מניכאיזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המניכאיזם היא דת עתיקה וזרם גנוסטי, ואחת ההשקפות שהנצרות הכריזה עליהן כמינות.
המניכאיזם הוא שילוב של הנצרות ודת זרתוסתרא; מעיקריה: דואליזם ופרישות כלל עולמית. היא השפיעה על הפאוליקיאנים, הבוגומולים והאלביגנזים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מייסד הדת
מייסד הדת נקרא מַני, הוא נולד בבבל בשנת 216 ומת ב-276. מני היה צאצא של בית המלוכה הפרתי. מגיל 12 טען כי מתגלה אליו מלאך ובהיותו בן 24 אמר שהמלאך ציוה עליו לבשר על הדת החדשה. הוא עבר בפרס והודו במשך שנה, אך המלך ברהאם הראשון (274-277) הכניס אותו לכלא ולאחר כחודש הוא מת.
[עריכה] מאפייני הדת
המינות המניכאית היא הזרם המרכזי של הגנוסיס שבתוכה גדל מני. הוא חפץ לשלב בין הדתות של כל הנביאים הקודמים, בעיקר זרתוסתרא, בודהה וישו. בכדי לקנות את לב המאמינים מדתות אלו, טען מני כי נביאים אלו היו נביאי אמת, אך ממשיכיהם סילפו את תורתם.
עיקרה של המניכאיזם מבוסס על הדת הזורואסטרית, המאמינה בדואליזם: מאבק מתמיד בין הטוב והרע, בין החושך לאור; העולם נוצר כתוצאה של מאבק בין מלכות החושך למלכות האור. אל האור יצר את האדם הקדמון כדי שיסייע לו במלחמתו נגד אל החושך. האדם הקדמון הוא אל בעל 5 יסודות האור: אור, רוח, אוויר קל, אש ומים. במהלך המלחמה נפל האדם הקדמון ו-5 היסודות שלו נבלעו על ידי בני החושך, שנקראים ארכונטים.
אולם זה לא היה הפסד גמור, שכן האדם הקדמון שימש כסוס טרויאני בגופם של כוחות החושך. הוא קרא לעזרה לאל האור וזה שלח לעזרתו 3 גורמים שייצר במיוחד לשם כך: חביב האורות, הבנאי הגדול והרוח החי. הבנאי הגדול בנה חומה גדולה שבה נלכדו הארכונטים; הרוח החי החזיק את העולם בעזרת 5 כוחות: מחזיק הזיו, שמחזיק את העולם תלוי כנברשת, מלך הכבוד, אדמס, מלך היקר והסבל, שעל גבו נמצא העולם.
כוחות הרוח ביקשו מאל האור לסייע להם בחילוץ כוחות האור שנבלעו בתוך הארכונטים ולשם כך יצר אל האור את עמוד היקר, שהוא שביל החלב בו עובר האור הטהור בדרכו מהעולם אל הירח. איתו ברא אל האור את ישו והבתולה.
מגופם של הארכונטים נברא העולם, מעורם נעשה הרקיע, מצואתם האדמה, מעצמותיהם ההרים ומהאוויר שפלטו - השמש והירח. הורדת הגשם והטל וצמיחת כלל הצמחיה, משחררים אור רב מן האדמה. התמלאות הלבנה והתרוקנותה במהלך החודש, מעידים על תהליך מחזורי שבו האור עולה מן האדמה על ידי הצמחיה דרך עמוד היקר, משם אל הירח ודרכו לשמש.
גם אל החושך ברא אדם קדמון ואתו ברא את חווה, שתפקידם היה לאצור בתוכם את האור של ממלכת החושך. ישו נשלח כדי לחלץ את האור מן האדם, על ידי חשיפת מהותו ותפקידיו האמיתיים של האדם.
[עריכה] מצוות הדת המניכאית
המניכאים מאמינים כי על האדם לעורר את תודעת הרוח שבתוכו ולשחרר את האור שנמצא בתוכו ובעולם. לאחר שייגמר תהליך הטיהור על ידי האדם, האדמה תעלה באש שתידלק במשך 1468 שנה עד שכל האור שבה יטוהר. הרשעים ואנשי החושך יאספו לערימת חומר ובכך יבוא סוף העולם.
המניכאים לא אכלו בשר, וראשי הדת שלהם לא שתו יין, התנזרו מנשים, לא החזיקו רכוש ונדדו ממקום למקום. המניכאים פשוטי העם (שנקראו 'השומעים'), היו צריכים לדאוג למחסורם של ראשי הדת, ועל השומעים נאסר לעבוד אלילים, לשקר, לרצוח, לנאוף, לכשף, להתרשל בעבודה, להטיל ספק ולחמוד. מלבד אלו, היה עליהם להתפלל בין 4 ל-7 פעמים ביום.
[עריכה] ספריהם וחגם
בין ספרי המניכאים ניתן למנות את האוונגליון החי, אוצר החיים, פרגמטיה, ספר הרזים וספר הענקים.
המניכאים חגגו את חג הבֶמה (=כיסא הכבוד; מלשון במה), שחל בסוף השנה שלהם (בחודש מרץ); לפני החג הם צמו כל החודש.
[עריכה] התפשטות המניכאיזם
המניכאיזם התפשט בתחילה בארץ ישראל ובמצרים, אך במאה ה-4 היה כבר נפוץ בכל רחבי האימפריה הרומית ומוסדות הנצרות החלו להלחם נגד התנועה. כתוצאה מדחיקת המניכאיזם על ידי הנצרות, מרכזי הדת עברו למזרח - להודו וסין.
לכתות מסוימות הדביקו את השם מניכאים, למרות שתורתם הייתה שונה מאלו, כגון הקתרים, הפאוליקנים והבוגומילים. באסלאם כינו את הדת המניכאית בשם זנדיק.
[עריכה] אוגוסטינוס והמניכאים
אוגוסטינוס מעיד בספרו "וידויים" כי היה מניכאני בתקופה מסוימת. הוא מתנגד להשקפה זו מישום שתפיסת החטא שלו שונה ורדיקאלית יותר, נאו-פלטונית שלפיה הטוב והרע מעורבים זה בזה (אפילו מבחינה לשונית - פילולוגית), על האדם מוטלת האחריות של ההימנעות מן החטא והכפרה עליו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אוגוסטינוס, וידוויים, ידיעות אחרונות 2001, תל אביב.
- ברטרנד ראסל, הפילוסופיה והתאולוגיה של אוגוסטינוס הקדוש, בתוך "תולדות המחשבה המדינית", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
