זהו זה!

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זהו זה
לוגו התוכנית
ז'אנר	קומדיה, מערכונים
אורך פרק	כחמישים דקות
שחקנים	שלמה בר-אבא, מוני מושונוב , גידי גוב , דבל'ה גליקמן , אבי קושניר
ארץ מקור	ישראל
רשת שידור	הטלוויזיה החינוכית
תקופת שידור מקורית	1978 – 1998
מספר עונות	21
מספר פרקים	500

זהו זה! הינה תוכנית בידור ישראלית ששודרה בטלוויזיה החינוכית ובערוץ 2 במשך כ-20 שנה בין השנים 1978-1998.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 משתתפי התוכנית 2.1 מנחים קבועים 2.2 מנחים אורחים 2.3 מגישי פינות 3 הכותבים והבמאים 3.1 כותבים 3.2 במאים 4 תכניות ודמויות 4.1 פרקים שהפכו לנכסי צאן ברזל 4.1.1 תוכניות פורים 4.2 זהו זה בתקופת מלחמת המפרץ 4.3 דמויות 5 פינות 6 זהו זה בערוץ 2 7 קישורים חיצוניים

היסטוריה

התוכנית הייתה תחילה תוכנית נוער שכללה אוסף של קטעי משחק שקישרו בין פינות שונות, אולם בתחילת שנות השמונים הפכה לתוכנית נושא שבה כל פרק סבב סביב נושא מסוים עם קו עלילתי מנחה. התוכנית, שמשכה היה כשעה, שודרה בשידור חי בימי חמישי בשעה ארבע אחר הצהריים, והשידור החוזר היה למחרת בשעה אחת ושלושים בצהריים. התוכנית שודרה במהלך שנת הלימודים, ויצאה לפגרה בפרק חגיגי בפורים, למשך ארבעה חודשים, עד הקיץ.

את הצד המוזיקלי של התוכנית סיפקה במשך שנים רבות להקת ברוש (שהחלה את דרכה כלהקת הליווי של הזמר אריאל זילבר). בנוסף, כללה התוכנית בכמה מעונותיה המוקדמות פינה בשם "שיר השבוע" אותו ביצעה להקת "חלב ודבש" (1982 - 1983). שנים אחדות אחר כך חודשה הפינה בהשתתפותו של שלמה גרוניך שאף ביצע שירים רבים יחד עם שחקני התוכנית. שירי פינה זו הופיעו באלבום "אמא שלי תמיד רצתה שהבן שלה יהיה בטלוויזיה". כמו כן, להקות וזמרים ישראליים רבים הופיעו בתוכנית ורבים מהווידאוקליפים הראשונים שנוצרו בישראל נלקחו ממנה. למשל, הקליפ לשיר "שלח לי מלאך" של להקת משינה. את שיר הפתיחה של התוכנית כתב אהוד מנור ללחן של בני נגרי. הביצוע היה של יהודה תמיר (מ"חלב ודבש"), חני בודגוב (מ"סקסטה"), עירית בולקא, ואיציק בן-מלך.

בשל איכותה ומעמד הערוץ הראשון כערוץ ישראלי יחיד באותה התקופה, זכתה התוכנית לפופולריות רבה. עד היום רבים זוכרים שיש להתקשר לטלפון 414155 או, יותר מאוחר, 426144, כדי לזכות בפרס הקבוע: חולצה ותקליט (ומאוחר יותר תיק ותקליט). סיבה נוספת לעובדה שמספרי הטלפון נחקקו בזיכרון הקולקטיבי היא הלחן שהוצמד להם על ידי מנחי התוכנית.

השחקנים הקבועים סיפרו שלכל פרק הייתה עלילה מוגדרת ותסריט, אך הם הורשו לאלתר במקום בהתאם לסיטואציה, מה שאפשר להם להביע את נטיותיהם האומנותיות ולהעשיר את התוכנית בקטעים שהם סטנד אפ בחלקם, כמו גם, מצד שני, רגעים של חישכון (בלק-אאוט) שבהם נאלצו לסמוך על בן-זוגם לקטע שיציל אותם ממבוכה בשידור חי. עלילות הפרקים נסובו סביב נושאים שונים מהווי החיים בישראל (למשל "הדייגים" ומפלס הכנרת היורד או "חברת החשמל" עם "דירקטור וולט" שאומר "למה לכבות מזגן אם אפשר להדליק תנור חשמלי?"), אופנות (למשל "ריקודי עם" או "מחזות זמר"), מחוות לקלאסיקות (כמו "צ'רלי צ'פלין") או סדרות עכשוויות ("משפחת שמשון" - מחווה למשפחת סימפסון, "ראשון" - מחווה לדאלאס).

באמצע שנות התשעים, עם שינוי מפת התקשורת הישראלית, חלו שינויים גם ב"זהו-זה" שתחילה הועברה לשידור במסגרת השעות שקיבלה הטלוויזיה החינוכית בערוץ 2 ולשנתה האחרונה, נמכרה ל"רשת", ששיבצה אותה, כתוכנית הבידור המרכזית, של ערוץ 2 בערב שבת - בשם "המופע של זהו-זה" - בה הוצגו קטעי סטירה, על השבוע הפוליטי שחלף, ראיון - בהגשת הפולניות - עם דמות פוליטית, כזו או אחרת (יעל דיין, לימור לבנת, אחמד טיבי...), פינת-נוסטאלגיה מיוחדת עם יאצק ("צור מחצבתנו! סלע קיומנו!") ועוד. בשנת 1998, 20 שנה לאחר ההתחלה הצנועה כמגזין נוער, ירדה "זהו-זה" מהמסכים באופן סופי.

משתתפי התוכנית

שחקנים ישראליים רבים עברו על הסט של זהו זה, להלן כמה מהם.

מנחים קבועים שלמה בר-אבא (1978-1990) מוני מושונוב (1978-1998) גידי גוב (1979-1993) דבל'ה גליקמן (1985-1998) אבי קושניר (1988-1998) דליק ווליניץ (1978-1979) מתי סרי (1981-1983) משה איבגי (1983) תמי גינגולד (1983)

מנחים אורחים ששון גבאי תיקי דיין מיקי קם קרן מור יאיר ניצני ציפי שביט אלי גורנשטיין חנה לסלאו ג'ולי גולדשטיין

מגישי פינות אורלי זילברשץ-בנאי רבקה מיכאלי יואב קוטנר ספי ריבלין דב רייזר גידי אורשר גדי פור אהרון קפלן דני רובס דורון צפריס בלהה בירמן יעל עמית ועוד רבים.

הכותבים והבמאים

כותבים חיים אידיסיס ענת גוב ניסו כהן דניאל לפין ב. מיכאל שלמה משיח קובי ניב אפרים סידון חנן פלד אילנה לופט חגית רכבי אבי שמש דני רוה

במאים שלמה אלברט דני ולין דן תגר יעל גרף לינדה מישל דב נתיב אבינועם דמארי חיים אידיסיס מאיר שני מוטי אבירם ארוו קפלן יצחק שאולי

תכניות ודמויות

זהו זה זכתה למעמד של תוכנית פולחן והשפיעה רבות על החברה הישראלית החד-ערוצית, שהקנתה לה קהל שבוי.

פרקים שהפכו לנכסי צאן ברזל

• "סרט ערבי" (ספטמבר 86'): פרודיה על הסרטים הערביים סוחטי הדמעות ששודרו בימי שישי בערוץ הראשון. מוני בתפקיד חומוס, בנו של רשע הכפר אבו חומוס (דובלה) מיקי קם בתפקיד בורגול אהובתו. סיפור אהבה קורע לב, מסובך יותר מאופרת סבון. ציטוט אהוב: "מצאתי את אבא שלי אבל אין לי אהבה. - נו, גם אבא זה משהו".

• "רחוב שום-שום" (אוקטובר 86'): פרודיה על "רחוב סומסום", תוכנית שגם היא הופקה באותה תקופה על ידי החינוכית (בשיתוף עם CTW מפיקי Sesame Street המקורית). מוני מושונוב וגידי גוב משתעשעים עם דמויות כמו קיקי בן-בואש, שייקה פיחסניק, אריק ובנץ, כרובי ועוד.

• "אבות אבותינו" (יולי 88'): טייק אוף פרוע על הסיפור המקראי על יעקב ועשיו. יעקב הפחדן מוני מושונוב מתחבל תחבולות כדי לגזול את הבכורה מעשיו הבריון קהה המוח דבל'ה גליקמן, בעוד אביהם יצחק גידי גוב הולך ומאבד את ראייתו ושפיותו. עם רזיה ישראלי כרבקה אמנו.

• "בשיטור משודר" (אוקטובר 88'): פרודיה על תוכניות "בשידור חוקר" בהנחיית רפי גינת (בגילומו של בר-אבא), עם המשפט "נו, מהו הלקח? כמו שאנחנו אומרים, בכלבוטק, תמיד: לא להתפתות לעיסקאות בשטח, פשוט לא להתפתות, כי אחרת אתה אוכל אותה, אוכל אותה בחזק, ואוכל אותה בגדול". שם הופיע למשל אדם (מושונוב) שמכר את גשר הירקון לזקן פלוני (בר-אבא), וכשנשאל נציג המשטרה את מי הם מחפשים, ענה שדווקא את הזקן, שכן הוא החל לגבות מהנהגים על הגשר דמי מעבר, תוך שהוא מקפץ, על המכוניות השונות.

• "נס חנוכה" (דצמבר 88'): במאפיית האחים (מושונוב וגליקמן) מתכוננים לחג החנוכה כשכד ובו ג'יני מסתורי (רוני בליץ בהופעת אורח) מופיע על סף הדלת והופך את הסופגניות למצות. עוד מתארחת בפרק בתיה ברק.

• "דג ושמו זכריה" (מרץ 89'): תוכנית הסיום של עונת 88'-89' שצולמה באילת והשתתפו בה לצד מוני מושונוב ודבל'ה גליקמן גם יאיר ניצני וגני תמיר. העלילה מבוססת בקווים גסים על עלילת הסרט הפופולרי דאז "דג ושמו וונדה" ועוסקת בחבורת נוכלים הזוממים להשתלט על הכסף שקיבלה ממשלת ישראל מהמצרים בתמורה למלון "אביה סונסטה" (היום "הילטון טאבה") שכונה בפרק "אחיה סמבוסה"

• "בעיות חניה" (ינואר 89'): קורותיהם של הנהגים הממתינים בפקקים בכניסה לתל אביב, וההצעות השונות כיצד להחלץ מהפקק (לגוש דן, Well Done!"). בכיכובם של מוני מושונוב ודבל'ה גליקמן.

• "ההוריקן (חזאים)" (ינואר 89'): תגובת זהו זה לתופעת החזאים במהדורות החדשות (שהיום הפכה לשגרה). דובלה מחפש את השקע הברומטרי על המפה הסינופטית, ואז הוא נוגע בשקע ומתחשמל. מישהו צועק במהלך התוכנית "אורי כאן?" מה שמוביל כמובן למקרה של אי הבנה מצערת בנוגע להוריקן.

• "מלכות יופי" (מרץ 90'): גידי ומוני כצמד מיני-פרחות, שמנסות את מזלן בתחרות מלכת היופי, שהמנצחת בה זוכה גם בהצעת נישואין מדובלה "מלך חיי הלילה של תל אביב". ציפי שביט מתארחת כמדריכת מלכות היופי, וגידי מאלתר את הדיאלוג הבא: ציפי - "כשאת מכניסה את הטוסיק, מה יוצא?" גידי: "לא יוצא כלום..." בתפקיד אורח כפרודיה על עצמו - מני פאר. בסצנת הסיום אומר מוני: "היום יש פלאפון בכל מקום, אפילו בטלפון" - לא ממש ידע על מה הוא מדבר, בהתחשב בעובדה שזה היה בשנות ה-90 המוקדמות.

• "ריקודי עם" (אוגוסט 90'): קושניר בתפקיד לקוח, הזקוק לחתימה על משכנתא מאת מנהל הבנק, הלא הוא חברו מכיתה א' בנימין בן ימין/בני קלבסה (מוני). אך הוא לא יודע לרקוד ריקודי עם, ועד שלא ילמד "צעד תימני" לא יוכל לקבל משכנתא בבנק. בסוף הפרק הוא פונה לבבא של ריקודי העם, אדון סימה (בר-אבא בתפקיד אורח, לאחר העדרות ממושכת) שמבקש מעוזרו "טחול בפיתה, בלי לחם!" ומנשק את תמונתו של הזמר מיקיאגי תוך חזרה על שמו שלוש פעמים. הבבא מורה לעוזרו (מוני) להאכיל את המבקר סחוג ("עם כף!? עם כאפה!"), שניהם פורץ מיד, בריקוד תימני, על הגחלים, והכל בא על מקומו בשלום. עוזרו של אדון סימה הוא הבבא בובה (מוני, ראו להלן), בהופעת-הבכורה; וכך נולדה דמותו של הבאבא בובה, שהתפרסם מאוחר יותר בתקופת מלחמת המפרץ.

• "טלוויזיה" (נובמבר 90'): אף אחד לא מצליח להעיר את הנסיכה נחמה. רבים מנסים אך כאשר הם נכשלים משליכם המלך (גידי גוב) אל הבור. עד שמגיע הליצן (דובלה גליקמן) שמציג בפני הנסיכה את קופסת הפלאים (טלוויזיה). בפרק זה היו כמה פרודיות על תכניות טלוויזיה, ביניהם "קשר משפחתי" - הפסיכולוג (דובלה) מארח באולפן את הנסיכה והמלך, ומסביר להם שהנסיכה רוצה לישון בגלל שאבא שלה משליך כל הזמן אנשים לבור. וכן את הפרודיה על תוכנית החידונים של הערוץ הראשון "מקבילית המוחות" בשם "מוח על האש", דובלה המנחה לבוש כאינקוויזיטור חוזר על המשפט הידוע של יצחק שמעוני: "התחלתי ולכן אסיים". גידי, שלאחר הפגנת ידע מרשימה, לא יכול היה להשלים את המשפט "הנהג שלנו חבר'מן, הוא יקח אותנו לתיי...", למרות הרמזים העבים שנתן לו המנחה (דובלה: "גבר שרואה בחורה, נהיה אוטומטית חר...." גידי: "חרצית!"), זכה לעונש הקבוע: "השליכוהו אל הבור!".

• "מהפכה בשידור חי" (ינואר 90'): התפוררות הגוש המזרחי משמשת כרקע לפרודיה על הסדרה המצליחה של אותם ימים "מקגיוור". אבי קושניר הוא "מק-קייקר" שיוצא למצוד אחרי הסוכן הסובייטי גרישה (גליקמן), ומוצא את עצמו בעיצומה של הפיכה.

• "שיער" (אוגוסט 91'): באותה תקופה הועלה מחדש המחזמר "שיער" בגרסתו העברית. גידי גוב מגלם אמרגן כושל, שמנסה לצאת מהצרות בעזרת חברו הוותיק מאני (מושונוב). יחד הם מעלים מחזמר חדש שהוא שילוב בין "שיער" ו"טוביה החולב".

• "נהגי גן-עדן" (אוגוסט 91'): אוסף של אפיזודות המשלבות את דובלה בתפקיד מכשפה עצבנית רכובה על מטאטא (שמגלה ש"היא עקפה אותי, המניאקית!") כמו גם דמויות אחרות כמו הנהג הלא-זהיר שמגלה שהוא מת בתאונת דרכים ומתלונן "אני לא אוכל להרוג יותר" בבכי תמרורים. התוכנית ניסתה להעביר מסרים של זהירות בדרכים באופן קומי.

• "מין בטוח" (דצמבר 91'): מורה בבית הספר (מוני) מגלה את עובדות החיים בעזרת תלמידיו (קושניר ואחרים), ושהחסידה שהוא ואשתו מחזיקים בבית לא תביא להם ילד. בסיום הפרק שרו כולם את שיר השבוע (ראו להלן) חבושים בכובעים דמויי קונדום.

• "סיפורים לשעת לילה מיותרת" (ינואר 92'): פרק פרודיה נוסף, הפעם פרודיה על פרק מהסדרה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת" של מיקי בהגן. מוני ודובלה בתפקיד גבר ואישה המנסים לחסל אחד את השני, ובמקביל לדאוג שהצופים ישארו ערים.

• "מלחמת חזאים" (פברואר 92'): תוכנית חזאים נוספת, פרודיה על היריבויות השונות בין מגישי "שבשבת" (התחזית דאז), בשילוב עם מערכת-הבחירות לכנסת, של 1992 והחורף, הגשום במיוחד, באותה שנה ("ירקון נגב! הבחירה הנכונה!"), עם נתן נחמיאס, היועץ הלשוני של החינוכית, בהופעת-אורח.

• "טופסיו" (ספטמבר 93') - פרודיה על הטלנובלות הארגנטינאיות. סיפורה סוחט הדמעות של טופסיו (קרן מור) העניה והעיוורת. הסוף טוב.

תוכניות פורים

כאמור, בכל שנה בפורים יצאה התוכנית לחופשה. לכבוד היציאה לחופשה הפיק הצוות תוכנית מיוחדת בכל שנה.

• "המפלצות": גידי דובלה ובר-אבא בתפקיד מפלצות העומדות להשתלט על העולם, כמאמר השיר שלהם: "עוד יגיע יומנו, עוד יגיע היום, העולם יהיה, אכזר ואיום"
• "האחים בוז": מחווה לסרט "האחים בלוז" - מוני וגידי בתפקיד האחים בוז, דובלה הוא סמל המן המנסה למנוע מהם להשיג את מטרתם. הופעת אורח של עופרה חזה בתפקיד אסתריקה והפנטומימאי יורם בוקר בתפקיד המלך אחשוורוש השתקן.
• "מערבון": סי היימן כאסתר המלכה ודובלה כשריף אחשוורוש, גידי גוב בתפקיד מרשים של המן, כמו כן מוני בשלל תפקידים של אינדיאני (מרדכי) וכוושתי, אשת אחשוורוש, המנסה בכל עת שבעלה יאהב אותה יותר אז היא הולכת למרדכי כדי לקבל שיקוי מתאים.

זהו זה בתקופת מלחמת המפרץ

בתקופת מלחמת המפרץ הפכה הסדרה לסדרת פולחן אמיתית. התוכנית חזרה לפורמט של קטעים קצרים שסבבו סביב הווי המלחמה - החדרים האטומים, מסיכות האב"כ, השמועות השונות ואי-הסדר הישראלי הטיפוסי, כמו אזעקות-השווא ("שווא! שווא! סליחה חולון. סליחה רחובות"). במהלך התוכניות הללו קמו ועלו מספר דמויות כמו "שלושת הזקנים" (מוני, גוב וקושניר) ושלוש נשותיהם הפולניות,האישה שהסתובבה עם בעלה ארווין, היקה ה"עצבן" ובכל מקום, אליו נכנסה, הצהירה "אני עם ארווין פה", הטבח (דובלה), שמכין "טחינה ללא טחינה; דיאטתי!", בובי(מוני) ודובי (קושניר), אך הדמות הבולטת ביותר היא דמותו של הבבא בובה, אותו עוזר של הבבא של ריקודי העם, שזכה לפיתוח דמותו על ידי מוני (בשילוב דובלה כמנחה תוכנית אירוח) וניבא, את התפתחות המלחמה, באמצעות הגימטריה. תוכניות מלחמת המפרץ שיקפו את האווירה הישראלית במהלך המלחמה - את המשפחתיות הכפויה, חוסר הוודאות, הפנייה לגורמים איזוטריים כמו מקובלים, וכל זאת בדרך הומוריסטית וקלילה, שהייתה מעין שסתום לחץ בימי מלחמה ומתח בעורף הישראלי. דוגמה לכך היא למשל אותו קטע בו ניתח הבבא בובה את המלה "עריק", מלה טעונה בחברה הישראלית באותו פרק זמן, בה השתמש ראש עיריית תל אביב שלמה להט כדי לבוז לאותם אנשים שעזבו את העיר מפחד הטילים העיראקיים. מוני, בתפקיד הבבא בובה, פתח והסביר שהוא יקח את המלה הלא-יפה ויעשה ממנה מלה יפה, וכך, בהומור ובחן, הצליח להעניק נופך הומוריסטי לאותו מושג טעון ("עראק, שזה מה ששתה, ראש-העיר, כשהוא דיבר, את המלה, 'עריק'"). לרגל יום סיום המלחמה, שבמקרה "נפל" בדיוק, על חג הפורים, הפיקו אנשי "זהו זה" תוכנית סיום-עונה חגיגית ומיוחדת, בה חגגו, יחדיו, כל הדמויות כולן - שלושת הזקנים, שלוש נשותיהם הפולניות ("חני ראיתי פה, שלושה מרגלים חיראקיים. חני אגיד 'אחלן וסחלן', ונראה, אם מישהו יחנה; אחלן וסחלן". "אהלן וסהלן". "נו, שמעתם - מישהו חנה?" - קושניר...), הבאבא בובה, השבשב ירקון נגב (דובלה - שרב עם הבוב... "אזני-המן קצת יבשים, אבל חוץ-מזה הכול בסדר") ועוד ועוד ועוד. ומעל לכל, זכור שיר הסיום:

	וכך חלפה עוד שנה! וההיסטוריה שוב חוזרת על עצמה! ומפרס העתיקה, המן כמו קם לו לתחיה - אבל זה שוב, אבל זה שוב, אותו רשע!! העלילה לא השתנתה, רק השמות והמקומות שינו סגנון: במקום שושן - עכשיו בגדד! במקום עמוד-תלייה - טיל סקאד! ומרדכי - הפך לשווארצקופף, הדובון!! וגם היום, כמו אתמול, מי שכרה לו בור - ייפול, וליהודים תהיה שמחה! ומסכות שוב יחזרו, כמו בימים האחרים, להיות, להיות, רק בפורים! את החדרים האטומים - נפתח! ואת סרטי-ההדבקה - נזרוק לפח! במדינה שוב נטייל - והמקלט שוב יינעל! ובארץ רק יהיה שרב כבד... וגם היום, כמו אתמול, מי שכרה לו בור - ייפול, וליהודים תהיה שמחה! ומסכות שוב יחזרו, כמו בימים האחרים, להיות, להיות, רק בפורים! וגם היום, כמו אתמול, מי שכרה לו בור - ייפול, וליהודים תהיה שמחה! ומסכות שוב יחזרו, כמו בימים האחרים, להיות, להיות, רק בפורים!

דמויות

• "יאצק" - דמות שגולמה על ידי שלמה בר-אבא. בפינות יאצק, אותן כתב קובי ניב, בר-אבא גילם דמות של חלוץ ציוני מוטרף, חמוש באקורדיון, כובע טמבל, שפם עבות, בעל חיים תורן (בהמשך גם רובוט) ודגל ישראל, וסייר ברחבי הארץ תוך שהוא שופך אור על אתרים וארועים בהיסטוריה של הציונות. על הצופים היה לגלות היכן נמצא יאצק. דמותו של יאצק אמנם לא הופיעה בחלק העלילתי של התוכנית אלא בפינה משלה, אבל הדמות שצברה פופולריות רבה ליוותה את התוכנית במשך מספר עונות החל משנת 1983, ו"זלגה" מדי פעם גם לתוך התוכנית עצמה. יאצק נהג לתבל את דבריו בחרוזים קצרים, מלווים באקורדים מהאקורדיון, איתו ניהל מערכת יחסים מורכבת, לתבל את דבריו במעשיות מחייו עם יאצקה זוגתו, לצהול כסוס, ולסיים את דבריו ב"לא לדאוג לעולם יאצק תמיד נופל וקם. זה טוב!". יאצק התאפיין גם בבדיחות הארוכות והמסובכות שסיפר, שבדרך כלל החלו בתיאור של שלושה בני עדות שונות שנוסעים בכלי תחבורה מסוים ("פרסי, עיראקי ופולני נוסעים ברכבת...") שלתוכם השתרבב בדרך כלל גם כורדי, שהיה אובד במהלך הבדיחה, ומתגלה מחדש מאוחר יותר ("הנה הכורדי! מצאנו אותו!"). המשותף לכל בדיחותיו של יאצק הוא שהאשמה תמיד נופלת על היקה ("זה לא אני, זה היקה!"). דמותו של יאצק זכתה לכבוד מיוחד באחד הפרקים בו נפרשה מסכת חייו בספיישל "חיים שכאלה". יאצק יצא גם מחוץ לגבולות "זהו-זה". דמותו שולבה גם בתוכנית הטיולים "שביל באמצע שביל בצד" בהנחיית ספי בן-יוסף, משם זכור במיוחד השיר "בואו נטייל" וכן קטע בו הפך ל"דון-קי-יאצק", שבלווית משרתו הנאמן סנשו פנשה (בגלומו של יענקלה בן סירא), יוצא להילחם בטחנת הרוח בירושלים כדי להציל את "דולצ'ה ריטה" (הזמרת והשחקנית ריטה). יאצק הופיע גם במופעים בהם השתתף בר-אבא, בעיקר עם מוני (כמו "ערב חד-פעמי קונבנציונלי"). הדמות "חזרה לחיים" כשבר-אבא התארח בתוכנית ארץ נהדרת במערכון מיוחד.
• ה"בבא בובה" - דמות (אותה גילם מוני) שהחלה את דרכה בפרק "ריקודי עם" כעוזר של הבבא שאחראי על ריקודי העם. בתקופת מלחמת המפרץ, עם גל הפניות למקובלים, חזרה הדמות לפינה קבועה בה הייתה מפרשת את ארועי השבוע על ידי פירוש באמצעות גימטריה של מלה מייצגת כמו "עריק" או "שוורצקופף" למשל. מאפיין נוסף שמוני הקנה לדמות היה חוסר יציבות - הייתה לו נטייה לגלוש ימינה ושמאלה וכמעט ליפול (מנחה הפינה, שגולם על ידי אבי קושניר, היה תמיד מציל אותו לפני הנפילה או דואג להרים את הלוח, או "חולה" אם קוראים משמאל לימין, שקרס פעם אחר פעם), הדמות זכתה לקאמבק חד פעמי בתוכנית רק בישראל בתקופת מלחמת עירק. בראיון סיפר מוני שהתזזיתיות וחוסר היציבות של הבבא-בובה באה במטרה לפצות על חוסר היכולת שלו לשבת בזמן שהוא מפיק את הקול הגבוה והצפצפני שאפיין את הדמות.
• "הזקנים" - שלוש דמויות (בגילומם של מוני, קושניר וגידי) של זקנים שישבו על ספסל, קראו את כותרות העיתונים, ופרשו בדרכם הציורית את הארועים, תוך שהם עולבים אחד בשני בעלבונות כמו: "אתה יש לך קסטה בראש, אבל לא מוקלט שום דבר!". שלושת הזקנים הושפעו בבירור מהדמויות שכתב ניסים אלוני לחבורת "הגשש החיוור" במערכוני "הקפיטריה בטבריה", אך עובדה זו לא גרעה מההנאה. באחת הפעמים הופיעו במקום הזקנים "הזקנות", נשותיהם של הזקנים ("זה פוך טוב שאני מה הבאתי מלודז'!"), שהרבו לקטר עליהם (כמו בז'יז'ינה, שסיפרה על בעלה "אוה, הוא היה פרפר! באמת, אני לא בטוחה, אפילו, שהילדים ממנו! עכשיו מהפרפר הזה - יצא גולם!"). שלושת הזקנות שימשו מאוחר יותר בסיס לדמויותיהן של "הפולניות".
• "הפולניות" - הופיעו כאשר התוכנית עברה לערוץ 2 ולשידורי הפריים-טיים. שלוש נשים (מוני בתפקיד בז'ז'נייה יחד עם דובלה וקושניר כטולה וז'ניה) ממוצא פולני שהעבירו ביקורת ופרשנות על ארועי היום, תוך שהן מתרפקות על עברן (במיוחד הדמות, שגולמה על ידי דובלה, שהתרפקה על מאהביה השונים) תוך שהן עוקצות אחת את השנייה בפולניות סטריאוטיפית ("בז'יז'ינה, את צריכה, דחוף, חשתלת-מוח"). הפולניות יצאו מגבולות התוכנית והופיעו גם באירועי בידור שונים, אולם דעכו לאחר זמן קצר.

פינות

חלק חשוב בתוכנית היה הפינות השונות, ממוזיקה דרך ספרים וכלה במדע, הטלוויזיה החינוכית הצליחה לשלב בתוכן העלילתי גם העברת מידע לצופים.

• פינת הפופ בהנחייתו של יואב קוטנר. פינה זו רצה לאורך רוב שנות קיומה של "זהו-זה", ובמשך שנים רבות הייתה המקום היחיד כמעט בטלוויזיה הישראלית בו הוקרנו קליפים חדשים מחו"ל. מלבד קליפים היו מדי פעם הופעות במסגרת פינת הפופ, והופיעו בה הרכבים מחו"ל שהופיעו בארץ. ביניהם "Blue zoo", Classix Nouveaux, Bad Manners ואחרים. קוטנר נהג לסיים את הפינה בתנועות ידיים משונות. המנהג הזה החל לאחר שעקב תקלת סאונד לא שמעו את קוטנר והוא הגיש את הפינה בתנועות ידיים.
• פינת הספורט עם יורם שימרון, ובסוף שנות ה-80' עם ירון וילנסקי.
• פינת אימוץ חיות עם הווטרינר ד"ר יורם קלמנט.
• פינת ייעוץ פסיכולוגי עם ד"ר עמי שקד.
• פינת המשטרה עם סנ"צ אברהם חמו.
• פינת הלשון: עם ספי ריבלין ותיקי דיין שהיו מציגים סיטואציה בה אחד מהם (לרוב תיקי) היה חוזר על שגיאה בעברית ועל הצופים היה לגלות מהי השגיאה.
• יאצק (בגילומו של שלמה בר אבא), האקורדיוניסט המטורף עם כובע טמבל ודגל ישראל המטייל ברחבי הארץ, שאצלו בבדיחות תמיד היה הולך לאיבוד כורדי (ולפעמים נמצא מאוחר יותר).
• "על הברזלים" עם דן תורן, איציק גייר (נפטר ממחלה בגיל צעיר), דליה שימקו, שירלי שטרן ואחרים. הפינה עסקה במתחים של גיל ההתבגרות, והציגה אותם בצורת שיחות שהתנהלו "על הברזלים". "על הברזלים" היה מקום המפגש של "החבר'ה" ה"מקובלים", וסימל "מרד נעורים" בהיותו מקום התכנסות מחוץ לגדרות בית הספר. בשנים מאוחרות יותר עברה הפינה הפופולרית שינויים קלים, כשבגרסתה האחרונה איציק גייר המנוח היה האחרון שנשאר מהצוות המקורי וגילם מדריך במחנה קיץ. חניכיו אז היו דנה מודן, אורי גוטליב ואורי בנאי.
• חידה תנ"כית: עם גבי עמרני ודני שגב.
• חידה בלשית: נח רב מוח ספי ריבלין הבלש ומזכירתו שולה "עזבי הכול ורשמי הפרטים" (שולה חן), אשר אכן עשתה כדברו ועזבה הכל, ובדרך כלל הכול נשבר על הרצפה. בכל פינה היה על הצופים לגלות מהו הפרט שמוכיח שדבריו של ששון גבאי, שהיה מופיע בדמויות שונות, הם שקר מוחלט.
• מוקש: יוסף עילוי (ספי ריבלין) וספי גאון (ספי ריבלין גם כן), שני גאונים שהציעו תשובות לשאלות ידע כללי בתוכנית הפיקטיבית "מוקש" (משחק מילים על תוכנית הראיונות הרצינית דאז "מוקד") ועל הצופים בבית הוטל לגלות מי נתן את התשובה הנכונה ומי נתן תשובה שגויה. פינה זו הייתה חלוצית בשימוש שעשתה בהכפלת דמותו של ריבלין, שניהל דיאלוגים מורכבים למדי עם עצמו.
• "סערה בכוס תה" (בגילומם של דורון צפריס, בלהה בירמן (1984-1986), יעל עמית וששון גבאי לסירוגין עם אורי אברהמי) - עלילות פקידים במשרד ציבורי, שם שמענו את סילביה מרכלת על סרג'יו מהתעבורה, או שמא סימה מהתברואה? שם גם חזר והופיע המשפט המפורסם "זה לא אני, זה פופטיץ", אשר משמש עד היום (בגרסאות שונות) את הבירוקרטיה הישראלית כאמצעי להסטת אחריות והתחמקות מעבודה. בפינה זו נדרשו הצופים לזהות איזה פתגם עברי הסתתר בקטע.
• פינת זהירות-בדרכים, בה התווכחו, בבית-המשפט, תובע ונתבע והמטרה היתה, ללמד את הצופים, כללים בסיסיים, של זהירות-בדרכים (וזכורה במיוחד הקריאה, של שמש ביהמ"ש, "א-ב-טייי----ח!!!!").
• פינה על נושאים רפואיים והדרך, בה פועל הגוף, בהשתתפות הפציינט הנרגש ספי ריבלין (הנחרד לגלות, ש"אני הולך ונהפך לברווז", או המאושר למצוא, שיש לו "שורשים אינדיאניים"...) והאחות תיקי דיין, המרגיעה אותו.
• ענת תשובה (רבקה מיכאלי) בפינתה "אבן נגולה מעל ליבי", שהציגה חידות מדעיות לצופים. תשובה נהגה להסות את השואלים בסוף הפינה במילים "בפעם הבאה". בדומה לפינת "מוקש" המוקדמת יותר, גם בחידה זו גילמה מיכאלי שתי דמויות, המשוחחות זו עם זו.
• פינת הספרים של חוחית (אורלי זילברשץ-בנאי), ילדה מופנמת, שהמליצה על ספרים יחד עם דב רייזר.
• שיר השבוע: זכורים מפינה זו בעיקר שיריו של שלמה גרוניך, אם כי בשנים 82'-83' הייתה זו להקת חלב ודבש שביצעה את "שיר השבוע". בתקופת גרוניך (מ-86' ועד 89') השיר, שבדרך כלל תאם לנושא התוכנית, הושר על ידי כל הצוות. חלק מהשירים, ביניהם "הגליל", "פרנויה" ו-"קואי-נה-נאי-נאי" בשיתוף מקהלת העפרוני, יצאו לאחר מכן בתקליט "אמא שלי תמיד רצתה שהבן שלה יהיה בטלוויזיה" (NMC).
• "זרים ברכבת": חידה ספרותית שהפגישה שתי דמויות מתוך ספרים מפורסמים בקרון רכבת, הצופים התבקשו לזהות את הדמויות ואת הספרים מהן נלקחו. בפינה השתתפו בין היתר עודד שחר, אלברט כהן, דליה שימקו ואחרים.
• פינת הארכאולוגיה בכיכובם של ניסים עזיקרי ובנו גורי.
• פינת הקולנוע שכללה המלצה על סרטים חדשים הוגשה על ידי אנשים שונים, ביניהם אהרון קפלן, דורי בן-זאב שהיה רכוב על תלת-אופן שאליו מחוברת מקרנת קולנוע, דני מוג'ה, מנחם זילברמן שכינויו היה "מפלצת הקולנוע", דני רובס, ד"ר אורלי לובין-צפרוני וגידי אורשר.
• הפינה "סוף המחזה" (משיר הפתיחה) בה ניתן היה להציע סיומות למחזה שהוצג על ידי קבוצת שחקנים (מכאן גם הסצינה בקטע הפתיחה בה מכבה כף יד את הנר).
• פינת החדשות: המגיש הראשון של חדשות זהו-זה היה העיתונאי, המתרגם ואיש הרדיו מיכאל דק. בתחילת שנות ה-80' הוחלף דק על ידי העיתונאי אבנר תבורי מ"ידיעות אחרונות" שהיטיב להסביר לצופים את המצב הפוליטי והכלכלי המורכב של אותן שנים - ממושגי יסוד כמו מהי קואליציה ועד מלחמת לבנון, האינפלציה וכד'.
• פינה בנושאי יהדות ואזרחות עם אברהם בורג לפני שהפך לפוליטיקאי.
• "מקום בעמידה": פינת סטנד-אפ מסוף שנות ה-80' עם שמואל וילוז'ני ואחר-כך רמי שטרן, ולבסוף דבי ונולי.

התוכנית גם שיתפה פעולה עם מספר להקות נוער, ביניהן להקת צופי תל אביב, "מפגשים ברכס" מחיפה, ולהקת "דור שני קריית מלאכי" ששרה את "אמא שלי ממרוקו".

זהו זה בערוץ 2

בסוף שנת 1993 השתנתה מפת הערוצים בישראל עם תחילת השידורים המסחריים של ערוץ 2. הטלוויזיה החינוכית חיפשה דרך לשלב את תוכנית הדגל שלה בערוץ החדש וליהנות מהכנסות הפרסומות. השיא היה בחתימת הסכם עם הזכיינית רשת והעברת התוכנית לשעות צפיית השיא תוך שינוי הפורמט - התוכנית הפכה לתוכנית בידור שכללה מערכונים קצרים בנושאים אקטואליים תוך הגברת מינון הסאטירה, והסיום הקבוע במערכון שכלל את "הפולניות". אולם התוכנית במתכונתה החדשה לא זכתה להצלחה המצופה ולבסוף ירדה מלוח המשדרים, וכך באה לקיצה (בינתיים) אחת מתוכניות הטלוויזיה הטובות והוותיקות ששודרו בארץ.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: זהו זה!

• שאף מלוא חזה - שיר הפתיחה של התוכנית, mp3music.co.il
• מפלצות לפורים - דובי שרגא, "המסך המפוצל".
• "זהו זה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פתיח התוכנית (וידאו)

דף זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק ויקיפדים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. לפרטים וסיבות עיינו בדף הגרסאות הקודמות ובדף השיחה. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך, אנא ציינו זאת בדף השיחה.