ישעיה הלוי הורוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קברו של השל"ה הקדוש בטבריה, במתחם קבר הרמב"ם

הרב ישעיה הלוי הורוביץ (המכונה השל"ה ע"ש חיבורו בתחום המוסר היהודי "שני לוחות הברית"). (1558 - 1630) - מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17. יש המוסיפים לשמו את הסיומת "הקדוש".

[עריכה] מלידתו ועד לעלייתו לארץ

השל"ה נולד בפראג בשנת 1558 (שי"ח) לאביו אברהם הלוי הורוביץ, צאצא למשפחה מפורסמת וחשובה בפראג ממנה יצאו רבנים רבים. משפחת הורוביץ הינה משפחת לויים שמקורה בספרד, ובשנת 1391 עזבו בני הורוביץ את ספרד, והשתקעו בעיירה הורוביץ שבצ'כיה. לאחר מכן השתקעו בפראג, והקימו שם ישיבות ובתי כנסת, וביניהן את בית הכנסת "פנקס שול", אשר התפרסם בשל העובדה שמאות שנים מאוחר יותר, ניצולי השואה בפראג כתבו על קירותיו את שמות שבעים אלף יהודי צ'כוסלובקיה אשר נספו בעת השואה.

עוד מילדותו הצטיין השל"ה בלימודיו, למד בלובלין בישיבה שבה לימד אביו, אצל ר' שלמה לוריא (מהרש"ל) ור' מאיר מלובלין (המהר"ם מלובלין) שהיו מגדולי רבני פולין במאה ה-16).

לאחר מכן שימש ברבנות, וכאב בית דין במקומות רבים בפולין, ליטא, גליציה, אוסטריה וגרמניה, ונחשב כרב מחמיר. בתקופת כהונתו בוינה נישא לחיה (בתו של ר' אברהם מויל).

לאחר שגורשו היהודים מפרנקפורט על נהר המיין, בשנת 1614, חזר לפראג ושימש שם ברבנות. אשתו חיה נפטרה בשנת 1620, ואז החליט לעלות לארץ ישראל, וזאת לאור אמונתו בביאת המשיח שעתידה להתרחש במאה החמישית של האלף השישי לספירה היהודית.

השל"ה יצא למסע רגלי ארוך, והגיע דרך העיר חאלב שבסוריה לירושלים, בשנת 1621, ונתקבל בכבוד רב. אחרי שנשא אשה שנייה, עבר להתגורר בצפת ובטבריה, בה נפטר ונקבר, בתקופה זו השלים את חיבורו הענקי "שני לוחות הברית", שנכתב כצוואה לבני משפחתו, ובו הוא מצווה להנזר מתענוגות העולם, טען שהפילוסופיה מזיקה ולכן אסורה כפי שכתב: "כבוד התורה ניתנה לישראל, ואיסור גדול עושים במקצת ארצות בני אדם שלומדים תורה עם גוים"

[עריכה] שני לוחות הברית

חיבורו העיקרי של השל"ה, אשר התפרסם על ידי בנו שבתאי שפטיל הורוביץ רק לאחר מותו, הינו "שני לוחות הברית". המדובר ביצירה חשובה בתחום המוסר היהודי. הספר כולל חידושי תורה, ודברי מוסר, ומדבר אף בשבח הישיבה בארץ ישראל, עקרון שהגשים השל"ה בגופו, על אף קשיים רבים וייסורים. עד היום משמש הספר כספר יסוד ביהדות, ורבה השפעתו על החסידות, ובמיוחד על הבעל שם טוב. על שם הספר נקרא המחבר בפי כל "השל"ה הקדוש" (של"ה - ראשי תיבות של "שני לוחות הברית").

בשער ההוצאה הראשונה של הספר, משנת 1649 מתואר הספר וכותבו באלו המילים:

אמרות טהורות, מפנינים יקרות, חבור על שתי תורות, בכתב ובפה מסיני מסורות, ערוכות וסדורות מהגיבור בגבורות, איש אלוקי בוצינא קדישא, מרא דארעא דישראל, החכם השלם בכל מידות וחוכמות, גלויות וסתומות, הגאון אשר שפעת יפעת אור תורתו זרח בכל התפוצות, מקצה אל קצה - כב' הרב מהר"ר ישעיה במהר"ר אברהם הלוי זצ"ל ממשפחת הורוויץ, הספון וטמון במנוחתו בארעא קדישא.

מלבד ספר זה פרסם השל"ה ספרים רבים נוספים - "שער השמים", "שמות גיטין", "מצוות תפילין" ועוד.

השל"ה עסק בקבלה ובפרשנות לתורה על דרך הסוד. ויתרה מזאת היה נכסף לחשוף את כתבי האר"י שבתקופה זאת היו תחת חרם בשל חשש לאמינותם.

[עריכה] מאסרו, מותו וקבורתו של השל"ה

בתקופה בה שהה השל"ה בירושלים, גדלה העיר במהירות בשל עלייה מסיבית של יהודים מכל התפוצות, עד אשר כתב השל"ה באחד מאיגרותיו: "כי תהילה לאל נעשה צר המקום בירושלים". תקופה זו של התעוררות יהודית בירושלים הייתה קצרה לאחר שבשנת 1624 השתלטה על העיר משפחת אבן פרוח אשר רדפו והכבידו על חיי היהודים במקום, ואף השל"ה נאסר ביחד עם עוד 15 מרבני העיר וכופר נדרש בעבורם.

הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל לא יכלה להעלות את כופר הנפש שנדרש עבורו, והוא נשאר במאסר חודשים רבים. השל"ה נמלט מן המאסר וקבע מושבו בצפת. יש הטוענים שהשל"ה בחר את מקום מושבו בצפת לא רק בשל הסיבה שהייתה מרכז יהודי גדול, אלא גם משום שראה בה מקום מרכזי להחשת תהליך גאולת ישראל. כעבור שנים מספר קבע את מושבו בעיר טבריה עד לפטירתו. על פי הכתוב על מצבתו - נפטר בטבריה ביא בניסן 1628 (ש"ץ). (יש אומרים שבשנת 1630 ויש אומרים שבשנת 1626). השל"ה טמון בטבריה, בחלקת קבר בה טמונים אף הרמב"ם ורבי יוחנן בן זכאי. החלקה שופצה לאחרונה, והוקם עליה מבנה מפואר. רבים הם העולים לקברו של השל"ה ומתפללים לעילוי נשמתו. על צאצאיו נחשב החוזה מלובלין (ר' יעקב יצחק הלוי הורוביץ, מגדולי החסידות במאה ה-18) אם כי הקשר הגנאלוגי המדויק אינו ידוע. כיום ישנם רבים מצאצאיו המסוגלים לפרט את ייחוסם עד אליו דור אחר דור.

[עריכה] עליה לקברו

יש הנוהגים לעלות לקברו בראש חודש סיוון ולומר את נוסח התפילה שחיבר: "...חל עלינו חובת התפילה ובקשה לה' יתברך בכל צרכינו, כי הכול מאיתו יתברך... וביותר צריך זירוז להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם... ולבי אומר לי שעת רצון לתפילה זו בערב ראש חודש סיוון..."

[עריכה] בית כנסת השל"ה

בית כנסת השל"ה היה קיים בטבריה כבר כ-800 שנה לפני שהגיע אליו השל"ה. ישנם אגדות רבות מהמאה ה-16 על נסים גדולים שאירעו במתחם: נשים עקרות ילדו וחולים שביקרו במקום הבריאו בפתאומיות. סיפורי הנסים והנפלאות עברו מפה לאוזן, ובית הכנסת הפך למוקד עלייה לרגל ולאחד המקומות הקדושים ליהודים. "בית הכנסת עבר ארבע רעידות אדמה, ותמיד שרד", מספרים מאמיניו של השל"ה.

לפני כ-200 שנה הגיעה הקהילה היהודית המצומצמת בטבריה לכדי פת לחם, והוחלט למכור את מתחם בית הכנסת לצליינים יוונים. לפי הסכם המכירה, נקבע כי תמורת סכום מסוים אפשר יהיה לפדות את המקום בחזרה. במהלך השנים בנו הצליינים על בית הכנסת את הכנסייה היוונית בטבריה. מאז מכירת המקום ניסו יהודים רבים לעלות ולבקר בבית הכנסת, חלקם בכוח, אך לשווא. חלקם אף ניסו למצוא את חוזה המכירה ולפדות חזרה את המקום הקדוש, אך המסמך נמצא הרחק בדמשק.

לאחרונה, לאחר פנייה של חסידי השל"ה לחבר מועצת העיר, איתן עובד, הקשור אל הפטריארך תיאופולוס מירושלים, הוענק אישור חד-פעמי לכניסתם של מספר מצומצם של יהודים למקום הקדוש. בין המבקרים היה הרב דן סגל, צאצא של השל"ה וחבר הכנסת מאיר פרוש שהיו ליהודים החיים היחידים שביקרו במקום.

מאז היוודע דבר העלייה לרגל, מוצפים הרבנים בפניות נרגשות מאלפי מאמינים שרוצים לבקר בבית הכנסת. עובד פועל בימים אלה לאפשר ביקור של גדולי האדמו"רים, שכבר הודיעו כי בכוונתם לבקר. אם תתאפשר כניסת יהודים למקום באופן קבוע, יגיעו למקום יהודים מכל העולם. אולם בכנסייה היוונית חוששים מפריצת הסכר ועלייה המונית של יהודים שישתלטו על המקום.