יהדות ליטא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
יהדות ליטא נחשבה לאחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות בקרב יהדות מזרח אירופה והזרם האשכנזי כולו.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת התיישבות היהודים בליטא
ישנן עדויות להתיישבות של מספר יהודים באזור ליטא של היום כבר בזמן המאה ה-12. הגיעו אליה אז פליטי רדיפות ופרעות של הנוצרים באזורים אחרים באירופה, או סוחרים מדרום אירופה או ממזרחה.
בשנת 1348 החל גל הגירה שנמשך כארבע שנים, במהלכו נמלטו יהודים רבים מאזורי אירופה השונים בהם פגעה "המגפה השחורה", וכתוצאה מהפגיעות ביהודים באזורים אלה.
באמצע המאה ה-13 עברו חקלאים יהודים מאזורי גליציה, האליץ וקייב לאזורים הצפוניים יותר בקרבת ליטא והקימו את הקהילות בגורדנו ובריסק, אזורים שהשתייכו אז לליטא.
יש לציין כי עד המאה ה-14 לא הייתה קהילה יהודית משמעותית באזור ליטא, אך הקהילה הקיימת גדלה משמעותית עם עלייתו של הנסיך גדימינס. הוא הקים את העיר וילנה, הורחבו שטחי ליטא בסמכותו והוא אף קרא לאומנים, סופרים וסוחרים להתיישב בשטחיו. הוא אף עודד בני עמים שונים להתיישב בשטחה של ליטא-גרמנים, קראים, יהודים, טטרים ועוד.
הקהילה גדלה עוד יותר בימיו של ויטאוטס, נכדו של גדימינס, אשר פיתח את הערים שכבש במהלך מסעות כיבושיו. הוא הציע ליהודים לעבור אליהן, שכן האמין כי זהו עם שיפתח את הכלכלה באזורים אלה וכי זהו עם שקט ולא בעייתי. בימיו הגיעו לליטא יהודים רבים מקרים שתחת שלטון הטטרים-יהודים וקראים גם יחד, וכן יהודים מספרד ופורטוגל שברחו מפני האינקוויזיציה.
[עריכה] יהודי ליטא במאה ה-16 וה-17 עד הכיבוש הרוסי
מהמאה ה-16 ועד המאה ה-17 קיבלו יהודי ליטא כתבי זכויות רבים אשר הקלו על חייהם מאוד, דבר שהביא לליטא הגירה תמידית של יהודים מאזורים שונים.
במאה ה-17 התפתחה מאוד קהילת וילנה, הפכה למרכז של לימוד תורה, ואף כונתה בשל כך ירושלים דליטא (ירושלים של ליטא).
הרעה הייתה במצבם של היהודים בשנים 1648-1655, במרד האיכרים והקוזקים באוקראינה.
במהלך המאה ה-17, נערכו גם עלילות דם רבות כנגד היהודים, למרות כתבי הזכויות שקיבלו. בין הארועים החשובים היו השרפה הגדולה בבריסק בשנת 1637, שהנוצרים ניצלו אותה לפגוע ביהודים. בימי שלטונו של וישניוביצקי, נערכו במהלך חג הפסח מעצרים רבים ליהודים בעיירה רוז'ינוי, לאחר שנזרקה גופת ילד נוצרי למרתף של יהודי. רבים מבני הקהילה נעצרו ושניים מראשיה נרצחו ללא משפט וללא מציאת אשמה ביהודים.
[עריכה] לאחר הכיבוש הרוסי בשנת 1795
לאחר כיבוש כל ליטא על ידי רוסיה בשנת 1795, הובטח תחילה ליהודים כי זכויותיהם ישמרו כפי שהיו, אך לאחר זמן מה ההבטחות הופרו, שכן הרוסים חששו מחדירתם של היהודים לתוככי רוסיה והגבילו אותם למגורים בתחום המושב - האזורים שבהם גרו לפני הכיבוש.
בשנת 1804 פרסם המלך אלכסנדר הראשון את "חוקת היהודים", אשר בוססה על המלצותיהם של "הוועד לתקנת היהודים". החוקה חילקה את שטחי רוסיה ל-13 פלכים, ומאוחר יותר ל-25 פלכים שבהם יושבו היהודים ללא יכולת לעבור מפלך אחד לשני. כמו כן, נאסר על היהודים לעסוק בפונדקאות ולכן עזבו כ-60,000 יהודים את שטחי הכפרים.
היחס אל יהודי ליטא לא השתנה בעקבות הכיבוש הרוסי, והם המשיכו להיפגע מצד נוצרים ליטאים.
[עריכה] מלחמת העולם הראשונה (1914-1918)
במהלך מלחמת העולם הראשונה נגרם סבל רב ליהדות ליטא. סבל זה בא לשיאו בשנת 1915, עם גירוש רוב יהדות ליטא לעומק רוסיה ולאוקראינה על ידי השלטון הצארי בתואנה של חשש משיתוף פעולה בין יהודי ליטא לבין האויב הגרמני.
[עריכה] ליטא העצמאית (1918-1940)
לאחר מלחמת העולם הראשונה והורדת העול הרוסי מעל המדינות הבלטיות, זכתה ליטא לעצמאות מידי רוסיה יחד עם לטביה, אסטוניה ופינלנד.
בתחילת שנות ה-1920 זכתה הקהילה היהודית לאוטונומיה שהתבטאה בהקמת מיניסטריון לענייני יהודים בממשלה הליטאית וניהול עצמי של ענייני הקהילות השונות בפיקוח מיניסטריון זה.
במהלך תקופה זו סבלו היהודים מפרעות כפי שנתרחשו בכל אזורי מזרח אירופה, שכן האנטישמיות החלה בשנים אלו לבצבץ מעל לפני השטח.
[עריכה] יהודי ליטא בזמן מלחמת העולם השנייה
בשנת 1940, סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה, נכבשה ליטא על ידי רוסיה וסטלין בראשה, כפי שנחתם בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. לאחר כיבוש ליטא ב"מבצע ברברוסה" על ידי גרמניה ב-1941, נשלחו יהודים רבים למחנות ההשמדה והוקמו גטאות בערי המדינה.
עם כניסת הגרמנים לליטא, הייתה התנפלות המונית של אלפי ליטאים על היהודים עוד לפני הגעת הכוחות הגרמנים אליהם. ב-11 הימים הראשונים של הכיבוש הגרמני, נהרגו כ-40,000 מיהודי ליטא, כ-10,000 מהם מקובנה. עם הגעת הגרמנים נרצחו עוד יהודים רבים, אך הפעם בצורה מאורגנת יותר ולא בהתפרעות פראית. עשרות אלפים מיהודי וילנה נשלחו ליער פונאר הסמוך לעיר, שם הם נורו ונקברו בידי הנאצים, וטבח דומה בוצע ביהודי קובנה בפורט התשיעי שבפאתי העיר.
מתוך קהילה של כ-220,000 יהודים לפני הפלישה הגרמנית, נרצחו בשואה כ-206,800 (כ-94 אחוזים מבני הקהילה נספו).
[עריכה] תחת השלטון הקומוניסטי וכיום
לאחר הכיבוש הסובייטי והיותה של ליטא חלק מברית המועצות, לא הורשו מרבית בני הקהילה להגר לארץ ישראל, אם כי רבים הספיקו לעזוב בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50.
יהודי ליטא ספגו השפלה ופגיעה דתית תחת השלטון הקומוניסטי של ברית המועצות, כמו כל שאר הקהילות היהודיות שהתקיימו בה. עם נפילת ברית המועצות ב-1989, עלו חלק מבני הקהילה לישראל. כיום הקהילה מונה כ-3,600 יהודים, המהווים 0.1 אחוז מכלל האוכלוסייה של ליטא.
