מארי קירי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארי קירי (7 בנובמבר 1867 - 4 ביולי 1934) (Marie Curie), חלוצה בחקר הרדיואקטיביות, כלת פרס נובל לפיזיקה ופרס נובל לכימיה.
מארי קירי נולדה ב-7 בנובמבר 1867 בורשה שבפולין שהייתה אז בשליטת האימפריה הרוסית, בשם מריה סקלודובסקה (Maria Skłodowska). בגלל מינה ובגלל פעולות תגמול אנטי-פולניות של השלטונות הרוסיים בעקבות מרד ינואר לא הותר לה להכנס לאוניברסיטה ולכן עבדה במשך מספר שנים כמורה. ב-1891 כשהייתה בת 24 עברה לפאריס ולמדה כימיה ופיזיקה בסורבון והייתה האשה הראשונה ללמד שם. בסורבון פגשה את המרצה פייר קירי ונישאה לו.לזוג נולדו שתי בנות. יחד חקרו חומרים רדיואקטיביים ובמיוחד את עפרת האורניום המכונה פיצ'בלנדה. לעופרה הייתה תכונה מעניינת בהיותה רדיואקטיבית יותר מאורניום. ב-1898 הם הגיעו למסקנה כי העופרה הכילה רכיב רדיואקטיבי יותר מאורניום. במשך כמה שנים ובעבודה קשה זיקקו בני הזוג כמה טונות עופרת פיצ'בלנדה, כשהם מגדילים בהדרגה את ריכוז החומרים הרדיואקטיביים, ובסופו של דבר בודדו שני יסודות כימיים חדשים. לראשון קראו פולוניום על שם מולדתה של מארי קירי ולשני קראו רדיום בשל הרדיואקטיביות העזה שנפלטה ממנו.
בשנת 1903 קבלה יחד עם בעלה ועם הפיזיקאי אנרי בקרל פרס נובל לפיזיקה: "בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו באמצעות מחקריהם המשותפים על תופעת הקרינה שהתגלתה על ידי פרופסור אנרי בקרל". בכך הייתה לאשה הראשונה שזכתה בפרס נובל. שמונה שנים אחר-כך זכתה מארי קירי שוב בפרס נובל והפעם בכימיה. הפרס ניתן לה בהוקרה על גילוי הרדיום והפולוניום, ועל חקר הרדיום. בצעד יוצא דופן קירי לא רשמה פטנט על תהליך בידודו של הרדיום, ובכך אפשרה לקהילה המדעית מחקר ללא הפרעה.
היא הייתה האדם הראשון שקיבל או חלק שני פרסי נובל. היא אחת משני האנשים הבודדים בהיסטוריה שזכו לפרס נובל בשני תחומים שונים, כשהשני הוא לינוס פאולינג.
בשנת 1906 נהרג בעלה בתאונת דרכים והיא לא נישאה שוב, אם כי עוררה שערוריה בשל פרשיית אהבים עם הפיזיקאי הנשוי פאול לנגוין.
במהלך מלחמת העולם הראשונה יזמה הפעלה של מכוני רנטגן ניידים לסיוע לפצועי מלחמה.
מארי נפטרה ב-4 ביולי 1934 מלוקימיה, כנראה בעקבות חשיפתה לקרינה רדיואקטיבית ממחקריה. הערכה זו התחזקה לאחר שבבדיקות שנערכו בשנות התשעים בביתה נמצאו שרידים רדיואקטיביים ובמיוחד על ספרי הבישול שלה.
בתה אווה קירי פרסמה בשנת 1937 ביוגרפיה מקיפה על אמה.הספר זכה להצלחה עצומה ותורגם לשפות רבות כולל עברית.
בתה השנייה של מארי קירי, אירן ז'וליו-קירי (Irène Joliot-Curie) זכתה אף היא בפרס נובל בכימיה (יחד עם בעלה פרדריק ז'וליו-קירי) ב-1935, ובכך הפכה משפחת קירי לאחת המעטות שבהן הורה ובן/בת זוכים בפרס נובל (על דברים שונים), כמו למשל אגה בוהר, בנו של נילס בוהר.
לכבודם של בני הזוג נקבעה יחידה המידה הקודמת לרדיואקטיביות בשם קירי.
בשנת 1995 הועבר ארונה ונקבר בפנתאון בפריז והייתה לאשה הראשונה שזכתה לכבוד זה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- ברברה גולדסמית, גאונות אובססיבית: העולם המדעי והאישי של מארי קירי, הוצאת אריה ניר, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מארי קירי |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מארי קירי |
| הקודם: אוטו וולך |
פרס נובל לכימיה 1911 |
הבא: ויקטור גריניאר ופול סבטייה |
