הפועל הצעיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הפועל הצעיר הייתה מפלגת פועלים ציונית בארץ ישראל, שמטרותיה היו הגשמת הציונות ויצירת חברה עברית עובדת ואשר ראתה מתפקידה לפעול למען כיבוש העבודה במושבות ובערים ולהחייאת התרבות העברית. התנועה הושפעה מאוד מתורתו של א"ד גורדון.

מפלגת הפועל הצעיר נוסדה בפתח תקווה, בשנת 1905, על ידי יוצאי תנועת "צעירי ציון" בגולה. הם שללו את תורת מרקס ואת מלחמת המעמדות והתנגדו להשתתפות בארגונים הסוציאליסטיים הבינלאומיים, דוגמת האינטרנציונל הסוציאליסטי. בשנת 1908 הוציאו קול קורא לצעירי היהודים בגולה לעלות לארץ ישראל ולהגשים את הציונות הלכה למעשה בכל ענפי המשק ובייחוד בחקלאות.

חברי "הפועל הצעיר" היו בין ראשוני ההתיישבות בקבוצת דגניה ובמושב נהלל, וחלקם רב בהקמת ההסתדרות החקלאית. יחד עם "אחדות העבודה" יסדה מפלגת "הפועל הצעיר" את הסתדרות העובדים הכללית.

קשרי המפלגה מלפני מלחמת העולם הראשונה עם "צעירי ציון" בגולה נתהדקו וב26 במרץ 1920, התכנסה ועידת פראג. בספר "נפתולי דור" נאמר: "אל הוועידה באו חמשים ציר מהסתדרויות "הפועל הצעיר" ו"צעירי ציון" בארץ ישראל, אוקראיינה, רוסיה, פולניה, גרמניה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה ועוד וכ-500 אורחים".בוועידה זו הוקמה "ההתאחדות העולמית של 'הפועל הצעיר' ו'צעירי ציון".

שלושת הזרמים העיקריים בוועידה היו: הפועל הצעיר בארץ בראשות יוסף שפרינצק ואליעזר יפה, "הפועל הצעיר" במערב אירופה בראשות רוברט וולטש וצעירי ציון במזרח אירופה בראשות אליעזר קפלן. דמות מרכזית בוועידה היה אהרון דוד גורדון ומילא אחריו מרטין בובר. היה ויכוח חריף בשאלות היסוד של התנועה. צעירי ציון מפולין דרשו הזדהות עם התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית, הפועל הצעיר מפולין התנגד לכך נמרצות. הפועל הצעיר המערבי נקט עמדה מתונה יותר. היו חילוקי דעות גם בשאלות יסוד נוספות. הפועל הצעיר הארץ-ישראלי דגל בשלילה מוחלטת של הגולה ודרש להתרכז בעבודה חלוצית בארץ. צעירי ציון רצו לשים דגש חזק יותר על ארגון היהודים בגולה במטרה לפתור גם את בעיותיהם המיידיות. החלטות הוועידה התקבלו ברוח "סינטתית" המשלבת את שני הכיוונים, דבר שאיפשר להקים את ה"התאחדות".

בשנת 1923 חלה תמורה ב"הפועל הצעיר" ביחסה אל הסוציאליזם ותנועת הפועלים הבינלאומית ואף שלחה משקיפים אל קונגרס האינטרנציונל הסוציאליסטי בהמבורג.

בשנת 1930 התאחדה המפלגה עם "אחדות העבודה" ב"מפלגת פועלי ארץ ישראל" (מפא"י).

מנהיגיה הבולטים היו יוסף שפרינצק, יוסף אהרונוביץ', אליעזר קפלן, ד"ר יעקב טהון וד"ר חיים ארלוזורוב.