום של הידיעה ביחס לידיעות אחרות, מהווה החלטה פוליטית שלא ניתן להימלט ממנה. לדוגמה, במידה ובאותו יום אירעו שני אירועים שונים - שר האוצר הכריז על תוכנית כלכלית חדשה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה ידיעה על עלייה בשיעור העוני - הרי שהמיקום הניתן לכל אחת מידיעות אלו יראה איזו חשיבות רואה העורך לכל אחת מהן ומה לדעתו הקשר ביניהן.
שנית, לפי הטענה, שימוש בלשון נייטרלית, שאינה נוקטת בעמדה פוליטית, אינה אפשרית משום שכל משפט נטוע בתוך שיח, שהוא לעולם תוצר פוליטי של יחסי כוח. אם נחזור לדוגמה שלעיל, בעוד שבמבט מתוך השיח הישראלי, השימוש בביטוי 'צבא הכיבוש הישראלי' מהווה 'מכבסת מילים', הרי שמתוך השיח הירדני, הביטוי 'צבא ההגנה לישראל' מהווה מכבסת מילים, שבאה להסתיר את מהותו האמיתית של אותו ארגון, כפי שהוא מוגדר ונתפס באותו שיח.
[עריכה] הטיות בתקשורת הישראלית
[עריכה] הטיה כלפי שמאל
מצד מחנה הימין ישנה תחושה שרוב רובה של התקשורת הכתובה והאלקטרונית (ערוצי הטלוויזיה והרדיו וחלק מהעיתונים היומיים) נמצאת בידי מחנה השמאל הליברלי, העושה בה שימוש לשם החדרת תפיסותיו לציבור הרחב. תחושה זו דחפה את אנשי הימין והחרדים ליצור ערוצי תקשורת משלהם כמו ערוץ 7 ו"ערוצי הקודש", שנסגרו בסופו של דבר מתוקף היותם בלתי חוקיים, אך ממשיכים לשדר דרך האינטרנט. מהלך זה זכה לביקורת רבה מצד אנשי ימין וכמה אנשי שמאל כסתימת פיות והתנכלות לערך חופש הביטוי.
בזמן הסכמי אוסלו התקשורת הלכה שבי אחרי התוכנית, ונצבעה רובה ככולה באופוריה ואופטימיות גדולה, ולא הקדישה זמן מסך הגון למבקרי התוכנית ולהצגת טיעוניהם בדבר סכנתה של התוכנית. אמנון דנקנר חיזק את טענות הימין והזהיר את התקשורת לא ליפול שוב לאותה מלכודת. [1]
דוגמה ידועה שמציינים אנשי הימין להטייה בתקשורת היא היחס הקר והעויין שקיבל בנימין נתניהו מהתקשורת כאשר היה ראש ממשלה. גם אשתו זכתה ליחס עוין ומלגלג שלא היה כדוגמתו בעבר. ניכר היה שהתקשורת רוצה להורידו מתפקידו, דבר שהצליחה בו בסופו של דבר. לתופעה התייחס העיתונאי ארי שביט במסה ביקורתית שהכתיר בשם "שנאת נתניהו". זו פורסמה דווקא בעיתון הארץ, בעצמו מוקד העוינות לנתניהו.
כאשר רץ אריאל שרון לראשות הממשלה הוציא "הארץ" מוסף מיוחד שבו תיאר אל כל עלילותיו של שרון בביקורתיות רבה. במחנה הימין ראו זאת כניסיון לערוך לו דה-לגיטימציה ולמנוע את בחירתו.
הדברים התהפכו במהלך כהונתו של שרון. בימין טענו שהתקשורת מגויסת למען תוכנית ההתנתקות. בסקר שהתפרסם ביולי 2005 התברר כי 42% מהציבור סוברים כי הסיקור התקשורתי של תוכנית ההתנתקות לא היה הוגן. [2].
חיזוק לטענות אלו התקבל מדבריו של אמנון אברמוביץ' כי התקשורת צריכה "לשמור על אריאל שרון כמו על אתרוג". דן מרגלית אישש את החשד על שמירת שרון כאתרוג, כאשר כתב ב"מעריב" לאחר ביצוע ההתנתקות שהגיע הזמן להשליך את האתרוג, ואף ביצע אנלוגיה בין ההתנתקות ל"פרי העץ המורעל" [3]. חיזוק נוסף לטענות אלה התקבל כאשר עורך עיתון הארץ דייוויד לנדאו הודה בכך שעיתונו העלים עין משחיתותו של שרון כדי לקדם את ההתנתקות [4]. גם עיתונאים בכירים שאינם נמנים על הימין בישראל טענו כי התקשורת ליוותה את ההתנתקות באהדה.
[עריכה] תשקורת
המילה תשקורת היא מונח, בעל קונוטציה שלילית, שהתפתח בחוגי הימין והדתיים בישראל, כדי לשקף את סלידתם מרמת האובייקטיביות המשתקפת בתקשורת הישראלית. המונח נוצר כשיכול אותיות של המילה "תקשורת", והוא מרמז על "תקשורת שקרית". שכלול של מושג זה הוא הביטוי "התשקורת העוינת".
המשתמשים במונח זה מבטאים את ההשקפה שהשליטה באמצעי התקשורת בישראל נמצאת בידי אנשי השמאל, המעוותים את המידע שהם מעבירים, כך שיתאים לעמדתם האישית שאינה אובייקטיבית, תוך העמדת פנים כי המסר הינו אובייקטיבי.
במהלך השנים אימצו את המונח גם אחרים שהתקשורת תקפה אותם, בעיקר אישי ציבור שהואשמו בשחיתות, והם עושים בו שימוש נרחב.
כתוצאה מתחושתם שהתקשורת עוינת אותם, היו בין המתנחלים כאלו שהיכו על חטא על שהחרימו מקצוע זה. אחד מהלקחים העיקרים היה הכוונה של בוגרי הציונות הדתית למגמות תקשורת ותסריטאות. אחד המרכזים החשובים היה בית ספר ללימוד קולנוע "מעלה".
[עריכה] הטיה כלפי ימין
לעומת הטענות של הימין כלפי התקשורת הישראלית, רבים בשמאל הישראלי טוענים כי בזמן מלחמות התקשורת הופכת למגוייסת ופטריוטית. כך למשל הם מציינים כי בתחילת אינתיפאדת אל אקצא ובמיוחד בימי מבצע חומת מגן הייתה לתקשורת הישראלית נטייה חזקה ימינה. ההאשמות כלפי התקשורת הן, כי היא מהווה תקשורת מגויסת, שאיננה מתייחסת כמעט בכלל למצבם החמור של הפלסטינים ונוטה להציג את הכול מזווית הראיה הישראלית בלבד. יש הטוענים כי ראיית התקשורת את האינתיפדה כאירוע לאומני ולא כאירוע חברתי, משקף אף הוא את התגייסותה.
ל"אזור הדמדומים", הטור של גדעון לוי ב"הארץ", שבו הוא מספר מדי שבוע על קשיי החיים תחת שלטון הכיבוש אין מקבילה באף אחד מאמצעי התקשורת האחרים בישראל.
דוגמה נוספת להטיה בתקשורת התרחשה בזמן מלחמת לבנון - ביומונים השונים, להוציא עיתון הארץ, התפרסמו כתבות אופטימיות (דווח, למשל על ירידה של 50% במספר הגניבות באזור גוש דן, ברומזם שיש קשר בין הירידה למלחמה) ולא נשמע אף קול מפקפק באותם עיתונים. הגדיל לעשות עמירם ניר מידיעות אחרונות בטור המערכת ביום הראשון ללחימה, ה-6 ביוני 1982 תחת הכותרת "שקט, יורים": "עכשיו אין אופוזיציה, אין ליכוד ומערך, אין דתיים וחילוניים, עשירים ועניים, ווזווזים וצ'חצ'חים. עכשיו כולנו עם אחד, במדים, עכשיו יורים. שקט".
עוד מקרה מפורסם התרחש בזמן כיבוש הבופור. ראש הממשלה דיווח כי הבופור נכבש "ללא אבדות", למרות שהיה ידוע ששישה חיילים של סיירת גולני, ביניהם מפקד הפלס"ר, רס"ן גוני הרניק, נפלו בעת הלחימה. התקשורת עצמה דיווחה על "גבורה עילאית" ו"חירוף נפשות", אך לא ציינה את נושא האבדות. רק בחינה מדוקדקדת של מודעת האבל הראתה תמונה אחרת: "על מותו של רס"ן גוני הרניק, בעת כיבוש הבופור, מתאבלת תנועת שלום עכשיו".
[עריכה] הטיה על פי אינטרס כלכלי
הוגים ניאו מרקסיסטים טוענים כי תקשורת היא מוקד עוצמה גדול, נמצא בבעלות בעלי ההון,ובעלי ההון משתמשים בו כדי לקדם את מטרותיהם. כך, את תמיכת התקשורת בהתנתקות, הם מסבירים בטענה שהאינטרס של בעלי ההון הוא כניסה של משקיעים זרים לישראל,ואלה ייכנסו יותר, במידה וישראל תנקוט בצעדים מדיניים.לטענתם,התקשורת שירתה את בעלי ההון בקידום אינטרס שלהן. כמו כן מצביעים אותם הוגים, על התמיכה התקשורתית הרחבה במדיניות קפיטליסטית של הפרטה וקיצוצים.
[עריכה] הטיה בתקשורת מגזרית
הטיות פוליטיות בתקשורת אינן מצויות רק בתקשורת הציבורית ובמחנה אחד בלבד, וקיימות גם בצד הימני והדתי. בעיתונים מקור ראשון, הצופה ונקודה, שהם למעשה תקשורת מגזרית בעיקר, כמעט שלא יהיו מאמרים שיבקרו את התפיסה של ארץ ישראל השלמה ואת מפעל ההתנחלויות. גם כתבות שיבקרו את התפיסות הדתיות הרגילות, את הישיבות ואת הרבנים, מועטות בעיתונים אלו, אם כי ניתנה במה לארגונים דתיים ביקורתיים כמו קולך.
תפיסה זו נכונה שבעתיים בעיתונים החרדיים, שם הביקורת העצמית נמוכה ביותר. בעיתונים אלו לישיבות ולרבנים יש קדושה שאסור לערער עליה, וכל מי שיערער יותקף בחריפות. מעשים של אונס או פשיעה בקרב ציבור זה לא יסוקרו בעיתונים אלו, שמנסים ליצור הילה של קדושה ותדמית של טהרה למחנה החרדי.
[עריכה] הטיות בתקשורת הערבית
התקשורת במדינות ערב איננה חופשית ברובה הגדול, דבר המתבטא בהתחנפות לשליטים (במרבית מדינות ערב יש חוקים האוסרים העברת ביקורת על השליט) ושימוש כשופר לשליט המדינה. לעתים קרובות מותקפות מדינות ערב אחרות בשל סכסוכים מדיניים וביטחוניים בין המדינות. האופוזיציה כמעט שאינה מוזכרת כלל ובמקרים שכן היא מוקעת כאויב האומה.
כמעט תמיד ההצגה של פעולות ישראל וארצות הברית בתקשורת הערבית היא שלילית לחלוטין. פיגועי הטרור הפלסטינים כמעט שאינם מוזכרים כלל ואילו פעולות ישראל ותמיכתה של ארצות הברית בה מוזכרים שוב ושוב. ישראל מכונה לעתים קרובות "האויב הציוני" או "השטן הקטן" וכמעט לעולם אינה מוזכרת בשמה. בחלק מהמקרים גולשת האנטי-ישראליות לאנטישמיות בוטה שמוצגת כאובייקטיביות.
לצד התקשורת הערבית הממוסדת, פועלות תחנות הלווין אל-ג'זירה, אל-ערביה ואל-מנאר (האחרונה מופעלת על ידי חיזבאללה). תחנות אלה משדרות לכל העולם הערבי, כשהשניים הראשונות נחשבות לחופשיות יחסית ולא תלויות בשלטון כלשהו. למרות זאת, קיימת בהן ההטיה התקשורית הערבית המסורתית כנגד ישראל וארצות הברית, וסיקור אוהד של פעולות הטרור שמבצעים אל-קעידה וארגוני טרור אחרים (למשל: הפיגועים בעיראק או "המאבק הפלסטיני"). רשת הטלוויזיה אל-מנאר משדרת תעמולה מטעם ארגון הטרור חיזבאללה ועקב ההסתה האנטישמית והגזענית שבה נפסלה לשידור בצרפת ואף הוכרזה כארגון טרור על ידי ארצות הברית.
[עריכה] הטיה תקשורתית בסיקור הבינלאומי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני
הטענה הישראלית היא שהתקשורת הבינלאומית ברובה מסקרת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני באופן מוטה, כאשר הנרטיב הפלסטיני מוצג באופן אוהד ביותר.
אחת ההאשמות החמורות שהעולתה בהקשר זה היא דיווחים מסולפים לרעת ישראל. אחת הדוגמאות הראשיות לכך, היא פרשת הסיקור של הלוחמה בג'נין במבצע חומת מגן. בעוד שהתקשורת האמריקנית ברובה התייחסה בפקפוק, לגרסה הפלסטינית כי ישראל ביצעה טבח בג'נין, רובה של התקשורת האירופית העדיפה להאמין לה, ואף דיווחה את הגרסה הפלסטינית בהרחבה. גם לאחר שוועדה של האו"ם בדקה את הנושא והגיעה למסקנה שלא בוצע טבח, מרבית אנשי התקשורת האירופית לא הביעו התנצלות. כאנקדוטה המעידה על כך סופר על מפגש שנערך אחר זמן ובו השתתפה עיתונאית איטלקית שדיווחה על האירוע באופן מוטה. העיתונאית הביעה משטמה כלפי חייל ישראלי שהשתתף במלחמה בג'נין, ולא הסכימה לדבר עם עיתונאים כל עוד הוא נוכח.
טענה נוספת כנגד התקשורת הבינלאומית הייתה המנעותה משימוש במילה "טרור" כדי לאפיין את פיגועי ההתאבדות כנגד ישראל. ישראלים רבים ראו בכך יחס סלחני כלפי מעשי הרצח ואף מתן לגיטימציה למבצעיו. מנגד, כלי התקשורת הזרים טענו שהמילה "טרור" טעונה במשמעות שלילית ושימוש בה תהיה הבעת דעה ושיפוט מוסרי, הם מעמידים את המונח "טרוריסט" כנגד המונח "לוחם חופש" ומאמינים שהמונח "militant" הוא נייטרלי ולא פוגע באף צד.
בין כלי התקשורת הזרים שהואשמו בהטיה כנגד ישראל נמצאים ה-CNN, ה-BBC, סוכנות רויטרס ועיתון הגארדיאן הבריטי. כנגד CNN ו BBC אף הופעלו סקנציות מטעם ישראל, שהוסרו אחרי ששתי הרשתות הבטיחו סיקור מאוזן יותר.
מנגד, הערבים והפלסטינים מאשימים את התקשורת - בעיקר האמריקנית - בהיותה מוטה דווקא לצד ישראל.
[עריכה] הטיות פוליטיות בתקשורת האמריקאית
חלק מהתקשורת האמריקאית מצהירה מראש על מטרותיה (תחנות טלוויזיה ששייכות למטיפים, עיתונים המשתייכים לארגונים התומכים במפלגה מסוימת, תחנות רדיו המצהירות בגלוי על דעותיהם וכדומה).
לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר הפכה התקשורת האמריקנית למגויסת ביותר. העיתונאים לא שאלו כיצד לא התגלתה המתקפה מראש, לא ערערו על הצעדים שנקט הנשיא וככלל הפגינו פטריוטיות רבה (שהייתה מוגזמת לדעת אחדים).
דוגמה טובה להמחשת הלך רוח זה בארצות הברית מהווה רשת FOX האמריקאית בבעלותו של איל התקשורת רופרט מרדוק הידוע בהשתייכותו למחנה השמרני. המחנה הליברלי בארצות הברית טוען כי הרשת שבבעלותו היא שופר לקידום הא'גנדה הרפובליקנית-שמרנית שלו ושל חוגי הימין. אולם נטיותיה השמרניות של הרשת, ובכללן תמיכה גורפת במהלכיו של הנשיא ג'ורג' וו בוש ולשכתו, עידוד הפטריוטיות האמריקאית וציביון נוצרי, הוא קונצנזוס בכל השכבות הפוליטיות. בין היתר, הוטחו האשמות בגין אימוץ תמיכה בלתי מסוייגת בפלישה לעיראק, מדיניות אוהדת מדי כלפי ישראל והפליה לרעה של נציגים מהשמאל הליברלי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- העין השביעית, כתב עת מבית "המכון הישראלי לדמוקרטיה" העוסק בביקורת התקשורת
- האגודה לזכות הציבור לדעת עוקב אחרי התקשורת הישראלית הטיות תקשורתיות פוליטיות ותרבותיות - בעל נטייה ימנית.
- HonestReporting - ארגון אמריקני שעוקב אחרי התקשורת וחושף הטיות, שקרים ודיווחים מסולפים כנגד ישראל
- "זכות הציבור לדעת" – האיזון בין חופש המידע לביטחון לאומי
- מונחון – מילון ערוץ 7 לעברית משודרת, חגי סגל, ביקורת על מונחים שונים המצויים בשימוש התקשורת הישראלית, והצעת אלטרנטיבות המצויות בשימוש בערוץ שבע
- מהי הטיה תקשורתית? - מאמר באתר המכון הישראלי להגינות תקשורתית: "אומדיה".
- גבי וימן, עשר דילמות של עיתונות בימי טרור
