חרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בעץ החרוב. לערך העוסק בגדוד חרוב, ראו גדוד חרוב.

חרוב מצוי

מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו פסיגיים
סדרה:	קטניתאים
משפחה:	קסאלפיניים
סוג:	חרוב
מין:	חרוב מצוי
שם מדעי
Ceratonia siliqua

חרוב מצוי (Ceratonia siliqua) הוא עץ ירוק עד ממשפחת הקסאלפיניים, שמתנשא לגובה של 10 - 15 מטר. נופו רחב ועגול ותפוצתו באזורים נרחבים של ארץ ישראל, בגליל, הרי ירושלים ורכסי הכורכר. תכולת המים בפרי החרוב נמוכה במיוחד ומכאן שמו (בעברית יובש=חורב), אם כי יש הסוברים שהשם ניתן על שום דמיון הפרי לחרב.

עצי החרוב הנקביים פורחים באוקטובר, וריחם ידוע כלא נעים. סיום ההבשלה באוגוסט של השנה לאחרי, ואיסוף הפירות בחודשים ספטמבר-נובמבר. פריחתו אדומה או צהובה.

מוצאו של החרוב הוא במזרח הים התיכון והוא גדל גם במקומות אחרים לפרי ולנוי.

[עריכה] פרי החרוב

לחרוב פרי דמוי תרמיל באורך של עד כ-20 סנטימטר, שמכיל בין 10 ל 15 זרעים. זרעי עץ החרוב שקולים אחד לשני, ובעלי משקל זהה (0.2 גרם), דבר שהפך אותם בימי קדם, למידת משקל אוניברסלית, למדידת משקלם של אבנים יקרות. הזרעים נקראים "גרה" ומכאן מקור השם של יחידת המשקל קרט.

תנובת עץ אחד יכולה להגיע ל-120 קילוגרם פרי. פרי החרוב משמש בראש ובראשונה למאכל בהמה. כיום קולים וטוחנים את פרי החרוב, ויוצרים ממנו אבקת חרובים, שמכינים ממנה מוצרים שונים בתעשיית המזון כמו למשל שוקולד חרובים שנחשב לחטיף בריאותי. גומי המופק מפרי החרוב משמש בתעשיות שונות בהם טקסטיל, מזון, תרופות, עור וקוסמטיקה.

החרוב

ערך תזונתי ל-100 גרם

מים

13 ג'

קלוריות

206 קק"ל

חלבונים	6.8 ג'
פחמימות	49.1 ג'
פחמימות זמינות	39.8 ג'
שומן	2.2 ג'
כולסטרול	0 מ"ג

ויטמין B1	0.04 מ"ג
ויטמין B2	0.06 מ"ג
ויטמין B3	0.2 מ"ג
ויטמין C	38 מ"ג

סיבים תזונתיים

9.3 ג'

[עריכה] החרוב במקורות עתיקים

החרוב לא מוזכר בתנ"ך, וייתכן שהסיבה לכך היא שהוא אינו עץ ארצישראלי מקורי, אלא הובא ארצה על ידי הרומאים רק לפני כ-2000 שנה. אולי בכך ניתן גם להסביר מדוע לא זכה להיכלל בין הפירות שארץ ישראל נשתבחה בהם. עם זאת, יש המוצאים רמז לחרוב בספר ישעיהו פרק א' - "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כי פי ה' דבר".

לעומת אי אזכורו בתנ"ך, החרוב מוזכר פעמים רבות בתלמוד ובספרות המדרשית. כך מסופר על רשב"י ובנו שברחו למערה בגליל מפני הרומאים, וניזונו שנים ארוכות מפרי עץ זה. עוד מוזכר שחוני המעגל ראה אדם נוטע חרוב ותמה עליו, כיוון שהעץ היה אמור לתת פירות רק לאחר 70 שנה מזמן נטיעתו (כפי שמוזכר בבבלי, מסכת בכורות ח/א); על כך ענה אותו אדם לחוני: "כשם שנטעו אבותי לי, כן נוטע אני לבני".

יש הטוענים שהארבה אשר אכל יוחנן המטביל היו בעצם חרובים.